פרשת השבוע באתר חופש

למי שלא קרא - מומלץ לקרוא את ההקדמה

תרומה

שמות כ"ה - כ"ז / 19
מאת דן מלר

"וידבר יהוה אל משה לאמר: דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תקחו את תרומתי ... ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כ"ה / 1-8). אלפי שנים חלפו מאז, והדברים הללו, שנאמרו מפי משה, ונכתבו בתורת ישראל, עודם מתקבלים על לב רבים מאיתנו כדברי אלוהים חיים שיש לקיימם, כאז כן היום, לפרטיהם ודקדוקיהם. בירושלים של ימינו הוקמו בתי ספר ללימוד הלכות בית המקדש, מתוך כמיהה לבנותו מחדש, במהרה בימינו, על ציפוי זהבו וכפורת כרוביו, על עשר יריעות השזר תכלת וארגמן, תולעת שני כרובים מעשה חושב, על קרסי הנחושת ועצי השיטים, ארבעים אדני הכסף וטבעות הזהב, פרוכת תכלת ארגמן ותולעת שני, והמזבח. בעיקר המזבח: "ועשית את המזבח עצי שיטים חמש אמות אורך וחמש אמות רוחב רבוע יהיה המזבח ושלוש אמות קומתו" (שמות, כ"ז / 1). כל עיקרו של בית המקדש וייחודו מכל בית תפילה אחר לאלוהים הוא המזבח, כולל, כמובן, טקס הקרבת הקורבנות, האמור להתבצע עליו, בהיכלו של המקדש.

שחזור ציורי של בית המקדש הראשון שבנה המלך שלמה בירושלים

ואתה ניצב היום, שלושת אלפי שנה מאוחר יותר, אלפיים שנה לאחר חורבן אותו מקדש, שלוש מאות שנה לאחר שחרור המחשבה האנושית מכבלי הדת, מאתיים שנה מאז צמיחת ההשכלה היהודית באירופה, וחמישים ושתיים שנה מהיום בו קרא דוד בן-גוריון את דבר מגילת העצמאות מעל בימת מוזאון תל אביב לרגל הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, ואתה תוהה: האומנם חי היום בישראל אדם, שמעלה בדעתו לממש מעשית את הקרבת הקורבנות לאלוהים?? כלום לא עבר האדם כברת דרך מאז המרתו של הקורבן לאל - אדם כבעל חיים - בתמורה פולחנית-סמלית - בתפילה, בציבור או בלב? כלום לא התקדמנו בתרבותנו ובהשכלתנו להבין, שגם הקטון בבעלי החיים, גם זה החסר כוח התנגדות ומחאה, זכאי לחיים בדיוק כפי שזכאי להם האדם הנדרש בצו אלוהי להקרבתו? כלום לא די לו לאדם בניצול החי לצורכי קיומו הפיזי? וכי לא הגיעה השעה שנבין כולנו, בלי יוצא מן הכלל, חילונים ודתיים, מתונים וקיצוניים, שאלוהים הגדול והנשגב, הבורא המשותף של בני האדם ובעלי החיים, אם אכן הוא קיים, איננו יכול להיות מאושר לנוכח טבח היצורים שיצר במו ידיו, אם אכן יצרם??