אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות הכותבים תרומה English
האם כשרות טובה
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > מאמרים וספרים  לגירסת הדפסה     

החילוניות בישראל - תמונת מצב

מאת אורי בן צבי

אורי בן צבי הוא עורך משנה של "יהדות חופשית"

המאמר התפרסם בביטאון "יהדות חופשית" מס' 18, דצמבר 1999

על "יהדות חופשית" אפשר לקרוא כאן

גירסת zip/word של המאמר אפשר להוריד מכאן

(המשך המאמר)


 

המחקר הארכיאולוגי מצוי מזה שנים בעימות חזיתי מתמיד עם חוגים קיצוניים של
העדה החרדית. יחסית לגזרות אחרות - כאן חלה נסיגה של ממש. לפני שמונה שנים
פרסם היועץ המשפטי לממשלה הנחייה, לפיה בכל מקום שישנה חפירה ונמצאת
עצם, יש להעבירה לאנשי משרד הדתות ואסור לקברה. הדבר פגע ופוגע במחקר
המדעי, האנתרופולוגי והארכיאולוגי, וכבר אמר פעמים רבות פרופ' היס, מן המכון
לרפואה משפטית, שהמחקר המדעי עוזר לחקר חללים, ובהעדרו אין אפשרות
ללמוד.

לפני 5 שנים נמצאו גלוסקמאות (ארונות קבורה עתיקים), בעת בניית כביש בגבעה
הצרפתית בירושלים. על פי דרישת החרדים נמסרו הארונות לקבורה. הם טענו
שמכיוון שהעצמות מתפוררות, יש לקבור את הגלוסקמה כולה, וכך נקברו באישון
לילה, תחת שכבת בטון עבה, ממצאים עתיקים יקרי ערך. בחפירה בשכונת ממילא
בירושלים נמצא קבר נוצרי ענקי, שהיה מלא בצלבים וסמלים נוצריים. הרב שמידל,
העומד בראש המאבק החרדי, גידר את הקבר ודרש להביא את תכולתו לקבורה
יהודית. ידועים גם מקרים בהם קודשו עצמות של חיות ובהמות.

למרות שבעתירה שהוגשה לבית המשפט העליון נקבעה הלכה, כי אתר עבודות איננו
מקום קדוש, וכי רשות העתיקות רשאית לבצע בו חפירות לצורך מחקר, מצויה
הרשות במיגננה מתמדת, והנזקים למחקר המדעי משמעותיים ביותר. חפירות
מתבצעות היום במקומות שונים בארץ תחת הטרדה בלתי פוסקת של החרדים,
והעצמות שנמצאות, נמסרות על פי פסיקת בג"צ, לקבורה.

בשנה שעברה העלו המפלגות החרדיות יוזמת חקיקה בכנסת, שתבעה להפסיק
לאלתר כל חפירה בה מתגלות עצמות, ולהתיר המשך חפירה רק על סמך אישור של
ועדת שרים. זמירה שגב, מזכ"ל חמד"ת (חופש מדע, דת ותרבות) אומרת, כי היוזמה
טורפדה הודות לפעילות נמרצת של אנשי חמד"ת, שהזעיקו את הלובי החילוני
בכנסת. אמיר דרורי, העומד בראש רשות העתיקות קובע, כי קבלת החוק היתה
מביאה לחורבן גמור של כל המחקר המדעי.

העימות המתמיד עם אנשי "אתרא קדישא" גורם לכך שאין היום, למעשה,
חפירות יזומות, והדבר היחיד המתבצע בשטח הן חפירות הצלה.


(לתוכן העניינים)   
(לתחילת המאמר)   

 

בתודעה הציבורית השתרשה אמונה חזקה האומרת, שיש בשנים האחרונות גל אדיר
של שיבה לדת. לכאורה, לא קשה ללקט ראיות לכך. העליה הדרמטית בכוחה של
ש"ס בבחירות האחרונות, כנסים רבי תהודה של מחזירים בתשובה, השפעתם של
רבי-מג ודורשי קבלה על ציבורים גדולים, ולא רק של שומרי מצוות, תקשורת
"שינקינאית" הששה לתת ביטוי לתוהים ותועים, המחפשים אחר שורשים בעולמות
מיסטיים וקבליים, כל אלה מעידים, לכאורה, על נהיה המונית של שיבה לדת.

למעשה אין נתונים בדוקים על ממדי תופעת החזרה בתשובה.

לגורמים הממסדיים, המטפחים את התופעה, יש עניין מתמיד להאדירה ולהעצימה.
המחזירים בתשובה פועלים בעיקר בערי שדה ובפריפריה, מנצלים את המצוקה
וקשיי הקיום כדי למשוך אנשים אל "עולם האמת", תוך שימוש ברטוריקה ארסית
כלפי העולם החופשי, וליבוי שנאה כלפי המימסד החילוני.

ד"ר נרי הורוביץ, הבודק את החברה החרדית מזה שנים, מעריך את מספר
החוזרים בתשובה ב-25 השנים האחרונות, ב-35,000 (*).
מספר זה, המקבל חיזוק גם ממקורות נוספים, בנוי על דיווחים של הישיבות למשרד
הדתות ועל חישובים לגבי נפח כוח האדם בישיבות אלה.
יש לשוב ולציין את הקושי הרב בחישובים הנערכים לגבי עולם זה.
לראשי הישיבות יש עניין מובהק לנפח ולהרבות במספרים, והדברים מוכחים מדי
שנה בדו"חות מבקר המדינה ובגילויים שונים של המשטרה, החושפים דיווחי שקר
ומעשי שחיתות.

(*) מספר זה אינו כולל את "החזרה בתשובה" בנוסח הש"סי,
שהיא תופעה שונה שיש בה מרכיבים מובהקים של מחאה חברתית ושיבה למסורת,
אך היא שונה במובנים רבים מן השיבה לדת בנוסח החרדי.

הקושי במדידה כמותית של התופעה מסייע לחוגים דתיים להציג מצגי שווא בפני
החברה הישראלית. יש להם עניין מובהק להוכיח כי מדובר בתהליך חד סטרי - אל
הדת אך לא ממנה. אולם, אילו היה בסיס לטענות בדבר נהירת המונים לדת, מאז
ראשית שנות השמונים, היינו צריכים לראות כבר מזמן שינויים דמוגרפיים כבירים,
שהיו באים לידי ביטוי, בין היתר, בעליה דרמטית במספרו של הציבור הדתי-חרדי,
עליה במשקלו של החינוך החרדי-עצמאי והתעצמות בכוחו הפוליטי.

מהצד האחר קיימת כל העת תופעה הפוכה של יציאה לשאלה.
בניגוד לחזרה בתשובה, הזוכה לגיבוי מימסדי רחב, והנתמכת בכספי ציבור,
מדובר בתופעה אישית ואנונימית. היוצא לשאלה עובר תהליך אישי, בדרך כלל
מתוך קונפליקט קשה עם משפחתו וסביבתו, ואיננו נעזר ע"י גורמים חיצוניים.
ליוצאים לשאלה אין יחצ"נים, אין תקציבים, אין ממסד שמוכן לעטוף, לחבק
ולבלוע. בסוף הדרך לא ממתין שום אור שמח, אלא הרבה קשיים וייסורים בתהליך
ארוך של קליטה בעולם חדש, מנוכר ובלתי מוכר. ואף על פי כן ישנם רבים כמותם.

במחקר שנערך בראשית שנות התשעים ע"י פרופ' מוטי בר לב מאוניברסיטת
בר-אילן נמצא שישנו זרם קבוע של צעירים, בוגרי ישיבות, שעוזב את הדת.
למרות הקושי הגדול בכימות של המספרים הוא לא נרתע לקבוע שאחד מתוך
ארבעה חובשי כיפות סרוגות, מסיר את הכיפה מעל ראשו.
לאחרונה חל גידול משמעותי במספר הצעירים החרדים, הפונים לעמותת "ה.ל.ל.",
המסייעת לצעירים המבקשים לעזוב את הדת ולהיקלט בעולם החילוני.
ראשי האגודה מדווחים על הכפלה במספר הפניות, ועל נכונותם של צעירים
"מהססים" רבים, לבצע את השינוי, שנחשב עד לא מכבר לכמעט בלתי אפשרי.

ד"ר הורוביץ טוען, כי תופעת היציאה בשאלה גדולה בהרבה מן החזרה בתשובה.
להערכתו עזבו את הדת במהלך עשרים השנים האחרונות 100,000 אנשים.
רובם הגדול חובשי כיפות סרוגות, מיעוטם מן הגרעין החרדי הקשה.
הקו הקיצוני שמובילה המנהיגות הדתית לאומית, והרב חיים דרוקמן בראשה,
האתוס המסתגר, האנטי מודרני, המדגיש את הלאומנות הקנאית על פני הגישה של
סובלנות ודרך ארץ, שאפיינה את תנועת המזרחי בעבר, דחק רבבות צעירים אל
מחוץ למסגרות הלומדות והניעם להסיר את הכיפה מעל ראשם.

האם יש בסיס לחרדת החילוניים כי ישראל הולכת ומתחרדת? מסתבר שלא.
גלי החזרה בתשובה, אחוזי הילודה במשפחות החרדיות שהם פי שלושה ויותר
לעומת אחוזי הילודה המקובלים בציבור החילוני, הכספים הרבים הניתנים לעולם
הישיבות, כל אלה לא הביאו לשינוי ממשי של הרכב החברה הישראלית.
כוחם היחסי של המפלגות הדתיות לא השתנה מהותית למן שנות החמישים.
חלקם היחסי במערכת החינוך לא גדל אף הוא. ההסבר היחיד האפשרי לעובדה
שחברה זו אינה עולה ופורצת ומתעצמת, הוא בכך שישנם רבים שעוזבים אותה.
הנתונים מראים, שבשלושה העשורים האחרונים, על כל אדם שנהיה דתי יש שלושה
שעזבו את הדת ונהיו חילוניים.

(לתחילת המאמר)   

החברה הישראלית: תעודת זהות
חינוך: שניים מתוך שלושה
שבת: עונג שבת חילוני
ירושלים: עימות נצחי
נישואים: רק לא ברבנות
קבורה: בדרך למנוחה נכונה
ארכיאולוגיה: בחזרה לעבר
חזרה בתשובה: אחד חוזר שלושה יוצאים
החילוניות בישראל: פעם ועכשיו
החרדים: כיצד הם רואים אותנו?
סיכום: החילוניות כבר ניצחה


מרץ 2000



חברים ב- עוצב על ידי