אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
הספר: ויברא האדם את אלוהים בצלמו
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > במות חופש  לגירסת הדפסה     

במת חופש

רות מחפשת חלופה לדת

שלום, למערכת חופש

שמי רות (השם שונה) , בת 20  אני משתייכת לזרם הדתי לאומי, גרה ביש"ע. נכנסתי פעמים רבות לאתר שלכם:  גיליתי אותו דווקא בתקופה של התחלת ההתנדנדות שלי. זה היה לפני שנה וחצי בערך. עד אותה תקופה הייתי דתייה שומרת מצוות, מלאה אמונה באלוקים. משהו התחיל להתערער לי, ספקות שאלות במיוחד על אלוקים. מי הוא? האם קיומו הוא אכן אמיתי? שאלות על קיום תורה התנ"ך - האם התרחש באמת ועוד...

התחלתי להסתכל על הכול מהצד, הרבה מהעולם שבו חייתי פתאום היה נראה לי מוזר. מה פתאום שבת?  מה פתאום להתפלל למי?

אין ספק שזו הייתה ועדיין תקופה קשה, של חוסר יציבות.  האדמה היציבה שעליה עמדתי עד עכשיו פתאום רועדת. בימים האלה חיפשתי שיעורים ביהדות, על אמונה, בעיקר כי היה ברור לי שדרך חיים שגדלים לא עוזבים סתם ככה כי לא מבינים, והכול צריך לבדוק לעומק, כי הרבה דברים יפים יש בה - המוסר המיוחד של היהדות, המידות הטובות בהם היא מעמידה בראש - צדקה, עזרה  לחלש אמת, ואהבת לרעך כמוך, כבוד הורים, צער בע"ח, שמירה על הטבע ועוד הרבה.

אבל בכל מקרה, שאלתי את עצמי, רגע אולי אפשר גם לבנות לעצמי דרך חיים כזו בלי קשר ליהדות, הלכתי להרבה שיעורים, ואני עדיין הולכת. עדיין קשה לי אבל אני נחושה להמשיך וללמוד. קראתי במקביל הרבה באתר שלכם בניסיונות לקבל תשובות מכל הצדדים למצוא איזה משהו שיספק אותי, שיתן לי מענה לשאלות. היה חשוב לי כדי לא להיות בשום סחיפה לא מבוקרת לצד מסויים, לשמוע צדדים שונים בצורה פתוחה ואמיתית...  

בינתיים לא ממש קבלתי מענה אמיתי לשאלות שהיו לי. אני חושבת הרבה, נו - איך זה להיות חילוני, הרבה חשבתי על העולם האחר, העולם החילוני, ניסיתי למצוא תחליף אמיתי לעולם הדתי שבו אני נמצאת היום בצורה לא ברורה. חיפשתי עולם ערכי, רציני, ארצישראלי כזה, שבו הציבור שגדל הוא בעל ערכים שמגדל את ילדיו על אהבת הארץ, העם, על מידות טובות, על אכפתיות וערבות הדדית, שיש לו איזה כיוון בחיים, מטרה טובה ואמיתית שאיתה הוא מוכן ללכת עד הסוף !!!!!!  שבשבילה הוא יהיה מוכן לצאת מהבית על חשבון הנאות ובילויים אחרים ויקריב בשבילה! מטרה שכסף למשל לא יסנוור אותה, או קידום תפקידים או סרט בקולנוע או ערב באיזה פאב. שהרי ללא כל זה מה יבדיל אותו מעוד איזה אזרח אמריקאי נהנתן שחי את חייו לעצמו למשפחתו, בונה קריירה ומשכורת מנופחת, בעל וילה בשכונת יוקרה עם שני רכבים צמודים וחוץ מליהנות מהחיים - מסעדות, בתי קפה, בית מלון, טיולים ברחבי העולם... אין לו כלום בחיים, שום דבר רציני בעל ערך?? ... מה יניע אותו להקריב את חייו על הארץ הזאת שלכל כך הרבה ישראלים נמאס לחיות בה? בגלל טרור או בגלל כסף או חוסר שקט ושלווה?? מה יניע אותו בלהישאר כאן לגור למרות צרות? מה יהיה מיוחד במדינה שלו אם תהיה לה שרים ערבים ויהודים וראש ממשלה ערבי?? אם תהיה מדינת כל אזרחיה... הרי כעבור 100 שנה 150שנה או כמה זמן שזה ייקח תסכימו איתי שהעם שלנו כבר לא יהיה קיים (אם יחיה כמו כל אזרח אמריקאי) !! הרי יתחתן עם מי שירצה יהודייה או צרפתייה או שוודית...

כשהתחלתי לחשוב איך העולם שלי יראה בצד השני, ניסיתי למצוא אם יש אכן ציבור חילוני רציני שדרך החיים שלו היא טובה, האם הילדים של אותם משפחות חילוניות היום הם ילדים בעל ערכים, אוהבי הארץ, האם הם מטיילים הרבה בארץ, האם יתלהבו להכיר עוד חלק בארץ עוד מסלול... כמו היהודייה שבגולן או נחל צאלים שחברה רבים דתיים עושים אותם הרבה. האם הם ילדים שבראש מעיניהם עומד מצב החברה הישראלית, מצב העם?? האם הילד שלי העתידי יסכים לקום מרביצה מול הטלויזיה או לוותר על בילוי בקניון בשביל קייטנה למען ילדים של אלי"ן או בשביל עוד פעולת הדרכה בסניף שתדון בעזרה לזולת, סבלנות ואהבה בין יהודים או שמא זה לא יעניין אותו כי כוכב נולד בדיוק התחיל ושילכו מצידו כולם לעזאזל. ?? 

מה יגדיר לילדים שלי לדור העתיד ובכלל לעצמי מזה להיות יהודי? שבת - הרי זה עניין דתי אז זה פסול. חגים- כנ"ל. כיפה-כנ"ל. תנ"ך - מה זה ספר מורשת, היסטוריה ?? ואם כן, אז למה זה היסטוריה שלנו ולא הווה שמחייב גם אותי? דגל המדינה - הרי הוא מסמל את פסי הטלית וזה שוב כנ"ל והמגן דוד (אימוץ של היהודים בימי בית שני או בימי הביניים). נישואין - הם יתחתנו עם מי שבא להם ואז ילדיהם כבר לא יחשבו יהודים. הכותל והר הבית - הרי היו מרכז דתי לאומי ואם הדת כבר לא שייכת והכל שטויות אז  המקומות האלה כבר לא רלוונטים, המוסלמים יכולים לרשת.

יש עוד המון דברים, ולי יש המון שאלות,  ובקיצור - לא מוצאת אלטרנטיבה אמיתית שתביא לי תשובות. יש לכם משהו בשבילי? תשובות אמיתיות וכנות לעומק ולא שטחיות? אשמח מאוד אם תשיבו לי, ובעיקר על מה מציע לי העולם השני.

בתודה מראש

רות

נ.ב. כשחשבתי על אלוהים, מי יצר אותו? האם הוא  אמיתי? איך נוצר העולם? לא הצלחתי למצוא תשובה לא מתיאורית המפץ הגדול ולא מהיהדות. שום תשובה לא סיפקה. אפשר לחשוב שכשאומרים לי שהיה מעין פיצוץ ביקום שגרם לכל היווצרות של עולם מסודר בריאה שלמה זה מסביר יותר מהסבר שהכרח שיהיה מישהו שברא הכול והוא, אותה ישות בראה יש מאין, ואני אפילו לא יודעת מיהי או מה היא, הכול מעורפל, ולא ברור, מופשט. 

"אסקימו נבולה"
"אסקימו נבולה"
הזוהר הלוהט של שריד כוכב דועך
מצילומי החלל של נאסא - באדיבותו של דובה פרימרמן

שירה מצוות חופש משיבה לרות

קראתי את דבריך שוב ושוב, ולומר את האמת - את נפלאה. ממש. את מגלמת דמות אנושית חיובית, המבקשת ומייחלת ומצפה לשלמות ערכיה האנושיים של החברה היהודית בישראל. הבעיה היא הפער שבין הרצוי למצוי, הבין חלום למציאות, האידיאל אל מול הפשרה. מה שאת מבקשת פשוט אינו קיים, ולא ניתן לקיימו.

על מנת שלא אחטא ולא "אפספס" שום פרט במכתבך, נעבור שתינו אל תוך מכתבך, ושם, בגופן כחול, אעיר את הערותיי ואציג את השגותיי. על  "אלוהים" אשיב לך במכתב נפרד בהמשך. תשובתי תתארך מאד, שכן לא ניתן להשיב על שאלותיך הרבות במילים לאקוניות "כן" או "לא" בלבד, וייתכן שלצד כל קטע שלך יבוא מענה שלי באורך כפול. התאזרי נא בסבלנות, בדיוק כפי שהייתה גם לי בקריאת מכתבך.

רות: משהו התחיל להתערער לי, ספקות שאלות במיוחד על אלוקים. מי הוא? האם קיומו הוא אכן אמיתי? שאלות על קיום תורה התנ"ך - האם התרחש באמת ועוד.

שירה: בלי הקנטות - אמרי לי בכנות - מדוע "אלוקים"? מדוע לא פשוט "אלוהים"? הרי כך בכתובים התורתיים. אני מתייחסת בביטול, במחילה, כלפי אלה, ה"נבהלים" מהגיית השם המפורש, ומשום מה נמנעים מכך. אם אלוהים קיים, ובהמשך נדבר על כך שהוא איננו קיים, הוא זה "הוא", ולא "הור" או "הוק" וכיוצ"ב. כשאני מאמינה במשהו איננה פוחדת ממנו. פשוט כך.

רות: התחלתי להסתכל על הכול מהצד, הרבה מהעולם שבו חייתי פתאום היה נראה לי מוזר. מה פתאום שבת? מה פתאום להתפלל? למי?

אין ספק שזו  הייתה ועדיין תקופה קשה, של חוסר יציבות. האדמה היציבה שעליה עמדתי עד עכשיו פתאום רועדת. בימים האלה חיפשתי שיעורים ביהדות, על אמונה בעיקר, כי היה ברור לי שדרך חיים שגדלים לא עוזבים סתם ככה כי לא מבינים, והכול צריך לבדוק לעומק, כי הרבה דברים יפים יש בה - המוסר המיוחד של היהדות, המידות הטובות בהם היא מעמידה בראש - צדקה , עזרה  לחלש אמת, ואהבת לרעך כמוך, כבוד הורים, צער בע"ח, שמירה על הטבע, ועוד הרבה.

אבל בכל מקרה, שאלתי את עצמי, רגע, אולי אפשר גם לבנות לעצמי דרך חיים כזו בלי קשר ליהדות.

שירה: נקודה ראשונה לדיון ומחשבה: "בלי קשר ליהדות". את מתכוונת לומר, מן הסתם, "בלי קשר ליהדות דתית", שכן גם אני יהודייה, טובה וכשרה - בדרכי שלי, ויהדותי היא יהדות טובה, תרבותית ונפלאה - ועוד נדבר על כך. ההבדל בינינו הוא אך ורק בהשקפת עולמנו - את באמונתך הדתית (המתערערת כיום) והחיים בצל חוקי הדת = ההלכה היהודית, ואני בהשקפת עולמי האתאיסטית, לפיה 'אלוהים' איננו אלא פרי דמיונו ויצירתו הרוחנית של האדם. "יהדות" איננה מילה נרדפת לדת היהודית. יהדות היא מכלול התרבות שיצרו בני העם היהודי לדורותיהם. יהדות כוללת גם דת יהודית, אבל לא רק דת יהודית.

רות: הלכתי להרבה שיעורים ואני עדיין הולכת. עדיין קשה לי, אבל אני נחושה להמשיך וללמוד. קראתי במקביל הרבה באתר שלכם בניסיונות לקבל תשובות מכל הצדדים, למצוא איזה משהו שיספק אותי , שייתן לי מענה לשאלות. היה חשוב לי כדי לא להיות בשום סחיפה לא מבוקרת לצד מסוים, לשמוע צדדים שונים בצורה פתוחה ואמיתית.

שירה: את מחפשת אידיאל שאיננו קיים. את מבקשת מרקם-חיים הכולל רק טוב, רק חיובי, רק ערכי, ואת שוכחת, או שאינך יודעת, שהחיים הם שילוב של הטוב ושל הרע. אין אדם שכולו טוב, ואין חברה שכולה חיוב. "כי יצר לב האדם רע מנעוריו", אמר אלוהים [לא אלוקים!] לנוח אחרי המבול (בראשית ח21). גם 'אלוהים', הכול-יכול לכאורה, שביקש לחנך את האדם להיות מושלם כפי שאת מבקשת להיות, הבין שהדבר הוא בלתי אפשרי. כל מה שעלינו לעשות - אנחנו, את ואני וכל האנשים הטובים בעולם - הוא לשאוף למקסימום, אבל לדעת להסתפק באופטימום. ועל האופטימום, כלומר בטוב ביותר שהוא גם בר-הישג כאן ועכשיו.

קין רוצח את הבל
קין רוצח את הבל
וצ'ליו טיציאן, צייר איטלקי, 1576-1485

רות: בינתיים לא ממש קבלתי מענה אמיתי לשאלות שהיו לי. אני חושבת הרבה, נו, איך זה להיות חילוני, הרבה חשבתי על העולם האחר, העולם החילוני, ניסיתי למצוא תחליף אמיתי לעולם הדתי שבו אני נמצאת היום בצורה לא ברורה.

שירה: המונח אמת ("תחליף אמיתי") הוא בעייתי, ונדרשנו לו לא מעט באתר. קוראים דתיים שכותבים לנו מרבים להשתמש במושג זה, והוא איננו תואם את מה שאנחנו מבינים בו. מסיבה זו אספנו מספר התבטאויות הקשורות למושג אמת וערכנו דיון רציני, שעלה באתר בארבע במות - אם טרם קראת הנה הן

רות: חיפשתי עולם ערכי, רציני ארצישראלי כזה,שבו הציבור שגדל הוא בעל ערכים, שמגדל את ילדיו על אהבת הארץ, העם, על מידות טובות, על אכפתיות וערבות הדדית, שיש לו איזה כיוון בחיים, מטרה טובה ואמיתית שאיתה הוא מוכן ללכת עד הסוף!!!!!!  שבשבילה הוא יהיה מוכן לצאת מהבית על חשבון הנאות ובילויים אחרים ויקריב בשבילה! מטרה שכסף למשל לא יסנוור אותה, או קידום תפקידים או סרט  בקולנוע או ערב באיזה פאב.  שהרי ללא כל זה מה יבדיל אותו מעוד איזה אזרח אמריקאי נהנתן, שחי את חייו לעצמו למשפחתו, בונה קריירה ומשכורת מנופחת, בעל וילה בשכונת יוקרה עם שני רכבים צמודים וחוץ מליהנות מהחיים - מסעדות, בתי קפה, בית מלון, טיולים ברחבי העולם ... אין לו כלום בחיים, שום דבר רציני בעל ערך?? ... מה יניע אותו להקריב את חייו על הארץ הזאת שלכל כך הרבה ישראלים נמאס לחיות בה? בגלל טרור או בגלל כסף או חוסר שקט ושלווה?? מה יניע אותו בלהישאר כאן לגור למרות צרות . מה יהיה מיוחד במדינה שלו אם תהיה לה שרים ערבים ויהודים וראש ממשלה ערבי?? אם תהיה מדינת כל אזרחיה .. הרי כעבור 100 שנה 150שנה או כמה זמן שזה ייקח תסכימו איתי שהעם שלנו כבר לא יהיה קיים (אם יחיה כמו כל אזרח אמריקאי) !! הרי יתחתן עם מי שירצה יהודייה או צרפתייה או שוודית..

שירה: ראי מה אספת כאן בשאיפתך למצויינות: עולם ערכי, ארצישראלי רציני [מה זה? לא ברור. מה זה ארצישראלי? מי קובע מה זה ארצישראלי רציני? הרב שך, הרבי מלובביץ או הקיבוצניק מחניתה? כל אחד מהם גורס ששני האחרים שוגים. הרב שך אמר על הלובביציר: הכי קרוב ליהדות הוא הרבי מלובביץ...] ציבור בעל ערכים [אילו ערכים? הערכים של דניאלה וייס או של שולמית אלוני? הערכים של יגאל עמיר או של יצחק רבין?] מגדל ילדיו על אהבת הארץ [מה הגבול של אותה אהבה? האם כילדיו של גוש קטיף, שיצאו עם טלאי-טרבלינקאי עם ידיים מורמות של הנשרפים בשואה, או כילדי קיבוצי השומר הצעיר לפני 30 שנה? או כילדיי שלי, הנפלאים והערכיים, שלומדים בבית-ספר בתל-אביב?] מידותיו הטובות, אכפתיות וערבות הדדית [מיהו זה הראוי בעינייך לשמש מודל כאן? נערי הגבעות הדתיים-חרדיים משולחי הרסן, או ילדי רעננה וכפר תבור? לאיזו אכפתיות את מייחלת? לאכפתיות של מעריצי הדוקטור ברוך גולדשטיין, הבאים להשתטח על קברו ולקרוא "ברוך הגבר!"? או לאכפתיות של ילדי יישובי החולה, המנסים לשמר את שמורת הטבע על בעלי החיים והצמחים שבה? ומהי "ערבות הדדית"? למה בדיוק את מתכוונת? שאת ואני נשלם את חובותיהם של פושטי-רגל בעסקיהם הפרטיים? שיחייבו אותי על 'הבטחותיהם' של אבות-אבותיי' מלפני אלפי שנים?].

כיוון בחיים, מטרה טובה ואמיתית שאיתה הוא מוכן ללכת עד הסוף!!!!!! -  ואאוו -  כאן את בבעיה! אינני סבורה שלאדם נורמאלי, בריא בנפשו ובגופו, ישנה מטרה טובה ואמיתית אחת איתה הוא הולך מההתחלה ועד הסוף. אדם שבגיל 5 יאמר שמטרתו להיות חייל, וזאת יאמר גם בגיל 18 וגם בגיל 50 - אומר עליו שהוא זקוק לטיפול פסיכיאטרי. בני אדם בריאים בגופם ובנפשם משנים יעדים וכיוונים בחיים בכל תקופת-זמן מסויימת בחייהם, וזה לא רק "לא רע", אלא גם טוב מאד! חשוב מאד! בריא מאד! רצוי מאד! לי אין שום רצון "ללכת עד הסוף" אלא במספר מועט של מטרות בחיי. ותני נא דעתך: לא מטרה אחת בלבד! את היתר אני משאירה גמישות, פתוחות לשינויים שיבואו בטבעיות עם הזמן, שינווטו בתבונה וביעילות עם שינויי הזמן. העולם של היום אינו דומה לעולם שלפני 50 שנה, בוודאי לא לזה שלפני 200 שנה, ועל אחת כמה וכמה לא זה שלפני 2000 שנה, כשהתגבשו חוקי ההלכה היהודית. מדוע לדבוק במטרה אחת, טובה ככל שתהיה, לנצח? בכלל המושג "נצח", או מה שאת כותבת "עד הסוף" הוא מושג רגשי ולא מציאותי.

חוקי חמורבי
חוקי חמורבי חקוקים באבן - האסטלה
המאה ה-18 לפני הספירה
מוזיאון הלובר, פאריס, צרפת

את ממשיכה: מטרה טובה ואמיתית שאיתה הוא מוכן ללכת עד הסוף!!!!!!  שבשבילה הוא יהיה מוכן לצאת מהבית על חשבון הנאות ובילויים אחרים ויקריב בשבילה! מטרה שכסף למשל לא יסנוור אותה, או קידום תפקידים או סרט בקולנוע או ערב באיזה פאב = אני מסכימה שחשוב שלאדם תהיה מטרה חשובה בחייו, אבל בשום פנים ואופן אינני מסכימה שבגינה עליו לוותר על כל שאר הנאותיו. אנחנו רק בני אדם, רות, בני אדם, לא מלאכי-שמיים דמיוניים. יש לנו רגשות שונים ומאוויים רבים, יש לנו צרכים ביולוגיים טבעיים, ואי-אפשר לבנות חיים על בסיס מטרה אחת ולבטל את  כל השאר. אני נזכרת בדולצינאה, אהובתו ההזויה של דון קישוט, שייחס לה אך ורק תכונות רוחניות, ומצא עצמו המום כשראה אותה מטילה שתן... אין רוח בלי גוף... אל תזלזלי ואל תמעיטי בחשיבותם של בילויים ועיסוקי-פנאי. הכול הוא עניין של כמות, לא של איכות. פאב הוא דבר טוב כשהוא נעשה בגבול סביר; כסף הוא דבר טוב כל עוד לא הופכים אותו עיקר; סרט קולנוע הוא חלק מהתרבות, וכשם שיש ספר גרוע וספר טוב כך עש גם סרט גרוע וסרט טוב. תרבות הקולנוע כיום הגיעה לרמות גבוהות, שלעתים עולות על ספר או הצגה טובה. אל תזלזלי בקולנוע! אני אינני הולכת לצפות בסרטי זימה, ונפשי בוחלת בסרטים כחולים. אבל מכאן ועד שלילת הקולנוע כולו המרחק עצום, והזלזול שלך שגוי.

נמשיך: שהרי ללא כל זה מה יבדיל אותו מעוד איזה אזרח אמריקאי נהנתן, שחי את חייו לעצמו למשפחתו, בונה קריירה ומשכורת מנופחת, בעל וילה בשכונת יוקרה עם שני רכבים צמודים וחוץ מליהנות מהחיים - מסעדות, בתי קפה, בית מלון, טיולים ברחבי העולם ... אין לו כלום בחיים, שום דבר רציני בעל ערך?? ... את מערבת כאן עניינים של נהנתנות וראוותנות קיצוניים עם אורח-חיים רגיל של אזרח מן השורה, ועובדה זו גוררת אותך למסקנות שאינן ממין העניין.בכל חברה יש נהנתנים אנשים ריקניים - בחברה החילונית, הדתית וגם החרדית. אף חברה איננה חופשית מאנשים רעים, מאנשים חסרי מוסר, מאנשים שטחיים, מאנשים שאין להם מטרות נעלות/חשובות/ערכיות בחייהם. זו איננה שאלה של איכות, אלא של כמות.

זאת ועוד: יש גם אנשים הבונים קריירה - כהגדרתך - אבל ביושר-לב. הם אנשי-מדע, התורמים לאנושות, או אמנים התורמים לתרבות ולרוח האדם, והעובדה שהם גם בעלי אמצעים איננה הופכת אותם לתופעה שלילית שיש לבוז לה.

והחלק האחרון של כל אותו קטע שלך - ... מה יניע אותו להקריב את חייו על הארץ הזאת שלכל כך הרבה ישראלים נמאס לחיות בה? בגלל טרור או בגלל כסף או חוסר שקט ושלווה?? מה יניע אותו בלהישאר כאן לגור למרות צרות. מה יהיה מיוחד במדינה שלו אם תהיה לה שרים ערבים ויהודים וראש ממשלה ערבי?? אם תהיה מדינת כל אזרחיה... הרי כעבור 100 שנה 150 שנה או כמה זמן שזה ייקח תסכימו איתי שהעם שלנו כבר לא יהיה קיים (אם יחיה כמו כל אזרח אמריקאי)!! הרי יתחתן עם מי שירצה יהודייה או צרפתייה או שוודית.. גם כאן את מערבת עניינים שונים, שהתשובות עליהם שונות:

הסיסמה הקלישאית "טוב למות בעד ארצנו", עליה גדלנו בארץ, או בלשונך מה יניע אותו להקריב את חייו על הארץ הזאת היא שגויה בעיקרה: לא "טוב למות בעד ארצנו" אלא "טוב לחיות למען ארצנו", ואם ייגזר עלינו למות - נמות למענה. יש הבדל בין שני הניסוחים. מי שנפל ומת למען ארצו יותר מכל חברה אחרת הוא הצעיר החילוני, זה שמאז תחילת המאבק להקמת המדינה  עוד בסוף המאה ה-19, היה מוכן להקריב הכול, גם את גופו, למען המדינה. מי שהתנגד לה היו צעירי אגודת ישראל, שתחילת המאה ה-20 החליטו להתנגד להקמת המדינה. וכך עשו וגרסו ארגונים דתיים נוספים. מרבית הציבור היהודי-חרדי לא נקף אצבע למען הקמת המדינה או להגנה עליה בהיותה עולל שאך זה נולד. עד היום רוב רובם וכמעט כולם לא מתו למען הארץ, אלא "באוהלה של תורה", ותסכימי עמי שאין זה אותו "מוות", ומן הסתם לא לכך התכוונת כשכתבת מה יניע אותו להקריב את חייו על הארץ הזאת...

יוסף טרומפלדור
יוסף טרומפלדור
3 בדצמבר 1880 - 1 במרץ 1920

מי שהקים את המדינה והביא אותה לאן שהגיעה הוא ציבור גדול ועצום של יהודים חילונים, שעזבו מאחריהם הורים דתיים - הורים שקרעו עליהם קריעה וישבו שבעה - ועלו לארץ ישראל בגלים ציוניים והקימו אותה מן העפר, מהביצות, מהחולות, מהאבנים ומהטרשים. את המפעל האדיר, שאין דוגמה לו בעולם, את הבנייה, המדע, האמנות, האקדמיה, התעשייה - הכול - הקימו יהודים חילוניים, בהם גם מעט יהודים דתיים. מה משמעות הדבר? האין זה מעיד על הכיוון שלנו?

ועוד את כותבת: כשהתחלתי לחשוב איך העולם שלי יראה בצד השני, ניסיתי למצוא אם יש אכן ציבור חילוני רציני שדרך החיים שלו היא טובה, האם הילדים של אותם משפחות חילוניות היום הם ילדים בעל ערכים, אוהבי הארץ, האם הם מטיילים הרבה בארץ, האם יתלהבו להכיר עוד חלק בארץ עוד מסלול... כמו היהודייה שבגולן או נחל צאלים שחברה רבים דתיים עושים אותם הרבה. האם הם ילדים שבראש מעיניהם עומד מצב החברה הישראלית, מצב העם?? האם הילד שלי העתידי יסכים לקום מרביצה מול הטלוויזיה או לוותר על בילוי בקניון בשביל קייטנה למען ילדים של אלי"ן או בשביל עוד פעולת הדרכה בסניף שתדון בעזרה לזולת , סבלנות ואהבה בין יהודים, או שמא זה לא יעניין אותו כי כוכב נולד בדיוק התחיל ושילכו מצידו כולם לעזאזל?? מה יגדיר לילדים שלי לדור העתיד ובכלל לעצמי מזה להיות יהודי?

יש, רות. יש אנשים נפלאים בחברה שאיננה דתית. הטיולים שעורכים חבר'ה דתיים בגולן או בנחל צאלים הם אין ואפס לעומת מאות ואלפי טיולים שיהודים חילוניים עורכים בארץ וחורשים אותה לאורכה ולרוחבה! מסלולים אלו בהם מטיילים דתיים נחרשו ונקבעו בידי מורי-דרך חילונים! יש מאות ארגונים שעורכים טיולים דרך קבע בכל הארץ, לא רק בגולן, לא רק בנחל צאלים. קייטנה למען אלי"ן היא רק אחת מני מאות מפעלי תמיכה וסיוע שארגן ומארגן הציבור היהודי-הכללי הגדול, הכולל בעיקר חילונים, וגם דתיים, כמובן. רבים שוגים בהבנת המושג "עזרה לזולת" וסבורים שרק דתיים עושים זאת. במדינה שלנו יש מאות ארגונים פילנטרופיים, ורבים רבים תורמים להם בדרך קבע או במזדמן תרומה בזמן, בהקרבה אישית, בפעילות עיקשת ונמרצת, וגם - כן - גם בכסף - שהשתכרו בזיעת אפיהם! - האגודה למלחמה בסרטן, האגודה למלחמה בשחפת, האגודה למלחמה באיידס, האגודה לחולי ציסטיק פיברוזיס, האגודה לטרשת נפוצה, האגודה למען העיוור, האגודה למען הילד החוסה, האגודה חולי שמיעה, האגודה למען החייל, ארגון הנכים, לב"י, ארגונים פמיניסטיים להגנה על זכויות האישה ומעמדה בחברה, אל-סם לסיוע לנוער שנפל לסמים, ארגונים למען מוער שוליים ברחובות, ולמען הילד החוסה - ועוד ועוד, שכן לא מניתי כאן אלא אפס-קצהו של מפעל תמיכה אנושי אדיר ונפלא של הציבור היהודי הכללי.

האגודה למלחמה בסרטן
האגודה למלחמה בסרטן

כשאת, צעירה דתייה, מחפשת תחליף לחיים בצל הדת, מטבע הדברים את מבקשת תחליף טוב יותר מזה שאת מכירה היום, אחרת לא היית מבקשת לשנות את דרכך. השאלה מהו התחליף לחיים בצל הדת היא שאלה בעלת חשיבות עצומה לא רק לצעיר הדתי, אלא גם לצעיר שאינו דתי. גם בחברה הכללית, החופשית, מה שמכונה החילונית - וזו הגדרה מאד לא מדויקת, שכן אנחנו יודעים מיהו דתי - זה שמאמין בקיומו של אלוהים ומקיים לפחות חלק ממצוות הדת, אבל לא הכול יודעים מיהו חילוני. אני יודעת מי ומה אני - אבל לא כל יהודי חילוני מבין זאת כמוני, וזו אחת המכשלות שלנו כיום - ועל כך נכתב המון - קראי למשל מאמר שראה אור באתר שלנו ב-21.8.2005

http://www.hofesh.org.il/articles/democracy/self-secular.html

שני חברים שלנו, הפעילים בעמותה ובאתר שנים רבות, כתבו ופרסמו ספר-יסוד בתחום המרת הדעה מיהדות חילונית ליהדות דתית - 'ציידי הנפשות' בהוצאת זמורה-ביתן.
שני הפרקים ה אחרונים בספר מוקדשים לשאלה שאת מעלה כאן: זהותנו העצמית, בחירת הדרך בחיינו, ועגלתנו המלאה. כבר במכתבי הראשון אליך הפניתי אותך לספר זה. חבל שאחזור כאן בצורה גרועה על דברים שנכתבו באותם שני פרקים - הפרקים ה-8 וה-9 = [נמצא בכל חנויות 'צומת ספרים', הנחה מיוחדת לגולשי חופש בהזמנה אצל המו"ל - טל. 08-9236565 ] = התחילי בפרק 8, לא בתחילת הספר, ורק לאחר שתסיימי את הספר חזרי להתחלה וקראי את שבעת הפרקים הראשונים. אין לי ספק שתמצאי שם את התשובה שאני רוצה להשיב לך. אני מזדהה עם האמור באותו ספר בכל נפשי, קראתי אותו מיד לאחר שיצא לאור. כשתסיימי את קריאת אותם שני פרקים חזרי אלי ונמשיך לשוחח. אין לי ספק שקריאתם לא תפתור את כל קושיותיך, אבל בוודאי חלק מהן. גם זה יהיה הישג. וכי מי מגיע למיצוי כל שאיפותיו בחיים? אף לא אחד.

רות: שבת - הרי זה עניין דתי אז זה פסול. חגים - כנ"ל

שירה:  טעות בידך. שבת וחגים אינם עניין פסול בעיני, בעיני חבריי בחופש ובעיני רבים מבני הציבור היהודי החופשי-הכללי-החילוני. לכל חברה בעולם יש מערכת טקסים, קבועה למועד ולזמן, המהווה קשר בין הזמן העכשווי לעברה של אותה חברה, והמסמלת לחברה ככלל וליחיד באותה חברה בפרט את העבר של תרבותו, ואת משמעות ההמשכיות של החיים באותה מסגרת. בלי מסגרת טקסית מעין זו אין חברה אנושית יכולה לקיים תרבות. השאלה היא באיזו צורה נשמור על אותה מסגרת. האם נקדש אותה, תוך מילוי הצרכים מתוך פחד מ"נחת זרועו" של "האח הגדול שעינו פקוחה", או שנעשה זאת במידת חופש מסוימת, בשמחה, בנחת, בדרך תרבותית? האם נקיים אותה מערכת טקסים, שניתן לכנותה 'מסורת', באורח קפדני "כזאת ראה וקדש", או שמותר לנו גם לשנות, לגוון, ליצור יצירות חדשות ולצקת תכנים חדשים אל תוך טקסים עתיקים, על-מנת להתאימם לחיינו כאן והיום.

שאלתך ולבטיך אינם חסרים בסיס צודק: החברה היהודית הכללית - החופשית, החילונית, לא השכילה עד כה לבנות לעצמה מסגרת חלופית של טקסים, שתתאים לה, לזמנה ולמקומה בארץ ובעולם, והיא משתמשת, אבוי, בטקסים דתיים המבטאים לגבי חבריה צביעות וחוסר-כנות ("ברוך אתה אדוני מלך העולם שקידשנו וציוונו להדליק נר של חנוכה", שנאמר מפי אתאיסט, זו צביעות וחוסר-כנות). אולם עליך להבין, שמסורת איננה נבנית בין לילה, בוודאי לא בתוך 120 שנה. המסורת הדתית הקיימת כיום, ומערכת החגים והמועדים המקויימת בידי יהודים דתיים, לא ביום אחד נוצרה אלא במשך מאות בשנים, בהם גם עברה תהפוכות ושינויים אין-סופיים, וגם היום היא איננה אחידה בכל החברה היהודית-דתית על עדותיה השונות: הגדת פסח נוצרה בגלות אירופה, ועברה שינויים עצומים מאז ועד היום; חגים רבים נחוגו בעם היהודי בארצו לפני הגלות כחגים חקלאיים - סוכות, פסח, שבועות, ואח"כ הפכו את עורם להיות חגים בלבוש פולחני-דתי. חגים שהיו בעבר הרחוק נעלמו כמעט - טו באב, למשל, ואחרים באו חדשים - טו בשבט, חנוכה, חג העצמאות ועוד. וגם המנהגים עצמם שונים בין העדות השונות . למשל ההבדל בין אוכלי קטניות בפסח לשאינם אוכלים זאת. האם ההבדלים פוסלים את כשרותה של איזו מן העדות?

פסח
סדר פסח על בול ישראל - 1972

זו הכאה על חטא, ואני חוזרת: לצערי, החברה היהודית החופשית/כללית/חילונית לא השכילה לבנות לעצמה חלופה תרבותית הולמת למסורת הדתית של מועדי ישראל. התנועה הקיבוצית עשתה זאת לפני שנים רבות, אבל חלה בה נסיגה מרה. חברות שונות בתוך החברה הגדולה מנסות למצוא ולבנות לעצמן חלופות לטקסים מסורתיים, אבל זה מעט מדי ודל מדי - ראי למשל באתר במדור "לחיות חופשי".

ארגון ה.ל.ל. של היוצאים בשאלה בנה לעצמו הגדת-פסח יפה, ואשמח לשלוח לך עותק - אם תתני לי כתובת. אבל זו רק טיפה בים. אחד היעדים היותר חשובים והיותר דחופים של החברה היהודית החילונית הוא לבנות נוסחים מתאימים לטקסי כל חג ומועד, ואף זאת תוך הנחה - ואפילו תקווה - שגם בהם יחולו שינויים ברבות השנים. והרי זוהי משמעותו של המושג "הלכה" - שהיא הולכת ולא שהיא דוממת וקפואה!.

עם זאת אני מבקשת להבהיר לך: אין שום קשר בין מסורת של חג לקיומו של 'אלוהים'. מסורת נבנית בידי אנשים, לא בידי אלים. שאיפתך לחיים ערכיים וטהורים איננה קשורה לקיומו של 'אלוהים'. הדבר תלוי אך ורק בך. החברה הדתית, עם כל אמונתה הנלהבת באל, איננה טהורה ואיננה מוסרית יותר מהחברה החילונית, שאיננה מאמינה באותו אל. החברה הדתית-חרדית לוקה בכל אותם תחלואים בה לוקה כל חברה אנושית. -  ראי ההקדמה שכתבנו למדור "פשיעה ואלימות בחברה החרדית"

יש כמובן פערים בסוגי הפשיעה בין החברות, כשבחברה החילונית האלימות הפיסית גדולה מאשר בדתית-חרדית, אבל האלימות המינית והכלכלית היא בסדר הפוך. כך או כך, כמו בנושא המסורת, גם כאן, אין שום קשר בין ערכים ומוסר של חברה אנושית לבין קיומו של אלוהים. המוסר הוא מוסר אנושי, וערכים נקבעים בידי בני אדם, לא בידי אלים או אלוהים.

רות: כיפה-כנ"ל. תנ"ך - מה זה - ספר מורשת? היסטוריה ?? ואם כן , אז למה זה היסטוריה שלנו ולא הווה שמחייב גם אותי? דגל המדינה - הרי הוא מסמל את פסי הטלית, וזה שוב כנ"ל, והמגן דוד (אימוץ של  היהודים בימי בית שני או בימי הביניים). נישואין - הם יתחתנו עם מי שבא להם ואז ילדיהם כבר לא יחשבו יהודים. הכותל והר הבית - הרי היו מרכז דתי לאומי ואם הדת כבר לא שייכת והכול שטויות אז המקומות האלה כבר לא רלוונטיים, המוסלמים יכולים לרשת.

שירה: עירבת כאן מין בשאינו מינו: כיפה היא סמל דתי; תנ"ך הוא ספר; דגל מדינה הוא סמל; נישואים הם מערכת חיים של בני אדם; כותל מערבי הוא ממצא היסטורי-ארכיאולוגי; הר הבית הוא הר, שיש לגביו זיכרון ומסורת מן העבר. ואפרט:

כיפה:  כמי שאיננה מאמינה בקיומו של אל כלשהו, כולל 'אלוהים' היהודי, אין שום משמעות מבחינתי לפולחנים, שהמאמינים באותם אלים מקיימים לצורך הפגנת אמונתם. כיפה היא אחד מאותם סממני פולחן. מדוע אייחס חשיבות לכיפה? מין כובע, ולא יותר. תמוה בעיני שבני אדם נבונים סבורים, שכוח-עליון השולט בכל העולם, ושלכאורה גם ברא הכול, זקוק לכיפה על ראש מאמיניו. כי אם הכיפה מהווה תו-זיהוי למאמין - אלוהים-הכול-יכול איננו זקוק לתווי-זיהוי. ככול-יכול הוא חייב להיות בעל יכולת לזהות את בניו-אהוביו גם ללא תג-זיהוי. ואם הכיפה משמשת את בעליה, שירגיש חייב לאלוהיו, אוי לאותה אמונה אם היא נזקקת לתמיכות חזותיות מסוג זה. על הכיפה ומשמעותה בעינינו תוכלי לקרוא באתר http://www.hofesh.org.il/articles/ritual/head_cover.html

תנ"ך:  התנ"ך הוא ספר בעל חשיבות עצומה, מהיבטים שונים ומשונים, שנכתב בידי בני-אדם ולא בידי אל, גם לא נמסר מפי אל לברואיו. את דעתנו על התנ"ך תמצאי בהקדמה שלנו למדור פרשות השבוע וחשוב מאד שתקראי זאת, שכן זוהי גם תשובתי לשאלתך. עוד על התנ"ך באתר חופש תוכלי לקרוא כאן וכאן.

אני רואה בתנ"ך ארבעה מרכיבים נפרדים, שלכל אחד חשיבותו משלו: (1) הבסיס ללשון ולשפה העברית; (2) ערכים אנושיים ומוסר, בעיקר בחלק מהחוקים ובספרי הנביאים; (3) היסטוריה של עם ישראל, וזאת רק בחלקים שלאחר כיבוש הארץ בידי יהושע; (4) אגדות ומיתוסים יפים, הקיימים בכל עם. מנגד, אני מוצאת בתנ"ך הרבה מאד רוע, רשע, אכזריות, התנשאות וגזענות - ואם אינני טועה מכל אלה את, רות, מבקשת להימלט. גם אני. אני אתך.

דגל המדינה
דגל המדינה

דגל המדינה:  את צודקת שבדגל טוויים פסי הטלית, ואני רואה בכך קשר הדוק וחיובי בין החיים שלנו כאן והיום, לבין העבר, המסתמל בטלית. הטלית היא אמנם ריטואל פולחני-דתי, אבל העבר העצוב שלנו, שמיליונים נהרגו, נרצחו, נשרפו ועונו על טליתותיהם, הופך את הטלית בעיני סמל לעבר.  המגן דוד, כדבריך, הוא אכן סמל של  היהודים בימי בית שני ובהמשך בימי הביניים. כוכב בעל 5 פינות מוכר לראשונה בשם "חותם שלמה" מהמאה ה-4 לפני הספירה, והוא נמצא בחפירות ברמת-רחל ובחפירות העופל בירושלים. הכוכב בעל 6 הפינות הוא במקור סמל של עמי המזרח הרחוק כבר לפני אלפי שנים, ובארץ נמצא בכפר נחום חרות על אבן מהמאה ה-3 לפני הספירה. אין שום קשר בין המגן-דויד כסמל לדת, או לאמונה דתית-יהודית. ראי גם במאמר שלנו על המגן דוד.

נישואים הם הבסיס להקמת מערכת חיים משפחתית מוסדרת, רשמית וחוקית בין אישה לאיש. כל דת מקיימת טקס משלה, אבל טקס דתי איננו מחייב איש מחוץ לדת, למעט במימסד הישראלי. כאן הייתה כניעה מבישה לדרישה גחמתית-דתית עם קום המדינה, כשדויד בן-גוריון ביקש לרצות בני פלוגתא הדתיים מחשש שיתנגדו להקמת המדינה (ראי דברי קודם). מדינה נורמאלית קובעת בחוק את תנאי הקדם לנישואים, ואלו אינם צריכים להיות דבוקים לדת. ירצה זוג להינשא בטקס דתי - יוכל. ירצה בטקס אזרחי - יוכל. אינני מבינה את האילוץ והאינוס הדתי אלא כביטוי של רצון לשלוט וליהנות מהיבטים הכלכליים הקשורים בטקס. יש פן בלתי-אנושי במערכת זו, שכן הדת מונעת מאזרחים רבים להינשא לבחירי-לבם בשל טיעונים דתיים שאינם ממין העניין. תארי לעצמך שאת נישאת והתגרשת, ולאחר זמן פגשת גבר מקסים, התאהבתם עד מעבר לראש, והחלטתם להינשא ולהקים משפחה. אלא ששמו של בן זוגך-אהובך הוא כוהן. לא תוכלי להינשא לו! מדוע? למה? מה קשר בין חוקי כוהן של ימי בית ראשון ושני לבין חיינו כאן והיום? דברי אל העצים ואל האבנים - את כגרושה ואהובך מר כוהן לעולם לא תוכלו להינשא. וזו רק דוגמה קטנה לאין-ספור עוולות בתחום זה. לטיעון  הדתי  "כך זה במסורת ישראל, ואסור לפגוע במסורת" אין שום בסיס, לא הגיוני, בוודאי לא אנושי, ואני כולי מצטמררת כל אימת שאני שומעת על עוול כזה.

הכותל המערבי הוא ממצא היסטורי-ארכיאולוגי, ואיננו חלק מבית המקדש. זהו קטע חומה שהקיפה את הר הבית. כל הניסיונות להאציל קדושה דתית על קיר זה פסולה וחסרת בסיס, אבל מציאות חיינו, בה נכנע הציבור החילוני, בעיקר מנהיגיו רפוסי-השכל, לדרישות גחמתיות של דתיים, הביאה לידי כך, שקיר זה הפך "מקום קדוש", ולכאורה "בית כנסת", עם הפרדה (מבישה ופסולה) בין גברים לנשים, חיוב בחבישת כיפה וכיו"ב.

הר הבית הוא הר, שיש לגביו זיכרון ומסורת מן העבר הרחוק, ואני מבינה לרגשותיהם שליהודים דתיים לגביו. אליה וקוץ בה - מאז נהרס הבית נבנו עליו מקדשים לדת המוסלמית, וגם לרגשותיהם של המאמינים המוסלמים אני מבינה. לדידי כל הדתיים שווים הם, בייחוד כשכולם מאמינים בדבר שאיננו קיים. כאן אני מגיעה לנושא ה"אלוהים", ולשאלותיך בנדון, ולהם אקדיש את מכתב הבא.

הר הבית
הר הבית

שאיפתך, רות, למצוא חברה, תרבות או חברה תרבותית שתהווה בסיס ערכי, מוסרי ואנושי לחייך היא שאיפה נכונה, ראויה, ומוסיפה לך כבוד. אלא שאין שום קשר בין השקפת עולמם האמוני או האתאיסטי של בני אדם החיים בחברה מסוימת לבין היותם אנשים טובים, ערכיים, מוסריים ואנושיים.  בכל חברה אנושית יש טובים ורעים. מה שלדעתי חיובי בחברה החילונית הוא החופש האישי שניתן לכל אחד מחבריה, לבחור את דרכו במישור האישי-פרטי, התרבותי, הערכי, המוסרי והמקצועי. בחברה החילונית אין מורה-הלכה שיפסוק לכל אדם, לטוב ולרע,  מה לעשות ומה לא לעשות בכל שנייה ודקה מעשרים וארבע שעות היממה. את היא ריבון לעצמך, ושוב - לטוב ולרע. את קבלת לידייך את חייך מרגע שעמדת על דעתך, ואת היא שתעשי בהם כראות-עיניך - לטוב ולרע. אם תצליחי - תהיה זו הצלחתך. ואם תיכשלי - לא תוכלי להאשים שום אדם ושום גורם אחר בכישלונך. הביטוי "זה הכול מאלוהים" לא רק שאיננו מוצדק בתרבות החיים שלנו, אלא שהוא מבטא מחדל אישי רציני: מי שחושב כך ואומר כך מתעלם מחלקו בכישלון, ומונע מעצמו הפקת לקחים אישיים שעשויים למנוע כישלונות דומים בעתיד. אב שמשאיר תינוקו במכונית סגורה למשך שעות שעה שהוא יוצא לקניות, והילד מת, והאב אומר "זה מאלוהים", לעולם לא יבין ולא ידע שהוא ורק הוא אשם, לא 'אלוהים' ולא שום גורם אחר, ובכך מונע מעצמו הפקת הלקח האנושי-העצמי האחד והיחיד:  אין משאירים ילד קטן במכונית סגורה ללא בוגר לצדו.

כמי שחיה בחברה החופשית כל ימיה, וכמי שינקה את החשיבה האתאיסטית מחלב אימה, אני יודעת שאלו הם חיי, הנפלאים לי בחיוב שבהם, והקשים לי בגרוע כשהוא קורה. אני מאושרת בכל שנייה ודקה בחיי מהכרת העובדה, שאני ולא אחר קובעת לעצמי את מסלול חיי, לטוב ולרע. אני מלאת שמחה עם כל לימוד חדש והישג שבא עימו, עם כל קידום ויצירה שאני יוצרת, לא עומד בפני שום מכשול שציבור או אדם מסוים שמים לפני לבלימת דרכי בטענה "מקומה של האישה בבית", או "במטבח"... אני מחנכת את ילדיי ברוח התרבות האנושית הכללית, לא רק היהודית, כולנו בבית עוסקים באמנויות שונות, ארונות הספרים מכסים את מרבית קירותינו, אנחנו מנויים על התזמורת הפילהרמונית ותיאטרון הקאמרי, קוראים עיתונים וגולשים באינטרנט, אבל גם הולכים לפאב, למסעדות, לשפת-ים, עושים פעמיים בשנה מנגל - הכול במידה ובטעם ובשיקול-דעת.

אני מכירה מקרוב חיים של ידידים דתיים וחרדיים, ולרגע לא התקנאתי אף באחד מהם. להיפך. בכל מפגש אני מצניעה בלבי תחושות של צער על ההפסד התרבותי העצום שילדיהם מפסידים, בהשוואה לילדיי שלי. חברה בריאה היא חברה פלורליסטית, הומאניסטית ודמוקרטית. שלושה מאפיינים אלו אינם סמליה של הדת היהודית.

רות:  נ.ב כשחשבתי על אלוהים, מי יצר אותו? האם הוא  אמיתי? איך נוצר העולם? לא הצלחתי למצוא תשובה לא מתיאורית המפץ הגדול ולא מהיהדות. שום תשובה לא סיפקה. אפשר לחשוב שכשאומרים לי שהיה מעין פיצוץ ביקום שגרם לכל היווצרות של עולם מסודר בריאה שלמה זה מסביר יותר מהסבר שהכרח שיהיה מישהו שברא הכול והוא, אותה ישות בראה יש מאין, ואני אפילו לא יודעת מיהי או מה היא, הכול מעורפל, ולא ברור, מופשט.

שרידי סופר-נובה
שרידי סופר-נובה w49b
צילומי החלל של נאסא, באדיבות דובה פרימרמן

שירה: אסתפק הפעם במה שעניתי לך, ועל שאלותייך האחרונות תמצאי תשובות במדור המדע באתר, ובספרי המדע עליהם אנחנו ממליצים ב'ארון הספרים של חופש'.

אם לאחר קריאה בו תהיינה לך שאלות - חזרי אליי.

שלך

שירה, מצוות חופש


אוגוסט 2006


חברים ב- עוצב על ידי