אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות הכותבים תרומה English
הספר: ויקרא את שמם אדם - פרשות השבוע בפעמת הזמן
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > במות חופש  לגירסת הדפסה     

במת חופש

על הדת ועל אתר חופש ועל בכלל

שאלות והערות שאין להן סוף
וגם אין להן התחלה

קונפוציוס נשאל "מה מדהים אותך ביותר בבני האדם".  תשובתו הייתה "בני האדם מאבדים את בריאותם כדי לצבור כסף - ואז הם מאבדים את כספם כדי להציל את בריאותם. בשל מחשבותיהם על העתיד הם שוכחים את ההווה - וכך אינם חיים לא למען ההווה ולא למען העתיד, ובה בשעה שהם חיים כאילו לעולם לא ימותו, הם מתים כאילו מעולם לא חיו"

חופש

אחד הדברים היפים בדואר האתר הוא המגע הישיר עם ציבור גדול, בלא שמישהו מאתנו מכיר את הכותב או את זהותו. הצד הקשה יותר הן שאלות וטענות החוזרות על עצמן בנושאים טעונים כמו אמונה, אלוהים וסוגיות מיסטיות ונעלמות אחרות. מאחר ואיננו מוכנים לפתוח באתר "פורום ישיר" -  דווקא בשל הרגישות הרבה הנובעת מאותן סוגיות-יסוד, אנחנו משתדלים לספק את הכותבים אלינו בהעלאת דעותיהם במסגרת "במות חופש". דא-עקא, את שמותיהם אנחנו מסווים, למעט אלו שמתירים לנו להציגם בשמם.

אנחנו מקווים, שהכותבים מוכנים גם לקרוא את תשובותינו, שכן לא פעם חוזרות אלינו התשובות בטענת השרת: כתובת איננה קיימת... ובמקרים רבים אחרים אין הכותב מתייחס לתשובתנו, לא לטוב ולא לרע. אבל, גם אם אותו פרט אינו עונה, או גם אינו קורא את תגובתנו, יש בעצם העלאת ההתכתבות בנושאים אלו עניין לציבור, וחזקה עלינו שיהיו בין הקוראים כאלו שיראו בהתכתבות כאילו היא מדברת אליהם אישית.

לא אחת פונים אלינו אנשים בפתיח "אתה אומר", "כתבת ש-", או המשפט הפותח של יונתן: "קראתי בעניין כמה ממאמריך, ואני חייב לומר שנדהמתי במקצת. ככלל, נדהמתי קצת מהרמה הגבוהה של הציניות השוררת במעונכם הנכבד". כמו היה האתר מיקשה אחת של בני-אדם האוחזים בדעה ממוסדת אחת. צוות המשיבים והמגיבים בדואר האתר מונה מספר רב של חברים, ולכול חבר דעה ועמדה משלו.  "דעת האתר" היא דעה פתוחה לכל אפשרות הגיונית, מציאותית, אנושית ומוסרית. והמגוון בנושאים אלו הוא עצום.

קונפוציוס

קונפוציוס
גדול הפילוסופים של סין, 551 ל-479 לפני הספירה

יונתן (השם שונה) לאתר חופש

קראתי בעניין כמה ממאמריך, ואני חייב לומר שנדהמתי במקצת. ככלל, נדהמתי קצת מהרמה הגבוהה של הציניות השוררת במעונכם הנכבד, ולדעתי (אף שאולי אין היא חשובה לכם) היא מורידה הרבה מן הרצינות של הדיון. ישנה הרגשה שאין לכם רצון להביע באמת את מה שאתם מרגישים, אלא יותר יש לכם רצון להשתלח בדת ובעומדים בראשה. אני שואל את עצמי מה תשיגו בזה.

כמו כן, אני חייב לומר כי אף שאני מגנה בכל פה את מה שקורה לפעמים בחברה החרדית, גילויי אלימות, באמת תמה אני מדוע הלכתם לחלק שם פליירים. אף שאמנון יצחק מגיע לרמת אביב, ככל הידוע לי הוא מעביר את שיחותיו באולם סגור ומי שרוצה מגיע, ואין הוא מכריז את דעותיו בפומבי באמצע כנס של אתר 'חופש'. שוב, אני מרגיש שיש כאן סתם רצון להתגרות.

אך בסופו של דבר, ישנן שתי תופעות עליהם אני רוצה לעמוד: (1) הכללה. ההכללה היא מנת חלקם של כל כותבי המאמרים באתרכם. מדוע? הרי מן הסתם עברת מצבים בחיים שבהם קבעו איזו שהיא הכללה לגביך או לגבי הציבור של, ואתה מן הסתם יודע שזה ממש לא נעים. כשאני קורא את הדברים שאתם כותבים, הרבה פעמים אני מרגיש שנעשה לי עוול. (2) נשים. אני מפנה הערה זו אליך, אף שכותבים רבים יש לכם בעניין זה. אני מודע היטב לתדמית שיש לחילונים ממעמד האישה ביהדות, ואני אף מבין כיצד ומהיכן היא נובעת. אפשר להתווכח על פרשנות של מקורות שונים ומנהגים שונים, אך מה שמפריע לי הוא זה: לא משנה כמה דתיים תשאל, מן הסתם רובם ככולם יגידו לך כי הם לא מרגישים שמעמד האישה נחות יותר. אני, לדוגמה, באמת לא חושב על הברכה 'שלא עשני אישה' כמעידה על כך שהאישה נחותה ממני (ולא משנה כרגע איזו פרשנות אני נותן לברכה). כוונתי לומר, אם כן, כי אף אם רוצים אתם לפרש הלכות מסוימות כשוביניסטיות, לא תוכלו לטעון כי ככה היהודים עצמם מתייחסים לנשים או רואים אותם. אני פשוט לא חושב ככה, וכך גם רבים מחברי. אל תכניסו לי רגשות ללב - אני לא שוביניסט. כן, גם לדתיים יש רגשות, וכשאתם משתלחים בנו בצורה כזאת זה כואב. אז מה תגיד, לא להיכנס לאתר שלכם? זה לא בעיה שלי, זה בעיה שלכם. אתה יכול להיות ציני ולומר שלא באמת כואב לי וזה לא באמת פוגע ולא באמת איכפת לי מהאישה וכו' וכו', אבל יש לי הרגשה שאישתי תחלוק עליך בעניין זה, ואתה יודע שישנם מספיק משפחות דתיות שהנשים עובדות בדיוק כמו הגברים והפמיניזם שולט שם. תפסיקו להגיד לי מה אני חושב על נשים. אני יודע בדיוק מהי השקפתי על עניין הנשים, והשקפתי הליברלית בעניין אינה עומדת אצלי בניגוד לדת, שאני מאמין בה בכל לבבי. זה עניין של השקפה ופרשנות.

אני מודה לך על כך שנתת לי לפרוק מעט מהרהורי לבי לפניך,

יונתן

פמיניזם

פמיניזם

רותם http://stage.co.il/Stories/98238 מגיב

תודה רבה על מכתבך. לפני שאמשיך ואתייחס לחלקיו השונים של המכתב, הרשה לי לבקש ממך להסיר כל רבב ציניות מלבך ולומר: לא רק שאינני ממליץ לך שלא להיכנס לאתר "חופש", אני מפציר בך להיכנס אליו ולקרוא בו עוד ועוד, כדי להסיר את התחושות השליליות שהצטברו בך בעת הקריאה. האתר מעודכן מידי יום מזה 8 שנים, כך שאפשר להגות בו יומם ולילה לפני שמחווים עליו דעה. אם עוד לא קראת את הקדמת האתר לגולש הדתי, אני ממליץ להתחיל משם: http://www.hofesh.org.il/dati.html

הערה שנייה: קשה לשמוע ביקורת וקשה עוד יותר לשמוע ביקורת על ציבור שאתה משתייך אליו, והכי קשה לנו: היהודים, שסבלו אלפיים שנות, שהגיעו לארץ ישראל, הקימו ריבונות ומצווים על עצמם את אחדות העם, רקמה אנושית אחת ויתר סיסמאות. ולכן גם כשמושמעת ביקורת לגיטימית של פלח מסויים בציבור היהודי על פלח אחר, מיד קם באחורי ראשינו הפחד מיצירת שסע, ואנו לא מקשיבים לתוכן הביקורת, למרות שכתוב "הוכח תוכיח את עמיתך", אלא מתייחסים רק לצורה ובכך נתקעים היכן שאנו. עצתי לך- קרא את תוכן הביקורת כאילו היא נאמרת על מישהו אחר, ורק בתום הקריאה שאל את עצמך אם היא אכן רלוונטית גם לך. אם כן - יש מקום להשתפר!

בעניין הציניות: יש דרכי התמודדות רבות עם ביקורת. בניגוד למקובל, ביקורת לא נעימה, לא רק למקבל אלא גם לנותן, ודי לך לשמוע הרצאות בקורסים לניהול באוניברסיטה כדי לחוות את ריבוי דרכי ההתמודדות שפותחו כדי להקל על נותן הביקורת. ציניות היא דרך אחת, שלאו דווקא נלמדת באקדמיה, משום שכל מטרתה (אצלי לפחות, אני סבור שגם אצל שאר הכותבים באתר) היא לתבל ולרכך את הדיון האקדמי היבש והקשה, שלעתים ב"יבשושיותו" דווקא מקשה על הכתיבה והקריאה ונשמע יותר כמו מסמך אנתרופו-סטטיסטי חסר נקודת מבט אישית. כמה פעמים שמעת את המונחים "אנטישמיות" ו"שנאה" בקשר למבקריה היהודים של האורתודוקסיה היהודית? ובכן, שנאה ושנאה עצמית אין בחופש, מה שכן יש לפעמים זה כעס. כעס על הפילוג (קבוצה של 400 בחורי ישיבות עם קום המדינה שצמחה למימדי עם מתבדל), על חוסר השוויון בחובות ובמעשים, על הגישה. כעס זה מוליד גם ציניות, המאפשרת פריקה נקייה ולא מסוכנת של כעסים, בניגוד למשל לזריקת אבנים בכביש בר אילן.

מדוע לחלק ניירות עמדה בסביבה חרדית? ובכן, קודם כל מפני שקהל היעד (של חלק מהמנשרים- בעיקר אלו של "דעת אמת") הוא הציבור החרדי. גם ברחוב החרדי- המילים נשארות צמודות לנייר (ראה אלפי הפשקווילים על כל עמוד-חשמל וקיר ברחוב החרדי)  ומי שרוצה - לוקח. אין בנוכחותנו בחלל העיר משום הטפה, ומי שאינו מעוניין לקרוא- אינו נחשף לשום מידע על הטעויות האמפיריות של חז"ל או על הבדלי הגרסאות בין ספרי תורה שונים. ואם כבר השווית לאמנון יצחק - בניגוד אליו, אנו לא מפרסמים את בואנו חודשים מראש בכרזות זרחניות על לוחות המודעות העירוניים, לא צונחים בהליקופטר לאצטדיון טדי, לא מחזיקים תאגיד הטפת מולטימדיה שמגלגל מיליונים בשנה (לו היה בוודאי היינו קוראים לו "כופר מולטימדיה"- סתם! סתם!), לא מפיצים קלטות בצמתים, CD-ROM בשווקים וDVD בקניונים, לא משדרים בעשרות תחנות פיראטיות הגוזלות את התדר הציבורי ומסכנות חיי נוסעים וטייסים, לא מסתובבים ברחובות העיר עם מגאפון וקוראים לשמירת שבת, לא ולא. רק עומדים בשקט ומחלקים ניירות. אה, ויש לנו גם אתר באינטרנט, אחד ויחיד לעומת העשרות הרבות של אתרים דתיים וחרדיים, למרות שהציבור החופשי רב פי-כמה מהדתי.

כתובה

כתובה

בנוגע להכללה: ההכללות באתר באות כשברור שהגולש מודע להן, וכדי לחסוך לו את הטרחה בקריאת משפטים כגון: "ברור לכל, או לפחות לחלק, שכל מי, או לפחות חלק, שמאמין בהלכה, או בחלקה, יעשה הכול, או מקצת, הדברים שביכולתו, או יכולתה, כדי לקיים את הכתוב". כתיבת דעתך כרוכה בהכרח בהכללות, וראה - גם אתה חוטא בכך: "ההכללה היא מנת חלקם של כל כותבי המאמרים באתרכם". ראה מה שכתבתי לגבי קריאת הצורה ולא התוכן של הביקורת.

בנוגע למעמד האישה: אנו חוזרים כאן לויכוח הנושן של "בלבב פנימה". נשים בחברה החרדית, עוד יותר מכך בחברה החרד"לית ועוד הרבה הרבה יותר מכך בחברה הדתית לאומית מעוניינות שקולן ישמע - מבקשות אישורים מיוחדים ללמוד וללמד תורה, להיות חזניות בבית כנסת (כיום מותר להן לעשות זאת רק בליברליים שבבתי הכנסת האורתודוקסיים- לאומיים, ורק מאחורי פרגוד המסתיר אותן, וגם זה בהישען על הלכה אורתודוקסית). זה שאתה וחבריך לא "מפרשים באופן שוביניסטי" את ההלכה, לא מנקה אותה מהשוביניזם הקיים בה. שאל את הנשים מה דעתן! העובדה שכהוכחה ליחסה של היהדות לנשים הבאת לי דעות זכרים (מלבד "יש לי הרגשה שאשתי תחלוק עליך") רק מחזקת אצלי את התחושה, שהשוביניזם בחברה שלך הוא הרבה יותר מתוחכם וקשה לפירוק, משום שלמראית-עין "הכול כשורה". אבל אף אחד אינו שואל - באמת שואל, מתייעץ ומקבל את דעתן- של הנשים, אלא משחק בפירושים. זה שאישה פסולה לעדות זה לא עניין של פירוש, זה עניין של ת'כלס. זה שלאישה אסור ללמד גברים תורה זה לא פרשנות, זה מציאותי לגמרי. ואם קיים - וקיים - גל של נשים המבקשות לשנות מצב זה, כדאי לך לעזוב את ההאשמות שלך כלפינו ולפשפש במעשים שאתה בשתיקתך הכשרת מכשיר עד היום.

זה שנשים עובדות כמו גברים אינו מוכיח שה"פמיניזם שולט". ב(רוב!) החברה החרדית רק האישה עובדת (ויולדת ומטפלת במספר לא מבוטל של ילדים ובמשק הבית) ולא נראה לי שאתה חושב שהפמיניזם שולט שם. אני לא בטוח שאתה יודע מהו פמיניזם. שוויון זכויות, חובות והזדמנויות הוא משהו שלא ניתן ליצור אותו בחברה המבוססת על מצוות, ומראש מכריזה שנשים נדרשות לפי 14 פחות מצוות מגברים. שוויון בין המינים אינו קיים (גם אם אתה חושב שאתה מפרש זאת אחרת) בחברה בה קיימת הפרדה בין המינים במבנה הציבורי-התרבותי החשוב ביותר שלה - בית הכנסת, כאשר הארכיטקטורה מגדירה בדיוק איזו עזרה קרובה לארון הקודש (גברים) ואיזו רחוקה ומוסתרת (נשים).

איננו נוצרים, והכוונה שבלב לא היא בלבד זו שמנחה אותנו. ברור שיש לך רגשות, אבל אהבת הנשים שלך, יונתן, אינה מביאה שוויון. רק שינוי ההלכה והמעשה, בשיתוף מלא של הנשים, יביא לביטול אשמת השוביניזם הגברי השולט בהלכה היהודית ובפרשנותה הגברית לדורותיה.

חופש

נתן (השם שונה) כותב לאתר

בס"ד

שלום רב, הייתי מעוניין בבקשה להאיר כי האתר שלכם "קצת לא חיובי"... כולנו הרי יהודים - זוכרים שבט יהודה - אברהם אבינו... זוכרים??? אתם אומרים חופש!... צודקים...וכי יש אדם אשר נמנעת ממנו זכות הבחירה החופשית? אתם נתפשים בעיני כאנשי רוח...לכן, ארשה לעצמי להאיר בשנית: "אתם יכולים הרבה, הרבה, יותר גבוה...!"בברכה באהבה ערן מאתר הבית ואני מאחל לכולכם... רק מאור הבורא...

העקדה

העקדה

שירה משיבה

שלום רב לך נתן, ותודה על התעניינותך באתר ובאורחות חיינו. דעותיך הם זכותך הלגיטימית, אבל אין בכך כל ערובה שהן נכונות, צודקות או תקפות  לגבינו או לגבי כלל היהודים בארץ ובעולם.

אתה חי במסגרת דתית קשוחה, שאינה פתוחה לחברה הכללית במקרה הטוב, או רואה את ה"אחר" כמוקצה וטמא, במקרה הגרוע. אבל, עם כל הזכות שיש לך ולחבריך לחיות במסגרת מעין-זו, להאמין במה שאתה מאמין, לדגול במה שאתה דוגל ולשאוף למה שאתה שואף - זה הכול עניין פרטי שלך ושל החברה בה אתה חי.

יהודי הוא קודם כל בן-אדם. רק לאחר מכן הוא בן לעם היהודי. העם היהודי כולל בני אדם, היסטוריה, מורשת ותרבות. היהדות איננה דת בלבד. היהדות היא מכלול התרבות שיצרו בני העם היהודי לדורותיהם - מנקודת ההתחלה העלומה והרחוקה ועד לרגעים אלו ולעתיד לבוא. היהדות כוללת, כמובן, גם את הדת היהודית אבל היא בהחלט איננה אך ורק הדת היהודית. היהדות כוללת את כל אוצרות הרוח שיצרו בני העם היהודי, כולל שירה, ספרות, הגות, אמנויות פלסטיות, תיאטרון מוסיקה, קולנוע, מדע ועוד אלף ואחד תחומים. וגם דת. כמובן. אבל בהחלט לא רק דת.

אני משוכנעת שאינך מסכים עם הגדרה זו - אבל באותה מידה גם אני אינני מסכימה עם ההגדרה שלך. לך אין עדיפות עלי בזכות לחשוב, להאמין ולאחוז בהשקפת-עולם מסויימת. לי יש אותה זכות כשלך. ובזכות הזאת אני אומרת לך ולכל חבריך ורבותיך ומנהיגיך = אני, אנחנו, כל בני העם היהודי החילוניים איננו דתיים, ועל-אף היותנו חילוניים ולא דתיים ושלמרות שאנו דוחים את רעיון קיומו של אלוהים מכל וכול = אנחנו יהודים טובים וכשרים לא פחות ממך, מחבריך, מרבניך וממנהיגיך הדתיים והחרדיים למיניהם.

את ה"מאור הגדול" שאתה מאחל לנו אחל בבקשה לעצמך. אתה זקוק יותר מאתנו לתאורה טובה, על מנת לראות ולהבין מי אתה ומי אנחנו, ושחברה אנושית איננה חייבת להיות מונוליטית-הומוגנית באמונותיה, להיפך.

חופש

נתן לשירה

בס"ד

אתם לא בדיוק מודעים לאמת. כי יהודי ודתי זה אחד. ופשוט לא מבינים, לכן... בשוגג טועים... ואולי אולי קצת כועסים? יהודי הנלחם על חופש מדת הוא כמו גל הנלחם על חופש ממים מאד פשוט. אני שמח שהחיים עבורכם פשוטים מאוד,כי הם באמת פשוטים, אם אתה חי אותם נכון!  אין חיה כזאת "יהודי לא דתי" - כל פרשנות אחרת הינה בריחה, בריחה מהאמת. פשוט כך. לו רק פתחתם ספר קבלה אחד לו רק הייתה לכם הסבלנות, באמת, לו הייתה לכם הסבלנות מקווה שזה מובן לך אני מקווה שהצלחתי להבהיר יותר את נקודת מבטי.

אני מאוד שמח שאתם מסכימים לדבר וקיים בינינו דיאלוג תרבותי. שנית אתם צודקים: אתם יהודים לא פחות ממני, ואולי אף יותר אהובים. יותר אהובים מצד מי אתם שואלים? תשובה - מהאחד אשר ברא בראשונה אהבה.  אבל לו רק הסכמתם לשמוע / להקשיב / לראות / ...

אתם פשוט נורא מאמינים בדרך שלכם, כל כך מאוהבים בדרך שלכם,ולכם היא אפילו נראית הגיונית.  אבל להיות יהודי אינה בחירה חופשית - נולדנו ככה! ללא בחירה חופשית כלל. שלישית אנסה להסביר יותר לעומק את המשפט שכנראה לא הוסבר מספיק טוב: כשאני אומר שיהודי ודתי זה אחד אני אומר: יש חומר ויש רוח. חומר כולם יודעים מהו (נכון?). ורוח מתכוון לנשמה. כל השייך לעולם הזה נכנס תחת הקטגוריה חומר (אפילו אוכל / פחמימות הינם מולקולות של פחמן שהרי הוא חומר). הנשמה הינה רוח לכן במה נזין אותה?

וכאן, יהודים אהובים, הנקודה שבה רבים נוטים לפספס! במה נזין את הנשמה שלנו? כי באוכל כולם מבינים, טעים לא טעים, כשר בד"ץ / כשר רבנות אבל ברוח -  היום - תגידו לי - מי מבין? ועובדה, הרבה אנשים טועים לגבי התזונה הרוחנית בחייהם  רוח = אהבה = תורה = חיפוש אחר מהות החיים - כולם מכוונים לנשמה. יהודים שחיים רק בצד אחד (חומר) ללא המימד הנוסף (הרוחני) פשוט מפספסים. לכן יהודי ודתי (רוחני) זה אחד, אחרת זה יהיה חצי, וחצי זה כמו לעלות על הגלגל הענק בלונה פארק (אבל כזה שלא מסתובב) ולהגיד וואוו. אני לא יודע על איזה גלגל ענק אתם עומדים וכמה גבוה הוא מגיע אבל כוונתי הינה רק להיטיב ורק להוסיף מאחל לכם רק טוב ואמן שתראו את האמת הרוחנית שלכם  ושוב שלום יהודים.

רוחניות

רוחניות

שירה לנתן

אכן, יש בינינו התכתבות, ואני מתפלאת על כך שאתה שמח שאנחנו מסכימים לשוחח. מעולם לא סירבנו לשוחח עם שום אדם. אבל דיאלוג תרבותי לא קיים כאן, לטעמי בוודאי, משום שהנושא עליו אתה מדבר איננו תרבות אלא אמונה דתית, קיצונית, מיסטית, וזו אינה תרבות. אם תרצה לשוחח אתנו על ספרות, מוסיקה ציור, פיסול, תיאטרון, הגות רצינית, לא מיסטית - זו תהיה שיחה תרבותית-רוחנית מאד לטעמי ולנפשי.

על כל שאר חלקי מכתבך ממש אין טעם שאשיב, משום שאני דוברת מנקודת מוצא הגיונית, מעשית, בעוד שאתה - נקודת המוצא שלך היא דתית-אמונית-מיסטית, חסרת בסיס הגיוני מציאותי כלשהו. אנחנו מדברים בשתי שפות מקבילות, שמעולם לא נפגשו ולעולם גם לא ייפגשו, ואין שום טעם להשחית זמן יקר ולהתווכח על נושא, שלעולם יישאר בן-ויכוח חסר פשרה.

שירה

נ.ב. תן דעתך על-כך, שבעוד אני מדברת אליך בלשון יחיד, כאל אדם בשר ודם, בעל דעות, אמונות ורגשות משלו, אתה עונה לי בהכללה, בלשון רבים, כאילו כולנו עשויים מקשה אחת. לכאורה עניין של נימוס ותרבות הוא זה. למעשה - תהום עמוקה הרבה יותר פעורה בין השקפותינו ואורחות-חיינו. חשוב על-כך.


דצמבר 2005


חברים ב- עוצב על ידי