עתיד ישראל ורשות הפרטמאת עודד לבנה"הבעיה איננה הדתיים, אלא הדת"פרופסור רון אהרוני
מבוא
על מאפיין אחד של המחלוקת אני מסכים עם החרדים, ומקומם עלי בכך את רוב ידידי הליברליים:
![]() דגל ישראל. אחד הסמלים החשובים של הציונות. היחס של החרדים אל הדגל שונה בתכלית. הרב אהרון רוטר, בספרו "שערי אהרון" כותב: "להכריח ישיבה קדושה להרים דגל, פירושו להרים סמרטוט על הישיבה". אידיאל הליברליזם הקלאסי וקיומו בדמוקרטיה(במשטרים הנאורים) כל עוד אין שגעונו פוגע במשתגעים האחרים" חנניה רייכמן.
התפיסה האנרכית רוצה שלא יוטלו איסורים חוקיים על האדם. במשטר ליברלי מציאותי כמו הדמוקרטיה (באידיאל, ונשתדל שגם במציאות) נוספות עוד שלוש הגבלות על התערבות שילטונית במעשי הפרט:
![]() משבר הליברליזם: מושג הצביוןהצביון. בעיה זו תימצא בבסיסם של מאבקים רבים על זכויות אדם במאה הקרובה." התמצית של מאמר על מתוך גיליון של אירגון זכויות האדם העולמי "אמנסטי" על זכויות האדם במאה ה- 21. בעיית הצביון נוצרת כאשר אדם אחד רוצה לחיות בחברה בעלת צביון מסויים ואדם אחר רוצה לחיות בחברה בעלת צביון אחר, ושניהם שייכים לאותה חברה. נדגים את הקלות בקונפליקטים אחרים ואת הקושי שבמאבק על צביון:
![]() נקודות התנגשות קריטיותזה לא שאני מאמין במשהו ואתה מאמין במשהו… אני מאמין שצריך להסתכל לשני הצדדים לפני שחוצים כביש. אתה מאמין שצריך לשם כך לקרוא ספר אסטרולוגיה. והצרה היא ששנינו קשורים יחד בחבלים." פרופסור רון אהרוני.
הליברליזם גורס שברשות הפרט כל אחד יעשה כראות עיניו, וברשות הרבים אפשר להגיע לפשרות הוגנות. חינוך - דו שיח דמיוני עם מיל הליברלמיל: זה הילד שלי, ואף אחד לא יגיד לי מה לעשות איתו.עודד: ועוד איך אגיד לך. אסור לך לרצוח אותו. מיל: ברור. זה החוק. עודד: גם אם לא היה חוק כזה, זה עדיין היה אסור. זו שגיאה לערב חוקים קיימים בדיון על מה צריך היה החוק להיות. בוא נסכים שבויכוח על מה ראוי ומה פסול לא נתייחס לחוק הקיים. מיל: מסכים. בלי חוקים. אחרי הכל את החוקים קיבלו חברי הכנסת, ובלי להעליב את חברי הכנסת, הם עושים גם שטויות. אני מסכים שאסור לרצוח את הילד. אסור גם לגרום לו נזק, אבל זה הכל. עודד: אתה גם חייב לשמור עליו שלא ירד לכביש במקום מסוכן. מיל: זה בדיוק כמו לא לגרום לו נזק. עודד: לא, זה שונה. שם אסור היה לך להזיק לו בפעולה, ופה אסור לך להזיק לו בהימנעות מפעולה. במילים אחרות, יש עליך חיוב לפעול בדרך מסויימת. זה ההבדל בין חיוב מטיפוס "עשה" לחיוב מטיפוס "אל תעשה". מיל: בסדר, אז אסור להזיק לו במעשה או במחדל. עודד: אתה לא חושב שיש לילד זכויות? מיל: בטח. לכל אדם יש זכויות, כמו הזכות לרכוש והזכות לביטחון. עודד: ומי חייב לספק את הזכויות של האדם? מיל: זה לא בדיוק מי חייב. זה שאסור לאנשים אחרים ולממשלה לפגוע בזכויות. חלק מהזכויות הממשלה ממלאת, כמו חלק מהזכות לביטחון. עודד: ומי חייב לספק את הזכויות של הילד? מיל: טוב, כאן ההורה חייב קצת יותר. עודד: אז ראינו שלהורה יש חובות. מיל: בסדר, ההורה חייב לדאוג לילד שלו. נכון, גם לדאוג לילד לביטחון, וגם לדאוג לילד לאוכל. אבל חוץ מפגיעה בילד ודאגה לזכויותיו אין אף מקרה שבו מותר לך להתערב בחינוך של הילד שלי. עודד: אתה בטוח? מיל: תנסה לתת דוגמא של מקרה שבו מותר לך להתערב בחינוך של הילד שלי. עודד: נניח שאתה מחנך את הילד שלך להיות רוצח, ולרצוח את הילד שלי או אותי. מיל: אבל זה לא חוקי! עודד: לרצוח זה לא חוקי. אין חוק אשר מסדיר את החינוך לרצח. חוץ מזה, אמרנו שהחוק אינו שיקול בדיון הזה. מיל: ככה הילד שלי ישב בבית סוהר. עודד: נניח שאתה מחנך אותו לרצוח כך שלא ייתפס. מותר לי למנוע ממך חינוך כזה, כי יש לי אינטרס מובהק נגד חינוך כזה. מיל: לא אמרנו קודם שאפשר להתערב נגד חינוך פוגע? עודד: פוגע בילד שלך. לא דיברנו על אינטרס שיש לאחרים בגלל תוצאת החינוך שלך. מיל: בסדר, אני מסכים שחינוך לרצח הוא סיבה להתערב. עודד: גם חינוך לשוד ולגזל ולאונס. מיל: בסדר, אני מסכים שאסור לפגוע בילד, אסור להזניח אותו ואסור לחנך אותו לפגוע באחרים. אבל אף אחד פה לא מחנך את הילדים שלו להיות שודדים. עודד: גם חינוך לטפילות. מיל: מה? עודד: אם אתה מחנך את הילד שלך להסתמך על מערכת התמיכה הממשלתית, אז יש לי זכות להתערב. מיל: מה פתאום? מערכת התמיכה הממשלתית קיימת, והיא עוזרת לאנשים עניים. עודד: מערכת התמיכה הממשלתית לא קיימת סתם. אנחנו מממנים אותה מכספינו. אם היו משלמים פחות תמיכה ממשלתית אז היינו משלמים פחות מסים. הכסף שהממשלה מקציבה מגיע ממני ומאזרחים כמוני. מיל: זה נכון, אבל מערכת התמיכה הממשלתית היא מערכת חשובה! אתה לא מציע לבטל את מערכת התמיכה הממשלתית. עודד: למערכת התמיכה הממשלתית יש שתי מטרות מוצדקות ומטלה אחת לא מוצדקת. המטרות המוצדקות הן תמיכה בחסרי היכולת ורשת ביטחון לנכשלים. המטרה הלא מוצדקת היא להיות עטין לטפילים אשר יכולים להתפרנס אבל מעדיפים לקבל. אם נכה חסר ידיים אינו מסוגל להתפרנס, מערכת התמיכה הממשלתית תומכת בו. זה מוצדק. אם אדם אשר ניסה להתפרנס נכשל, או שהתפרנס משך שנים ואז פוטר ואינו יכול למצוא עבודה - זה שוב מוצדק, אבל מערכת התמיכה הממשלתית לא נועדה כדי שישענו עליה מבחירה אלא רק מחוסר ברירה. מיל: מי שנעזר במערכת התמיכה הממשלתית מבחירה עושה דבר חוקי לחלוטין. עודד: שוב אתה מדבר לי על החוק. אני מדבר על מה שצריך היה להיות החוק. מיל: בסדר, אני מסכים שזה לא בסדר לא לנסות לעבוד ולסמוך על תמיכה ממשלתית מבחירה כאשר אפשר לעבוד. זה אולי אומר שהחרדים אשר אינם עובדים הם לא בסדר. איך זה קשור לחינוך? עודד: אסור להורים לחנך את ילדיהם להישען על מערכת התמיכה הממשלתית. הורים חייבים לחנך את ילדיהם להתפרנס בעצמם. מיל: למה? עודד: כי לחנך אותם להישען על המערכת הממשלתית זה לחנך אותם לחיות על כספים של הילדים שלי. יש לי זכות שלא יחנכו אנשים לנסות לקבל את הכסף של הילדים שלי, לא משנה אם בגניבה, במעילה או בעזרת הצטרפות לממשלה. מיל: מה שאתה אומר זה שאסור לאדם לחנך את ילדיו ללמוד תורה? עודד: מותר - על חשבונו. אסור לאדם לחנך את ילדיו לחיות על חשבוני. מיל: אבל מי שחי בחברה החרדית לפעמים לא כל כך הוכשר להתפרנס. עודד: וזה עוד חיוב: אדם חייב להכשיר את ילדיו להתפרנס. מיל: זה כבר חיוב "עשה", לא חיוב "על תעשה". עודד: נכון. יש חיוב "עשה" לגדל את הילדים כך שיוכלו להתפרנס בעצמם, ולא יהיו טפילים על פרנסתם של אחרים. מיל: ואם הילד לא יצליח להתפרנס? עודד: בשביל נכשלים, לא בשביל טפילים, קיימת מערכת התמיכה הממשלתית. אם הילד לא יצליח להתפרנס, אז שיתמכו בו. אני בעד. מיל: מה שאתה אומר זה שזכותך לחייב את הזולת להכשיר את ילדיו להתפרנס? עודד: כן, כי יש לי אינטרס לגיטימי ומובהק בכך: שלא ייקחו ממני יותר כסף. זה דומה לאינטרס שלי שלא יגנבו ממני (גם כשמתעלמים מהחוק עדיין נשאר הבדל חשוב שהגניבה היא בלתי צפויה, ואז אני לא יכול למזער את הנזק, ואילו המס צפוי, ואפשר להתכונן למזער את ניזקו). מיל: בסדר, אז אני מסכים שיש לך אינטרס כלכלי לגיטימי, ושמותר לך לחייב את ההורים לחנך את ילדיהם להתפרנס לבד וגם מותר לך לחייב את ההורים להכשיר את הילדים להתפרנס, אבל אתה מדבר גם על חינוך ערכי. עודד: כבר אמרנו שאסור לחנך לרצח או לגניבה. מיל: כן, אבל זה קיצוני. עודד: גם אסור לחנך לחיסול הדמוקרטיה ואסור לחנך נגד הציונות. מיל: למה? עודד: כי יש לי זכות שמדינת ישראל תמשיך להתקיים כמדינה דמוקרטית וציונית. מיל: אז מה? עודד: אז זכותי לדאוג שכל בתי הספר בארץ יחוייבו לחנך לדמוקרטיה ולציונות, כדי להבטיח שהדמוקרטיה לא תתמוטט. דמוקרטיה שאין לה רוב - מתמוטטת. מיל: לא תוכל לכפות את זה על בתי הספר החרדיים. ![]() מדבקה וקונטרסים של "דעת אמת" בישיבה חרדית. יש לחילונים זכות, וגם אינטרס, להתערב בתכנים הנלמדים בישיבות. עודד: אנחנו מדברים על הראוי, לא על המימוש. מיל: מה איכפת לך למה יחנכו בבתי הספר החרדיים? עודד: אם יחנכו שם נגד הדמוקרטיה או נגד הציונות, זו פגיעה ישירה בזכות של הילד שלי לחיות במדינה דמוקרטית וציונית. זה מעמיד דור של אזרחים אשר רוצים לחסל את הדמוקרטיה, ויוצר איום על הזכויות האלה. מיל: אפשר להגיד שאתה יוצר איום על הזכות שלהם לחנך את הילד שלהם לחיות במדינת הלכה. עודד: כן, אבל אני לא מאיים על הזכות שלו לחיות לפי ההלכה. מיל: יש זרם בהלכה, והחרדים כולם שותפים לו, אשר רואה בהלכה לא עניין אישי, אלא עניין ציבורי. אז גם הדרך שבה אתה מחנך את ילדיך היא עניינם של החרדים. עודד: אכן כך הם רואים את זה. מיל: אתה מערבב בין רשות היחיד ורשות הרבים. עודד: רשויות היחיד של יחידים שונים נפגשות הרבה מאד פעמים. בין היתר בשאלה באיזו מין מדינה נחיה, ובשאלה ממי תיקח הממשלה כסף ולמה היא תקצה אותו. ![]() מאבק ערכיעל ערכים אפשר רק להאבק." פרופסור ישעיהו לייבוביץ בחורה אינטיליגנטית בשם יעל שמעה את הדעות שלי ואמרה לי במעין תדהמה: "אתה גרוע בדיוק כמוהם". סעיף זה מוקדש לכל מי שמגיע למסקנה הזו, בין אם מעמדה אנרכיסטית, בין אם מתפיסת עולם רלטיויסטית-מתנשאת (כל אחד והדעה שלו, ואני השופט) ובין אם מנטיה איסטיניסטית שלא להתערב במחלוקת הציבורית לפני שהדברים מגיעים למובהקות.
אז ככה: המאבק שלי בחרדים הוא מאבק על תפיסת עולם וגם מאבק על ערכים.
זה מאבק ללא התנשאות: אינני חייב להאחז באיזשהו מבחן אובייקטיבי המוכיח שאני צודק והם טועים
(גם אם אני מאמין שבתפיסת העולם אני צודק, וגם אם אני מאמין שאפשר לבחון זאת באופן אובייקטיבי).
אנחנו שני צדדים למאבק אשר בו יש לכל אחד תוכניות שונות לגבי עתיד המדינה.
אני בדיוק כמו החרדים בכך שאני מאמין שאני צודק ושהצד השני טועה.
(אני מאמין שתלמיד ישיבה אינו מועיל לביטחון כלל,
והם מאמינים שהוא מועיל יותר מחייל בגולני. זו לא זכותם לשלוח אחרים להסתכן בעוד הם בטוחים).
אני בדיוק כמוהם בכך שאני חושב שהם מוליכים אותנו לאסון.
אני דומה להם באופטימיות שלי שננצח ובמחוייבות שלי למאבק. טוב ורע הם מושגים סובייקטיביים, אבל תפיסת הטוב האישית שלי ותפיסת הרע האישית שלי הם כל הציוד הערכי שיש לי בעולם, הם כל הציוד שאיתו אני מחליט בקונפליקטים מוסריים, ולמעשה הם כל הציוד שאני צריך כדי לבחון סוגיות ערכיות. ברור לי שהם רואים את הדברים הפוך ממני. ברור לי גם שהם רואים את הדברים לא נכון. ![]() אז מה הפתרון שלךהילחם במילטריסטים" פרופסור ישעיהו לייבוביץ
לא באתי להציע פתרון, באתי לתאר מצב.
![]() רבים מהמאמרים הטובים ביותר באתר חופש קשורים לנושאים שנדונו בדף זה:
|