אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
עם אחד גיוס אחד
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > מאמרים וספרים  לגירסת הדפסה     


"יש אלוהים? האשליה הגדולה של הדת"

ספרו של פרופ' ריצ'רד דוקינס

הארות, הערות והשגות
על שם הספר ועל המהות האתאיסטית


מאת דן מלר

תודתי לבלשן והמתרגם אריה אוריאל (להלן: א.א.), שהאיר
את עיניי בהבנת המושגים Delusion ו-Illusion שבשפה
האנגלית והקשרם למילה העברית אשליה


"הדת הצליחה לשכנע אנשים כי ישנו אדם בלתי-נראה - שגר בשמים - הפוקח עין על כל מה שאתה עושה, בכל דקה ביממה. ולאדם הבלתי-נראה יש רשימה של...דברים שהוא לא רוצה שתעשה. ואם תעשה אחד מאותם ... דברים, יש לו מקום מיוחד, מלא עשן ואש ועינויים וסבל, לשם ישלח אותך לחיות ולסבול ולבעור ולהיחנק ולצרוח ולבכות לנצח נצחים עד קץ כל הזמנים [...] אבל הוא אוהב אותך!" (1)

ג'ורג' קרלין (Carlin)
מצוטט בידי ריצ'רד דוקינס בשער הפרק השמיני בספרו "יש אלוהים?"

ספרו האחרון של פרופ' ריצ'רד דוקינס "יש אלוהים?" זכה, ובצדק רב, לתהודה רחבה בעולם כולו, ואתר 'חופש' העלה על במתו עד כה שתי הערכות לגביו, האחת מאת פרופ' יעקב מלכין, שהתייחס לספר במהדורתו האנגלית, עוד בטרם הופיע התרגום העברי, והשנייה מאת ד"ר משה גרנות. כמו משה גרנות "קפצתי" גם אני מכיסאי לא אחת למקרא משפט זה או אחר של דוקינס, שיצא מפי או ממוחי לפני שנים רבות. אבל אין להתפלא על כך, שכן החשיבה האתאיסטית נוגדת לא רק את החשיבה הדתית, אלא את תרבותו ואורח-חייו של המאמין הדתי, בכל דת, בייחוד של זה הדבק בחוקי הדת ומשתעבד להן, קלה כחמורה. עימות כזה בין שתי תרבויות, הבאות לידי ביטוי בכל תחומי החיים ובכל שעות היממה, מוליד תגובות אוניברסאליות, ואין פלא שיותר מאדם אחד מבטאים אותן באופן דומה במקומות שונים ובשפות שונות, גם בלא שהיה קיים קשר כלשהו ביניהם.

ספרו של דוקינס עשיר בהרבה מאוד היבטים, ניסוחים, הגדרות והתבטאויות, משל עצמו ומפי אחרים, אבל בצדק כתב עליהם משה גרנות שהתייחסותו של דוקינס לדת המונותאיסטית מבוססת על עיקרי הדת הנוצרית ופולחניה. לנו, בני העם היהודי, המכירים טוב יותר את הדת היהודית, בייחוד לאלו מבינינו המכירים מקרוב את מערכת ההטפה הדתית-המיסיונרית (מערכות ה'החזרה בתשובה' בישראל) יש לא מעט הערות והשגות על חלק מהדברים שעלו בספרו של דוקינס, כל זאת מבלי להפחית כהוא-זה מערכו של הספר ומאומץ לבו של דוקינס, שכ"אתאיסט דה-פקטו" (ראה בהמשך) לא חשש לומר בגלוי את אשר בלבו ובמוחו על אלוהים, על המאמינים בו ועל האמונה הדתית בכללה. במאמר זה אתייחס לשתי נקודות בלבד - שם הספר בתרגומו לעברית והאתאיזם של דוקינס.

* * * * * *

א. שם הספר בתרגומו לעברית

הדבר הראשון שתפסה עיני בשתי המהדורות של אותו ספר (המקור באנגלית והתרגום לעברית) היה שוני מהותי ועקרוני בשמות שני הספרים. השם המקורי (באנגלית) שנתן המחבר לספרו הוא "אשליית האלוהים" - The God Delusion. השם בו מופיע הספר בתרגומו לעברית הוא "יש אלוהים?" ומתחת לו שם משנה בגופנים קטנים יותר - "האשליה הגדולה של הדת".

The God Delusion

יש אלוהים?

המהדורה המקורית

התרגום לעברית

מערכת "ספרי עלית הגג", האחראית לספר בהוצאת "ידיעות אחרונות", מצאה לנכון להסביר לקורא את הסיבה לשינוי השם. בקטע "עם המהדורה העברית" - המובא כספיח ל"פתח דבר" מאת המחבר, מסבירה המערכת הישראלית שלא נמצאה מילה מתאימה בשפה העברית למונח האנגלי Delusion, וכי התרגום שלה 'אשליה', המוכר והמקובל על רבים, אינו תואם לכוונת המילה באנגלית. המערכת גם הביאה את הסברו של דוקינס בבחירת השם, לפיו בחר במילה Delusion על בסיס הגדרות של מילונים. לפי מילון פנגווין פירוש המילה היא "אמונה או התרשמות שגויה", ומילון מיקרוסופט כותב, שהמשמעות היא "אמונה שגויה שמחזיקים בה בהתמדה גם נוכח עדויות-נגד חזקות הסותרות אותה, בעיקר כסימן של הפרעה נפשית".

לטענת המערכת - "מכל המילים שיכלו לתרגם את ה-Delusion הזה לעברית - אשליה, הזיה, תעתוע, אחיזת-עיניים, הולכת שולל, ואפילו הונאה - אף אחת אינה מוסרת בשלמות את התוכן שמבקש דוקינס להעביר", בדומה לאחותה Illusion המילה Delusion יכולה בהחלט לציין אשליה שהאדם משלה את עצמו, אלא שדוקינס "מציג (ותוקף) גם את הגירסה האחרת של האשליה - זו שאדם אחר משלה בה את זולתו, כלומר הולכת שולל, הונאה או מירמה".

אכן, כהסבר המערכת, המילה Delusion חריפה יותר במובנה בהשוואה ל-Illusion, כי ב-Illusion יש תום-לב, אמונה תמימה, בעוד שב-Delusion יש אלמנט של רמייה, הונאה, כפיה (עצמית), כלומר מודעות, חוסר תום-לב. Delusion מובנה גם טרוף, כמו ב-delusions of grandeur = מגלומניה (א.א.).

Delusion באנגלית יכולה להיות גם אשליה עצמית וגם השלייתו של הזולת. (באנגלית- שלא כמו עברית - אותו פועל, יכול להיות עומד, יוצא וחוזר: לדוגמה, I dress יתורגם עפ"י הקונטקסט: "אני לובש", אני מתלבש", "אני מלביש".). כך גם הפועל delude שמובנו: גם לשגות באשליה וגם להשלות את הזולת. שם העצם האנגלי Delusion מובנו בעברית גם "אשליה" (תיאור מצב) וגם "השליה" (שם פעולה, בניין הפעיל). ויש לו גם מובן נוסף, "פסיכולוגי", "נפשי" קליני = טרוף, שיגעון. השם באנגלית The God Delusion משמש אפוא בכוונה ובתבונה בשלושת המובנים הללו, דבר שמקשה מאד את התרגום לעברית (א.א.).

בגלל השוני התחבירי בין השפות ובגלל העדרה של מילה מקבילה ל-Delusion בשפה העברית, קיימת בעיה של דיוק בתרגום. השפה העברית אינה מבדילה בין שתי רמות אלו של אשליה, ומילה זו משמשת בפועל את שתי המשמעויות. מכאן, ששימוש במילה 'אשליה' בשפה העברית איננו מגדיר מלכתחילה לאיזו מאותן שתי משמעויות הכוונה, ומשמעותה מתבררת ומסתברת מתוכן המשפט בו היא נקשרת, או מתוכן הספר לו היא משמשת כותרת ושם. דהיינו, רק הקונטקסט הוא המעניק למונח את משמעותו.

גם אם אין בשפה העברית מילה זהה במשמעותה למילה האנגלית Delusion, לא הייתה כל הצדקה לתת לספר שם שמשמעותו לא רק שונה ממשמעות השם המקורי, אלא אף נוגדת אותו וסוטה מן המשמעות אליה כיוון דוקינס. שכן, השם העברי שניתן לספר - "יש אלוהים?" הפך אותו מביטוי אתאיסטי מובהק, לפיו אלוהים אינו אלא אשליה - "אשליית האלוהים" - The God Delusion, לביטוי אגנוסטי מובהק המציב סימן שאלה, תרתי משמע, ביחס לקיומו של האלוהים: "יש אלוהים?".

דוקינס בספרו תוקף את האמונה באלוהים מכל צדדיה, כיווניה ומקורותיה, ומסקנתו ברורה, חדה ואחת שאין בלתה: אלוהים אינו קיים. דוקינס לא זו בלבד שלא הציב סימן שאלה לצד המילה אשליה - Delusion, אלא ייחד פרק שלם להגדרות השונות של אי-האמונה (אתאיזם) או הספקנות בדבר היכולת לדעת אם הוא קיים (אגנוסטיציזם). סימן השאלה שהוצב בשם העברי מהווה ניגוד שגוי ולא הוגן לכוונותיו של המחבר, שביקש לקבוע עובדה: אלוהים זו אשליה, ואין זה משנה אם זו אשליה עצמית או שידולית או שתיהן גם יחד. לא נכון ולא מוצדק היה להעמיד בפני הקורא את האל כאפשרות, ספק קיים ספק אינו קיים, בצורת השם נושא סימן השאלה "יש אלוהים?".


יש אלוהים ?


לא סתם סימן שאלה הציבה המערכת לצד המילה אלוהים המודפסת בגופן שחור, אלא סימן שאלה מודפס בגופן אדום, המגביר את עצם השאלה, שבמהותה מסמלת ומסמנת ספק: יש אלוהים, או אין אלוהים?

הספק בדבר אפשרות קיומו של אלוהים הוא בסיסו של האגנוסט. בפרק השני בספרו - "ההשערה בדבר אלוהים" מנתח דוקינס את התייחסותם השונה של בני האדם למושג אלוהים, וכבר בהקדמה לדיון העמוק והרחב שמובא בפרק, הוא קובע את "השורה התחתונה": אלוהים זו אשליה הרסנית. "ההשערה בדבר אלוהים", כפי שהיא מוצגת ונבנית בדתות השונות", כותב דוקינס, מתבססת על קיומה של "אינטליגנציה על-אנושית ועל-טבעית, אשר בכוונת מכוון תיכננה ובראה את היקום ואת כל מה שבו". דוקינס מקדים ומסביר לקורא, שבספרו הוא יציג השקפה חלופית: "כל אינטליגנציה יוצרת... מגיעה לכלל קיום רק כתוצר סופי של תהליך מתמשך של אבולוציה מדורגת". אינטליגנציות כאלה "מאחר שהן תוצר של אבולוציה... אינן יכולות להיות אחראיות לתיכנונו. אלוהים, במובן שהוגדר כאן, הוא אשליה; וכפי שיראו הפרקים הבאים, אשליה הרסנית" (עמ' 52).

קביעתו זו של דוקינס לגבי אלוהים אינה מוטלת בספק, ושום תרגום נאמן לא היה משנה עובדה זו. דוקינס אינו כותב, למשל, "האם אלוהים, במובן שהוגדר כאן, הוא אשליה?" אלא בצורה חדה וברורה, שאינה מותירה מקום לצל צלו של ספק, הוא מסיים במשפט האבסולוטי: אלוהים זו אשליה הרסנית.

השם שניתן לספר מידי המערכת הישראלית - "יש אלוהים?" אינו אפוא תרגום נכון לשם המקורי "The God Delusion". מדויק יותר היה לתרגם: "אלוהים - הונאה?" או אולי אפילו "שיגעון האלוהות", על משקל "שיגעון גדלות", כי לאור תוכנו של הספר יש להניח, שדוקינס ביקש לומר, שהאמונה באלוהות אינה אלא איזו idee fixe, איזשהו קיבוע רעיוני, הזיה, שיגעון שבני-האדם הכניסו לראשם ללא כל קשר לעובדות או למציאות (א.א.). או פשוט להשתמש במילה אשליה, שהרי היא בלאו הכי נכללה בשם המשנה שניתן לספר.

גם כותרת המשנה שניתנה לספר בתרגומו העברי - "האשליה הגדולה של הדת" - לא זו בלבד שאינה קיימת בשם המקורי, אלא שגם בה יש מן השינוי הבלתי מובן של השם המקורי. האשליה איננה של הדת בלבד, ומקורה אינו בדת. זוהי אשליה אנושית, ומקורה באמונה מיסטית בכוחות על- ואל-אנושיים ועל-טבעיים, שהחלה הרבה לפני מיסוד הדתות, בוודאי הרבה קודם לדתות המונותאיסטיות, וגם בכך דן דוקינס בספרו.

* * * * *

ב. על האתאיזם של דוקינס

כבר בתחילת הספר, בפרק השני, מנתח דוקינס ומפרט את הצורות השונות של האמונה האנושית באלים, אותן אינטליגנציות על-אנושיות ועל-טבעיות [ונוכל להוסיף גם חוץ-יקומיות], החל בפוליתאיזם לצורותיו המגוונות (עמ' 60-53), דרך המונותאיזם (עמ' 62-60) אל החילוניות (עמ' 113-63) על שתי שלוחותיה העיקריות: האגנוסטיציזם והאתאיזם. את האגנוסטיציזם משייך דוקינס, יחד עם הפילוסופים פרודון ופופר, ל"פילוסופיה של הדלות", ומחלק אותו במהותו לאגנוסטיציזם זמני בפעולה (אז"ב) ולאגנוסטיציזם נצחי בעיקרון (אנ"ב), ולא במעט לגלוג קובע: "האגנוסטיציזם לגבי קיומו של אלוהים משתייך באופן נחרץ לקטגוריה זמנית, לאז"ב". שכן, "אחת מן השתיים", הוא מסביר, "או שהוא [האלוהים, ד.מ.] קיים, או שהוא לא קיים. זוהי שאלה מדעית; ביום מן הימים אולי נדע את התשובה, ובינתיים אנו יכולים לומר משהו מבוסס בקשר להסתברות".

מכאן פותח דוקינס דיון ארוך ומפורט בנושא ההסתברות לקיומו או אי-קיומו של האלוהים, ועל מנת למנוע ספק לגבי עמדתו האישית בנושא זה, הוא מסיים את הפרק השני באמירה "... אני באופן פעיל בלתי-מאמין בקיומו של אלוהים...".

דוקינס איננו סתם איש מדע. המדע הוא בנשמתו, ובתור שכזה אין הוא מרשה לעצמו לסטות ימינה או שמאלה מן המסלול המדעי בו הוא צועד ומצעיד את קוראיו-תלמידיו, ולכן דאג דוקינס המדען לציין, בהגינותו הרבה, לצד האמירה הברורה של דוקינס האדם ש"אני באופן פעיל בלתי-מאמין בקיומו של אלוהים" (עמ' 113). את הצהרתו של דוקינס המדען, ש"זוהי שאלה מדעית; ביום מן הימים אולי נדע את התשובה" (עמ' 75).

התיזה שאלוהים קיים איננה שאלה מדעית, אלא אמונה חסרת בסיס ראייתי-עובדתי, שבכל הדתות מסתמכת על טענה בשמו של אדם אחד שאליו לכאורה וכביכול התגלה האלוהים. הצהרות הזויות של בני אדם אינן יכולות להוות בסיס לשאלה מדעית, אלא אם כן ניתן לחזור על אותה התגלות, ולשתף בה באופן אובייקטיבי יותר מאדם אחד. לא כל דעה שנהגית או נאמרת מפי אדם כלשהו הינה תיאוריה, ובסל זה של אמונות שאינן תיאוריות כלולות כל אמונות ההבל שהגו בני האדם מאז היותם לאדם החושב (הומו-סאפיינס), וכל האמונות באלילים השונים ובכוחות מאגיים מיסטיים, כולל האמונות השונות באלוהים.


ריצ'רד דוקינס
ריצ'רד דוקינס


דוקינס עצמו, לאורך כל הספר, מלגלג על האמונות השונות באלוהים, ומצטט התבטאויות של אישים שונים מתחומי ההגות והמעש המכירים במגרעותיה ובסכנותיה של האמונה הדתית באלוהים, אבל ברגע בו הוא חש עצמו מחוייב להגדרת זהותו, הוא מתייצב כאיש מדע ומקפיד שלא "לחטוא" ל"אמת המדעית". בניתוח "הערכותיהם של בני האדם בדבר קיומו של אלוהים" (עמודים 80-79) מציג דוקינס סולם בעל שבע קטגוריות ברצף ההסתברויות לאותן הערכות:

הקטגוריה הראשונה היא "תאיסטים חזקים" ["הסתברות של 100 אחוזים לקיומו של אלוהים", ונציגה לגירסת דוקינס הוא קרל ג.יונג שהצהיר: "אני לא מאמין. אני יודע"]; הקטגוריה השנייה היא "תאיסט דה-פאקטו" המצהיר ש"אני לא יכול לדעת בוודאות, אבל אני מאמין מאוד באלוהים וחי את חיי בהנחה שהוא קיים"]; הקטגוריה שלישית היא רמת ביניים בין תאיסט לאגנוסט, לאחריה שתי רמות של אגנוסטיציזם (קטגוריות 5+4), ושתי רמות של אתאיזם: קטגוריה מס' 6, בה קיימת הסתברות נמוכה מאד, אבל לא אפסית, לקיומו של אלוהים - אתאיסט דה-פאקטו, וקטגוריה מס' 7, שהיא מקומו של האתאיסט המושבע, זה שבהגדרתו של דוקינס מצהיר "אני יודע שאין אלוהים".

את עצמו משייך דוקינס לקטגוריה השישית: "אני מונה את עצמי בקטגוריה 6", כותב דוקינס (עמ' 80), "אבל עם נטייה ל-7. אני אגנוסטיקן, אבל באותה מידה שאני אגנוסטיקן לגבי קיומן של פיות בירכתי הגן".

לאורך כל ההיסטוריה האנושית נשמעו, הוצהרו ונכתבו אין-ספור טיעונים בדבר קיומם של ממצאים בדיוניים, שאיש לא הוכיח את קיומם, אבל איש גם אינו מסוגל להוכיח את אי-קיומם. באי-היכולת להוכיח את אי-קיומו של ממצא בדיוני נטען אין ראיה לכך, שאותו ממצא בדיוני נטען אכן קיים. אינני חייב להצהיר הצהרה בדיונית כמו, למשל - אני יודע שהחיפושית בעלת כנפי הזהב, החיה בין כדור הארץ למאדים והיא קטנה מכדי להיראות אפילו בטלסקופים החזקים ביותר שלנו [שלטענת בני שבט המנדבושס שבסהרה המזרחית היא שבראה את עולמנו] אינה קיימת על מנת להשתייך לאותה קבוצה אנושית, יהיה גודלה אשר יהיה, המבינה ששום חיפושית אינה קיימת בין כדור הארץ למאדים, ובוודאי לא בראה את העולם. גם אין זה מתפקידי להוכיח לאיש שהיא אינה קיימת, ובכך להצדיק את דעתי עליה ועל המאמינים בה (2).

אני כולל את עצמי בקטגוריה 7, מבצרו של האתאיסט המושבע הקובע שאלוהים אינו קיים, לא משום שאני יודע שאין 'אלוהים', אלא משום ש'אלוהים' כלול בקבוצה הגדולה של מושגים דמיוניים, שאיש מעולם לא הוכיח את קיומם, גם לא גדולי המאמינים כמו יונג.

באי-היכולת להוכיח את אי-קיומו של ממצא בדיוני נטען אין ראיה לכך, שאותו ממצא בדיוני נטען אכן קיים.

אלוהים אינו קיים. נקודה. אין כאן שאלה של אי-אמונה או ידיעה. יש כאן אגדה אורבאנית עתיקת יומין, שמעולם לא הוכחה, ומן הסתם לעולם גם לא תוכח, ואני, "האתאיסט המושבע" כהגדרתו של דוקינס, אינני מוכן להשתתף במשחקי הבל כאלה.

---------------------------

1 הציטטה מפי ג'ורג' קרלין, בה השתמש דוקינס כמוטו לפרק השמיני, היא דוגמה אחת מני רבות של התייחסותו של דוקינס לדת המונותאיסטית בעיקר על בסיס הברית החדשה. קרלין מדבר על "עשרה דברים" שאלוהים אינו רוצה שנעשה, שעה שעשרת הדברות לפי האמונה הדתית-היהודית (שמות כ14-2) כוללות רק שישה מעשים אסורים (עבודת אלילים, רצח, גניבה, ניאוץ, עדות שקר ונטילת רכוש זר), והאחרות הן שתי הוראות של אהבת האלוהים, צו כיבוד הורים וצו שמירת השבת. הגיהינום על מדוריו השונים אינו מופיע בתנ"ך ("הברית הישנה"), וכל-כולו פרי הזייתה של הדת הנוצרית.
2 הטענה הבדיונית שהבאתי כאן מבוססת על טענתו הצודקת של דוקינס, המעלה את השאלה על מי מוטל נטל ההוכחה בוויכוח הנצחי אודות קיומו או אי-קיומו של אלוהים. בעמוד 81 בפרק השני הוא כותב: " הרבה אנשים אדוקים בדתם סבורים כי מוטל על הספקנים להפריך את הדוגמות המקובלות, ולא על המחזיקים בדוגמות להוכיח אותן. זוהי כמובן טעות. אילו העליתי את הרעיון שבין כדור הארץ למאדים נמצא קנקן תה מחרסינה המקיף את השמש במסלול אליפטי, איש לא היה מצליח להפריך את דברי בתנאי שהייתי מקפיד להוסיף שקנקן התה קטן מכדי להיראות אפילו בטלסקופים החזקים ביותר שלנו... אם קיומו של קנקן תה כזה היה מוצא לו סימוכין בספרים עתיקים, נלמד כאמת קדושה מדי יום ראשון בבית-הספר [או אצלנו, בישראל, תוך ביצוע טקס קבלת ספר החיפושית הקדוש בכיתות ב'] הרי כל הסתייגות קלה מהאמונה בקיומה היתה הופכת סימן היכר להתנהגות חריגה ומועידה את הספקן לטיפולו של פסיכיאטר - בעידן נאור, או של אינקוויזיטור - בתקופות מוקדמות יותר".


דצמבר 2008



חברים ב- עוצב על ידי