תעמולת בית דויד
התועמלן של בית דויד שכתב את שמואל א' ט"ז איננו זהה עם זה שכתב את פרק ט"ו. בפרק ט"ו שמואל מתואר כדובר תקיף של דבר האל,
שמאס, כביכול, בשאול. דבריו מבהילים את המלך המתחנן על נפשו (ראו שם, ט"ו 24-30), ואילו בתחילת פרק ט"ז שמואל מתואר כמי
שפוחד משאול, ומקבל עצה מה' לשקר: "... מלא קרנך שמן ולך אשלחך אל ישי בית הלחמי כי ראיתי בבניו לי מלך.
ויאמר שמואל: איך אלך? ושמע שאול והרגני. ויאמר ה': עגלת בקר תיקח בידך ואמרת לזבוח לה' באתי" (שם, ט"ז 1-2). בהמשך
הפרק מתואר איך האל פוסל את בניו הגדולים של ישי, ובוחר דווקא בבן הקטן הרועה בצאן, הלא הוא דויד "אדמוני
עם יפה עיניים וטוב רואי" (פ' 12). שמואל מושח את דויד למלך "בקרב אחיו" (שם, שם פ' 13).
בהמשך הפרק מסופר שדויד נלקח לבית המלך כדי לנגן לו כשתהיה עליו רוח רעה, וגם מתמנה לנושא כליו של שאול (שם, שם פ' 14-23).
ומדוע יש להתייחס אל רוב הפרק הזה כאל עוד המצאה של תועמלן לבית דויד? - משום שפרק י"ז מכחיש את הפרטים העיקריים של הכתוב
בפרק ט"ז: קודם כול, דויד מוצג כאן כביכול לראשונה, כאילו לא הוצג בפרק ט"ז: "ודויד בן איש אפרתי הזה
מבית לחם יהודה ושמו ישי, ולו שמונה בנים ..." (שם, י"ז 12); שנית, שלושת אחיו של דויד, אליאב, אבינדב ושמה, שגויסו
למלחמה בפלישתים - הרי על פי פרק ט"ז נכחו במשיחת דויד למלך, הכיצד הם נוזפים בו (כשהוא בא למערכה בשליחות אביו כדי להביא
להם צידה) כמו שאחים בוגרים נוהגים לנזוף באח קטן: "... ויחר אף אליאב בדויד, ויאמר: למה זה ירדת, ועל מי
נטשת את מעט הצאן ההנה במדבר? אני ידעתי את זדונך ואת רוע לבבך, כי למען ראות המלחמה ירדת" (פ' 28). כך מדברים אל מי
ששמואל משח למלך?! שלישית, לאחר שדויד גבר על גוליית, פונה שאול אל אבנר שר צבאו: "... בן מי זה הנער,
אבנר? ויאמר אבנר: חי נפשך המלך אם ידעתי" (פ' 55), והרי לפי פרק ט"ז דויד ניגן לפני שאול, והיה לו לנושא כלים! איך
ייתכן שגם שאול וגם אבנר אינם מכירים את דויד? עורך הספר חש בסתירה וניסה "לתקן": "ודויד הולך ושב מעל
שאול לרעות את צאן אביו בית לחם" (פ' 15).
דויד
פסל שיש מאת מיכלאנג'לו בואונארוטי, 1475-1564
למרות הסתירות החליט עורך הספר לשבץ את סיפור הניצחון על גוליית ועל הפלישתים, כי הוא מאדיר את המיועד למלוך, האדרה שמועילה
לתעמולה לבית דויד. אלא שבשמואל ב' כ"א 19 אנו קוראים: "ותהי עוד המלחמה בגוב עם פלישתים, ויך אלחנן בן
יערי אורגים בית הלחמי את גוליית הגיתי, ועץ חניתו כמנור אורגים". ובכן מי היכה את גוליית - דויד או אלחנן בן יערי?
בעל ספר דברי הימים א' (פרק כ' 5) מביא "פתרון" לסתירה: אלחנן בן יערי היכה את לחמי אחי גוליית הגיתי, לא את גוליית עצמו.
כידוע, ההיסטוריה נכתבת על ידי מנצחים.
הבאתי כאן דוגמה אחת בתעמולה העושה נפשות לבית דויד. תעמולה זאת מכפישה את בית שאול בצורה הנבזית ביותר: מאשימה את שאול שלא
חיכה לשמואל בגלגל, כלומר 1,200 מטרים מתחת למקום בו היה אמור שאול להילחם בפלישתים (שמואל א' י"ג 7-14). מי שכתב קטע זה לא
היה לו מושג מהטופוגרפיה של ארץ ישראל, וסבר ששאול היה צריך לנטוש את המערכה נגד הפלישתים בגב ההר, כדי לחכות לשמואל בבקעת
ים המלח, בגלגל. אבסורד גמור!
אנו קוראים בשמואל א' י"ד 48 ששאול היכה את עמלק, והציל את ישראל מיד שוסהו, ובפרק התעמולה של בית דויד (שמואל א' ט"ו) -
המלחמה בעמלק של שאול הייתה כישלון, כי לא השמיד את צאן עמלק, והשאיר את מלכם חי. איך אפשר לכנות פרק זה אם לא תעמולה נבזית?
בסיפור "פילגש בגבעה" (שופטים י"ט-כ"א) קובע התועמלן של בית דויד כי אנשי הגבעה, עירו של שאול (!), מתנהגים כמו אנשי סדום,
ולכן דינם להיות מושמדים, יחד עם אנשי יבש גלעד שהיו אסירי תודה לשאול שהציל אותם מידי העמונים.
הבאתי כאן את הדברים בקיצור. המבקשים לקבל תמונה שלמה מופנים אל ספרי "ההונאה שקבעה את גורל העולם" (אוריון 2024). אפשר
לפנות אליי בדוא"ל לבירור קבלת טיוטת הספר ללא תשלום.
עוד בנושא מעלליהם של תועמלני בית דויד:
מאי 2026
אינדקס המאמרים
לגירסת הדפסה
