אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות הכותבים תרומה English
תרמו לעמותת חופש
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > מאמרים וספרים  לגירסת הדפסה     

על נחיצות התודעה לצורך פעולה אנושית מתוחכמת

מאת: רוי פ. באומייסטר 1,2 , סטפן לאו 2 , הת'ר מ. מרנגס 2 , קורי ג' קלארק 2,3

1 ביה"ס לפסיכולוגיה, הפקולטה למדעי הבריאות וההתנהגות, אוניברסיטת קווינסלנד, בריסביין, קווינסלנד, אוסטרליה
2 המחלקה לפסיכולוגיה, אוניברסיטת פלורידה, טלהסי, פלורידה, ארה"ב
3 המחלקה לפסיכולוגיה, אוניברסיטת דרהאם, דרהאם, בריטניה

תורגם ע"י: ניצן

הערות המתרגם:

  • תורגם ברשות - המאמר המקורי מופיע באתר frontiers‏.
  • האיור המופיע בהמשך מבוסס על שיתוף של Amy Louise Baker באתר dribbble‏.
  • המושגים "תודעה", "הכרה", "מחשבה מודעת" ולפעמים גם "מודעות עצמית" משמשים לעיתים לתיאור דומה של תחושת ה"אני". בתרגום זה נעשה שימוש במושגים המקובלים "תודעה" או "מחשבה מודעת".
  • המונח "אפיפנומנליזם" ("מעל לתופעה" או "ליד התופעה") מתאר עמדה ידועה בפילוסופיה של הנפש, לפיה אירועים "נפשיים" המתרחשים במוחנו וקשורים לתודעה/הכרה (כולל התחושה שאנו בוחרים לבצע פעולה כלשהי) - הם רק תופעות לוואי של אירועים פיזיקליים, ואינם יכולים להשפיע על אירועים פיזיקליים. ניתן לקרוא על כך בקצרה כאן וכאן. במילים אחרות, הרעיון הוא שמוחנו - בהיותו כפוף לחוקי הפיזיקה - מגיב לאירועים (מחליט החלטות, מפעיל את שרירינו וכו') באופן תת-הכרתי, "אוטומטי" אם תרצו. רק לאחר מכן אנו חשים כאילו החלטנו באופן מודע והפעלנו דברים באופן מודע.
  • יש לציין שהניסיונות לאתגר את האפיפנומנליזם (כמו במאמר זה) עשויים בעיקרון "להישבר" אל מול תיאור המוח כאילו הוא בנוי (כדימוי כמובן) מ"קופסאות" נפרדות הקשורות ביניהם, כאשר אחת מסוימת מהן היא "קופסת המודעות" (ראו גם כאן). על פי מודל זה, רכיבים תת-הכרתיים במוחנו הם אלה שכאילו "חווים" את הקלט המגיע ממקורות חיצוניים, מחליטים ומבצעים את הדברים, למשל בשליחת הוראות לשרירים המתאימים. רק בהמשך מגיע המידע ל"קופסת המודעות" שגורמת לנו לחוות באופן הכרתי את ההחלטה והביצוע. כדי להפנים את הרעיון, חשבו למשל על שני אנשים שונים - הראשון מחליט ומבצע, ואז מעביר את תחושותיו וחוויותיו בעת ההחלטה והביצוע אל השני. כעת חשבו על מצב בו הכרתו של הראשון "מעורפלת" אבל יכולותיו להחליט ולבצע אינן נפגמות במאומה.

חופש

במאמר זה, אנו שואפים להתנגד לאתגר האפיפנומנליסטי ולסייג אותו, על בסיס טיעונים ניסיוניים ותאורטיים. הידע המדעי הנוכחי מצביע בתוקף על כך שמחשבה מודעת היא תנאי הכרחי להתנהגויות אנושיות רבות, ולכן, התודעה נראית מתאימה כגורם להתנהגויות אלו. אנו סוקרים ראיות ניסיוניות הממחישות את כוחה הסיבתי של מחשבה מודעת, תוך הכרה במגבלות הטבעיות שלה. אנו טוענים שאין זה סביר שהעלויות המטבוליות הגלומות בתהליכים מודעים היו מתפתחות בבני אדם ללא כל יתרונות הסתגלותיים. יתרה מכך, אנו דנים ברלוונטיות של מחשבה מודעת לסוגיית החופש. דיונים רבים טוענים כי מחשבה מודעת היא הכרחית ותורמת לתפיסות "נטורליסטיות" של חופש אישי. מלבד התאוריות הללו, אנו מראים שהתפיסה המודעת של חופש והאמונה ברצון חופשי - מספקות מקורות לממצאים מעניינים, השפעות התנהגותיות מועילות ואפיקים חדשים למחקר. אנו מסיימים בכך שאנו מציעים אתגר משלנו, באמצעות תיאור הפערים שטרם הושלמו כדי לבסס ראיות מוצקות למודל תודעתי אפיפנומנלי. מה שבטוח, אנו מעריכים את האתגר האפיפנומנליסטי, שכן הוא מקדם חשיבה ביקורתית ומעורר השראה למחקר קפדני. עם זאת, איננו רואים כל טעם בהקטנה מראש של המשמעות הסיבתית של התודעה. במקום זאת, אנו מאמינים שכדאי יותר להתמקד במשחק הגומלין המורכב בין תהליכים מודעים לתהליכים סיבתיים אחרים.

מבוא

החוויה היומיומית משאירה רושם חזק שלמחשבות מודעות כמו החלטות, תוכניות וכוונות יש תפקיד חשוב בגרימת התנהגות. האפיפנומנליזם מאתגר את הרושם הזה. תופעה אפיפנומנלית מוגדרת כתוצר לוואי של תהליכים אחרים, שאינה גורמת בעצמה לכלום. בפילוסופיה, האפיפנומנליזם טוען שלמחשבה המודעת האנושית אין השפעה סיבתית על העולם הפיזי, כולל על הפעולות האנושיות. האקסלי (1874) השווה את המחשבה המודעת האנושית לשריקת קיטור של מנוע: דבר הנובע מתהליכי המנוע ועשוי לחשוף דבר מה על הפעילויות בתוך המנוע - אבל, וזה החשוב, אין לו השפעה כלשהי על ההנעה או ההיגוי של הרכבת. במאמר זה, אנו מעלים טיעונים כנגד הרעיון לפיו מחשבה מודעת היא רק שריקת קיטור של מנוע, ובמקום זאת בעד הרעיון שמחשבה מודעת היא חלק חשוב מהמנגנון הפנימי, הסיבתי.

אנו מודים כי לא ברור כיצד אירועים נפשיים כגון מחשבות מודעות ורגשות - יכולים להשפיע על העולם הפיזי. עם זאת, סביר להניח שאי ידיעה זו משקפת במידה רבה את גבולות הידע המדעי שלנו לגבי ייצוג התודעה במוח. העובדה שמדעי המוח טרם הבינו עד תום את הפעילות העצבית של התודעה, לדעתנו, אינה אומרת דבר לגבי האם התודעה היא סיבתית או לא. נכון יותר לומר שהיא מספקת סיבה נוספת לחקור כיצד ומדוע התפתחה התודעה במהלך האבולוציה, ונראית בלתי נפרדת מרבות מההתנהגויות האנושיות המתוחכמות ביותר.

קיימות התנגדויות פילוסופיות משכנעות לאפיפנומנליזם (ראו רובינסון 2015). אבל טיעונים אלה הועלו בעבר, ואנחנו לא פילוסופים, אז הם לא במוקד שלנו. במקום זאת, במאמר קצר זה, אנו מסכמים מספר התנגדויות פסיכולוגיות לתפיסה האפיפנומנליסטית של התודעה. בדומה לאפיפנומנליסטים, אנו דוחים את התפיסה היומיומית הנאיבית על פיה מחשבות מודעות מסוגלות לחלוטין להכתיב פעולות - אך בניגוד להם, אנו דוחים גם את ההשקפה הקיצונית ההפוכה, לפיה מחשבה מודעת היא תופעה אפיפנומנלית חסרת שחר. במקום זאת, אנו מאשרים את המסקנה אליה הגיעו באמצעות סקירה שיטתית של מחקרים ניסויים על ידי באומייסטר ואחרים (2011): רוב ההתנהגויות האנושיות, במיוחד רוב הפעולות המשמעותיות (כלומר לא כולל רפלקסים וכדומה), הן תוצאה של תהליכים מודעים ולא מודעים, ששניהם מיוצגים באופן עצבי במוח. במונח "מודעות" אנו מתכוונים למחשבה מודעת - תהליכים נפשיים המתרחשים במסגרת הכרה עצמית ומודעות, ושבאופן ברור אינם מתפקדים ללא תודעה. מחשבות מודעות נבדלות מתהליכים נפשיים אחרים בכך שהאדם יכול לדווח עליהן לאחרים, ואכן באומייסטר ומסיקמפו (2010) הציעו שהיכולת לתקשר מחשבות לאנשים אחרים הייתה סיבה עיקרית להתפתחת התודעה באבולוציה. המוח האנושי התאים עצמו בהתפתחותו להפיק תועלת מתהליכים מודעים ובלתי מודעים כאחד, הפועלים בדרך כלל בשיתוף פעולה. התודעה היא תנאי הכרחי להתנהגות אנושית מורכבת, גם אם השפעותיה הן לרוב עקיפות. מכאן נסיק שהדרך להתקדם היא להבין כיצד תהליכים מודעים ובלתי מודעים פועלים יחדיו ביחסי גומלין כדי לגרום להתנהגות.

תודעה גורמת להתנהגות

השאלה האם התודעה גורמת להתנהגות נענתה בשלילה מהדהדת על ידי השערת "שריקת הקיטור" של האקסלי (1874). חוקרים רבים פירשו גם את תוצאות עבודתו של ליבט (כמו למשל ליבט 1985 ו-2004) כהעדפה לאפיפנומנליזם של הנפש והרצון המודע (למשל ווגנר 2002), גם אם מסקנה זו אינה נתמכת בפועל על ידי אותה עבודה (ראו מלה 2009, פאפאניקולאו 2017). התוצאות של ליבט עשויות להטיל ספק בכוחה המיידי של מחשבה מודעת (כלומר, שליטה ישירה בפעולה), אך עדיין מאפשרות השפעות מרוחקות של מחשבה מודעת, כפי שהודגם על ידי המודל של ליבט (1985) עצמו בנושא יכולת הווטו המודעת. בתמיכתם בעמדה האפיפנומנליסטית כי לתודעה אין כוח סיבתי, כמה חוקרים פסיכולוגיים (כגון ברג 1997, ברג וצ'רטרנד 1999) הציעו שכל התנהגות נגרמת מתהליכים לא מודעים, וכי תפקידה של החשיבה המודעת הוא אפסי לחלוטין, או לפחות די מינימלי והיקפי.

אבל האם התודעה באמת אינה משחקת כל תפקיד סיבתי? זה נראה מאוד לא סביר שמחשבה מודעת אנושית התפתחה באבולוציה אך ורק כתופעת לוואי, ללא יתרונות הסתגלותיים הקשורים ליכולתה להנחות התנהגות. מחשבה מודעת נצפית בצורה הברורה ביותר בקרב בני אדם - המין היחיד שבמקרה גם משתלט על כדור הארץ. סביר להניח כי מחשבה מודעת היא אחת הסיבות להצלחת המין האנושי. מחשבה מודעת מאפשרת תרבות אנושית מורכבת, שזו אסטרטגיית ההישרדות שלנו המתאימה ביותר להסתגלות לסביבה (באומייסטר 2005) - היא מקדמת תקשורת הגיונית ועקבית (באומייסטר ומסיקמפו 2010), הפצת מידע חיוני באמצעות הקבוצה (באומייסטר ואחרים 2018b‏) והתחשבות בעתיד תוך תכנון הבאות (באומייסטר ואחרים 2018a‏).

יתרה מכך, נראה שהתודעה תלויה ביחסי הגומלין בין קליפת המוח ואזורי מוח אחרים. הפעילות של אזורי מוח נרחבים אלה היא יקרה מבחינת חילוף החומרים (בארס וגייג' 2010, בארס 2012, הווארת' ואחרים 2012). למחשבה מודעת יש עלויות נכבדות מבחינת עיבוד המידע בשל יכולתה המוגבלת, מהן עלולים לנבוע חסרונות רבים (למשל הסחת דעת ותגובות איטיות - ראו בארס 2012). זה בלתי סביר להניח שפיתוח כה יקר היה נבחר אבולוציונית, אילולא היה מפצה ביתרונות גדולים לפרט ולקבוצה.

כאשר תופסים את התודעה כחלק הכרחי או כתנאי לתהליכים המובילים לתוצאות תפקודיות, התודעה מתאימה אז כ"סיבה" במודל INUS לסיבתיות של מקי (1974). תופעות בעולם האמיתי (כגון התנהגות חברתית) כוללות קבוצות מורכבות של גורמים רבים התורמים לאותה תוצאה. גורם סיבתי מוגדר אפוא כחלק בלתי מספיק אך הכרחי מתנאי לא הכרחי אך מספיק (Insufficient but Necessary part of an Unnecessary but Sufficient condition - INUS‏). זה אומר, למשל, שכוונה מודעת בלבד לרצוח מישהו אינה מספיקה כדי שרצח יתרחש. תנאים רבים אחרים נכנסים גם הם למשחק כדי ליצור את התוצאה (רצח), כגון נשק מתאים, הזדמנות המתבטאת במצב מתאים, והיעדר הגנה עצמית נאותה של הקורבן. אבל הכוונה היא לרוב גורם מכריע אחד, שבלעדיו הרצח לא היה מתרחש. לפיכך, בעקבות הניתוח של מקי (1974), התודעה מייצגת חלק הכרחי - ולפיכך סיבתי - מהתנהגויות מורכבות רבות, ככל שהשיטות שלנו לדעת דבר מה אומרות.

מגוון של סיבתיות באמצעות מחשבות מודעות

באומייסטר ואחרים (2011) לקחו את האתגר להגיב לתומכים באפיפנומנליזם, מהאקסלי (1874) ועד לרבים שחושבים בטעות שליבט הוכיח כי המחשבה המודעת חסרת כוח סיבתי. הם סקרו את הספרות המחקרית בפסיכולוגיה לאיתור ראיות לסיבתיות מודעת להתנהגות. מדענים מכירים בניסויים כשיטה הטובה ביותר לבדיקת תאוריות סיבתיות. לפיכך באומייסטר ואחרים (2011) חיפשו ניסויים שעסקו במחשבה או תחושה מודעת כלשהי כמשתנה בלתי תלוי ובהמשך מדדו התנהגות כמשתנה תלוי. כל השפעה משמעותית תצביע על כך שהמחשבה או התחושה המודעת גרמו להתנהגות.

החיפוש שלהם חשף כמות עצומה של ראיות המצביעות על סיבתיות מודעת להתנהגות. המתעניינים מופנים לסקירה זו (באומייסטר ואחרים 2011), וכאן אנו רק מסכמים בקצרה את סוגי הראיות לאירועים, מחשבות ורגשות מודעים הגורמים להתנהגות.

לדמיין באופן נפשי (מודע) פעולות מסוימות - מגדיל את הסבירות שהן תבוצענה. תרגול מנטלי של ספורט ומיומנויות אחרות - משפר את הביצועים בהמשך. ציפיות מסוימות עשויות להיות בלתי מודעות, אבל עדיין, ציפיות מודעות משנות בפועל התנהגות. תכנון עם כוונה משנה ובדרך כלל משפר תוצאות התנהגותיות. גיבוש מודע של "כוונות יישום" ספציפיות (גולוויצר 1999) מגדיל את הסבירות שהפעולה הרצויה תתבצע. האופן בו אנשים חושבים על אירועים שאירעו לאחרונה, וכמה הם חושבים עליהם, משנה את אופן פעולתם. שינוי האופן בו אנשים חושבים באופן מודע על עצמם, לטוב ולרע, הוכח כמייצר מגוון רחב של השלכות. לאנשים יש תגובות אוטומטיות רבות, אך מאמץ מודע יכול לחסום אותן ולהתגבר עליהן. שינוי המסגרת המנטלית המודעת של משימה, כולל דברים כמו שינוי מטרתו של מישהו, הוכח כמשנה התנהגויות מרובות.

מספר קבוצות של ממצאי מחקר הדגישו את השימושים החברתיים שיש לתודעה, ואכן יש סיבה טובה להאמין שהתודעה האנושית התפתחה כדי לשרת פונקציות בין-אישיות (באומייסטר ומסיקמפו 2010). לדמות באופן מנטלי את נקודת המבט של אדם אחר - עושה פלאים להרמוניה בין-אישית, אם כי ניתן להשתמש בכך גם אסטרטגית כדי להשיג יתרון תחרותי. בזמן משא ומתן (צורה של החלטה משותפת הייחודית למין האנושי), הדמיה מודעת של נקודת המבט של הצד השני הוכחה כבעלת השפעה רבה ומועילה ביותר. יתר על כן, אמפתיה וקביעת נקודת מבט הם נכסים חשובים לחשיבה אתית ולהתנהגות מוסרית, במיוחד בתרבות החברתית הגלובלית הנוכחית. ניתן לטעון כי תהליכים אלו כרוכים במחשבה מודעת ואף זקוקים למודעות הכרתית כדי להיווצר מלכתחילה (ראו הלג'יאן ומונטמאיור 2016).

מחשבה מודעת נחוצה גם להסקה לוגית (ראו למשל דיוולט ואחרים 2008). יצורים מודעים משתמשים בהסקה לוגית לטובתם. תאוריות מדעיות, למשל, הן מבנים מנטליים התלויים בלוגיקה והשפיעו רבות על העולם הפיזי שאנו חיים בו (פופר ואקלס 1977).

תופעה נוספת כזו הדורשת מחשבה מודעת היא דיבור, כלומר תקשורת מילולית קוהרנטית (באומייסטר ומסיקמפו 2010). תודעה נדרשת ככל הנראה לצורך שילוב מילים למשפטים, סיפורים ועוד. באמצעות דיבור, חברים בקבוצות חולקים מידע, יוצרים מלאי משותף של מידע, מכינים תוכניות קבוצתיות ומוציאים אותן לפועל, מתכננים טקסים תרבותיים, מתמודדים יחד עם איומים והזדמנויות חדשות, ומעריכים זה את זה וכך לומדים זה מזה. ואכן, היתרונות של דיבור יספיקו לכאורה לבדם על מנת להסביר את היתרון השרידותי האבולוציוני של התודעה. אם שתי קבוצות הומינידים היו מתחרות, ורק אחת מהן הייתה יכולה לדבר, לnדברים יהיה יתרון משמעותי בתכנון, תיאום, החלטות קבוצתיות וגורמים נוספים. לפיכך נראה כי התודעה היא תנאי הכרחי לתהליכים אלה, ולכן מתאימה כגורם במודל INUS לסיבתיות של מקי (1974).

מה מחשבה מודעת יכולה לעשות ומה לא

מספר נושאים מכריעים ומגבלות של התודעה צוינו על ידי באומייסטר ואחרים (2011). באופן כללי, ההשפעות של חשיבה מודעת היו עקיפות. ההתערבויות הישירות ביותר יצרו השפעות שליליות, כמו חנק תחת לחץ, הקורה היות שהמבצע מנסה לפקח באופן מודע על ביצוע מיומנות אוטומטית (באומייסטר 1984). סיבות לא מודעות ואוטומטיות עשויות להיות לעיתים קרובות הסיבות המקורבות לפעולה - אבל מחשבה מודעת היא סיבה המשכית רבת עוצמה, ונראה שככל שיותר רחוק במעלה הזרם, כך ייטב.

שום דבר לא הראה שהתודעה יכולה לייצר בעצמה התנהגות. ברור שאם המוח המודע מחליט ללכת לכיוון מסוים, השליטה מועברת לתהליכים הלא מודעים של ההליכה. היישום המקורב של התנהגות כתנועה פיזית הוא בעיקר, אולי אפילו רק, בלתי מודע ואוטומטי. אם לתודעה יש השפעה סיבתית כלשהי, היא נמצאת הרחק במעלה הזרם מהההפעלה בפועל של תאי עצב לגרום לשרירים לתנועה. מכאן המסקנה שכמעט כל ההתנהגות האנושית נובעת משילוב של תהליכים מודעים ולא מודעים.

נמצא שהתודעה נחוצה במיוחד במצבים בעלי מספר תוצאות אפשריות - ראו "המטריצה של האולי" (באומייסטר ואחרים 2018a‏). הרלוונטיות של התודעה למצבים כאלה עשויה לשקף את העובדה שאנשים משתמשים במחשבותיהם המודעות כדי לדמיין תוצאות עתידיות אפשריות שונות וכדי לחשב כיצד מעשיהם שלהם עשויים להוביל לאותן תוצאות טובות ורעות. מכאן שהם משנים את התנהגותם בהתבסס על האופן שבו הם דימו באופן מנטלי תוצאות עתידיות שונות.

פעולה חופשית ומחשבה מודעת

ויכוחים על כוחה הסיבתי של התודעה נשזרים פעמים רבות בוויכוחים על חופש הפעולה האנושי. עם זאת, אלו שאלות שונות. בהחלט אפשרי שלמחשבות מודעות יכולה להיות השפעה סיבתית רבת עוצמה, גם בהיעדר מוחלט של רצון חופשי ופעולה חופשית.

ובכל זאת, קיימת חפיפה מסוימת. ככל שקיים החופש להחליט, יש להניח שהוא מסתמך על סיבתיות מודעת. איש כמעט לא פיתח ברצינות תאוריה של חופש לא מודע (השוו עם הייזנברג 2009). רוב התפיסות של רצון חופשי טבעי והחופש להחליט - כוללות עיבוד מודע, כגון שיקוף עצמי כמרכיב הכרחי (לאו והיימיטץ' 2017, וגם: פרום 1964, ג'ונסון-ליירד 1988, הג'יצ'ק 2009). תהליך עם שיקוף עצמי מאפשר התחשבות במספר אפשרויות, גמישות קוגניטיבית והיכולת לשלב ערכים גבוהים יותר ומשמעויות מופשטות ביצירת הפעולה. האתגר האפיפנומנליסטי מרמז אפוא שניתן לשלול חופש כמו גם סיבתיות מודעת, אם המחשבה המודעת תתברר כחסרת ערך מבחינה סיבתית.

אפיפנומנליזם יכול להרתיע חוקרים מלחקור צורות הסתגלות של חופש אנושי ביחס לחוויות המודעות שלו על ידי הדיוטות. לדוגמה, עבודתנו חשפה חוסר התאמה בין תאוריות פילוסופיות על חופש ההחלטה לבין דיווחים עצמיים של הדיוטות על חופש ההחלטה. לאו ואחרים (2015) דיווחו על סדרת ניסויים שמדדו איך אנשים הרגישו חופשיים בזמן קבלת החלטות שונות. הניסויים עשו שימוש באוסף של משתנים שתאורטיקנים קשרו לפעולה חופשית: כמות וגיוון של אפשרויות, אי ודאות לגבי תוצאה עתידית, סיבות מתחרות, (היעדר) לחץ זמן, היעדר אפשרות שהיא הטובה ביותר בבירור, קושי להחליט וכדומה. אלה בדרך כלל לא גרמו לשום הבדל, או במקרים מסוימים גרעו מהרגשת החופש במקום להגביר אותה. במקום זאת, אנשים דיווחו שהרגישו הכי חופשיים כשהם השיגו תוצאה חיובית במינימום מאמץ.

לדעתנו, תוצאות אלו מעוררות שאלות מעניינות בנושא חקר הרצון החופשי, במיוחד על ההתאמה בין תאוריות של בחירה חופשית ופסיכולוגיה עממית. כפי הנראה, ההתבוננות החופשית והמודעת באפשרויות שונות מייצגת דרך חדשה ועוצמתית מבחינה אבולוציונית לביצוע בחירות טובות, כזו שמקלה במיוחד על ההתמודדות עם העמימות של חיי תרבות מורכבים. העצמי המודע יכול לבצע תהליכי החלטה שהם מעבר למה שתהליכים פשוטים ואוטומטיים יכולים לעשות. הבחירה החופשית צריכה לכן להיות איטית, מאומצת וקשה (לאו והיימיטץ' 2017). ועדיין, אנשים חווים זאת בצורה הפוכה - נראה שהם מרגישים הכי חופשיים כשהם יכולים להשיג את מבוקשם במהירות ובקלות. זה מצביע על כך שהדיוטות ככל הנראה מפרשים לא נכון (ואינם מבינים) את טבעה של הבחירה החופשית. למרות שהשגת תוצאות רצויות היא חלק מחופש הפעולה (סטילמן ואחרים 2011), נראה שאנשים מפנטזים שתמיד צריך לקבל את האפשרות הטובה ביותר ולעבור בקלות משמחה לשמחה. לו זה היה אפשרי, המין האנושי לא היה זקוק לכאורה למנגנון המנטלי-מוחי המתוחכם לצורך עיבוד מורכב. שליטה וניווט חופשיים של החיים כוללים התמודדות עם אי ודאות ופתרון דרישות שאינן תואמות. שלילת סיבתיות מודעת מראש (ובכך שלילת החופש האנושי) מרתיעה סוג זה של עבודה שמעלה שאלות חשובות בנוגע להבנת חוויית החופש האנושית.

אמונות אודות רצון חופשי

אמונותיהם של אנשים לגבי רצון חופשי מייצגות הכרה מודעת אחת, ואכן כזו שניתן לתמרן באמצעות תהליכי חשיבה מודעים (ווס ושולר 2008, אלקיסט ואחרים 2013a,b‏, שריף ואחרים 2014) והתבוננות מודעת בתהליכי חשיבה מודעים (למשל: קלארק ואחרים 2017, וונש ואחרים 2017). לדוגמה, האמונה ברצון החופשי מצטמצמת כאשר אנשים קוראים טיעונים שהוא לא קיים, שראיות עצביות להחלטה קודמות להכרה מודעת להחלטה זו, או שבחירה חופשית מודעת היא אשליה. יתרה מכך, לאמונות אלו יש השלכות התנהגותיות (במיוחד, מגוון השלכות פרו-חברתיות ואנטי-חברתיות), ובכך הן מספקות תמיכה נוספת ליכולת הסיבתית של מחשבות מודעות (לסקירה ראו: באומייסטר וברואר 2012, באומייסטר ומונרו 2014). ממצאים אלו רלוונטיים במיוחד לאפיפנומנליזם, מכיוון שהם מראים כי לאמונות מודעות ברצון חופשי (דבר שאפיפנומנליסטים יטענו שאינו קיים בעולם הפיזי) יש השלכות התנהגותיות.

מדוע אנשים מאמינים ברצון חופשי? ניסוייהם של קלארק ואחרים (2014, 2017) אישרו סיבה אחת. הם הראו שאנשים מגבירים את אמונתם הרחבה ברצון החופשי האנושי כאשר הם רוצים להעניש אחרים ולהצדיק את תגובותיהם המענישות. אלה תואמים את ההשערה של ניטשה (1889/1954) שמושג הרצון החופשי הומצא כדי ליצור אחריות מוסרית אנושית, כך שאנשים יוכלו להאשים ולהעניש בצדק מבחינתם את שכניהם על התנהגות בלתי ראויה. יש להניח כי חברות המורכבות מאזרחים שהאמינו ברצון חופשי ואשר נהגו בענישה חריפה בהתאם - פרחו בהשוואה ובתחרות עם חברות שלא הצליחו להעניש התנהגות לא ראויה.

לפיכך, אמונות מודעת ברצון חופשי גורמות בדרך כלל לאנשים להתנהג באופן פרו-חברתי, ואמונות אלו משמשות כדי להצדיק ענישה של אנשים שמתנהגים באופן אנטי-חברתי. המשמעות היא שגם האמונה ברצון החופשי וגם המציאות (כפי שהיא עשויה להיות) של הרצון החופשי משפרות את הקשרים הבין-אישיים בדרכים המובילות לתוצאות מועילות מאוד מבחינה הסתגלותיות.

אתגר לאפיפנומנליזם

הנושא שלנו הוא האתגר האפיפנומנליסטי לתאוריות של סיבתיות מודעת ורצון חופשי. הוא טוען שלמחשבה מודעת אין כוח סיבתי. אנו מסיימים בהעמדת אתגר הדדי לזה שנקבע קודם לכן. אנו מאתגרים את המצדדים בהשקפה זו לערוך את הניסויים שלהם מבלי להסתמך על סיבתיות מודעת (למשל, להנחיות, להסכמה מדעת). אנו חושבים שזה בלתי אפשרי מכיוון שתהליכים מודעים הם תנאי הכרחי להתנהגויות רבות, במיוחד חברתיות. בנימה פרגמטית, סביר שאין זה תורם להליך המדעי לשלול קשר סיבתי מודע מראש. כיצד ניתן לחקור באופן ניסויי מציאות חלופית (וכנראה בלתי אפשרית) שבה התודעה אינה מתרחשת בו-זמנית עם הדברים הקשורים אליה מבחינה עצבית?

אם נמשיך להסביר התנהגות רק במונחים של אירועים עצביים, כמו שהדוגלים ב"מטריאליזם אלימינטיבי" [עמדה מטריאליסטית בפילוסופיית הנפש] דורשים - מהן בדיוק היחידות הסיבתיות או הגורמים הסיבתיים ובאיזו רמת פירוט נוכל לתאר אותם (למשל, עצבי, אטומי, תת-אטומי)? כמות עצומה של ידע אודות המוח מראה שניתן להבין "פעילות עצבית" כפעילות של אזורי אונה, של אשכולות ורשתות, או כפעולה הדדית של (מיליארדי) נוירונים בודדים. ל רמות ההסבר הללו יכולות להיות סיבתיות, אבל הדברים הקשורים ברמה הנמוכה יותר לתודעה מבולבלים עם התודעה עצמה, שהיא גם סיבתית ככל שהיא מרכיב הכרחי של התנהגויות מורכבות (ראו הסעיף "תודעה גורמת להתנהגות"). התנסות מודעת היא מושג תמציתי עם יתרונות פרגמטיים להסבר התנהגות אנושית. תארו לעצמכם את האבסורד שבניסיון לספק הסבר למשבר הכלכלי העולמי של 2008-2009, או מלחמת העולם הראשונה, או עליית האיסלאם, אך ורק במונחים של פעילות עצבית. כפי שהנימוק הזה אמור להסביר, אנו מאמינים שההבדלים האיכותיים בין התודעה והמוח לבדם מתנגדים ומסייגים את רעיון האפיפנומנליזם של אירועים מנטליים.

מה שבטוח, אנו מברכים על האתגר האפיפנומנליסטי של פרסום זה, שכן הוא מעורר דיון ביקורתי וניסויים חדשים ומלהיבים. עם זאת, אנו מאמינים שתופעות פסיכולוגיות הן מורכבות עד כדי כך שעלינו להמשיך ולחקור את כל ההיבטים (מחשבה מודעת, הכרה לא מודעת, אופן פעולת המוח). במקום לצמצם אחד לאחר מראש, עלינו להתמקד במשחק הגומלין ביניהם בסיבתיות החוויה וההתנהגות.

סיכום

החוויה היומיומית תומכת ברושם שמחשבות מודעות מנחות ושולטות בהתנהגות. בהגדרה, אדם אינו מודע לתהליכים לא מודעים, ולכן אי אפשר להעריך אותם בקלות. עם זאת, המחקר המדעי אישר את תפוצת פעולתם וחשיבותם של תהליכים לא מודעים לפעולה אנושית. התהליכים הסיבתיים המדויקים לעיבוד מודע הם באופן דומה, מסתוריים, אך עם זאת, כפי שכיסינו במחקר רב, כולל ניסויי מעבדה קפדניים, מחשבות מודעות גם מסייעות בגרימת להתנהגות. בניגוד לתרחיש הלא מציאותי והמלאכותי בניסוייו של ליבט, בהם כל השימושים במחשבה מודעת נשללו בקפידה (למשל, על ידי הוראות לא לתכנן) - אנו חושבים שהפעולה האנושית הרגילה מסתמכת במידה רבה על חשיבה מודעת, הבנה מודעת, הסבר ותקשורת מודעים, והתהליכים המודעים של הגעה להסכמה, הפועלים בתיאום עם רמות שונות של קשר סיבתי.

היכולת האנושית לחשיבה מודעת, כולל תקשורת מודעת, מהווה סיבה מרכזית להישגים החברתיים-תרבותיים חסרי התקדים של המין האנושי. במקום לשלול מראש סיבתיות מודעת, מחקר עתידי עשוי להרוויח מאימוץ עמדה מתונה יותר ומקביעת מטרה להבהיר כיצד תהליכים סיבתיים מודעים ואחרים משלימים זה את זה בהנחיית הפעולה האנושית.

תרומות המחברים

רוי באומייסטר, סטפן לאו, הת'ר מרנגס וקורי קלארק הגו את המאמר. רוי באומייסטר כתב את הטיוטה. סטפן לאו, הת'ר מרנגס וקורי קלארק סיפקו את התוכן הנוסף, הרעיונות, ההפניות לספרות, ההערות, כמו גם תיקונים יסודיים.

מימון

סטפן לאו נתמך על ידי מענק מקרן המחקר הגרמנית Deutsche Forschungsgemeinschaft‏ (DFG), מספר LA 3891/1-1‏. קורי קלארק נתמכה על ידי מענק מקרן צ'ארלס קוך (Charles Koch Foundation)‏.

הצהרה בדבר ניגוד עניינים

המחברים מצהירים כי המחקר נערך בהיעדר קשרים מסחריים או כספיים כלשהם שעלולים להתפרש כניגוד עניינים אפשרי.

הפניות

הערת המתרגם: על מנת לחסוך את העתקת ו/או תרגום הרשימה הארוכה של המקורות מהמאמר המקורי לכאן, ניתן לצפות ברשימה במסגרת המאמר המקורי כאן.

 


נכתב: אוקטובר 2018; תורגם: פברואר 2023



חברים ב- עוצב על ידי