אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
האם כשרות טובה
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > במות חופש  לגירסת הדפסה     

במת חופש

מאין באנו?
לשם מה נוצרנו?
לאן נלך לאחר מותנו?

עריכה, הקדמה ואפילוג: דן מלר

שלום למי שיקרא את השאלה שלי. אני מאוד הייתי מבקשת לדעת, עפ"י עניות דעתכם - מאין באנו? לשם מה נוצרנו? ולאן נלך אחרי מותנו?  שהרי עפ"י התרשמותי מהאתר קרוב לוודאי שאנו אפיזודה חולפת בעולם, שבו הכל ארעי. האם כך? והתנ"ך, והתורה - מה  דעתכם עליהם?

מכתב בלשון זו הגיע לאתר חופש מנעמה (שם בדוי, שלא לחשוף את שמה האמתי) - נערה דתייה, והוא מגלם שלוש-שאלות יסוד, שאין כמעט אדם שלא שאל את עצמו מעולם ובזמן כלשהו בחייו: הסיבה, המטרה והגורל של חיינו כבני-אדם בעולמנו. שלוש שאלות טבעיות, הגיוניות, מובנות וצפויות. עליהן ניתנות בתרבות האנושית שתי-קבוצות של תשובות: התשובות המדעיות והתשובות הדתיות.

התשובות המדעיות ברורות לכל אדם שהמדע, יסודותיו, עקרונותיו ומסלוליו מקובלים עליו. אלא שתשובות מדעיות, רציונאליות והגיוניות אינן מספקת את הרגש האנושי, בעיקר אצל אלו מבני-האדם, שהרגש אצלם חזק מההיגיון ושולט בו.

הגורם העיקרי שמעורר קשיים במענה לשאלות אלה טמון בעובדה, שנולדנו לתוך עולם, שהכול בו מתנהל לכאורה על-פי עיקרון של סיבה ומסובב, של כוונה, תכלית ומטרה, של כדאיות והישגיות, של פרסים ועונשים. כיצד זה אפוא אין מטרה לחיים עצמם? כיצד לקבל את הטענה המדעית, שהעולם, על תכולתו, נוצר, מתקיים ומתנהל ללא יוצר, ללא סיבה, ללא מטרה וללא תכלית?

לגומחה זו של קושי בתפיסה חודרת הדת. הדת מספקת פיתרון קל לכל סוגיה קשה, בוודאי לסוגיות שאין לאדם תשובה ברורה עליהן, אם בכלל. החידה הסבוכה מכל חידות החיים היא חידת המוות. גם אצל הרציונליסטים שבינינו, המילה מוות מעוררת חרדה, לפחות סמויה, ומרביתנו מדחיקים את המחשבה שנמות - שהרי בוודאי נמות!  אין לשום אדם צל-צילו של ספק שהוא ימות, והמוות - הרי הוא הדבר הבטוח ביותר בחיים. וכי כמה מאתנו מוכנים לערוך צוואה בהיותם בני עשרים, שלושים או ארבעים? כמה מאתנו מוכנים להתלוצץ ולהתבדח בפומבי על מותם שלהם? על מה שיקרה ומה שייעשה בגופם כאשר תצא נשמתם? להתייצב בקלות-נפשית אל מול העובדה הברורה, שהם יתפוררו ויירקבו ולא יישארו מהם אלא עצמות בלבד?

ומה עם הנשמה? והרוח? מה עם כל אותו אוצר נפשי-תרבותי-יצירתי, השוכן בכל אחד מאתנו כחלק בלתי נפרד מגופנו הגשמי? מה לגבי שפע הזיכרונות והרגשות? כלום כל אלה ייעלמו ככה-סתם, פתע-פתאום, ומאום לא יוותר מהם?  

אז, באמת, עלול להיווצר מצב, בו השאלה "לשם מה?" תקבל משמעות מעשית-ריאלית, גם לחזקים שבבעלי-ההיגיון שבינינו.

הדת - כמושג כולל לכל הדתות שבעולם - פתרה סוגיות קשות אלו בקלות יחסית: נציגיה יצרו ישות פיקטיבית-דמיונית, היקנו לה תכונות-לכאורה, הנותנות בידיה כוח על-אנושי ובלתי-מוגבל, ובתור שכזה יש לה לכאורה היכולת לבצע דברים, שאדם בן-תמותה איננו מסוגל לבצעם, כולל ובייחוד, יצירת עולמות חדשים - אחרים, שונים, טובים ורעים. כבעלת-כוח על-אנושי מסוגלת אותה ישות פיקטיבית לגמול ולהעניש כביכול, לגמול חסד למיטיבים עימה ולהשמיד באחת את המזלזלים והפוגעים בה ובשמה, שכל עוונם הוא שלא מילאו אחר "מצוותיה" שנכתבו והוכתבו, כביכול, בשמה.

כל מי שמאמין בדת כלשהי מוכן לקבל שהישות הפיקטיבית שיצרה הדת "שלו"  יודעת כל מה שבן-אנוש אינו יודע, כולל התשובות לשלוש שאלות היסוד המציקות לאדם מעצם היותו אדם:  מאין באנו? לשם מה נוצרנו? לאן נגיע אחרי מותנו?  הוא מאמין שבאנו הודות לאותה ישות, נוצרנו בידיה המוכשרות-המופלאות, ולאחר מותנו נגיע למקום שהיא, הישות הפיקטיבית, תכתיב ותנווט: לעולם של קבע, שבו הכול טוב ונפלא (גן-עדן), או לעולם של קבע שבו הכול איום ונורא (גהינום). סוף מסענו זה תלוי, כמובן, באותה ישות, והחלטותיה תבוצענה בהתאם להתנהגותנו כאן, בעולמנו הקט - שלגרסה הדתית איננו אלא מסדרון לאותו עולם של קבע, על אגפיו השונים.

הקלות בה פותרת הדת את שאלות היסוד הללו מקבלת תוקף מעשי בזכות העובדה, שיוצרי הישות הפיקטיבית-דמיונית-על-אנושית מינו עצמם שליחיה-מטעמם-הם לכל עניין וסוגיה. שכן, אין אדם-מן-השורה מסוגל לתקשר ישירות עם ישות על-אנושית, וישות על-אנושית גם איננה מוכנה לרדת לרמתם העלובה של בני-תמותה, יצירי-כפיה לכאורה. וכך מוכן האדם הפשוט, עמך מסכן, המתלבט כל-חייו בשאלות קיומיות קשות וסבוכות, לקבל על עצמו, בכניעה מוחלטת, תוך ויתור מרצון על זכותו האלמנטארית לחשוב, לשקול, לבקר ובייחוד להחליט, בכל צעד ושעל בחייו, את תכתיביה-לכאורה של אותה ישות דמיונית. למעשה, כל מה שאמרו נביאי-ישראל על האלילים - יצירי-ידי-אדם - כל הלעג והבוז שהם שופכים על מעשה-ידיהם - כל אלה ניתן להחילם גם על הישות הפיקטיבית-דמיונית שיצרו להם כתחליף: "ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו" (ישעיהו מ18), או "כי עץ מיער כרתו מעשה ידי חרש במעצר, בכסף ובזהב ייפהו" (ירמיהו י4-3).

שלוש השאלות שהציגה בפנינו נעמה הן שאלות אופייניות למימסד התיחרוד - המערכת המיסיונרית הדתית היהודית, והן נועדו להעמיד במבוכה את הנשאל, בדרך-כלל צעיר/ה בראשית דרכו/ה, שאינו מיומן בוויכוחים פילוסופיים מסוג זה. בהעדר תשובה תהיה תשובתו-המוכנה-מראש של המיסיונר-המטיף אופציה יחידה, לכאורה, ומכאן הדרך ל"אור-שמח" קצרה ומיידית. עודד לבנה, בחוברת "הפיתיונות למלכודת ההחזרה בתשובה", שיצאה לאור מטעם "חופש", ייחד לשלוש השאלות הללו פרק נכבד - ראה באתר http://www.hofesh.org.il/misc/hofesh_material/hovrot/3/1.html

להלן השאלות והתשובות שמציג עודד בחוברת חופש מס' 3

פתיון 1: משמעות ומטרה בחיים

ניסוחים אפשריים לפתיון:

· למה באנו לעולם?

· בשביל מה אתה חי?

· מהי מטרתך בחיים?

· מהי המשמעות של החיים בשבילך?

אנחנו מציעים ארבע קבוצות של תשובות אפשריות:

אפשרות 1: אני חי כדי לחוות, ללמוד, לעזור ולאהוב

מהות תשובה זו היא הצעה ממשית למערכת ערכים ומטרות בחיים.

אני חי  בשביל למצות את החיים האלה.  אין לי אשליות בקשר לשום חיים מלבד הנוכחיים. זו טעות להקריב את החיים האלה, אשר בטוח שהם קיימים, למען האשליה המפוקפקת של חיים בעולם הבא. החיים האלה הם לא פרוזדור, ואין שום דבר שהוא יותר טרקלין מהחיים האלה.

מערכות ערכים נוספות, לבחירה לפי הניסוח שמדבר אל הלב שלך:

· אושר והגינות, הן של עצמי והן של אחרים.  שני  דברים שאינם מטרות הדת.

· להיות בן אדם.

· ליהנות, לשתף וליצור.

קבוצת אפשרויות 2: בטח לא בשביל לקיים את הדת

מהות התשובה הזו היא התקפה על תפיסת הדת לגבי משמעות החיים.

דוגמאות לתשובות ברוח זו:

· בטח לא בשביל לשעשע את אלוהים.        
עד כמה שהבנתי, המטרה של הדת היא לעשות מצוות כדי שאלוהים יהיה מרוצה - אז אני לא חי בשביל לשעשע אף אחד.

· בטח שלא בשביל לפחד: אני לא חי בשביל לפחד כל הזמן מאיזשהו בוס גדול ובלתי נראה שמתנהג כמו עריץ אכזר.  אני לא חי כדי לפחד שאם אני לא אשמור שבת אז הנשמה שלי תישרף בגהינום, או שאם אני לא אניח תפילין אז אלוהים יפטר אותי.

· כל כלי מעיד על תכליתו:  המסור תכליתו לנסר, והספינה תכליתה לשוט.  לפי זאת אתה באת לעולם כדי לשאול שאלות טיפשיות, ואילו אני, לצערי הרב, באתי לעולם כדי לענות עליהן.

דוגמאות לתשובות הקשורות למעמד האישה:

· ברוך שלא עשני אישה: לא כדי לבצע כל בוקר טקס ליד המיטה שבו אני מודה על כך שאני לא אישה.

· ברוך שעשני כרצונו: בטח לא כדי להתחתן עם בן אדם שמודה בכל בוקר על זה שהוא לא אישה.

· אישה פסולה לעדות: בטח שלא כדי להאמין שאישה פסולה לעדות בגלל שהיא אישה  / שאני פסולה לעדות בגלל שאני אישה.

תשובות המעבירות את הויכוח לנקודות תורפה של הדת:

· כדי לומר לאנשים כמוך, שארנבות ושפנים אינם מעלי גירה (בתורה כתוב שהם מעלים גירה) / שהעולם הוא הרבה יותר עתיק מאשר 5760 שנים / ששש מאות אלף זכרים מבוגרים יהודיים מעולם לא עזבו את מצרים.

· אני חי בשביל להוכיח שהדת היא הבל, והדתיים משתחווים להבל וריק ומתפללים לאל שלא הושיע, שאיננו מושיע ושלא יושיע.

קבוצת אפשרויות 3: למה? ככה!

מהות התשובה הזו היא, שאני לא צריך סיבה לחיים, ואינני זקוק לנסח מטרה.

· אני חי כי אני לא אוהב את האלטרנטיבה / כי אני לא רוצה למות. למה אני לא רוצה למות?  ככה.

· האבולוציה יצרה אותי אוהב חיים ודבק בחיים.  הגנים שמקודדים ויתור על החיים - נכחדו.

· אני חי כי אני חי, נקודה.

קבוצת אפשרויות 4: אין מטרה אוניברסלית לחיים

מהות התשובה הזו היא, שבשאלה קיימת הנחה נסתרת מוטעית.  מדובר בהנחה, שלחיים יש מטרה אחת קבועה ואוניברסלית.

· הסיבה הפסיכולוגית לחיפוש תכלית: אדם בוגר יכול להכיר בזה שאין תכלית לחיים.
 כל עניין התכלית הוא המצאה אנושית: "לא יכול להיות שאין תכלית לחיי" אומר בעצם "לא יכול להיות שחיי אינם איזה חלק קטן מתכנית על מדהימה, המסבירה ומצדיקה את קיומי". דא עקא שאין כל הוכחה לתכנית על כזו (להיפך!) ואם משתחררים מן האגוצנטריות הילדותית גם אין שום סיבה להאמין בה.

· ריבוי מטרות: אין מטרה אחת לחיים.            
לחיים של אדם (מסוים) אין מטרה בודדת.  אם, למשל, המטרה של החיים שלי הייתה להשיג מדליה באולימפיאדה, אז יום אחרי שהשגתי את המדליה אני הייתי צריך להתאבד.  זה לא עובד ככה.

· אין מטרה לחיים, יש רק מטרות לאדם החי:           
תכליות ומטרות יש רק למי שיש לו הכרה, זאת אומרת לבני-אדם.  לא לשום דבר אחר: לא לאבן, לא ליקום ואפילו לא לחיים עצמם.                   
חשוב להבדיל בין מי שיש לו הכרה לבין עובדת החיים.           
"מטרה" (בהגדרה) היא דבר, שיצור חי שם לעצמו על-מנת לפעול ולהגיע אליה. ל-"חיים" כשלעצמם אין מטרה. לאנשים יש מטרות, ובדרך-כלל יותר מאחת. כמה ממטרותי כרוכות בניסיון ליצור סביבה ותנאים טובים יותר במדינה שלי, בקרב בני עמי ועבור ילדי.

· תכלית סובייקטיבית ותכלית אובייקטיבית:
החיים שלי הם עובדה טבעית.  לעובדה טבעית אין משמעות משל עצמה (משמעות אובייקטיבית), אלא רק המשמעות שאנחנו נותנים לה (משמעות סובייקטיבית). 
דוגמא לעובדות טבעיות שאין להן משמעות אובייקטיבית ולשאלות חסרות משמעות על משמעות של עובדות: "בשביל מה כוכב הלכת פלוטו?", "בשביל מה יש תאונות דרכים?", "בשביל מה השמים כחולים?", "בשביל מה תוספתן?", "בשביל מה יש עששת בשיניים?", "בשביל מה קיימות חולדות?", "בשביל מה אני חי?".         
כל הדברים האלה קיימים עם סיבה, אך בלי תכלית.   
כי גם החיים שלי הם עובדה טבעית, ולכן אין משמעות אובייקטיבית לחיים שלי.  יש להם רק משמעות סובייקטיבית בשבילי ובשביל עוד כמה אנשים.     
ברור, שהמשמעות הסובייקטיבית של החיים שלי בעיני או בעיני ההורים שלי שונה לחלוטין ממשמעות החיים שלי בעיני מחבל מהחיזבאללה.        
ולכן גם השאלה "למה באנו לעולם" היא לא רלבנטית.
תכלית סובייקטיבית לחיים אנו יוצרים מרגע שאנו עומדים על דעתנו. שום כוח עליון או גורם חיצוני לא קובע לנו את "תכלית חיינו".  התכלית היא להגשים את המטרות שאנחנו רואים כבעלות ערך.

חופש

מכתבה של נעמה נשלח למספר חברים בצוות האתר, והנה תשובותיהם ותגובתה של נעמה על חלק מהן:

אורה משיבה לנעמה

מאין באנו ולשם מה נוצרנו? יש על כך תיאוריות המשתנות עם הזמן, לפי הידוע והמובן לבני האדם באותה עת. כדי לדעת לאשורו את מה שמעבר לקיום האנושי, צריך להביט מבחוץ, וזה בהגדרה איננו אפשרי.

האם אנחנו אפיזודה חולפת? מזווית הראיה של העולם - נראה שכן. מזווית הראיה האישית - כל אדם הוא עולם ומלואו. גם לזולת, וגם בדרכים מפתיעות.

ערכו ומשמעותו של התנ"ך הוא בעיני המתבונן: לדתיים הוא דבר אחד, לחילוניים - ספר היסטורי-ספרותי-תרבותי ומסמך מכונן של תרבות יהודית ומערבית.

אורה

חופש

תומר קרמן משיב לנעמה

שלום נעמה,

אני מניח שנוצרנו די במקרה. אבל הרעיון הזה, שהכול נוצר במקרה, ואין משמעות נסתרת מאחורי מה שאנחנו רואים, הוא אכן רעיון קשה לעיכול: אנשים אינם אוהבים לחשוב כך, ולכן, לדעתי, הם המציאו כל מיני אלים אשר מייצגים משמעויות. היהדות המציאה את האלוהים היהודי, שהוא בעל תכונות מסוימות. האלים של הנצרות ושל האיסלאם דומים לו מבחינות מסוימות. הם מושפעים ממנו כי הוא היה במידה רבה השראה להיווצרותם בידי המאמינים הראשונים של אותן דתות. לעומתם אלים ואלילים אחרים בעולם שונים מאוד מהאל היהודי - האלים בהודו, ביפן, אלי האינדיאנים באמריקה, האלים האפריקאיים המרובים לאין ספור. לכל אחד מהם אופי קצת שונה, שהמאמינים בו מייחסים לו, כדי שיתאים למציאות בה הם חיים.

גם האלוהים היהודי עבר שינויים רבים במהלך חייו של העם. דמותו הבסיסית הורכבה ממספר אלילים שהיו בתקופה שקדמה ליהדות. במשך הזמן הוא עבר שינויים מרחיקי-לכת, שהושפעו מהשינויים שעברו על העם היהודי עצמו. למשל: כשהופיעה הקבלה לקראת סוף ימי-הביניים, הפך האלוהים שלה להיות מאוד משיחי. עד אז רעיון המשיחיות ביהדות לא היה חזק במיוחד. לעומת אלוהי הקבלה היהודית, אלוהי החסידות היהודית לא הבטיח, בדרך-כלל, שביום מן הימים יבוא משיח, אלא הרבי עצמו היה במידה רבה המשיח, והוא שניהל את חיי-חסידיו בכל התחומים. היום האלוהים החסידי הוא בדרך כלל בעל מזג מבודח, אוהב ריקודים וצהלות שמחה. לעומתו האלוהים של היהודים המתנגדים לחסידות הוא חמור יותר ומדקדק בפרטים. וכך הלאה, כמעט אינסוף לדמויות אותן לובש ופושט האלוהים היהודי, וכמותו שאר האלים בעולם.

מכאן ניתן ללמוד, שבני-אדם עושים מאמצים עצומים כדי לשכנע את עצמם, שיש מישהו, איפה-שהוא, הדואג להם ו"מחליט עבורם". לכל אלוהים יש גם רעיונות אחרים עבורנו בקשר לסיבות שבגללן נוצרנו, ובקשר למה שיקרה איתנו לאחר מותנו.

מאחר ויש תשובות רבות כל-כך לשאלות אלו, אבל אין אף הוכחה אחת, אני אישית כלל איני מתעסק בשאלת המשמעות ומניח, שהיום פשוט אי-אפשר לדעת את התשובה, או שבכלל אין תשובה, ולעולם גם לא תהיה תשובה, ושזאת בהחלט אפשרות מתקבלת על הדעת.

אכן, באמת יכול להיות מפחיד לחשוב שאין משמעות, אבל הדבר נובע מחוסר הרצון של אנשים לקחת אחריות על חייהם, וליצור בעצמם את המשמעות לחייהם. כל אדם, אם ירצה, יכול כמעט תמיד לעסוק בדברים שהוא אוהב לעשות, או לפחות ללמד את עצמו ליהנות ממה שהוא עושה ממילא, ולהפיח משמעות בכל צעד ושעל בחייו. דבר זה קשה לרוב האנשים, כי הוא דורש מהם לקבל החלטות ולקחת אחריות עליהן, ולמרביתנו ישנה נטייה להיות אדישים למציאות, ולא לקחת אחריות על חיינו.

בברכה,

תומר קרמן, צוות אתר חופש

חופש

נעמה משיבה לתומר

טוב, כשתקרא הדברים שלי אתה תבין מאיזה מקום שאלתי את השאלה שלי, כי כשקראתי את התשובה שלך לשאלותיי, יכולתי רק להרגיש מידה מסויימת של רחמים. אם תרחיק כמה דורות מעליך, תגלה שסבא מצד אימא או אבא היה רב, ואם לא רב, הוא בטח שמר תורה ומצוות. טוב, הם היו פרימיטיביים, לא? מה קרה במהלך הדורות עד היוולדך? כנראה שנעשינו חכמים, נאורים, התפתחנו, התקדמנו כי העולם התקדם,לא?

האם הקדשת אי פעם ולו דקה אחת של מחשבה שאולי תורתנו היא אמת, אכן ניתנה למשה בהר סיני לפני כ-3300 שנה? או שבתוך כל האנטי שלכם מאסתם  גם בניסיון להבין את אשר ידעו והבינו דורות על דורות על דורות עד היום? אולי לא היו ולא נבראו משה רבנו או דוד המלך מעולם?

תומר, אם תנסה לבדוק, באמת באמת, אולי תבין עד כמה חכמה ועמוקה התורה. רק מי שיצר אותנו, יכול היה לכתוב ספר שהוא על-אנושי בחכמתו האדירה בשבילנו. המדד ליהדות היא התורה ולא בני אדם, כי רק התורה היא מושלמת.

חזרה בתשובה אינה דבר קל, יש נטייה לחשוב או להגדיר אותה כ"בריחה". אין הדבר כך בכלל. אם בחילוניות ההתמודדות היא תחרותית אחר הישגים והצלחות, רדיפה אחר כל דבר שיגרום לנו לעזוב את העולם בהרגשה של "עשייה", הרי שבתשובה, העבודה היא קשה ומאומצת, אך היא איננה סובבת סביב הישגים כאלו, תשובה אמיתית היא קשה, היא הדרגתית והיא עבודה על המידות, העמל והעשייה הם של המצוות, בין אדם לחברו, בין אדם למקום.

מעניין, שמעצם היותנו יהודים, אנו נוהגים לבצע מצוות שהן טקסיות בצורה כה מושלמת, עם חשיבות כה רבה: תינוק נולד ואחרי שמונה ימים - ברית, והילד מגיע למצוות - וחוגגים בר-מצווה, ואז מתחתן (אם זה כדת משה וישראל) - הרב מקדש אותם ובמוות - כמובן שמקפידים על קבורה יהודית,כי כל אחד היה רוצה להיקבר כיהודי, ושיאמרו עליו קדיש ושישבו עליו שבעה.

השאלה  שלי היא - מה בין הטקסים הללו, האם הכול מסתכם רק בלהיוולד כיהודי ולמות כיהודי? אולי אתה קורא ובז גם לדברים הללו, אולי באמת אין עם מי לדבר... אולי יום אחד תבין...

שלמה המלך, כתב ב"קהלת" : "וזכור את בוראך בימי בחרותיך עד אשר לא יבואו ימי הרעה והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ". אני קוראת  את הפתיחה של התשובה שלך אליי ואני מרגישה צער גדול שאפשר לחשוב שנוצרנו די במקרה.

נעמה

חופש

תומר משיב לנעמה

כשקראתי את שאלותיך הראשונות הייתי משוכנע שהן נשאלו בתמימות. עכשיו, כשאני קורא את תגובתך לתשובתי אני מבין, שמלכתחילה זו הייתה, בעצם, היתממות. לא באמת חיפשת תשובה, שהרי את כבר יודעת אותה.

אין לי עניין לעבור לפסים אישיים, ולכן לא יהיה זה רלבנטי אם את מרחמת עליי או אם אני מרחם עליך. אנסה להשיב לך עניינית, למרות שהבנתי מדבריך שאינך מעוניינת בדיון אמיתי:

אם תבדקי אחורה בדורות של משפחתך אכן תגלי שאולי אבא או סבא שלך, או סבא של סבא שלך היה רב, וכן הלאה. אבל אם בחרת להסתכל אחורה, מדוע נעצרת דווקא בתקופה מסוימת ולא הלכת אחורה עד הסוף? אם תלכי למשל לתקופת הנביאים והמלכים, או עד לדור המדבר, תגלי שאבותיך לא היו רבנים. למה? כי היהדות השתנתה. ורק בערך באלפיים השנים האחרונות הופיעו הרבנים כחלק מן המבנה החברתי. וגם במשך אלפיים שנה אלו תפקידם החברתי השתנה. שלא לדבר על התקופה שקדמה ליהדות: מי היו אבותיך אז? עובדי אלילים רחמנא ליצלן. מדוע אלוהים חיכה ואיפשר לאבותיו של אברהם אבינו לעבוד אלילים אחרים עד שהתגלה בפניהם? כנראה שלא היה דחוף לו, ולא הפריע לו במיוחד שאנשים סוגדים לאלים אחרים. ומדוע הדחף הראשוני של אבותינו הקדמונים היה לסגוד דווקא לאלים אחרים ולא לאלוהי היהדות?

בואי נלך עוד קצת אחורה: האם אלוהים ברא את העולם? אם-כן - איזה משני סיפורי בריאה הוא הנכון? כי שני סיפורים מקבילים אלו בבראשית סותרים למדי זה את זה, בוודאי אינם תואמים.

כתבת: "האם הקדשת אי פעם ולו דקה אחת של מחשבה שאולי תורתנו היא אמת, אכן ניתנה למשה בהר סיני לפני כ-3300 שנה? או שבתוך כל האנטי שלכם מאסתם  גם בניסיון להבין את אשר ידעו והבינו דורות על דורות על דורות עד היום?" ואני עונה לך: האם הקדשת אי-פעם ולו דקה אחת של מחשבה לאפשרות,  שאולי תורתך היא מיתולוגיה עממית, רוויית חכמה אנושית, אבל לא פחות מזה פוליטיקה ושנאה? או שבתוך כל האנטי שלכם מאסת גם בניסיון להבין את אשר עם התקדמות הזמן נעשה יותר ויותר ברור כשמש?

האם הסתכלת פעם לראות אילו עוד דברים מרתקים הרבה יותר וקרובים יותר לשלמות יש לעולם שלנו להציע? האם קראת אי-פעם את הספר "גרגנטוא ופנטגרואל" של פרנסוארבלה? אם תקראי אותו בעיון תגלי יצירה עמוקה יותר מהתנ"ך. האם קראת את ספריו של רוברט גרייבס? או את אלו של ג'ורג' אורוול? האם עיינת פעם בכתבי דסמונדמוריס? או בכתבי וולטיר? שפינוזה? האם קראת את ספריו של סטאנדל, או את אלו של מופסאן? גוגול? איליה ארנבורג? אלזה מורנטה? נטליה גינצבורג? הופמן? קפקא? אוסקר ווילד? האם עיינת בתעודות היסטוריות נוספות פרט לתנ"ך, כמו למשל כתבי תוקידידס או הרודוטוס או הסיודוס או טיטוסליוויוס או טאקיטוס? האם קראת את המיתולוגיות הסיניות, ההודיות, האינדיאניות?

כל אלה הם, כמובן, מעט-מזעיר משלל הדוגמאות שאפשר להביא. מי שחושב שהתנ"ך הוא יצירה מושלמת, כנראה לא קרא הרבה דברים פרט אליו, וכנראה גם לא קרא את התנ"ך עצמו בעיון. התורה ושאר התעודות ההיסטוריות הן מרתקות, אך רחוקות מלהיות מושלמות. בתנ"ך יש הוכחות חד-משמעיות לכך, שהוא נכתב בתקופות שונות, על-ידי אנשים שונים. לצד החוכמה שבחלק מן החוקים ולצד הסיפורים המעניינים, התנ"ך הוא ספר מלא באלימות, שפיכות-דמים וטקסים פרימיטיביים. אלוהים טבח אלפים מבני-ישראל בגלל שחלקם הפרו את מצוותיו. אני נושם לרווחה: אלוהים כזה - איזה מזל שאינו קיים. כיבוש הארץ בידי יהושע נעשה בצורה אכזרית מאין כמותה, ועוד כהנה וכהנה דוגמאות של חוסר-אנושיות קיצונית. מי שמקבל את כל זה כתורה מסיני או כנראה אינו מכיר את התנ"ך, או שאמונתו מעוורת אותו.

מעניין שלא התייחסת בתגובתך לשוני הרב שבין אלוהי המקובלים לאלוהי החסידים לאלוהי המתנגדים, ואפשר להוסיף עליהם עוד כתות יהודיות רבות.

אני מבין את צערך למשמע הגילוי שנוצרנו במקרה. באמת קשה לקלוט עובדה זו, כפי שכבר כתבתי בפתח דברי. אבל כאשר אדם לוקח אחריות על חייו, מבצע את החלטותיו בעצמו ואינו מקבל כל מה שדוחפים לו מגיל צעיר כמובן מאליו, ויוצר לעצמו את משמעות-חייו כמפעל חיים וכיצירה רוחנית המיוחדת רק לו, הרי שהגילוי הזה אינו מעיק עליו כלל ועיקר.

אבל לשם כך צריך להעיז, ליזום וללמוד. לא מספיק ללכת בתלם שחרשו עבורך אחרים.

שיהיה לך סוף שבוע נעים,

תומר קרמן

חופש

נעמה חוזרת ומשיבה לתומר

הערת העורך: אנחנו מביאים את מכתביה של נעמה, כולל זה שכאן, בשלמותם, על-אף אורכם ופרטי-פרטיהם, על מנת להדגיש ולהבהיר, שנעמה - נציגה מובהקת של קבוצה גדולה של מתחרדים, איננה מעוניינת בדיון - ראה הצהרתה בהמשך, אבל מאד מעוניינת להשמיע את דעותיה שלה. כאומרת: אתה תשמע מה יש לי לומר לך, אבל דעתך כלל איננה מעניינת אותי.

שוב שלום לך תומר,

זה נכון שאינני מעונינת בדיון [ההדגשה של העורך] אך כשאני קוראת את תשובתך אינני יכולה שלא להגיב, עמ"נ שתדע שאין אני וכל אדם שמאמין במציאות הבורא וחפץ לקיים מצוותיו הינו בור ועם הארץ, לא חקר, התעניין או נמשל כעיוור המולך שולל. (כך גם רומזת לי שירה, הקולגה שלך) ולכן מייל זה מופנה לשניכם (ראה תשובתה של שירה בהמשך).

ציינת כ"כ הרבה  שמות של ספרים, פילוסופיים, הוגיי דעות, יצירות וכתבים שונים מהם אתה שואב את דעותיך האפיקורסיות, והתשובה שלי אליך היא פשוטה: האם קראת פעם פרקי אבות? מסילת ישרים? ספר הישר? ליקוטי מוהר"ן? ואינני מזכירה בכלל את התלמוד והגמרא שעמ"נ ללמוד ולהבין את חכמתם העמוקה דרוש "קצת יותר" מעיון כללי והסקת מסקנות. האם שמעת על רבי עקיבא? רבי שמעון בר יוחאי? רבי מאיר בעל הנס? החפץ חיים? החזון איש? רבי נחמן מברסלב? הגאון מוילנה? האר"י הקדוש? הרש"ש הקדוש? אולי אתם מעלים גיחוך כעת, על טיפשוטם ותמימותם של אנשים אלו, שידעו רזי עולם עוד בטרם נוצר לו "המדע", ורק דוגמא קטנה שהחזון איש שחי בתקופת קום המדינה הסביר לרופא כיצד לנתח חולה לב, מאיזה חלק בגוף עליו להכנס עם סכין המנתחים, לפליאתו הרבה של הרופא שהשתומם כיצד יודע החזון איש דבר כזה, שהרי לא למד רפואה יום אחד בחייו.

מצחיק, אתם יודעים, חילונים עושים מדורה בל"ג בעומר והם אפילו לא יודעים למה, הרי ל"ג בעומר הוא יום ההילולה לזכרו של הצדיק רבי שמעון בר-יוחאי, כותב ספר הזוהר. "הקבלה", מה שדרך אגב, ההמון החילוני נוהר ללמוד ולהבין, זה נורא "IN" עכשיו. אם הם רק היו יודעים שמה שהם לומדים והפכו לאיזושהי פילוסופיה להתמודדות בחיים, זהו ספר קדוש שאסור ללימוד אלא רק בתנאים מסויימים וספציפיים ומי שעומד בראש מרכז שכזה, גם אם הוא מכונה "רב"... שלא תיטעו, לא כל חובש כיפה ולובש ציצית הוא צדיק והרבה כאלה הם דתיים בתחפושת. העבודה והעמל שלנו עפ"י התורה הוא יום יומי, אדם שחוזר בתשובה, יום יום הוא בתשובה, בעבודה על המידות, בקיום המצוות. לפניכם סדר קבלת תורתנו ממשה רבנו ועד תקופת האמוראים שהם רבינא ורב אשי ואלו הם: משה רבינו מפי הגבורה,יהושע ממשה רבינו, פנחס מיהושע, עלי מפנחס, שמואל מעלי,דוד משמואל, אחיה מדוד, אליהו מאחיה, אלישע מאליהו, יהוידע מאלישע, זכריה מיהוידע, הושע מזכריה, עמוס מהושע, ישעיה מעמוס, מיכה מישעיה, יואל ממיכה, נחום מיואל, חבקוק מנחום, צפניה מחבקוק, ירמיה מצפניה, ברוך מירמיה, עזרא מברוך, שמעון הצדיק מעזרא, אנטיגנוס משמעון הצדיק, יוסי בן יועזר ויוסף בן יוחנן מאנטיגנוס, יהושע ונתאי מיוסי בן יועזר ויוסף בן-יוחנן, יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח מיהושע בן פרחיה ונתאיהארבלי, שמעיה ואבטליון מיהודה בן טבאי ושמעון בן שטח, הלל ושמאי משמעיה ואבטליון, רבי שמעון מהלל  אביו ושמאי, רבן גמליאל מרבן שמעון אביו, רבן שמעון מרבן גמליאל הזקן אביו,רבן גמליאל מרבן שמעון אביו, רבן שמעון מרבן גמליאל אביו, רבינו הקדוש מרבן שמעון אביו, רבי יוחנן ורב שמואל מרבינו הקדוש, רב הונא מרבי יוחנן ורב שמואל, רבה מרב הונא, רבא קיבלה מרבה, רב אשי קיבל מסורת התורה מרבה.

שעבוד בני ישראל בעבודת פרך במצריים, נפלאות יציאת מצריים ארעו בשנת 2448 לבריאת העולם, קבלת התורה, המעמד הגדול והמרשים של קבלת התורה אירע בשנת 2448 לבריאת העולם.לאחר ארבעים שנה נכנסו לא"י במלחמת יהושע עם 31 מלכים בניסים גלויים החל משנת 2448 לבריאת העולם ולאחר מכן הייתה תקופת השופטים, מלכות שאול ודוד. ובשנת 2928-3838 עמד בית המקדש הראשון 410 שנה, לאחר מכן גלות בבל שבעים שנה. ושוב נבנה בית המקדש השני ועמד על תילו 420 שנה 3408-3828, ואז היו עזרא הסופר ו-120 אנשי כנסת גדולה שמתוכם היו כמה נביאים, חגי , זכריה ומלאכי והם שתיקנו את נוסח התפילה שנמצא עד ימינו. לאחר מכן תקופת חכמי ישראל שקדמו לתנאים 3560-3810 (250 שנה), הלא המה: יוסי בן יועזר ויוסף בן יוחנן, יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי, יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח, שמעיה ואבטליון, הלל ושמאי. לאחר מכן תקופת התנאים הקדושים 3788-3948 (160 שנה) ומהם: רבי שמעון בנו של הילל הזקן, רבן גמליאל הזקן. בשנת 3828 אירע חורבן בית המקדש השני והריגת עשרת הרוגי מלכות, החורבן נעשה בידי מלכות רומי הרשעה כשבראשה עמדו אספסינוס וטיטוס בנו, אח"כ ארבעה דורות של תנאים לאחר החורבן, כל השמות מצויים, לא אפרט כאן.

יש להדגיש שאין אברהם אבינו המאמין הראשון ועובד ה' הראשון בעולם, קדמו לו אדם הראשון, שת, חנוך, מתושלח, נח, שם ועבר. אם כן, מהו ייחודו של אברהם אבינו? ייחודו היה בכך שטרח להפיץ את האמונה בה', באל אחד לכולם ולא השאיר את אמונתו לעצמו בלבד כקודמיו. נמצא שכולם מה' אלוקי ישראל. א"כ, מדוע מנינו את שרשרת הקבלה רק ממשה ולא מאברהם וכו'? הסיבה לכך, על אף שהעבירו האבות מצוות, ערכים ואמונה בקב"ה איש מפי איש החל אברהם אבינו, אך להשגות וידיעות אלו הגיעו האבות הקדושים מכוח השגתם וקדושתם, אך במעמד הר סיני, משה קיבל את התורה שנכתבה תתקע"ד דורות קודם בריאת העולם והיא יסוד היהדות והיא עיקר העיקרים והיא כוללת בתוכה הכל. לפי כך התחלנו למנות את סדר הקבלה החל ממשה שקיבל בסיני את התורה שבכתב ואת התורה שבע"פ בשלמותם ודיקדוקיהם. כל אלו החכמים שנזכרים הם גדולי הדורות. מהם ראשי ישיבות ומהם ראשי גלויות ומהם סנהדרי גדולה. ועמהם בכל דור ודור אלפים ורבבות ששמעו מהם ועמהם. רבינא ורב אשי הם סוף חכמי הגמרא. האם מישהו ערער אי פעם על מצווה ממצוות התורה לומר: זאת לא מצוות ה' אלא משה רבינו אמר מדעתו - לא יעלה על הדעת ומעולם לא המציא מישהו מצווה מדעתו, ומפורסמת מלחמתם של הקראים והצדוקים שניסו לשנות משהו ממצוות התורה וכבר עשואם מוחרמים ומנודים, התורה, אין להוסיף ואין לגרוע ממנה. ועוד אך יעלה על הדעת שמישהו המציא צ'יזבט להניח עור על הראש והיד שיקרא "תפילין" או מישהו החליט על שבת ויאמר זאת בשם האלוקים וילכו אחריו מיליוני אנשים בתמימות, בעקביות דור אחר דור. מיליוני אנשים וגם מיליראדים במשך דורות שלמים עושים פסח בכל שנה לזכר יציאת מצרים, שבועות - זכר למעמד הגדול של התורה בהר סיני. סוכות - זכר להליכת עם ישראל במדבר הנורא ארבעים שנה. וכך עושים אנו ועשו אבותנו לפני שנה ולפני עשר שנים ולפני מאה שנים ואלף שנה עד לפני כ-3300 שנה, שמאז החל המאורע שכן ארע. וכי יעלה על הדעת לחשוב שמישהו המציא סיפור בדוי על יציאת מצריים לפני כ-3311 שנה (שארע בשנת 2448 לבריאת העולם) ואחריו האמינו פתיים רבים ועשו פסח, אוכלים רק מצה ונזהרים מחמץ, הרי זה שגעון גמור, הרי לא יתכן שנקבעו נוהגים אלו במיליוני אנשי עמנו שבכל דור ודור אם לא מכוח ההיסטוריה אמיתית שלנו שנכתבה בתנ"ך בפירסום גלוי ובתאריך מדויק. אם תשאלו, והלא מצאנו בדתות מסוימות שהמציאו אי אלו מנהגים דת ומצווה משלהם, אולם שימו לב, יתכן וקמו, צצו אי אלו שעשו  כן ונהרו אחריהם, אבל אך נקבל זאת כשמדובר בנושאים רבים: נדרים, בשר וחלב, שעטנז, תפילין, ציצית, פרה אדומה, קרבנות, בית המקדש, וכו' וכל נושא מסתעף לאלפי פרטים - דיני קידושין, גירושין, יבמות, זבחים, מנחות. אלפי סעיפים בכל נושא. זו דעת אנוש? יש תורה כזו בעולם - סימנים רבים על אלפי פרטי הלכה בכל נושא ונושא עד ימיו. אלפי אלפים מעמינו, בחג הסוכות - נוטלים ארבע מינים, למה דווקא ארבע אלו? בונים סוכה והכל עפ"י פרטי הלכות רבות מאוד. מניין כל המסירות הזו אם לא מכח המסורת המבוססת והמוצקה ללא עוררין!, אלא שבכל דור ודור קמו והיו תמיד "שירות ותומרים"כמוכם , אתם לא חדשים בכפירתכם.

באשר אליי, שירה כתבה לי שאין היא יודעת את גילי או את מידת השכלתי, אז גילי הוא 26 ואני סיימתי את לימודיי בבית ספר למשחק לפני כשבועיים. ככל שקראתי יותר ויותר מחזות בחיי, שייקספיר הגדול, הלא כן? מולייר, טנסי וויליאמס, צ'כוב, טולסטוי (ואפרופו טולסטוי, כדאי שתקראו מה הוא כתב אודות העם היהודי), לורקה ועוד רבים וטובים והם באמת באמת טובים, נוכחתי להבין ולגלות שאין עוד חכמה, ועמוקה ונשגבה מתורתנו הקדושה. כל דבר אחר שבא להרים על נס ערכים חיוביים ומוסר גבוה הוא העתק מדבר רם יותר, שלם ומושלם.

נעמה

חופש

תומר עונה לנעמה ומסיים את ההתכתבות

שלום לך נעמה - אם אינך מעוניינת בדיון, מדוע בכלל פתחת אותו?

לא טענתי שכל אדם המאמין במציאותו של אלוהים הוא בור. אשר לגביך, די להזכיר את המידע העדכני בו העשרת אותנו,  על-פיו שמעון בר-יוחאי כתב את ספר הזוהר. האם שמעת פעם על משה די-לאון? כדאי לך לשאול את הרב שלך מיהו.

לאחר שסיכמנו את נושא הבורות, נעבור לדבר על הקבלה: כידוע לך, או שלא ידוע לך, בחלק ניכר מהתקציבים הנלגמים ע"י המפלגות הדתיות נעשה שימוש לצרכי החזרה בתשובה. זו מערכת משומנת, מתוקצבת ומתורגלת היטב, עסוקה יום וליל במימון המדינה, במאמצים להחזיר בתשובה כמה שיותר ישראלים "אובדי-דרך". על-פי דבריך ניתן ללמוד כי יתכן שאת עצמך נפלת קורבן למערכת זו.

בשנים האחרונות הגיעו למסקנה אי-שם בחשכת אותה מערכת, כי אחד הכלים הטובים ביותר להחזרה בתשובה היא הקבלה. למה? אני יכול רק לשער: הקבלה אפופת-מיסתורין ועתירת-מיסטיקה. מסיבות אלו ואחרות החליטו קברניטי ההחזרה בתשובה להפשיר את התחום להדיוטות, למרות שבעבר מותר היה ללמוד קבלה רק לעילויים שבעילויים. שלא לדבר על-כך, שעד היום נחשבת הקבלה בחוגי יהדים שונים מוקצה, בערך כמו החילוניות. אבל על-מנת להחזיר בתשובה מותר לעשות הכל: "עת לעשות להשם - הפרו תורתך" (בבלי, סדר נשים, מסכת גיטין דף ס, עמוד א). דהיינו: לצורך המטרה של החזרת אדם בתשובה מותר לך להפר את חוקי אלוהים: לעבוד בשבת, לשקר וכנראה להפר גם את שאר המצוות, שהרי המטרה מקדשת את האמצעים.

אגב - אמרי נא לי - מה קרה מאז רב אשי? התורה התפזרה אצל אבו-חצירא והרבי מלובביץ והבעל שם-טוב ועובדיה יוסף והרב שך והרבי מגור ועושה הנפלאות מלובלין ורבי נחמן מברסלב והמגיד מריז'ין והמגיד ממזריטש והמקובל כדורי ושבתאי צבי ויהונתן אייבשיץ ואורי זוהר ונתן העזתי והרב יעקב פרנק והרבי מבעלז והראשון לציון מרדכי אליהו ועוד רבים אחרים? או שמא היא עוברת ביניהם מאחד לשני כחוט השני מדור לדור?

כמה מילים על המילה "כופר" או "אפיקורס": ההבדל העצום בין דתיים וחילוניים המתבטא בוויכוחים הוא חוסר-היכולת של הדתיים לראות משהו שאיננו חלק מעצמיותם הם. דתיים רבים מגדירים את מי שאינו דומה להם בקנה-המידה של הדת: אתה דתי = אתה בסדר, ולא = אתה מקוטלג כמי שאינו דתי, ולכן תזכה בכינויי גנאי כדוגמת "כופר", "אפיקורוס", "טמא", "מוקצה" וכיו"ב.

אסיים בדברי תורה: "כל המרבה שיחה עם האישה - גורם רעה לעצמו, ובטל מדברי תורה, וסופו יירש גיהינום" (סדר נזיקין, מסכת אבות, פרק א,ה), ולכן אני מקצר כאן.

בברכה,

תומר

חופש

שירה השיבה לנעמה תחילה לשון מעט היתולית שלא הובנה כהלכתה, וגררה תשובה נוספת

שלום נעמה

מה כל כך מסובך? לשם מה "עניות-הדעת"? זה מאד פשוט - הנה כך:

א - מאין באנו? כל אחד בא ממקום אחר. אני למשל באתי מפתח-תקווה.

ב - לשם מה נוצרנו - מי אמר שנוצרנו? לא נוצרנו בשום בית חרושת. נולדנו. אני למשל נולדתי מהביצית של אימא ברטה שהופרתה מהזרע של אבא יענק'לה.

ג - לאן נלך לאחר מותנו? איך אפשר ללכת בלי רגליים? אחרי מותנו ישכיבו אותנו בארון עץ, ואותך בתכריכים, יכסו אותנו בעפר, וגופנו יירקב, לאט לאט, אבל בבטחה.

ד - בעולם הכול ארעי? לאיזה עולם את מתכוונת? לכדור-הארץ? לגלקסיה בה אנו נמצאים? או אולי לקוסמוס כולו? ומה כוונתך במילה "ארעי"?  האם מאה מיליארד שנים מבחינתך זה פרק-זמן קבוע או ארעי?

ה -  אנחנו אפיזודה חולפת? אם כוונתך לי ולך = את צודקת במיליארד אחוז: שתינו, כמו כל יתר בני-האדם, הננו אפיזודה חולפת. האם זה מפתיע אותך? האם מישהו סיבן לך את המוח שזה אחרת?  אל תאמיני לו. לכי ללמוד, ואל תחסמי לעצמך את הדרך ע"י תשובות סוגרות, סגורות ומסוגרות.

 אשמח לקבל ממך שאלות נוספות

 ועד אז לילה טוב

 שירה

חופש

נעמה משיבה לשירה

שלום שירה,

התשובות שלך, לצערי, לא מספקות, שטחיות ורדודות. האם אי-פעם הקדשת ולו דקה אחת למחשבה שהתורה שלנו אכן ניתנה למשה בהר סיני לפני כ- 3300 שנה? או שאולי בעצם משה רבנו או דוד המלך לא היו ולא נבראו מעולם?

אני מבינה שקשה לתפוס את מה שאין אנו רואים או מבינים בשכל הישר, אבל איך אפשר לחשוב שאין בורא לעולם? רק מספיק להתבונן ולהבין את מה שאת וחברייך מקבלים כמובן מאליו.

שירה, אני בטוחה שאם ניקח שלוש או ארבע דורות מעליך, את פתאום תגלי שהנה, סבא  של אבא שלך או של אימא היה אולי רב? אז מה קרה בדורות עד שירה? אה, קיבלנו שכל, התפכחנו, התקדמנו,"העולם התקדם"?  לא! העולם אינו הפקר, ולא כל אחד יעשה מה שבא לו.

אם תנסי קצת, רק קצת ללמוד ולהבין את ערכי היהדות את תביני עד כמה התורה חכמה, עמוקה  עד כמה רק מי שיצר אותנו (ותסלחי לי, הדברים לא מכוונים כרגע לביצית והזרע) יכול להבין מה טוב בשבילנו. שלמה המלך כותב בספר קהלת,"וזכור את בוראך בימי בחרותך עד אשר לא יבואו ימי  הרעה והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ".

אני בטוחה את רואה בי כעוד "שטופת מוח", אני מאחלת לך מכל ליבי שיום אחד תוכלי  להבין.

נעמה

חופש

שירה משיבה לנעמה

תשובתך העבירה בי חיוך עצוב, צער וגיחוך. חיוך עצוב - על שאינך מסוגלת להפריד בין חוש-הומור לבין רצינות עניינית. צער - על שאת מקובעת בדעותיך בלא-יכולת לזוז מהן ימינה או שמאלה. אינני יודעת גילך מהו, מה למדת בחייך, כמה והיכן, מה קראת ומה חקרת בעצמך, אבל תשובתך מעידה עליך הרבה.  כמי שמשוחחת שנים רבות עם בעלי-אמונות שונות, אני מזהה אותך לפני ולפנים.

אין לי כל כוונה להמיר את אמונתך, אבל אשמח אם תהיי מוכנה להקשיב לדברי, גם אם הם נוגדים או שוללים את דעותיך השונות. גם את - כדבריו של תומר - מקובעת בעמדתך, לא באמת חיפשת תשובה, שהרי את כבר יודעת אותה, ולמרות שכמו תומר הבנתי מדבריך, שאינך מעוניינת בדיון אמיתי.

בסופו של דבר, את היא זו שנכנסת לביתנו ושאלת שאלות. היי-נא מוכנה אפוא לקבל תשובות גם כאשר הן אינן מקובלות עליך.  לנוחיות השיחה אביא את תגובותי להערותיך בגוף מכתבך-שלך, בגופן שונה. עקבי נא אחרי:

נעמה: התשובות שלך, לצערי, לא מספקות, שטחיות ורדודות. האם אי פעם הקדשת ולו דקה אחת למחשבה שהתורה שלנו אכן ניתנה למשה בהר סיני לפני  כ- 3300 שנה ?או שאולי בעצם משה רבנו או דוד המלך לא היו ולא נבראו מעולם?

שירה: אין לי ספק שתשובותיי אינן מספקות אותך.  אבל שטחיות? הרי אינך מעלה על הדעת שכאן המקום, המסגרת והזמן להציג את כל משנת-התרבות הארוכה של האדם המשכיל, בן התרבות העברית והכללית. רדודות? האומנם שאלותיך אינן כאלה? למשל: על סמך מה קבעת שהתורה ניתנה לפני 3300 שנה? בדיוק 3300? לא שנה יותר או פחות? על סמך הכתוב בתורה, כמובן. ומניין לך שמשה קיבל את התורה על הר-סיני? על סמך הכתוב בתורה, כמובן. כשתלמיד שלי מביא לי אסמכתאות לדעה, שיש לה ביסוס ממקור כתוב אחד בלבד, אני שולחת אותו אחר-כבוד שיחפש ויביא גם מקורות נוספים להצלבת המידע. בשום מקום בארץ ובעולם כולו לא קיים מידע ממקור שאינו מקראי, לפיו מעמד הר-סיני אמנם התרחש. במצב עניינים זה כל תיארוך הוא חסר-בסיס ו/או חשיבות. אימוץ-עיוור של סיפורי-אגדות בתורה כאמת מוחלטת איננו אלא  רדידות מחשבתית וחוסר מחשבה-עצמית.

גם המיתוסים של עמים קדומים אחרים (ראי תשובתו של תומר), וגם אגדות הילדים מספרים לנו על  "היה היה"... ובחלקם הם מסתיימים במשפט "והם חיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה...". האם עדות עצמית זו אמינה עליך? האם סיפורי הסבתות שלך על החסידות-מביאות-הילדים הן אמינות בעיניך רק משום שגם הסבתות האמינו בהן? ואינני בזה חלילה לא לסבתא שלך ולא לסבתא שלי. פשוט, היו זמנים בהם האמינו בדברים שאנחנו היום כבר איננו מאמינים בהם.

משה ודויד? שוב - לגבי משה אין כל ראייה ממקור חוץ-תנ"כי. אבל זה כלל איננו משנה אם היה או לא היה: דמותו הספרותית של משה שרירה וקיימת, והוא בהחלט נחשב גם בעיני - גם אם לא היה קיים במציאות - כמנהיג הגדול ביותר שהיה לעם העברי-יהודי-ישראלי מעולם. דויד הוא דמות פחות ראויה, אדם מאד לא-מוסרי, וגם לגביו הראיות קלושות.  אלא גם כאן ממש לא חשוב אם היה דויד אם לאו. הדמות הספרותית-מנהיגותית שלו חיה ונושמת. לנו, החיים היום באלף השלישי למניין אומות העולם, חשוב לברור את הבר מן התבן, ללמוד ולהכיר את תכונותיהם החיוביות של מנהיגי-העבר שלנו, גם הספרותיים-אגדיים שבהם, ולהפרידם מתכונותיהם השליליות והבלתי-מוסריות, על מנת שנתחנך בעצמנו ונחנך את הדורות הבאים לאור היבטים מוסריים אלו. 

נעמה: אני מבינה שקשה לתפוס את מה שאין אנו רואים או מבינים בשכל הישר אבל אך אפשר לחשוב שאין בורא לעולם? רק מספיק להתבונן ולהבין את מה שאת וחברייך מקבלים כמובן מאליו. שירה, אני בטוחה שאם ניקח שלוש או ארבע דורות מעליך, את פתאום תגלי שהנה, סבא  של אבא שלך או של אימא היה אולי רב? אז מה קרה בדורות עד שירה? אה, קיבלנו שכל, התפכחנו, התקדמנו, "העולם התקדם".

שירה: ואם נחפש, כהצעתך, ונגלה שסבא-רבא שלי לא היה רב אלא נגר? ושעשרים דורות לפניו הסבא-רבא היה סנדלר שהאמין בישו? מה קשר בין סבא ומקצועו-אמונתו לבינינו כאן והיום? נביאי-ישראל לא חדלו להטיף יומם ולילה לכל העם "ללכת בדרך הישר" ולא לעבוד לאלוהים אחרים. מדוע הטיפו זאת? שהרי אם כל העם ומנהיגיו היו מקיימים את כל מצוות הדת, לא היה כלל צורך באותן הטפות!

לא, נעמה, סביר להניח שסבא וסבתא שלנו - שלך ושלי - מימי בית ראשון ושני לא האמינו באלוהים היהודי, אלא בבעל, בעשתורת, באשרה, בדגון, בעשרות פסילים ותרפים שהיו בביתם. חלק מהם האמין ביהוה. אז מה? מי אמר שאלוהים שלך הוא האל האמיתי? שהוא קיים בכלל? את? רבניך? כמה אתם בעולם? מיליון? שניים? עשרה? למולכם ניצבים היום שישה מיליארד בני-אדם, הטוענים לקיומם של אלוהים אחרים. על סמך-מה את סבורה שהצדק הוא דווקא אתך? כי זה נוח ונעים לך לחשוב כך? כי כך את חשה בטוחה יותר? כי, פשוט, נולדת לעם שמאמין באל זה ולא באל אחר או בשום אל? ייתכן, אבל בביטחה זו, ובנועם זה שלך אין בהכרח גם צדק.

נעמה: לא! העולם אינו הפקר, ולא כל אחד יעשה מה שבא לו. אם תנסי קצת, רק קצת ללמוד ולהבין את ערכי היהדות את תביני עד כמה התורה  חכמה, עמוקה  עד כמה רק מי שיצר אותנו (ותסלחי לי, הדברים לא מכוונים כרגע לביצית והזרע) יכול להבין מה טוב בשבילנו.

שירה: קצת ללמוד? מנין לך שלא למדתי? מה את יודעת על מה שלמדתי, וכמה? אמרי נא לי תחילה מה את למדת בחייך. על אלוהים שלך - שלדעתך יצר אותך - כתבנו והעלינו באתר עשרות מאמרים - ראי מדור חשיבה חופשית, ואינני מוצאת כל טעם להתווכח אתך על אי-קיומו. אוכל להמליץ לך לפחות על מאמר אחד, אם תהיי מוכנה לקראו עד סופו: http://www.hofesh.org.il/articles/god/al_lo_klum.html

שלא תחשבי לרגע שלא הבנתי את שאלתך במכתבך הקודם "מאין באנו" -  תשובתי בנושא הביצית והזרע נכתבה בכוונה רצינית עם קורטוב של הומור, שכנראה חסר לך, וחבל.

נעמה: שלמה המלך כותב בספר קהלת "וזכור את בוראך בימי בחרותך עד אשר לא יבואו ימי הרעה והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ". אני בטוחה את רואה בי כעוד "שטופת מוח", אני מאחלת לך מכל ליבי שיום אחד תוכלי להבין.

שירה: את כל ספרי התנ"ך כתבו בני-אדם, שהאמינו באלוהים. גם את קוהלת. לא שלמה כתבו, אלא סופר אחר, שחי שנים רבות לאחר שלמה, הגם למה נחשב למלך חכם.

אדם דתי הוא אדם דתי, והבסיס לחשיבתו ולכתיבתו הוא דתי, כלומר - אלוהים הוא שיצר וברא הכול וציווה לבני האדם איך לחיות. אין לי כל ויכוח עם מאמין דתי, וכפי שאמרתי לך בתחילת מכתבי - אין לי גם כוונה להמיר את אמונתך. לא צריך לאחוז שלט "אני שטוף מוח" על מנת להיות שטוף-מוח. למען האמת - שטוף-המוח בדרך כלל אינו יודע זאת, שהרי מוחו נשטף, והוא אינו מסוגל להכיר עוד את עצמו! כל אדם שמאמין באלוהים בדרך הדתית - לא הפילוסופית - בכל הדתות שבעולם, ואינו מוכן לקבל שיש גם דרך אחרת, הוא שטוף-מוח. לא נעים לשמוע זאת? לא טוב לך עם הקביעה שלי? לא מקובל עליך? אז לא. איש באמונתו יחיה. גם את, גם אני.

כל טוב לך

שירה

חופש

אפילוג

ממש לקראת סגירת הבמה קבלנו מנעמה את המכתב הבא:

שלום לכם,

אתם כל כך משוכנעים באמת שלכם, זכותכם. נורא הייתי רוצה, שתבואו לסימינר, של  "ערכים" למשל, ורק בכדי שתוכלו לגרום לדתיים להבין כמה הם "טועים", כמה הם "תמימים", תצילו אתם את הנשמות שלהם, הם נורא "מסכנים", הם ומי ש"יקנה את הסחורה שלהם", הרי אין שום סיכוי שמישהו שם יגרום לכם לחשוב ההפך, אתם אפיקורסים גאים! אף אחד לא יוכל למולכם, אתם חזקים, אין זיק של נושא שקשור בתורה שלא ביררתם ומיציתם עד כלות, אתם יודעים הכל, הכל, הכל! מי יכול עליכם? אתם האדם האינטלקטואל, הנאור והמודרני בהתגלמותו. אז בבקשה, אולי אחד מכם יעשה חסד ויגיע לסימינר כזה, תראו להם , לציידי הנפשות עם מי יש להם עסק. אני יודעת שבטח תאמרו לי שאין לכם כל כוונה לעשות כך, בשביל מה? בטח לא משעמם לכם בחיים ולמה לבזבז  את זמנכם היקר. אולי כבר הייתם באחד כזה ומשם שאבתם את מלחמתכם נגד?

ואם באמת כך, הרי אין סיכוי שמישהו מכם יחזור בתשובה וימכור את נשמתו, נכון? אז רק כדי שאתם תוכלו לעשות מעשה טוב עבור החברה, עבור הבריות, האם תתקבל הצעתי?

חופש

לא אחת אנחנו מתלבטים באשר לתגובה על סוג זה של מכתבים. האם בכלל לענות? הרי זמננו יקר, ומה תועלת תצמח לנו ולאותו כותב קנאי מדברי-הסבר שלנו, שהרי היגיון ומיסטיקה אינם דרים בכפיפה אחת. האם לדבוק בעיקרון, שעל כל מכתב תינתן תשובה, גם אם בכך ניגרר לתגרות-מלל מתסכלות חסרות-תכלית, או לא להשיב כלל?

אין בידינו תשובה אחת חד-משמעית. בעיקרון אנחנו עונים לכל אחד, גם לגסי-הרוח ולאנשי-הביבים שבהם, כמו המכתב שקבלנו השבוע "ינעל הכוס של הדודה שלך   י-בן בן זונה... שאמא שלך תשרףבגיהנום י-בן אלף זונות!!!!!!!".

אבל יש גבול לכל תעלול. מכתבים חוזרים, מאותם גולשים שתשובותינו אליהם מתנפצות אל סלע קשיח של אטימות-מוחין, מאלצים אותנו לסיים את ההתכתבות.

גם ההתכתבות עם נעמה הגיעה, בלית-ברירה, לסיומה, בעיקר משום הצהרתה של נעמה זה נכון שאינני מעונינת בדיון. נעמה גם גילתה לנו את סודה, שהיה נהיר לנו כבר ממכתבה הראשון: היא איננה סתם נערה דתייה. נעמה היא מתחרדת. היא, כמרבית חבריה הנובו-רישים-מתחרדים, מתאפיינת בקיצוניותה הדתית, בלהט-אמונתה חסרת-הפשרות, שאיננה מותירה הרהור בצל-צילה של אפשרות-קיום של תיאוריה אחרת, שונה, נוגדת. המתחרד הטרי נדבק באמונתו הדתית כמנגיף, ובדומה למחלה נגיפית הוא מדביק, או עושה כל מאמץ להדביק, גם את זולתו.

ריצ'רד דוקינס, בספרו  "הגן האנוכיי"[1] מעלה את נושא ה"מם" כמונח המבטא משכפל גנטי של תמסורת תרבותית.  דוקינס מצטט את חברו למחקר נ' ק' האמפרי (שם), שכתב:

"כשאתה נוטע בנפשי מם פורה, אתה מכניס טפיל למוחי, פשוטו כמשמעו - הופך אותו למכשיר להפצת המם. בדיוק כפי שנגיף עשוי להיטפל למנגנון הגנטי של תא הפונדקאי". 

ודוקינס ממשיך:

"חשבו על רעיון האלוהים. אין אנו יודעים כיצד הוא נתהווה במאגר הממטי. הדעת נותנת שהוא נולד פעמים רבות בנפרד, מתוך 'מוטציה'... כיצד הוא משכפל את עצמו?... מה יש בו, ברעיון האלוהים, המעניק לו את יציבותו ואת כוח החדירה שלו בסביבה תרבותית? ערך השרידה של מם האלוהים במאגר הממטי נובע מכוח המשיכה הפסיכולוגי העז שלו... אלוהים קיים, ולו רק בדמות מם בעל ערך שרידה גבוה - יכולת הידבקות - בסביבה שיוצרת התרבות האנושית".

כל-כך פשוט; כל-כך מסובך; כל-כך נכון.  

הסבר האמונה באלוהים כמובנה במם גנטי בעל כושר הישרדות עצום, משולב בכוח משיכה פסיכולוגי, מסביר תחומים שונים של האמונה הדתית והמיסטית, שבמקרה של מאמין דתי שלובים יחדיו בעבותות שאינם ניתנים להתרה.

"היבט אחד של הדוקטרינה הדתית - שהיה אפקטיבי ביותר באכיפת צייתנות דתית - היה האיום באש הגיהינום", ממשיך דוקינס את הסברו (שם, עמ' 208), ו"עוד איבר חשוב של תשלובת המים הדתית נקרא אמונה. פירושה של זו היא קבלה עיוורת של רעיון, בהעדר ראיות, ואפילו חרף ראיות"... "אמונה עיוורת עשויה להצדיק כל דבר שהוא... אם אדם מאמין באל... אמונתו העיוורת עלולה לחרוץ את מותו..."

כך אצל כל מאמין דתי, ועל אחת כמה וכמה אצל מתחרד, שבלהט דרכו החדשה, ובנאיביות של אימוץ האמונה, או בהידבקותו הנגיפית בה, הוא מאבד במו-ידיו את ההיגיון האנושי, ואת זכותו כאדם לחשוב בעצמו, לשקול ולהחליט על דרכו בחיים. שם המשחק כאן הוא "הריבון". כפאוסט של גיתה מוותר המתחרד על ריבונותו, ומוכר אותה לאחר בנזיד-עדשים של הבטחת-שווא של עולם הבא.

שלום לך, נעמה. אמנם לא נעם לקרוא את הטקסט המדוקלם שלך, אבל אנחנו מאחלים לך כל-טוב בעולמך הדתי-מיסטי.



[1]ריצ'רד דוקינס: הגן האנוכיי. הוצאת דביר, 1991, עמודים 212-203.


פברואר 2005


חברים ב- עוצב על ידי