|
המפץ הגדולשאלה ותשובה
נ., אחד ממבקרי אתר חופש, כתב לנו: לפני מספר ימים התנהלה שיחה ביני לבין חברי, בן 17, בנושא "המקור לחומר ולחיים". סוף השיחה היה בכך שכל החיים והחומר שקיימים החלו מהמפץ הגדול. אך כשאמרתי זאת לחברי הוא שאל: "בעצם, מי גרם למפץ הגדול? והאם אפשר לומר שבעצם זהו האלוהים אחראי לכך?" לנוכח שאלה זו לא ידעתי מה לענות, ורציתי לדעת האם אתם יודעים כיצד לענות לשאלה זאת?
אתר חופש ענה לנ.: תודה על פנייתך. על שאלות רבות לא אתה ולא אנחנו יודעים לענות. זוהי דוגמה נפלאה לשאלה שרק איש מקצוע יכול להשיב עליה. אנחנו לא נהיה כאותם מטיפים מיסיונריים בסמינרים ובהרצאות ל"חזרה בתשובה", היודעים לתת כל תשובה לכל שאלה בכל נושא ונושא בעולם, החל בביולוגיה, כימיה, מתמטיקה, ארכאולוגיה, פרה-היסטוריה, יהדות, תאולוגיה, אומנות, ספרות ומה לא עוד. אנחנו נפנה את השאלה לאיש מדע, ונקווה שישיב לך תשובה מובנת ומתקבלת על דעתך. וכך אומנם עשינו. פנינו לפרופ' דן עמיר, מהמחלקה למתמטיקה באוניברסיטת תל אביב, והרי תשובתו:
פרופ' דן עמיר, מהמחלקה למתמטיקה באוניברסיטת תל אביב, משיב: "אפשר לומר" כל דבר שרוצים. השאלה היא אם יש באמירה זו טעם. ואכן, הקדמונים נהגו לתרץ כל דבר שלא הבינו על ידי ייחוסו לרצון האלילים או האלוהים. לכן האל היה "משיב הרוח ומוריד הגשם", כי "היש למטר אב, או מי הוליד אגלי טל?" כתשובת אלוהים לאיוב (פרק ל"ח). האל היה, לפיכך, האחראי לא רק לתנועות השמש ושאר גרמי השמיים ולמחזוריות ולסדר שבטבע, אלא גם לכל הסטיות מסדר זה, כמו ליקוי השמש או הירח, רעש אדמה וכדומה, וכמובן שהוא גם נותן החיים, ולכן "ברצונו ממית וברצונו מחייה", וכו' וכו'. המסקנה של האדם הפרימיטיבי הייתה שכדאי לרצות כוח עליון זה. אלא שמאז ועד היום אף שיטה שניסה האדם כדי לעשות זאת - בין שעל ידי קורבנות, בין שעל ידי תפילות או על ידי דפוסי התנהגות אחרים - באופן עקבי לא נשאה פרי. כל דת נאלצה להתמודד עם בעיית "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו". הפתרון היחיד לכך - פתרון שיכול לשכנע רק את המאמינים, כמובן - הוא על ידי שכר ועונש בעולם הבא, או בגלגול הבא. כיוון שהשערה מפוקפקת זו אינה יכולה להיות מאומתת ניסיונית וגם לא ניתנת להפרכה, איננו יודעים עד עצם היום הזה אם עדיף להיות יהודי ולאכול לווייתן ושור הבר בגן העדן, או מוסלמי שעתיד ליהנות ממנעמיהן של החוריות שחורות העין, או בודהיסט שנשמתו תתגלגל, אי פעם, לאחר שסבלה בעולם הזה בגלגולה הנוכחי, לגופו של נזיר חסר מאוויים ואדיש לסבל - פסגת האושר ההודי, וכן הלאה.
פרעה תחותמס ה-3 ניצב אל מול האל אמון-רע ומקריב לו קורבן. גישה דתית תמימה זו מונחת בעצם ניסוח השאלה "מי גרם למפץ הגדול?" - מילת השאלה "מי" מניחה שהתשובה היא שהגורם הוא מישהו, כלומר משהו בעל רצון. בשלב הבא של ההתפתחות האנושית, כלומר עם התחלת הגישה המדעית, הוחלפה השאלה "מי" בשאלה "מה". לתופעות הסדירות בטבע, ולרבות מהתופעות הבלתי סדירות, נמצאו הסברים על ידי חוקי טבע פיזיקליים-מתמטיים, כך שההתערבות הישירה של האל נעשתה מיותרת לגביהן. תפקידו של האלוהים בהסברת העולם הצטמצם יותר ויותר להיותו "הסיבה הראשונית", העונה על שאלת "ההתחלה" - כלומר, להתמודדות עם התפיסה האינטואיטיבית של מושגי המרחב והזמן שלנו כממדים לינאריים אינסופיים. זאת כמובן, מבלי להתייחס לצורך הנפשי של אנשים רבים בסמכות עליונה שתיתן תוקף לכללי המוסר שלהם, תקווה למסכנים שבהם, התמודדות עם בעיית המוות הבלתי נמנע, ופטור מהצורך להתלבט ולהגיע להכרעות ערכיות. המדע הקלסי הראה שגם הניסוח "מה גרם ל...?" עלול להיות פשטני מדי ומטעה, כיוון שכמעט כל תופעה ואירוע נקבעים על ידי משתנים רבים, חלקם משתנים מקריים, המתנהגים לפי כללי הסתברות מסוימים. לכן, רק בהנחה ששאר המשתנים הם קבועים בקירוב, אפשר להצביע על גורם אחד כגורם שהכריע ושעליו אפשר "להטיל את האחריות" כגורם "הישיר" לתופעה או לאירוע. כלומר, הניסוח של השאלה "מה גרם למפץ הגדול?" מוחלף כעת בשאלה "מה היה לפני המפץ הגדול?" המדע המודרני לימד אותנו שגם בשאלה זו יש הנחה מוקדמת שאינה מחויבת המציאות. אנחנו מכירים מודלים מתמטיים שמאפשרים לנו להבין גם יקום סופי מבחינה מרחבית, או זמן בעל נקודת התחלה. יתרה מזו, מודלים אלה דווקא הם שמתאימים ביותר לתצפיותינו. זה אינו נושא פשוט להסברה למי שאינו מצוי כלל במתמטיקה ובמדע, ואיני מתכוון לפרט בו בתגובה קצרה זו. אינני מתכוון, מסיבה זו, גם לדון במשמעות של הטענה, שקיום המפץ הגדול הוא "עובדה פיזיקלית".
האסטרונאוט באז אדווין אולדרין ניצב על אדמת הירח, בשאלה אם "קדם" משהו למפץ הגדול, ואם צריך וניתן להסביר את היווצרותו, דנים הפיזיקאים של ימינו. ברור לנו שלמרות שגבולות הידע וההבנה האנושית מתרחבים והולכים, הרי קו האופק התוחם אותם ימשיך להתקיים, גם אם ירחק וילך. אבל גם אם המדע יצליח למצוא את המודל הפיזיקלי-מתמטי האולטימטיבי שיסביר את כל תופעות הטבע, עדיין יוכל הטוען לטעון, שיש בכך מעין אמונה דתית מסוימת - האמונה בתקפותם המתמשכת של חוקי הטבע, או לשאול - בדומה לשואל שלנו, "מי קבע את חוקי הטבע?" - זוהי שאלה חסרת משמעות, כפי שאסביר בהמשך. אבל אם יתעקש ויטען שזהו המעשה האלוהי, לא נוכל למנוע זאת ממנו - זוהי, בסך הכול, הגרסה המודרנית של זיהוי האל עם הטבע נוסח שפינוזה. יכול מי שרוצה לחשוב שאין חוקיות או מקריות בעולמנו, אלא שהכול נעשה לפי רצון האל, ולהעמיס על אלוהיו את כל מה שאינו מסוגל להסביר בדרך אחרת - החל מהעומס המינימלי של בריאת "מגרש המשחקים", הוא היקום, וקביעת "חוקי המשחק" - הם חוקי הטבע, ועד לעומס המקסימלי העצום של התערבות בכל הליך מקרי ביקום. עדיין לא יכולה לנבוע מכך שום מסקנה לגבי היות אותו אל בעל רצון ומשאלות מאיתנו. גם בזה יכול המאמין להאמין, אם רצונו בכך. בוודאי שלא יוכל לשכנע בכך את הלא-מאמין, וגם לזה אין שום חשיבות. לשאלה היחידה שיש לה משמעות, כלומר - האם יש קשר כלשהו בין מעשינו וכוונותינו לבין גורלנו, הן במובן של ההשגחה האישית והן במובן של ההשגחה הלאומית, ניתנה התשובה האכזרית במשך כל ההיסטוריה - עוד לפני השואה. היום, כשכולנו מודעים לזוועות שקורבנותיהן היו מיליוני בני אדם, יהודים ולא יהודים בכל העולם, הרי שכדי להאמין בזאת צריך להסתכל על העולם בעיוורון או בטיפשות מוחלטת. כפי שאמרתי בתחילה, אפשר "לפתור" סתירה זו בעזרת המשיח והעולם הבא. אין זה רעיון יהודי במקורו. זה היה רעיונו הגדול של ישוע מנצרת, ובעזרת רעיון זה כבשה תורתו את העולם. היהדות סלדה מרעיון זה, והרמב"ם התנגד לו במיוחד. אלה שסומכים על התערבות אלוהים לטובתם, אם על ידי "תהילים נגד טילים" או על ידי ציפייה לפיצוי בעולם הבא, ולא משנה מה דתם, הם - לדעתנו - אסונה של האנושות. אמונה עיוורת כזו מביאה, מחד, את המטורפים הפנאטיים כמתאבדי החיזבאללה, "הנוצרים המתאבדים" או יהודים קיצוניים מסוימים, ומאידך - את המוני המאמינים המתעלמים מהסבל ומהעוול שבעולם, לפעמים גם זה הנגרם על ידם, ומצדיקים אותו כאילו הוא רצון האל.
אתר חופש מודה לפרופ' דן עמיר, ומסיים: התשובה המדעית לשאלה אופיינית על חיינו בעולם וביקום איננה פשוטה, גם לא קלה, בייחוד שכאיש המדע איננו מסוגל להמריא עם השואל - שאיננו איש מדע - לרמות הדיון המדעי, המקצועי, ההולמים והראויים. בכך נותר בתשובה המדעית תחום מסויים של עמימות, לכאורה "חור בהסבר". מי שאצה לו הדרך, בדומה לילד קטן המבקש לקבל תשובה "עכשיו", "מייד", "כאן" ו"הכול", במקום ללכת וללמוד, לקרוא, להקדיש זמן ומאמץ - יתאכזב. איש כזה יעדיף את המטיף החרדי, המיסיונר - מיסיונר של כל דת ושל כל כת בעולם - כשהמיסיונר עונה לצרכיו הנפשיים של השואל, ולא ל"אמת", עד כמה שזו קיימת. מיסיונר מנוסה מכיר את קורבנו כבר מהשאלה הראשונה, ואפילו קודם לכן - מהמבט שבעיניו, מקוצר הרוח ומהתשוקה הבלתי נשלטת לקבל "תשובה אינסטנט", מבלי שיזדקק להתאמץ, להקדיש זמן ללמוד, לחפש, לחקור, לבקר - בקיצור: לדעת. זהו אחד הקווים המאפיינים ומבדילים מאמין פנאטי מאדם חושב, פתוח, חופשי. אתר חופש ימשיך לתת במה לתשובותיהם של אנשי מדע ממקצועות שונים לשאלות של מבקרי האתר, ואתם מוזמנים לחזור ולבקר באתר, לשאול שאלות ולקבל מענה. להתראות באתר!
כדי להוריד את הדף הזה בקובץ Word (zipped)
דצמבר 1999 |
