אחרי מותויקרא טז 1 - יח 30עיין ורשם: משה גרנותזהו מחזור שני של פרשות השבוע באתר חופש המחזור הראשון של פרשות השבוע התפרסם בספר "מפרי עץ הדעת" בפרשת 'אחרי מות' שלושה עניינים: עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים (טז), איסורים בתחום הזבח והמאכל (יז) ואיסורי גילוי העריות (יח). עבודת הכהן הגדול מתקשרת בפרק טז למותם של בני אהרן נדב ואביהוא (ויקרא י2-1), הגם שעניינית לא אמור להיות קשר בין השניים - שני בני אהרן הקריבו אש זרה, ולכן הכתוב מספר שאכלה אותם אש שיצאה מלפני ה', ואילו הצו לקיים את עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים לדורות הוא צו עצמאי שנועד לכפר על עוונות בני ישראל. הקישור כאן נובע, מן הסתם, מתוך שאיפת הכתובים להזהיר את בני ישראל שיקפידו במילוי מדויק של הטקס והקורבן, וכן שיקפידו כי רק הכוהן הגדול יקיים טקס זה, ורק ביום המיוחד לכך בשנה. ההזהרה בנדון מופיעה לפני תיאור הטקס (טז1), ותוך כדי תיאור שלבי הטקס (שם 13). הכתוב, שבוודאי התחבר על ידי סופר כוהני, מזהיר מפני קרבה אל הקודש, והוא מרמז בדבריו על הסכנה הנוראה הכרוכה בעבודת הקודש (ראו גם שמואל א' ו19, שמואל ב' ו7-6), שבגללה ראויים כלי הקודש ל"פטור" מעבודת האדמה ולמתנות הכהונה. מסתבר כי אל קודש הקודשים, מבית לפרוכת אל פני הכפורת אשר על הארון - אין לקרוב אלא אחת לשנה, ביום מיוחד, לאחר טקס מאוד מורכב הכולל קורבנות מסוגים שונים, הזיית דם על הכפורת ועל קרנות המזבח (טז 14, 15, 18, 19), הטלת גורלות בין שני שעירים, שאחד מהם נשלח לעזאזל המדברה - וכל זה כשכל בני ישראל מתענים - האזרח והגר, ומנועים מלעשות כל מלאכה. על כן, מתעורר קושי גדול עבור מי שמאמין כי התורה ניתנה מפי הגבורה אל משה רבינו: בספר שמואל א' ג' מסופר ששמואל, אפרתי מהר אפרים (ראו ייחוסו - שמואל א' א1) "שוכב בהיכל ה' אשר שם ארון האלוהים" (שם, ג' 3). ובכן, לא רק ששמואל איננו כוהן, הוא אפילו לא משבט לוי, ולא רק שאיננו ניגש אל הקודש ביום המיוחד בטקס הנדרש, אלא ישן דרך קבע ליד הארון, ולא רק שאיננו נענש על כך, אלא אדרבה, הוא זוכה להתגלות האל דווקא משום קרבתו לארון (שם פ'14-4). מסתבר שלא רק שמואל הנער לא ידע על מה שכתוב בויקרא טז, אלא גם עלי הזקן, וגם... הקדוש ברוך הוא בעצמו! הכתובים בויקרא טז וברוב ספר הכוהנים (בעיקר ספר ויקרא, אבל גם פרקים נרחבים בספר שמות ובמדבר, ואף כתובים שונים בספר בראשית) התחברו בזמן הרבה יותר מאוחר לימי עלי ושמואל, והם מבטאים הוויה של מיסוד מאוד מתקדם של מעמד הכהונה. מסתבר שאפילו חלק ממחברי התעודות בתורה עצמה אינם מודעים לכתובים בספר הכוהנים: על-פי קובצי החוקים בספר שמות ובספר דברים נדרשים בני ישראל לחגוג רק שלושה חגים בשנה - פסח, שבועות וסוכות, הלא הם שלוש הרגלים (שמות כג17-14, לד24-22, דברים טז), ואילו על פי קובצי החוקים שבספר ויקרא ובספר במדבר על בני ישראל לקיים בנוסף למועדים אלה גם את יום התרועה, יום הכיפורים ושמיני עצרת (ויקרא טז, כג32-23, כה9, במדבר כט11-1, 35). ולא רק זאת, מסתבר שאפילו מחבר ספר דברי הימים, שבוודאי חי בימי בית שני, לא ידע על קיומו של יום הכיפורים, כי הוא מתאר כיצד שלמה חגג שבעה ימים לפני סוכות את חנוכת המזבח, ושבעה ימים אלה כוללים בתוכם את מועד יום הכיפורים. בעל דברי הימים לא מתנצל על כך שימי השמחה אירעו ביום התענית, כי פשוט לא היה לו מושג שיום כזה אמנם קיים (דברי הימים ז11-0; וראו את ההסבר הדחוק במסכת תענית ד' ח'). הכתוב בויקרא ט"ז מניח שהטקס המורכב שהכוהן הגדול אמור לבצע ביום הכיפורים - יכפר "על הקודש מטומאת בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאותם" (טז16), יכפר על חטאיו שלו ושל כל קהל בני ישראל (שם, 17, 24, 34-32), שכן המאמינים ציירו את האל במידות אנושיות, הם דימו אותו למלך בשר ודם, שליט כל יכול, צמא דם וקפריזי, שיש להחניף לו במתנות כדי להניח את דעתו ולשכך את חמתו הנצחית. הדרך הנאותה בעיניהם הייתה להקריב חיים - בתחילה חיי אדם ממש, ואחר כך חיי בעל חיים שאמור למלא את מקומו של המקריב. זאת, כמובן, השקפת עולם אמונית מאוד קמאית, ובוודאי שאין בה שום יתרון על השקפות עולם אליליות בנדון, כפי שמבקשים לשכנענו מעצבי האמונה המאוחרים. עניין ראוי לתשומת לב מיוחדת הוא עניין שני שעירי העיזים לחטאת (שם, 10-5, 15, 22-20). הכוהן נותן על שניהם גורלות - גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל. יוצא שהכתוב משווה בין ה' ובין שד, או אל רע, ששמו עזאזל. כמו שה' זקוק לקורבן כדי לכפר על עוונות, כך זקוק לכך גם עזאזל. ואמנם משולח השעיר החי אל המדבר בידי איש עיתי, והוא נושא עמו את עוונות בני ישראל אל ארץ הגזירה, שהיא מן הסתם ארצו של עזאזל. ברור שלמרות היותו של הכתוב הזה, המיוחס למשה, מאוחר למדיי, נקל לחוש שהוא רחוק מלהיות משוחרר מבסיס האמונה האלילית.
פרק י"ז עוסק בשלושה נושאים:
בפרק יח מפורטים גילויי העריות, שמרביתם הם טאבו עד היום הזה. האיסורים האלה חוזרים ביתר פירוט בויקרא כ, ושם גם מפורטים העונשים על חטאים אלה - בדרך כלל מיתות משונות. נתרכז בשני עניינים:
מאי 2006 |