יָצָא לִשְאֵלָה / יעקב סתר עַכְשָיו כְּשֶעֵינַי נִפְקְחוּ אֶבְרָא אֶת חַיַי כִּדְמוּתִי. אֲנִי אֶהְיֶה אָדָם הַרִאשוֹן שֶל חַיַי וְשֶל חֵירוּתִי. אֲנִי אֶהְיֶה לִי לְרַב לֹא קָדוֹש, רַק בָּשָר וָדַם, אַקְשִיב לְלִבִּי וְאֵלֵךְ אַחֲרָיו וְאָשוּב לִהְיוֹת אָדָם. בְּלִי אָשָם, וּבְלִי בְּכִי תָּמִיד, בְּלִי מוֹרָא וּצְנִיעוּת כְּנוּעָה, אֲנִי אֶהֱיֶה הַמּוֹרֶה הַתַּלְמִיד וְאֶשָׂא בְּלִבִּי כְמִיהָה לִצְמוֹחַ וְלֹא לִקְמוֹל, לִשְמוֹחַ וְלֹא לִסְבּוֹל, לְכָבֵּד וְלֹא לִסְגוֹד, לְהָעֵז וְלֹא לִפְחוֹד, לַחְשוֹב וְלֹא לְדַקְלֵם, לִלְמוֹד וְלֹא לְמַלְמֵל, לִיצוֹר וְלֹא לְשַכְפֵּל, לִחְיוֹת וְלֹא לְצַיֵּית. לִחְיוֹת לְפִי מִידָתִּי! בְּלִי אַתָּה וְאַתָּה וְאַתָּה לִהְיוֹת אָדָם עַד מוֹתִי בְּלִי מוֹרָא וּבְלִי בְּעָתָה מַה יַקְרוּ לִי חַיַי עַתָּה!

יצא לשאלה / יעקב סתר עכשיו כשעיני נפקחו אברא את חיי כדמותי. אני אהיה אדם הראשון של חיי ושל חירותי. אני אהיה לי לרב לא קדוש, רק בשר ודם, אקשיב ללבי ואלך אחריו ואשוב להיות אדם. בלי אשם, ובלי בכי תמיד, בלי מורא וצניעות כנועה, אני אהיה המורה התלמיד ואשא בלבי כמיהה לצמוח ולא לקמול, לשמוח ולא לסבול, לכבד ולא לסגוד, להעז ולא לפחוד, לחשוב ולא לדקלם, ללמוד ולא למלמל, ליצור ולא לשכפל, לחיות ולא לציית. לחיות לפי מידתי! בלי אתה ואתה ואתה להיות אדם עד מותי בלי מורא ובלי בעתה מה יקרו לי חיי עתה!