|
האמת מאחרי הדתות הפולחניותמאת דן רוזן הרקע לדיון כבר בראשית דיוננו בנושא האמונה הדתית אני מבקש לסייג ולצמצם את הדיון לאותה אמונה הגורסת אפשרות קיום קשר דו-סטרי בין האדם לבין ישות על טבעית שמסוגלת להשפיע על גורלו הפרטי וכמובן גם על מהלך ההתרחשויות העתידי ביקום כולו. ברור שאמונה כזאת ורק אמונה כזאת, יכולה להוות את הבסיס להיווצרות של דת (או דתות) וכללי תפילה ופולחן. אותה ישות על טבעית בעלת הזיקה האמורה לעיל אל האדם, קרויה על ידי "אל פולחני".
בכל המשך הדיון בנושא, תהיה כל התייחסות שלי ל"אלוהים" או "אל" , מכוונת ל"אל פולחני", וזאת בניגוד ל"אלוהים" כלשהו אשר לא קיימת כל זיקה או קשר בינו לבין בני אדם, כמו בדוגמאות הבאות:
הגבלת הדיון, כאמור לעיל, רק לדתות הפולחניות ולאלוהים השונים שהן מייצגות, עוקפת איפה בכוונת תחילה את עצם שאלת קיומו של כוח עליון על טבעי, וממקדת את הדיון בשאלה האם קיים קשר כלשהו בין אותו כוח על טבעי (אם קיים), לבין בני האדם. במילים אחרות - לא נעסוק כאן בשאלת עצם קיומה של ישות על טבעית שבראה את העולם ואת החיים שבתוכו (קיום שלא היה גורם לכל קונפליקט בין דתי ולא היה גורם למיסוד פולחנים וממסדים דתיים ולמסעות הרג ורצח בשמם), אלא נבקש לברר מהיכן ההנחה שיש לאותו כוח עליון היפותטי, "מחשבות", "רגשות", "רצונות", "העדפות" וציוויים כלפי בני האדם (כולם או חלקם), וכיצד יכול האדם לדעת מהם אותם ציוויים.
הכלים בהם נשתמש בדיון את הדיון עלינו לפתוח בליבון הכלים העומדים לרשותנו בבואנו לדון בשאלת קיומו או אי קיומו של אלוהים ( פולחני - כמוגדר לעיל ). ברור כי כל מחשבה, ניתוח, הרהור, או התלבטות בשאלה זו, מתבצעים באמצעות השכל האנושי. ללא קיום השפה האנושית ויכולת המחשבה הנגזרת ממנה, לא תתכן כמובן כל אמונה בקיום אלוהים ובצורך לקיים את מצוותיו. ואכן, כל הדתות משתמשות במחשבה ובהיגיון האנושי כדי לבנות בקרב האדם את האמונה בקיום האלוהים ומצוותיו. התגלויות האלוהים ע"י התרחשויות על טבעיות, דרושות לכל דת על מנת שתוכל לבשר באמצעותן את כל צוויי האלוהים, אך הן מותנות ביכולתו של האדם להכיר בכך שאכן אלה התרחשויות שלא כדרך הטבע. ויכולתו זו נובעת מכושר הפעלת מחשבתו וכושרו להשתמש בהיגיון האנושי. כך, למשל, נזילת דמעות מעיני פסל הבתולה, או דם מפסלו של הצלוב, או מחזה על טבעי בהר סיני, או התבוננות בסוס מעופף, וכד'- כל אלה לא יהיו מסוגלים ליצור אמונה במוחם של עדר פילים או להקת אריות, וזאת מאחר שאין ביכולתם להפעיל מחשבה והיגיון שיוכלו להגדיר אירועים אלה כעל טבעיים ועל כן- כמחייבים קיום ישות על טבעית.
לפיכך, כשם שהאמונה בקיום האלוהים נשענת, כפי שראינו לעיל, על המחשבה וההיגיון האנושי, כך גם ברור שאם אותה יכולת מחשבתית, תוביל את מישהו למסקנה ולאמונה בדבר אי-קיום האלוהים, לא ניתן יהיה לפסול מסקנה זו על בסיס הטענות המושמעות בפי אנשים "דתיים" בדבר האיסור להשתמש ביכולות המחשבה האנושית "המוגבלת", כדי להסיק מסקנות לגבי דברים הנשגבים מיכולת תפיסתנו. מעבר לכך - אם קיים אלוהים שטבע בנו את יכולתנו לחשוב, ובאמצעות יכולתנו הזאת הוא "משדר" לנו את כל מערכת ציוויו, הרי שבהחלט ברור שהתכוון שנפעיל את כושר מחשבתנו הזה ונשתמש בו. אם נגיע על כן בתום לב באמצעות ההיגיון האנושי שנשתל בנו, למסקנה ואמונה "מוטעית" בדבר אי קיומו של אלוהים, הרי שהאשם בכך איננו שלנו, אלא של מנגנון ההיגיון ה"פגום" שהאלוהים העניק לנו. על כן- למרות מסקנתנו שאלוהים איננו קיים, בוודאי היה הוא מבין ומצדיק את אורח חיינו ה"חילוני" הנובע מכך, ואם ניהלנו חיים הוגנים, אף היה מזכה אותנו במושב בגן עדן. לחילופין - אילו רצה אלוהים למנוע מאיתנו מסקנה מוטעית כזו, הרי היה שותל בנו (באמצעות עץ הדעת?) מנגנון מחשבה והסקת מסקנות שהיה מעמיד אותנו על טעותנו. לסיכום נקודה זו : תהליך חקירת שאלת קיומו של האלוהים (הפולחני !! ) באמצעות כלי המחשבה, הניתוח, וההיגיון האנושי, הינו לגיטימי וצריך היה להיות מקובל גם על אנשים "דתיים". נקודה נוספת הדורשת הבהרה טרם הדיון בקיום או אי-קיומו של האלוהים, היא הניסיון הפסול להכניס שיקול תועלתי לדיון, כלומר- שימוש בטענה שהאמונה באלוהים ובמצוותיו הביאה וממשיכה להביא, הרבה תוצאות טובות, כמו קיום חברה מוסרית, הבאת שלווה לנפשו של האדם, המשך קיומו של העם היהודי, התקבלות ע"י הקהילה, וכד', או, טענתו של פסקל (1654), שטען: "אם אלוהים אינו קיים, אינך מפסיד דבר אם אתה מאמין בו, אך אם אלוהים קיים ואינך מאמין בו, אתה מפסיד הכול". כלומר- כדאי להאמין בקיומו של אלוהים. אך, מה לעשות, שאמונה בקיום או אי קיום האלוהים, הינה השתכנעות פנימית במשהו, ואין היא ניתנת לשינוי באמצעות ארגומנטציה תועלתנית. אם, אחרי בדיקה והסקת מסקנות, אני מאמין שמה שעומד לפני הינו בקבוק, אז גם אם יהיה לי ברור כי אילו האמנתי שזהו לוויתן, הייתי חי מעתה ועד עולם באושר ועושר, לא הייתי מסוגל להאמין בכך !! יכולתי כמובן לומר לאנשים, שאני מאמין בכך שזהו לוויתן, ויכולתי גם להתנהג בהתאם, אך את אמונתי הייתי מסוגל לשנות רק אחרי השתכנעות מחשבתית אמיתית!
מקור האמונה של האדם הפרטי בדת מסוימת נשאלת כמובן השאלה, מה יגרום לאדם "דתי" להאמין לכוהני דת מסוימת, בזמן שרוב אנשי העולם אינם מאמינים להם ומשוכנעים שדת זו הינה מצג שווא ? - ננסה לענות על תהייה זו בקטע הבא: אמונה מוטבעת מלידה רוב בני האדם "נולדים לתוך דתם", כלומר- הרוב המכריע של קהילות בני האדם הן בעלות דת אחידה מסוימת, ותינוק הנולד לתוך קהילה כזו, מקבל את אמונתו הדתית מהוריו ה"דתיים" במסגרת למידה חברתית, שאותה מנחילים ומטביעים ההורים בצאצאיהם מבלי יכולת בחירה משמעותית. למידה הכרתית של העולם והאינטראקציה עימו, מתרחשת אצל כל בעלי החיים בהדרכת המטען הגנטי שלהם אשר מקנה להם את דפוס ההתנהגות של הלימוד מההורים. אמונה כזאת, בליווי השתתפות פעילה מגיל רך בפעילויות הפולחניות, לרוב לא תתערער בעקבות הפעלת שיקולים מחשבתיים לוגיים כלשהם, והיא לצערנו הגורם למלחמות הדת לאורך מהלך ההיסטוריה עד לעצם ימינו. אמונה הנובעת מגורמים נפשיים אמונה דתית נותנת למאמין פיצוי נפשי על רגשות תסכול, עליבות, ונחיתות חברתית. היא גם משככת את החרדה הקיומית של מי שתנאי חייהם ירודים, ואת החרדה מהמוות, וגם מאפשרת למאמין לקבל תשובות לשאלות בדבר משמעות החיים . מבחינה פילוסופית טהורה ניתן לראות שיקולים אלה כשיקולים תועלתניים אשר לא ישפיעו על אדם רציונלי בבואו להחליט על קיומו של איזה אלוהים, אך אין זה כך כשמדובר במי שתנאי חייהם או מבנה נפשם הם כאלה שאמונה דתית חיונית עבורם כאוויר לנשימה. עצם האמונה בקיום כוח עליון הקשוב לבעיותיהם, יביא מזור לנפשם. מצב כזה אכן יעורר ויתחזק את אמונתו הדתית של האדם, ואז לא יעניין אותו במיוחד באיזה אלוהים (כלומר באיזו דת) להאמין, וכמובן יבחר בדת השולטת באותה חברה. ככל שאנשים נמצאים במצב סוציו-אקונומי ירוד יותר, או נמצאים תחת איום קיומי כמו מלחמה או רדיפות, כך יתרבו המאמינים מסוג זה. גם קבוצת מאמינים זו אינה בנויה לבחון את מידת וסוג אמונתם תוך הפעלת שיקולים מחשבתיים. יש להניח שבקרב אוכלוסיית המאמינים העולמית (מכל הדתות) מהווה סוג זה אחוז ניכר.
אמונה המושפעת מגורמים חברתיים, לאומיים קבוצה לא מבוטלת של אנשים המגדירים את עצמם כ"דתיים", ואשר מקפידים, מי פחות ומי יותר, בקיום המצוות הפולחניות, מונעים מאוסף סיבות שונות שאין האמונה הדתית מהווה את הראשית שבהן. בין סיבות אלה ניתן למצוא את הלחץ החברתי והרצון להיות חלק אינטגרלי של החברה (הדתית), ואף לזכות בתמיכתה, כמו גם שיקולים של תחושת סיפוק מההשתתפות הפעילה בחיים הפולחניים (ועד מציאת פרנסה ממש בזכות הפעילות הדתית). סיבות נוספות הן, בחברות מסוימות, כפייה דתית, או, במקרה המיוחד של היהדות, תחושה של שייכות לאומית שלא ניתן להפרידה באופן מוחלט מקיום מסוים של טכסי פולחן דתי. לסיבות אלה יש להוסיף את מי שגדלו ברקע דתי בבית הוריהם, וממשיכים בקיום חלקי של מצוות פולחניות "כמצוות אנשים מלומדה", חלקית מתוך כיבוד בית ההורים וחלקית מתוך גישת "אם לא יועיל אז ודאי גם לא יזיק" (ראה טענת פסקל). כל האנשים האלה עשויים להגדיר את עצמם כ"דתיים", אך חלקם עשוי להיות מסוגל לבחון את אמונתו תוך הפעלת שיקולים מחשבתיים, שדיון זה ינסה לתאר. גוף הדיון - האם קיים בסיס לאמונות הדתיות השונות? לאחר הקדמה ארוכה זו, ניגש עתה לעצם הדיון, אשר, כפי שנטען לעיל, יוכל למרבית הצער לפקוח את עיניהם של מיעוט בלבד מקרב ה"דתיים". מספר עובדות לגבי הדתות הקיימות כיום בעולם: על פי פרופסור בנימין בית-הלחמי, קיימות בעולם כעשרת אלפים דתות שונות (שרובן התפתחו במאתיים השנים האחרונות) ולהם כארבעה מיליארד מאמינים, כאשר בראש צועדות הנצרות עם כ-2.1 מיליארד מאמינים, האסלאם עם כ-1.3 מיליארד מאמינים, וההינדואיזם עם כמיליארד מאמינים. 20 הדתות הגדולות מורכבות בערך ממספר המאמינים הבא:
כל הדתות מבוססות בצורה זו או אחרת על התגלות האלוהים לבן אדם או לקבוצת אנשים, אשר להם הוא מבשר את קיומו, מורה להם את המצוות השונות שהוא מצווה עליהם לקיימן, והופך את שליחיו האלה לקדושים, נביאים, או, במקרה של ישו- לבן האלוהים. חלק מהדתות מסתמכות גם על כתבי קודש אשר תוכנם נמסר גם הוא ישירות מאלוהים לאלה שהוא התגלה אליהם. תוכן כתבים אלה נמסר מדור לדור עד שהועלה על הכתב בצורה המוכרת כיום. ההתגלות של אלוהים מלווה בדרך כלל באירוע על טבעי אשר מהווה את ההוכחה שאין מי שחזו את ההתגלות, בודים את העניין מלבם. בתהליך כזה או דומה לו, נוצרו הדתות השונות המוכרות כיום, וכל מאמין "יודע" שהאלוהים שהוא מאמין בו ובציווייו, הוא האמיתי, מאחר שההתרחשויות הקשורות בהתגלותו אכן התרחשו, ודווחו מדור לדור עד שהגיעו לאוזניו, והן גם מתוארות בכתבי הקודש של אותה דת. כל דת טוענת כי התגלויות האלוהים הנטענות ע"י דתות אחרות, הן טענות שקריות, או בלתי מעודכנות לאור ההתגלויות המאוחרות יותר. לסיכום התפתחות זו של הדתות השונות, ניתן לומר כי בכל הדתות יש לאלוהים יחס מיוחד אל בני האדם או אל חלקם (בדת היהודית), והוא שציווה עליהם באמצעות התגלותו הישירה אליהם או אל מישהו מהם, איך להתנהג בעצמם, עם זולתם, ומול אלוהים- כלומר, כללי התנהגות ופולחן. ההוראות השוטפות הקשורות לענייני דיומא ולשיח של הפרט עם אלוהים, מתקבלות באמצעות אנשי דת מקצועיים אשר את כשירותם לייצג את מצוות האלוהים לא קיבלו מאלוהים ישירות, אלא דרך שרשרת של דורות קודמים המגיעה עד למי שאלוהים התגלה אליו אישית. אילו היה מדובר רק בישות על טבעית שבראה את העולם, יש להניח שלפחות שלוש הדתות המונותיאיסטיות הגדולות היו יכולות להסכים ביניהן, שכולם מדברים על אותו אלוהים. אך מכיוון שעיקרה של הדת מתייחס לזיקה ההדדית בין האדם לאלוהיו, וזו מתבטאת בצורת הפולחן, הרי שאין זה יכול להיות אותו אלוהים שציווה על בני האדם לנוח ביום שבת, לבצע ברית מילה, ולנשק את המזוזה, לעומת האלוהים שציווה לנוח ביום ראשון , לטבול את הרך הנולד, ולנשק את הצלב, או אותו אלוהים שציווה להכניע בכוח את מי שלא מאמינים בו. אמונתו של כל מאמין מושתתת ומותנית איפה באמונתו בהתגלות האלוהים לאבות השלשלת הדתית שהוא נמנה עליה, ובביטחונו שאמונתם הדומה של חסידי הדתות האחרות בדבר התגלות האלוהים לאבותיהם, איננה נכונה. אם נתבונן בטבלת חלוקת העולם לדתות השונות, נראה שלגבי כל אחת ואחת מהדתות הקיימות, מאמינים רוב תושבי כדור הארץ שאין זו הדת האמיתית, והאלוהים שאותה דת מפיצה בשמו את ציווייו והוראותיו הפולחניות, איננו קיים!! מאידך, הדרך היחידה להשתכנע בקיומו של אלוהים פולחני מסוים, הינה כאמור, להאמין לכוהני אותה דת מסוימת שאכן היו בעבר התגלויות של אותו אלוהים בפני אנשים שהעידו על כך ועל ההוראות שמסר להם באותן התגלויות, ואשר הועברו הלאה מדור לדור עד ימינו אלה.
כל שתואר לעיל מביא איפה למסקנות הבאות:
ספטמבר 2011 |
