מאת חנוך יצחקי בפולמוס חלוקת הארץ לשתי מדינות. בשנת 1947, הציבה את עצמה אגודת ישראל כנגד הציונות. עיקר התנגדותה היה על הפרדת ירושלים מן המדינה היהודית. גם הרעיון להקמת המדינה היהודית לא זכה לתמימות דעים בקרב חבריה. כדי לרצות את המפלגה החרדית, לה היו נציגים בסוכנות היהודית, הגוף היציג של הציונות, באותה תקופה, החליט דוד בן-גוריון. שכיהן כיו"ר הסוכנות, להגיש לה מסמך הבנות בנוגע מעמד הדת במדינה שתקום. במכתב זה, שכונה "מסמך הסטאטוס קוו", בתרגום מלטינית "המצב הקיים"), נקבעו קווי היסוד באשר לנושאי הדת במדינה ישראל. מכתב ה"סטאטוס קוו" נשלח לאגודת ישראל בתאריך 19.06.47, כחמישה חודשים לפני כ"ט בנובמבר (מועד החלטת האו"ם לחלוקת ארץ ישראל) על רקע החשש כי אגודת ישראל תתנגד להקמת מדינה יהודית, בעדותה בפני ועדת אונסקו"פ, ועדת האו"ם שבקרה בארץ באותם ימים. להלן הנושאים בענייני דת, המופיעים במכתב:
בעקבות מכתב הסטאטוס קוו התרצו אנשי אגודת ישראל ובשיחות "שולחן העגול" עם ועדת האו"ם, הופיעו נציגי האגודה, במשלחת משותפת עם נציגי הציונות, והציגו עמדה אחידה של היישוב העברי. לאחר השיחות הללו, המליצה אותה ועדה למוסדות האו"ם על החלוקה. הדבר גרם לנטישתם של הפלגים הקנאים מתוך האגודה וביניהם נתורי קרתא. נטורי קרתא ("שומרי העיר" בארמית בבלית) היא קבוצה קיצונית של יהודים חרדים המוכרת בהתנגדותה החריפה למדינת ישראל ולציונות. אמונתם היא, שקיומה של המדינה טרם בוא המשיח, אינה לגיטימית. הם מרבים בפעילות מחאה כנגד מדינת ישראל, כנגד חילול שבת ובחפירות קברים המתבצעים בארץ ונגד זרמים חרדיים אחרים, כגון אגודת ישראל. הם אף מזדהים עם אויבי ישראל.
למרות שמכתב הסטאטוס קוו התייחס לסוגיות מעטות הוא נתפס ע"י החרדים כמסמך מחייב בנושאי דת. בהמשך, כאשר נחקקו חוקים חדשים בנושאים דתיים ואשר גרמו לשינוי במצב ה"סטאטוס קו ונחשב הדבר להפרה של ההסכמות. עם השנים נחלו הממסדים הדתי והחרדי הצלחות רבות בחקיקה הדתית:
הרחבת החוקים הדתיים
הקמת הרבנות ראשית ממלכתית עם שני רבנים, ספרדי ואשכנזי
הקמת מועצות דתיות ברשויות המוניציפאליות עם רבנות ראשית מקומית
הקמת בתי דין רבניים
הקצבת כספים למוסדות דת - בתי ספר, ישיבות וכוללים
הקצבת כספים לבחורי ישיבה מימון לבניית בתי כנסת ומקוואות פטור מגיוס לבחורי ישיבה
עקב שיטת הממשל הנהוגה בישראל, אין מפלגה בארץ המסוגלת להקים ממשלה מבלי להזדקק לשותפים קואליציוניים. כל ראש ממשלה מיועד נאלץ לדאוג ל"שלמונים" שונים כדי להשיג שותפים לממשלה. ניתנים "שלמונים" אלה בצורת הקצבות כספים או חקיקת חוקים המשרתים את האינטרסים של המפלגה המתבקשת להצטרף. ככל שהמפלגה של ראש הממשלה המיועד חלשה יותר, כוח הסחיטה של המבוקשים להצטרף גדול יותר. המפלגות הדתיות ידעו לנצל זאת בכישרון רב. הם דרשו וקבלו - הרבה ועוד ידם נטויה.
לאחרונה מנסה ח"כ גפני מיהדות התורה להעביר חוק בכנסת שיאלץ את הרשויות המוניציפאליות לתקצב את מוסדות
החינוך של ש"ס ויהדות התורה, ב- 95 מיליון שקל נוספים. לקניונים - אפילו לאלו הנמצאים מחוץ לאזורי מגורים, עושים צרות צרורות. על "ברית הזוגיות" או נישואין אזרחיים בארץ אין מה לדבר. פסולי חיתון נאלצים לצאת לחו"ל כדי להסדיר נישואין. מתנכלים לחנויות לממכר חזיר. כל ערב פסח עולה הנושא של מכירת חמץ בחג. רב אחד מגייר ואחר מבטל... כל אחד מהם סוגד לאל אחר ?... הייתה לנו תקווה כלשהי לעצור את הסחף הזה, כאשר מפלגת שינוי, בבחירות לכנסת השש עשרה ב- 2003 קיבלה 15 מנדטים והייתה המפלגה השלישית בגודלה וצורפה לקואליציה ואלו ש"ס ויהדות התורה נותרו בחוץ. התקווה נגוזה מהר, כאשר שינוי עזבה את הקואליציה המפלגות החרדיות שבו אל חיקה. בסוף שנת 2004. באותה תקופה. בתחילת 2006, לקראת הבחירות לכנסת השבע עשרה, חדלה מפלגת שינוי מעשית להתקיים שום מפלגה אחרת, כולל מפלגת "מרצ" (הישנה והחדשה) אינה נותנת לנו כל תקווה לעצור את החלום של החרדים להפוך אותנו למדינת הלכה, לפי חזונם "חדש ימינו כקדם" קראתי גם תיאוריה קונספיראטיבית מבית מדרשם, בזו הלשון: "מדינה דמוקראטית? גם היום היא אינה דמוקראטית, כיוון שיש חוקים הכופים עלינו לעשות דברים או להימנע מלעשותם. הרי זאת כפייה... מסקנה: אפשר וצריך לכפות, אם מנהיגינו חושבים שהדבר לטובתנו." בטוח שהרב עובדיה יוסף, שהוא ללא ספק מנהיג דגול, יודע מהי "טובתנו", למשל - לחטט באף בשבת. מי שיעבור על תקנה זאת, יקבל חמישים מלקות (לטובתו !) האם איחרנו את המועד ? האם הגענו כבר אל נקודת האל-חזור ? האם לא נמצאים בתוכנו אנשים הומניסטים ישרי לב מוכשרים ובעלי חזון שיעמיסו על כתפיהם משימה כל כך גורלית ומשמעותית למדינה הזאת ולמשוך אחריהם המונים כמותם, כדי לעצור בעוד מועד את הצלילה לימי החושך הקדומים ? אוקטובר 2010 |