|
"האם אמונה היא לגיטימית" נכתב עבור עומרי (שם בדוי) בן ה-9 ששאל אותי את השאלה הזו.
האם אמונה דתית היא לגיטימית?(תשובה מורכבת לילד גדול)
מאת אדם חפשי
הקדמהזאת שאלה קשה מאוד. לכן תשובתנו עליה תהיה מסובכת וארוכה, אף-על-פי שניסיתי לפשט הכל ככל האפשר, כדי שההסבר יהיה מובן. למה השאלה הזו קשה כל כך? בגלל שהיא שואלת משהו לא ברור על דבר לא ברור. מה זה "דת"? מה זה "אמונה"? מה זה "לגיטימי"? בדרך-כלל כשמדברים מניחים שלכל אחת מהמלים האלה (כמו לכל מילה) יש מובן אחד קבוע וברור. כשניגשים ברצינות לענות ביושר לשאלה מסוג זה, מגלים שהמלים האלה הן "שמות" לדברים מאד מאד לא ברורים. כל בן-אדם מבין אותן אחרת, לפי דעות קדומות שלו שאיתן הוא ניגש לחשוב על השאלה. לכן, יכול להיות שכל בן-אדם יגיע לתשובה אחרת, אפילו אם כולם ינסו להגיע לתשובה באותו אופן - כי כל אחד מתחיל מהבנה אחרת של המלים שעליהן אנחנו מדברים. הדברים עוד יותר מסובכים בגלל שאפשר לנסות לפתור את זה בהרבה דרכים שונות. ובכל-זאת ננסה להגיע לתשובה, בגלל שיש תשובה סופית, ממשית, ברורה; אם אין כזו, בעצם המלים חסרות משמעות. אבל אנחנו מחפשים משמעות; אנחנו בכלל משתמשים במלים האלה רק כדי להשיג משמעות, כדי להעביר משמעויות מאחד לשני. לכן נצא וננסה להגיע למטרה הזאת. חלק א' - מה משמעות השאלהמה משמעות השאלה? הרבה אנשים הם דתיים. הם "מאמינים" באלוהים, או בכל אופן הם חושבים שהם מאמינים באלוהים. לכן, אי-אפשר להתעלם מהדת כתופעה שקיימת על פני כדור-הארץ. מה זה "לגיטימי"? לגיטימי זה בעצם "בסדר" - איך אנחנו חושבים שמותר, שבסדר להתנהג. דברים שלדעתנו אסור לעשות הם "לא לגיטימיים". דברים שמותר לעשות - הם כן. חלק ב' - למה יש התנהגות שהיא לא לגיטימיתמסקנה: אנחנו מגדירים התנהגויות מסוימות כדברים אסורים, ואחרות כמותרים. זאת אומרת שמראש, לא כל התנהגות היא בסדר לדעתנו. והרי עדיף היה לתת לכל בן-אדם להתנהג איך שבא לו - זה מאוד לא יפה להגביל לאנשים את החופש, לומר להם "לא לא לא, אתה אולי מאד מאד רוצה להתנהג ככה, אבל אנחנו החלטנו שזה אסור ('לא לגיטימי') ולכן אתה יכול לרצות עד מחר בבוקר, אסור לך להתנהג ככה ואם בכל-זאת תעשה מה שאנחנו (החברה, כולם) אומרים וחושבים שאסור - נעניש אותך." ובכל זאת אנחנו בוחרים כן להגדיר דברים מסוימים כאסורים. למה??? כי ישנן התנהגויות, שהן כל כך הרסניות, כל כך מסוכנות, שאם אנשים יתנהגו ככה, סכנה נוראה תאיים על רבים מאיתנו (רצח, אונס, וכולי). לכן במקרים כאלה אנחנו מוותרים על חירות הפרט לעשות מה שבראש שלו - ערך מאוד חשוב - ומעדיפים על פניה את הרצון של הכלל (של כולם) שאנשים לא יתנהגו בצורות האלה. לא, כי החברה כולה רוצה שהתנהגויות כאלה לא יקרו. כשהן קורות זה אסון, ולכן חייב להיות כלל שכולם מכירים, שככה אסור להתנהג, כדי שיתנהגו ככה כמה שפחות, וכשמישהו בכל-זאת מתנהג איך שהחלטנו שאסור, הוא מוגדר "פושע" ומקבל עונש. לסיכום: אנחנו מגדירים התנהגויות שונות כ"לא לגיטימיות" כדי להציל את החברה (כולם, האנושות) מהתנהגויות שאם היו מותרות, היה נורא מסוכן - היתה סכנה נוראה. חלק ג' - מה זה "אמונה דתית"? יש כאן שתי מילים ושתיהן קשות."אמונה" זה כשמישהו או מישהי חושבים משהו (בדרך איזושהי) בלי שהם יודעים למה, בעצם, צריך לחשוב ככה. בלי סיבה. לעתים קרובות אנשים "מאמינים" בגלל שמישהו שהם חושבים שמדבר אמת אמר להם שהדבר שהם מאמינים בו נכון, ואז זה מספיק להם, והדבר הופך ל"נכון" בשבילם, למרות שאף פעם לא קיבלו אפילו התחלה של סיבה למה הוא נכון. לדוגמה, המחשבה "המקרר של אמא לבן" היא לא "אמונה", כי העיניים ראו את המקרר, העבירו מידע על מה שראו למוח, והמוח משווה את המידע הזה למה שאתה כבר יודע על צבעים וקובע: הדבר הזה שראית - לבן. ברור לנו שמה שהעיניים רואות הוא בדרך כלל (יש חריגים) נכון: זאת-אומרת, התהליך הזה שבו העיניים קולטות מידע חושי והמוח מסביר לך מה זה הדבר הזה שראית על-בסיס מידע קודם - הוא אמין. אם הבנו משהו בדרך הזאת, הדבר מוכח. הדבר בדוק. הדבר נכון. אנחנו לא "מאמינים" בו, אלא יודעים שזה ככה בגלל שהוכחנו לעצמנו בדרך הגיונית שזה כך. (אם תחשוב, הסיבה שהתינוק לא "יודע" כלום - ללכת, לדבר, לקרוא - היא שאין לו ניסיון קודם להשוות אליו דברים שהוא מרגיש בחושים שלו. ככל שאנחנו גדלים, אנחנו צוברים יותר ידע קודם, יותר חוויות; ואז כל חוויה חדשה מושווית ע"י המוח לחוויות ישנות, ומקבלת משמעות על-בסיס ההשוואה הזאת. זה לא כל ההסבר - כל ההסבר זה המון ספרים של פילוסופיה, פסיכולוגיה, רפואה וכו' - אבל זה מספיק לכרגע.) במקרה של "אמונה" - אין לנו הסבר למה שאנחנו "מאמינים" בו. פשוט עוד לא יצא לנו לחשוב, שאולי זה לא נכון. אם נצטרך להסביר למה הדבר הזה נכון, לא נדע איך להסביר חוץ מאמירות שגויות כמו "כולם חושבים ככה" (אז מה, המון-המון אנשים יכולים להיות המון-המון אנשים טועים לגמרי. כמות סתם לא מולידה אמת. אם יש לך 100 מיליון אנשים ולאף אחד מהם לא הסבירו שכדור הארץ מסתובב סביב השמש, וכולם חושבים שהשמש מסתובבת סביב כדור-הארץ ולא להפך, כי הם רואים אותה זורחת ושוקעת כל יום, אז העובדה שהמון-המון אנשים חושבים ככה לא עושה את זה ליותר נכון. פשוט כל ה-100 מיליון טועים! אותה טעות טיפשית ופשוטה, 100,000,000 פעמים.) או "הרב/סבא/אמא/אבא/המורה/האיש בטלוויזיה אמרו ככה". ומי אומר שה"מקור" הזה עליו אנחנו מסתמכים להוכחת הדבר שאנו "מאמינים" בו יודע מה שהוא מדבר? בדרך-כלל גם הוא "מאמין" בלי סיבה, בגלל שמישהו אחר אמר את זה לו, ולפני זה - לדור הקודם, וכולי, ואף אחד מהם בעצם לא ידע שזה נכון - רק האמינו סתם, כמו אידיוטים. חלק ד' - או-קיי, אז הבנו מה זה "אמונה". מה זה "דת"?את התשובה לזה הכי קל לקחת פשוט מהחיים - דת זה ערימה גדולה של התנהגויות: לא לאכול חזיר (יהדות ואיסלם), לעשות ברית מילה לבנים (יהדות ואיסלם), להצטלב (נצרות), להאמין בהרבה הרבה אלים (הינדואיזם, דת מהודו), להאמין באל אחד בלבד (יהדות, נצרות, איסלם), ללכת ל"בית כנסת"/"כנסייה"/"מסגד" ולומר טקסטים מסוימים מאוד, שנחשבים "קדושים", יחד עם הרבה אנשים אחרים (אותן שלוש דתות), לא לנסוע בשבת (יהדות) - ועוד המון המון. אולי הכי חשובה בין ההתנהגויות האלה היא האמונה באל אחד. אבל, זוכר מה זאת "אמונה"? אין סיבה בעצם להאמין בו! לא יודעים אם הוא קיים בכלל או לא! אנשים חושבים שהוא קיים, כי אמרו להם שזה ככה, והם אף פעם לא עצרו לשאול - רגע רגע, אז אמרו; אז מה; זה נכון או לא נכון? אין הוכחות הגיוניות ש"אלוהים" קיים. אף אחד גם לא יודע בדיוק מה זה "אלוהים". כל דת מגדירה אותו אחרת, וכל אחת משוכנעת שרק "אלוהים" שלה הוא "אלוהים", ו"אלוהים" של הדתות האחרות הוא שקר נורא ומתועב, שאסור "להאמין" בו, ובדרך-כלל כדאי להרוג את מי שכן מאמין בו. גם בתוך כל דת, כל מאמין ומאמין מבין את "אלוהים" אחרת. המסקנה ברורה: אין חיה כזאת "אלוהים". המילה הזאת היא איזה מיכל, שכל אחד ממלא אותו במה שבא לו. אז אם יש גרסאות של "אלוהים" כמספר המאמינים שעל פני כדור-הארץ, איך זה זה שכל אחד מהם מתעקש, שיש רק אלוהים אחד, והוא זה שלו, וכל השאר טועים נורא? ברור איך זה - כי הם "מאמינים באלוהים". הם לא חשבו על זה בעצמם, אלא שמעו ממישהו (שגם לו אין הסבר אמיתי) שזה ככה, ולא בדקו בעצמם. הרבה מובנים של "אלוהים" סותרים זה את זה! ברור שאין "אלוהים" בשמים, וגם לא בארץ, אלא רק בראש של ה"מאמינים" - שלא עצרו לחשוב לרגע! והערה אחרונה - הרבה אנשים יודיעו לך שיש להם "הוכחות" לקיומו של אלוהים. ה"הוכחות" שלהם הן שגיאות. הם מנסים להפחיד אותך, או להיות נחמדים אליך, כדי שלא תשים לב שהם מסדרים אותך. מרוב פחד, או מחברות, תסכים למה שהם אומרים - בלי לשים לב שהם אומרים שגיאות! כל "ההוכחות" לקיומו של אלוהים נבדקו ע"י מומחים ב-2000 השנים האחרונות ונמצאו ריקות מתוכן, ומה שיותר גרוע, סותרות אחת את השניה! מי שאומר שיש לו הוכחה הוא שקרן, ומי שמאמין לו - ה"מוכיח" עבד עליו. כאלה, אגב, הם ה"מחזירים בתשובה" - שקרנים, שמנצלים את זה שמישהו מבולבל, או עצוב לו, או הוא מפחד, כדי לבלבל אותו עוד יותר ולגרום לו "להאמין" בסחורה המשומשת שלהם. בקיצור, אין דבר כזה - אלוהים. גם לא ברור מה זה בכלל. זה מילה ריקה - בלי משמעות. חלק ה' - אז איך כל-כך הרבה אנשים "מאמינים" בו???כי כמו שאתה יודע - החיים קשים. וכשאת או אתה רעבים, או עצובים, או אין לכם עבודה, או את/ה לא מסתדר עם המשפחה שלך או עם בן-הזוג שלך, או אין לך חברים, או שנדמה לך שכולם נגדך - ולכל אחד מאיתנו לפעמים נראה שהמצב ממש רע, ככה זה בחיים - אתה לפעמים מוכן להאמין למשהו שאין סיבה להאמין בו. אם "איש מכירות" של הדת מציג לך את העניין כפתרון לכל צרותיך, או אם חברים ומכרים אומרים לך שזו הדרך, או אם - הכי גרוע - נולדת וחונכת להאמין בדת ובאלוהים, בלי שום סיבה, ואף פעם לא איפשרו לך לחשוב שיש בכלל אלטרנטיבה - גם אדם נבון עשוי להתפתות. כמה שאדם יותר משכיל, יש לו יותר כלים שיאפשרו לו לראות שהאמונה הדתית היא המצאה בלי תוכן. אבל הרבה-הרבה אנשים בעולם שלנו לא קיבלו הזדמנות לרכוש השכלה, העולם מאוד לא צודק, ואז להם - לא משכילים, בלי כלים להתמודד עם המסר הדתי - יכולה הדת להיראות נכונה, למרות שכל הסיפור מומצא לגמרי ולא נכון. גם אנשים שכל החיים שלהם בילויים, אוכל, גידול משפחה וכולי, ושלא מכירים את העומק הרוחני והמחשבתי של התרבות הלא-דתית, יכולים לפעמים להתלהב מה"רוחניות" של הדת, ולהאמין בה כי היא מספקת להם קטע עמוק ומחשבתי שלא היה להם בחיים בלעדיה. אנשים כאלה נתפסים לדת כי הם מסכנים: הם לא קיבלו הזדמנות להיחשף לרוחניות עמוקה בעולם הנורמלי, אז נדמה להם שהדת זה משהו משהו. בקיצור - הדת עובדת על מי שקל לעבוד עליו. מי שקשה לעבוד עליו - אם יש לו מזל והוא לא גדל בסביבה שכופה עליו את הדת, ואוסרת עליו לשאול שאלות, מגיל אפס - בדרך כלל יגלה שמאחורי כל ה"כולם יודעים שזה נכון" וה"הוכחות" לנכונות הדת עומד שום-כלום ריק וגדול. בקיצור: יש הרבה דתיים כי יש הרבה מסכנים - אנשים שאם ישאלו שאלות "שאסור לשאול" יאיימו עליהם ברצח, למשל, או שמשפחותיהם יריבו אתם. את כל המצבים הקשים והמביכים שכל אחד מאיתנו נתקל בהם בחייו - מנצלים אנשי הדת כדי לכבול אותנו אל האמונה השגויה באל. מצד שני, יש בעולם המון-המון אתיאיסטים - אנשים שאינם מאמינים בשום דת. אנשים כאלה הם פשוט אנשים רגילים - חיים בעולם בלי לחשוב שמרחף מעליו בשמיים איזה מישהו גדול וחזק שאיכפת לו אם תדליק חשמל אחרי החושך ביום שישי, או אם תאכל את בשרו של החזיר. אתיאיסטים מנסים להבין את העולם בכלים של ההגיון והשכל. לא תמיד הם מצליחים. אבל הסיכויים שלהם יותר טובים להצליח - כי האשליות הדתיות אינן מפריעות להם לראות את הדברים כפי שהם. החיים שלהם, לכן, יותר טובים משל הדתיים - כי יש להם חופש לנסות להסתדר בעולם בעצמם, בלי שיכריחו אותם "להאמין" בערימה של דעות קדומות ישנות שלא הוכחו, ויפחידו אותם שאם לא יעשו בדיוק מה שאומרים להם, בלי לקבל הסבר, יגיעו לגיהנום וכולי. האתיאיסט חופשי לנסות להסתדר בעצמו. זה הרבה יותר טוב ממצבו של הדתי, שלא יכול להצליח, כי שיקרו לו והוא, מסכן, "מאמין"... חלק ו' - אז למה הם עושים את זה בכלל?
|
