אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות הכותבים תרומה English
חופש - יומן אירועים - דת ומדינה
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > במות חופש  לגירסת הדפסה     

ביקורת על פרשת השבוע "בהר סיני"

דוד שלח לנו ביקורת על פרשת השבוע "בהר סיני" שנכתבה בידי ד"ר משה גרנות, ועלתה באתר בחודש מאי 2003:

הרבה זמן לא כתבתי אליכם, והפעם הערות לפרשנות פרשת השבוע של ד"ר משה גרנות (פרשת בהר). הפרשנות של ד"ר גרנות היא כרגיל מעניינת, אם כי יש לי מספר הערות:

1. יש מידה מסויימת של חוסר הגינות מסוימת מצד ד"ר גרנות כאשר הוא משתמש בדברי חז"ל כאשר הם עוזרים לטענתו, ומתעלם מהם כאשר הם אינם מסייעים. ובכלל גם השתמשותו בפסוקים היא לפי אותו כלל - למשל הוא קובע שחוקי השמיטה הם מופרכים, ומעולם לא השתמשו בהם. לראיה הוא מביא את דברי ירמיהו ונחמיה, אבל מצד שני הוא היה יכול להשתמש באותם פסוקים ממש כדי להוכיח את ההיפך, אם גוערים בעם בשתי תקופות מרוחקות על דבר זה, כנראה שהיו תקופות בהן הוא מולא.

2. יש חוסר הבנה כנראה למנגנון ההלכתי של מכירת החמץ , הקרקע, וכד' ... אני אתן מספר דוגמאות: למעט מקרים של חשש לפיקוח-נפש, אין היתר לומר לגוי עשה זאת בשבילי בשבת ולכן גוי של שבת הוא גוי שעושה דברים לבד בשבת, ואסור לומר לו בשבת מה לעשות. אין בזה הערמה על ההלכה אלא של ההלכה, כלומר, ההלכה מצווה על היהודי, ועליו בלבד לשבות ממלאכתו בשבת. אין ההלכה מצווה על העבודה להיות מושבתת, אלא הציווי הוא על האדם, ולכן מותר הגוי של שבת. כמו כן מכירת החמץ והקרקע. ההלכה אוסרת על חמץ להיות ברשות יהודי בפסח, זהו איסור גמור על חמץ כלשהו, אבל אין היא אוסרת על הגוי. יהודים שומרי תורה מוכרים את החמץ, ואמורים להרגיש שזו מכירה גמורה, ואותו חלק בביתם שבו יש את החמץ הוא אקס-טריטוריאלי בשבילם. אני לא יודע אם אכן כולם מרגישים כך, אבל כך צריך להיות. תראו, יש עוד דוגמאות להערמה של ההלכה ולא על ההלכה, אך צריך להבין: מאחר ואנו מאמינים שהתורה היא אלוקית, הרי שאנו מאמינים שאלו לא פרצות של החוק, אלא אזורים שבהם "המחוקק" מתיר לנו לעשות דברים מסוימים בדרכים מסוימות. כמובן שההערה על המטוסים בשבת היא טיפשית וקטנונית.

3. אם משה גרנות היה קצת יותר ישר אינטלקטואלית, הוא היה מספר שלפי הפרשנים יש הבדל בתורה בין "עבד כנעני" ו"עבד עברי" ולא היה מבלבל את המושגים בכוונה. עבד עברי עם אשתו העברית יוצא בשנה השישית. אם אדוניו נותן לו אישה כנענית, והרי אין התורה מכירה בנישואים כאלו ולכן היא לא ממש אישה בהגדרתה אלא חיה איתו חיי אישות, למעשה היא פילגש, ואז היא אינה יוצאת. גם אני לא אוהב את החוקים הללו, גם אבל יש קצת להעמיד דברים על דיוקם.

4. משה גרנות ודאי מכיר את המשפט החז"לי הידוע- קנה עבד קנה אדון לעצמו, הוא לא היה ח"ו מביא אותו במאמר כי זה היה קצת מקשה עליו... המשמעות האמיתית היא, שקניית עבד היא למעשה מאסר שיקומי. אמנם העבד מאבד את חירותו (הוא למשל נמכר בגניבתו - ולכן היה אמור להיות במאסר) אבל הוא זוכה לתנאים מעל ומעבר - עד כדי ציווי לאדון שאם יש לו כרית אחת הוא ייתן אותה לעבד ולא לעצמו...

5. יש משפט מוזר בדברי ד"ר גרנות, שמדבר מספר פעמים על פסוקים שאינם מכירים זה את זה. אני מאמין שד"ר גרנות יודע, כמו כל אחד, את דרכי הלימוד בתורה, ואת 13 המידות שתורה נדרשת בהן - קל וחומר, גזרה שווה וכד' ... שוב, חוסר הגינות ניכר בדבריו.

6. פרוזבול ושמיטת חובות הינם נושא הראוי לדיון ביותר משתי שורות, אכן הלל ראה שיש פרצות ולכן הוא תיקן את הפרוזבול. כל מה שהפרוזבול בא לתקן הוא הבעיה של אנשים שאינם מחזירים חובות - ובורחים שנים ע"מ שהחובות ייעלמו להם, ולכן הוא הפך את החוב לחוב מול בית הדין, כך שבית הדין שלו יש יותר עוצמה יגבה אותו.

7. בקשר ל"מוסר המקראי המהולל", כדברי גרנות, אני הייתי מציע לו גם כן לקרוא את ההקדמה שלכם לפרשיות השבוע...

דוד

ד"ר משה גרנות משיב לדוד

לדוד, שלום רב!

אשיב על הערותיך על פרשת "בהר סיני" לפי הסדר שלך:

1. לא לחינם הבאתי את שני המקומות היחידים במקרא, בהם מדובר על שחרור עבדים - בירמיה ובנחמיה - רציתי להראות שאת החוק לשחרור עבדים שבספר שמות וויקרא לא ביצעו אפילו בהזדמנויות האלו. קרא היטב את ירמיה ל"ד 13-22, נחמיה ה' 1-5 ותיווכח, שאין כל דמיון בין שחרור העבדים בשני מקומות אלה ובין שחרור העבדים בתורה. לכן קשה מאוד לקבל את "העצה הטובה" שלך לראות בשני מקומות אלה ראיה שכן קיימו את החוק.

2. תודה לך על ההסבר בדבר דרכה של ההלכה. לאחר ההסבר שלך אינני רואה שום הבדל בין מה שאני אמרתי למה שאתה אומר בעניין העיקרי - שעם ישראל לא יכול להתקיים בלי גויים (ולמרבה האירוניה, היום - גם בלי היהודים החילונים הנלחמים ועובדים בשבת); והעניין העיקר, כאמור, הוא שצריך גוי בשבת (לא חשוב אם אומרים לו, או לא אומרים לו מה לעשות), וצריך גוי כדי לקנות את החמץ, וכדי שיקנה את הארץ בימי השמיטה, וצריך גוי שיהיה פקח בשבת כדי למרר את החיים לחילונים. שום מדינה בעולם איננה מסוגלת להתנהל כך, ושום מדינה גם לא התנהלה כך מעולם (מובן שעובדות היסטוריות אינן משתוות לחכמת חז"ל, שהיא האמת בהתגלמותה!). ואנא, הסבר לי מדוע הטענה שלי על המטוסים של אל-על שמנועים לטוס בשבת, ולכן הם לא מסוגלים להתחרות עם חברות אחרות, ובגלל זה המדינה מסבסדת את החברה האומללה הזאת במאות מיליוני דולרים מהכיס שלנו החילונים - מדוע ההערה הזאת שלי נראית לך "טיפשית קטנונית"? והרי כל זה נעשה כדי שהחרדים לא יחרימו את חברת אל-על. פה מדובר בגזל ממש וטפילות ממש, שמוציאה כל אדם נורמלי מכליו - ולא בדבר "טיפשי וקטנוני".

3. באשר לעבד עברי ועבד כנעני - תודה שפקחת את עיניי לראות שכביכול, בשמות כ"א מדובר לא רק בעבד עברי, אלא גם באמה עברייה. אבל מה אעשה אם שם כתוב מפורשות שאם אדוניו נתן לו אישה - אישתו וילדיה נשארים אצל האדון? וכי יעלה על הדעת שבעל העבד ישיא אותו לאמה כנענית, והתורה תרשה זאת?! כלום שכחת אילו חרמות וקללות חלים על מי שנישא לאישה כנענית? הרי מי שמתערב בעולם הכנעני, ראוי להשמדה (קרא, לדוגמה את דברים כ' 16-18), והנה, משה רבינו מרשה לבעל עבדים להשיא אישה כנענית לעבד עברי! ולו יהי דבריך (כדברי חז"ל ליתר דיוק, אשר נרתעו מהברבריות של החוק ותיקנו מה שתיקנו, כשהם מקלקלים מכיוון אחר!), זה נראה לך אנושי לומר לאדם: "צא לחופשי, ותשאיר כאן את אישתך ואת ילדיך, כי הם כנענים!" ?! אבל לא רק זאת, קרא בהמשך ותראה שאמה עברייה בכלל איננה יוצאת בשנה השביעית, כי היא נחשבת לפילגשו של בעל הבית, ורק אם יחסיר את שארה, כסותה וענתה, הוא חייב לשחררה. מסתבר שהאקרובטיקה של חז"ל לא עוזרת בכלום! מדובר בחוק מזעזע, שאלה הבטוחים שמדובר בחוק אלוהי, מחפשים כל מיני דרכים ליפות אותו - לשווא.

4. אתה מכנה את העבדות - "מאסר שיקומי", כי הקונה עבד, כאילו קנה אדון לעצמו. שוב, מדובר ברצון של חז"ל ליפות את חוקים מכוערים של התורה בעניין העבדות. כדי שתבין עד כמה אתה טועה - קרא שמות כ"א 20-21, שם כתוב שאם איש מכה את עבדו (ממתי מכים "אדון"?!), והעבד לא מת מייד, אלא יום או יומיים אחר-כך - "לא יוקם, כי כספו הוא", כלומר, העבד נחשב לרכוש של אדוניו, ושוב, לא תעזור שום אקרובטיקה של חז"ל כדי לשנות פסוק מפורש!

5. באשר לשלוש-עשרה המידות שבהן התורה נדרשת - צריך לשבח את חז"ל על כך שמצאו דרכים לעקוף את חוקים ברבריים של התורה - זה רק אומר שהם לא יכלו להסכין עם המסר הנורא, והמציאו דרכים ליפות את האמת המרה. חז"ל האמינו שדברי התורה הם דברי אלוהים חיים. לעומתם, אדם בעל תבונה מימי האבן עזרא ומימי ברוך שפינוזה, איננו יכול שלא לראות כי דברים מבהילים, בלתי הגיוניים וסותרים זה את זה - אינם יכולים להיות בשום פנים דברי אלוהים.

6. ובכן, - "הפרוזבול בא לתקן את הבעיה של אנשים שאינם מחזירים חובות", כדבריך - כפתור ופרח! ישב אלוהים הכול יודע והכול יכול, ולא העלה בדעתו שאנשים לא ירצו להחזיר חובות אם החוק מרשה להם לנהוג כך, ואז בא הילל ותיקן מה שתיקן. הרי כל תינוק של בית רבן יכול להבין שהחוק הזה הוא בלתי ישים וגובל בחוסר אחריות ממש! המזל הוא שכנראה לאורך כל תקופת המקרא הוא לא היה ידוע, ואפילו ירמיה ונחמיה שידעו על הצורך לשחרר עבדים, אינם מזכירים כלל שמיטת חובות, כי זה באמת חסר שחר לגמרי. בימים ההם מי שהיה לו חוב, נאלץ למכור את עצמו לעבדות, או למכור את ילדיו (קרא מלכים ב' ד 1, נחמיה ה' 2), ואין רמז ל"פתרון" המוצע בחוק שמיטת החובות.

7. האמן לי, דוד, שאני מכיר את ההקדמה לפרשות השבוע של "חופש". ברור שיש במקרא חוקים מוסריים, ולא רק זאת, הנביא עמוס הוא בעל אוריינטציה מוסרית ברמה הגבוהה ביותר, וכך ניתן לומר גם על חלקים מנבואת ישעיה וירמיה; אך המסר הכללי של התנ"ך איננו מוסרי במפורש. הסמל של אמונת הייחוד הוא העקידה, וזהו סמל אנטי-הומני לחלוטין. כיוון שאתה יעצת לי מה לקרוא, ארשה לעצמי לייעץ לך לקרוא את המאמר שלי בנדון שבאתר חופש - "ממאפייניו של המוסר המקראי", שייראה אור בקרוב.

סוף דבר, אנא היה קצת יותר צנוע בקביעותיך על יושרי האינטלקטואלי, על טיפשותי וקטנוניותי. אני יכול להבטיח לך , שמה שאתה יודע מחז"ל ומהאותיות הקטנות - גם לאוזני גונב קמצוץ. אבל מה לעשות, שיש בינינו תהום בדרך החשיבה: אתה מקבל את דברי חז"ל והמפרשים הרבניים כתורה מסיני, ואילו אני אינני מאמין שאפילו עשרת הדברות הם תורה מסיני, כי יש לי ראיות ברורות (שכבר האבן-עזרא הצביע עליהן) שזה לא מתקבל על הדעת בכלל שהם ניתנו על ידי האל. אותך מחייבת המסורת, ואותי - השכל הישר והראיות העובדתיות.

בברכה,

משה גרנות


ספטמבר 2003



חברים ב- עוצב על ידי