"מילה אינה מבוצעת לצורך רפואי"

מאת: אורי ברייטמן

אין קשר בין ברית מילה לבריאות. לעומת זאת, יש קשר בין ברית מילה לדעות קדומות, רשלנות מקצועית, תאוות בצע פשוטה ובורות תהומית. פרשת ניסים זאב, שהגיעה לבית המשפט העליון, מוכיחה זאת בצורה מובהקת.

"בעקבות ברית-מילה, שנערכה לו ביום השמיני להולדתו, התפתח באיבר הזכרות של תינוק תהליך של נמק, שלאחר שישה ימים הסתיים בנשירת שני-שלישים מן האיבר". הרב ניסים זאב, מוהל ואחר כך ח"כ מטעם ש"ס, היה אחראי לכך ולכן עליו לשלם מחיר כבד, נקבע בבית המשפט המחוזי וגם בבית המשפט העליון. סכום הפיצוי שפסק נשיא ביהמ"ש העליון, אהרון ברק, היה חצי מליון שקלים. הקטין הפגוע, קבע בית המשפט, יוכל לשחזר את האיבר על ידי ניתוח והשתלת תותב, אך חייו המיניים נפגעו.

פסק הדין, שניתן ביולי 2001, חשף תמונת-מצב מקוממת של תעשייה עממית נטולת-פיקוח, הפועלת מכוח האינרציה, ללא כל הגיון רפואי. המילה היא הניתוח הרפואי הנפוץ בישראל. למרות זאת, אין כל בעיה להיות מוהל: לא צריך רשיון, לא צריך ללמוד רפואה, לא צריך לעבור בחינות ולא צריך להיות כפוף לשום חוק או תקנה. כל אחד יכול להיות מוהל. עובדה: "מילה המבוצעת על ידי מוהל שאינו רופא, אינה מבוצעת לצורך רפואי". כך קבע בית המשפט העליון לראשונה, ואמר במילים ברורות את שיודע כל יהודי דתי מזה דורות רבים. הרמב"ם, רופא בהכשרתו, פסק לפני מאות שנים שהתכלית העיקרית של המילה היא הפחתת ההנאה המינית של הגבר במהלך קיום יחסי המין; זהו שיקול דתי-מוסרי מובהק, שאיננו קשור בבריאות.

לעומת זאת, קבע בית המשפט כי ביצוע מילה בידי רופא מהווה פעולה רפואית על פי החוק הפורמלי (פקודת הרופאים). הרב זאב, כך הוחלט, גרם לנזק הכבד שנגרם לקטין בסופו של התהליך, במחדליו להנחות את הורי הקטין להחיש את בנם לרופא או בית חולים, למניעת נזק אפשרי ואף מסתמן, תוך שהוא משים עצמו כמבין ויודע.

מתוך המאמר Masturbation And The Bible
באתר Lambert Dolphin's resources

"שואת הפין", כך מגדיר הספר 'סקס עכשיו' הבריטי (תורגם לעברית בהוצאת 'בבל') את טקס ברית המילה: "למה גם לא-יהודים ממשיכים לבצע את המילה בארצות הברית? הסיבות נעות בין בורות רפואית לתאוות בצע רפואית". במילים אחרות, כל מי שחושב שחיתוך הפין של בנו הוא טוב לבריאות, הוא גם בור וגם פראייר; וכל מי שמספק שירות זה תמורת כסף, הוא חשוד אפשרי בתאוות בצע. במחקר שפורסם בירחון האורולוגים הבריטי, דווח שלחמישים וארבעה אחוזים מהילדים הנימולים מתחת לגיל שלוש יש בעיות זוטרות בפין (תפיחות, הידבקות בעור וכו'), בעוד שרק לחמישה אחוזים שלא נימולו יש בעיות דומות. אבל הממסד הרפואי בישראל שותק, ומשלשל לכיסו כסף רב. הממסד הרפואי באנגליה, למשל, קבע חד-משמעית שהמילה מזיקה, ולכן צנח אחוז הנימולים מתשעים אחוזים לעשרה אחוזים בלבד כיום.

פסק הדין קבע כי בהיעדר סמכות לפיקוח על המוהלים, למדינת ישראל אין כל שליטה על המתבצע בתחום זה. בית המשפט המליץ להסדיר בחקיקה את העיסוק בביצוע מילות. עוד בשנת 1993 ניסח ח"כ רן כהן ממרצ את הצעת חוק המילה, וכתב כי התחום 'פרוץ לחלוטין': אין הקפדה על היגיינה, אין פיקוח רפואי ואין ביקורת ציבורית. ההצעה זכתה לדחיפה רצינית רק בזכות פרשת זאב, שפורסמה בהרחבה בעיתונות (כולל כתבת-שער במוסף 'הארץ').

יש לומר את העובדות בקול צלול, ולא לחשוש מדעות קדומות: תעשיית המילה מפרנסת עשרות אלפי בני-אדם מתעשיית האירועים בישראל. אלו בעלי אולמות, מנהלי חברות קייטרינג, מוהלים, רבנים ורופאים. בארצנו הקטנה פועלים מאות מוהלים חסרי כל ידע רפואי בסיסי, ומאות רופאים מקצועיים שעושים כסף קל בניתוח נטול תועלת רפואית. ההורים המודאגים ניצבים חסרי-אונים מול התעשייה הזאת, ללא מידע מוסמך וללא ביטחון עצמי. לרופאים, כתמיד, יש מונופול כמעט מוחלט על המידע והמוניטין הרפואיים. פרשת זאב הוכיחה כי המילה יכולה להסתיים באסון כבד ובלתי-הפיך, שילווה את הילד עד יומו האחרון. כל מי שטוען "זו מסורת", נפנה אותו למסורת הקתולית, לפיה אסור להשתמש באמצעי מניעה ואסור לאונן. אם זו "מסורת", מוטב להרהר שנית אודותיה. אם גבר יהודי רוצה לעבור ברית מילה, עדיף שיחכה עד גיל 18 ויעשה זאת מבחירה חופשית, ללא כפייה מצד הוריו המתלבטים. זה לא הוגן להיות חכם על קטנים: בגיל שמונה ימים אתה לא גבר יהודי גאה, אלא יצור קטנטן וחסר-ישע.

אם אתם עדיין מתלבטים, אנא קראו את הפיסקה הבאה מתוך פסק הדין: "ביום 20.5.1994 הבחינה האם, כי התינוק מטיל את מימיו, לא מפי השופכה שבקצה האיבר, אלא ממקום הקרוב לבסיסו של האיבר. התינוק הובא לחדר המיון בבית החולים 'ביקור חולים', שלאחר בדיקה ראשונית היפנה אותו בדחיפות למחלקה לכירורגיה-אורולוגית שבבית החולים "הדסה". בבדיקתו על-ידי כירורג-אורולוג, ששימש כרופא כונן, נמצא, כי שני השלישים העליונים של האיבר היו שחורים ויבשים וכי הילד מטיל את מימיו ממקום הסמוך לבסיס האיבר. הרופא איבחן את הקטע השחור של האיבר כרקמת נמק יבשה, ולאחר התייעצות עם הממונה עליו, שיחרר את הילד עם הפנייה לאשפוז, לצורך בדיקת האיבר, ליום 22.5.1994. ביום 21.5.1994 התרשמו ההורים שמצב איברו של הילד הוחמר. כן סבל הילד משלשולים והקאות. משחזרו עמו לבית החולים 'הדסה', החליטו הרופאים לאשפזו. עוד באותו הערב, בעקבות מגע קל בו, נשר הקטע הנמקי של האיבר".

כל מילה מיותרת. תרתי משמע.

להלן פסק הדין במלואו (למי שמעוניין להעמיק את השכלתו)