אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
הספר: ויקרא את שמם אדם - פרשות השבוע בפעמת הזמן
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > במות חופש  לגירסת הדפסה     

במת חופש - במת חופש - במת חופש

תפסיקו להאשים את אלוהים

ניצן (שם בדוי) לאתר חופש

טוב, קראתי את מה שכתבתם על כך שאין אלוהים ואם יש איך קרתה השואה. ראשית אתחיל בכך שאציין שאני יהודיה מאמינה, אם כי לא אורתודוקסית ואין לומר שאורח החיים שלי מתנהל לפי הדת, אבל אני פשוט מאמינה, עושה קידוש בימי שישי, צמה ביום כיפור (וזה מומלץ גם לאתאיסטים) וחוגגת את החגים של הדת היהודית. מה להגיד? גם לי אין תשובה איך קרתה השואה. אני אפילו לא יודעת אם אני רוצה לדעת. אם אני באמת רוצה להבין. אמנם אף אחד ממשפחתי לא נספה בשואה, בעיקר כי הנאצים לא הגיעו לעיראק תודה לאל, אבל הנושא הזה קרוב לליבי מאד ומטריד אותי מאד. בתור מישהי שהאמונה שלה באלוהים היא לא דבר מובנה ומושרש, אלא שהגעתי לתובנה הזו לאחר שאלות פנימיות וניסיון, אני שואלת שאלות ולא מנסה להתעלם מהאתגרים שמציבים בפני אתאיסטים למיניהם כשהשאלה הראשונה שלהם זה איך קרתה השואה, לעזאזל! ואין לי תשובה.

אני לא חושבת שאלוהים עשה לנו את השואה, אני חושבת שבני האדם עשו לנו את השואה. אני נדהמת כל פעם מחדש, איך אותם אנשים שאומרים שהם לא מאמינים באלוהים בגלל השואה, עושים בעצמם מעשים מאוד מאוד מכוערים ונטולי מצפון. הרי אלוהים נתן לנו את כוח הרצון ומה אנחנו בלעדיו? במה מותר האדם מן הבהמה אם לא ביכולתו לעשות טוב מתוך בחירה, תוך הכרה ברוע?

תפסיקו להאשים את אלוהים כל הזמן, ותתחילו לחשוב מה אתם עושים טוב יותר. אני מניחה שזו התשובה שלי. שאם אלוהים היה מונע את השואה, הוא היה נאלץ לקחת מאיתנו את כוח הרצון ועזבו אתכם מדברים חומריים, הדבר היחיד שיש לנו באמת זה כוח הרצון שלנו. ואהבה.

ניצן, בת 22.

חופש

אקו משיב לניצן

הקדמה: בינינו, אני לא שייך לצוות האתר. גלשתי בו כשגיבשתי את השקפותיי ולבסוף החלטתי לעזור קצת ושלחתי אליו קצת חומר. מסתבר שהצוות העביר לי את המכתב שלך, והוא נגע מאוד לליבי. הזדהיתי איתך. כתבתי תשובה קצת בארכנות ואני מקווה שתמצאי בה עניין. ניסיתי להיות מקיף ביחס לדעותיי בעניין, אם כי לא חזרתי על מה שכבר כתוב באתר (אפשר להעמיק בו), וברור לי שניתן להמשיך ולהתווכח, אך איני רוצה בכך.

עבור אנשים רבים, וגם עבורי, השאלה מה יחסנו לדת וכיצד עלינו לחיות את חיינו בהתאם היא בעלת חשיבות רבה. ההרהורים, הלבטים והספקות הם קשים - כל חיינו עומדים על הכף. אנו מחפשים משמעות וטעם בדברים: גם בחיינו אנו, וגם באירועים המתרחשים בעולם שסביבנו, וביניהם השואה. אמנם מסר מרכזי באתר חופש הוא שאלוהים פרסונלי ("של הדתיים") איננו קיים, אולם ישנו קו מחשבה נוסף באתר, שבעיניי חשוב אף יותר: על האדם להיות אדם חושב. עליו להפעיל את שכלו, לפקוח את עיניו, לחשוב ולהכריע. לא להיות מקובע, מתוך נוחות או פחד או הרגל. לא לקבל  טענה רק בגלל סמכותו של הטוען, בגלל גילה המופלג ("יותר מאלפיים שנה!"), בגלל הבטחות לשכר ועונש, או בגלל כל גורם חיצוני אחר. לא לשעבד את עצמך ומחשבתך לגורמים זרים - זוהי חשיבה חופשית.

את מספרת שהגעת לאמונה באלוהים לאחר מחשבה והרהורים, וזה כבר סימן טוב לך. אנשים אחרים הלכו בדרך החשיבה החופשית והגיעו למסקנות אחרות - אני, למשל, התרחקתי מהדת - אך הדרך בה בחרת טובה. אל תזנחי אותה. אך כשהאדם בוחר לחשוב, להעלות טיעונים ולבדוק את תקפותם, נגזר עליו להיות במאבק מתמיד לבדיקת אמונותיו וידיעותיו. לעיתים עליו לחיות באי נוחות רבה. לעיתים, כדי להיות שלם עם עצמו, עליו לשנות את מה שחשב. לעיתים הכרת האמת כרוכה בסבל. התרחשות השואה מהווה בעיה לאנשים דתיים רבים שיש בהם מחשבה עצמאית. טאטוא הנושא מתחת לשטיח או מתן תשובות שטחיות לא יעזור הרבה. היי כנה עם עצמך - חדדי את השאלה, אל תעלימי אותה. לא על מנת שתהיי חילונית או אתיאיסטית; על מנת שתהיי אדם חושב שחי את חייו במלואם, במלוא הקושי וחוסר-הנוחות שכרוכים בחיי אדם.

את שואלת למה השואה התרחשה, אבל למעשה ניתן לחלק את השאלה לשתיים:

שאלה ראשונה היא עניין מציאותי: מהן הסיבות המעשיות, במציאות שאנו חיים בה, שגרמו להתרחשות השואה? התשובה על כך היא עניין להיסטוריונים, לסוציולוגים, לפסיכולוגים. במישור הזה, הפרקטי, גם דתיים וגם חילונים יסכימו שהשואה התרחשה בגלל בני אדם. בכך אין כל ספק. בני אדם הם אלו שניערו מעליהם את המוסר האנושי ורצחו המונים. התשובה המפורטת היא עניין היסטורי: מה היו התנאים החברתיים, הכלכליים, המוסריים באותה תקופה, מי היו המנהיגים ומה היו האידיאולוגיות, שגרמו לבני האדם לרצוח.

השאלה השנייה היא עניין תיאולוגי (שקשור בפילוסופיה של הדת): למה התרחשה השואה, אם אלוהים אמנם קיים? השאלה הזו קשורה באופן רחב יותר לשאלת הרוע בעולם: אם יש אלוהים, מדוע יש רוע? השואה, על כל זוועותיה, מייצגת עבורנו את הרוע האולטימטיבי: ההיקף והאכזריות היו חסרי תקדים וחסרי השוואה. את יוצאת מתוך הנחה שאלוהים אכן קיים, ומנסה להסביר למה השואה קרתה. והדבר הזה הוא אפשרי, גם לאחר החשיבה הביקורתית והמדוקדקת של האדם החושב חופשי, אם האמונות שלך ביחס לאלוהים הן מסוימות: אם אלוהים הוא פשוט אלוהים שברא את העולם ועזב (או שלא מתערב בהתנהלותו), אין בעיה כלל. אין בעיה גם אם אלוהים הוא אלוהים פנתיאיסטי, כזה שמהווה את הכול אך לא משפיע. יש אלוהים, אבל עולם כמנהגו נוהג, ואין סתירה, כי איננו דורשים מאלוהים אחריות לעולם או מצפים להתערבות בהתנהלותו. גם אמונתו הדתית של פרופ' ישעיהו ליבוביץ ז"ל (שלא רבים שותפים לה) מסתדרת עם קיום האל והתרחשות השואה.

הבעיה מתחילה כשאת מייחסת לאלוהים בו את מאמינה תכונות מסוימות. אז נוצר הקונפליקט, שכן האמונה שאלוהים הוא כל יכול וטוב ומיטיב אכן תתנגש עם התרחשות השואה. רבים מאמינים שאלוהים הוא כל-יכול, זאת אומרת, יכול להתערב בענייני העולם. הם סוברים שאלוהים אמנם מתערב בפועל בענייני העולם - דבר לא מתרחש לולא הוא רצה בכך. הם גם מאמינים שאלוהים הוא טוב ביסודו. ואז עולה בכל עוז השאלה - מדוע התרחשה השואה? אם אלוהים אחראי למתרחש, והוא טוב, איך ייתכן שרוע כה נורא קיים? הרי אם רצה (והוא טוב!) היה יכול למנוע זאת! איך ליישב את קיום רוע כזה עם קיום ישות שהיא כל-יכולה וטובה?

למעשה הבעיה של אנשים כאלה גדולה אפילו יותר. הגישה שלהם היא היסטוריוסופית: הם טוענים שכל התגלגלות ההיסטוריה האנושית מבטאת את הרצון האלוהי. כל אירוע, למרות שנדמה שיש לו סיבה גשמית, הסיבה האמיתית שלו היא "רוחנית". בכך הם מבטלים את השאלה הראשונה ששאלנו, מה היו הסיבות המעשיות, המציאותיות, להתרחשות השואה. לדעתם זו שאלה רק למראית עין. למעשה הסיבות המציאותיות-לכאורה כפופות לרצון האל, והסיבות לכל ההתרחשויות הן "עליונות" יותר: עניינים של גלגול נשמות, שכר ועונש, השגחה אישית, קארמה. למי שמחזיק בגישה הזו קיום השואה קשה במיוחד. לרשע כל כך נורא, פשוט קשה, למצוא תירוץ. קשה ליישב אותו בתוכנית-על של אלוהים טוב.

על כן, אנשים חושבים רבים הגיעו למסקנה שלא ניתן ליישב את קיומו של אל כזה עם התרחשות השואה, ולכן הפסיקו להאמין באלוהים. הם לא "מאשימים את אלוהים" בשואה. הם טוענים שלא ייתכן שקיים אלוהים אם התרחשה השואה. לפחות לא האלוהים של היהדות, שיש לו כל התכונות האלה.

לגבי רצון חופשי: בקיומו של רצון חופשי אפשר להאמין גם בלי אלוהים. ואם יש רצון חופשי, אפשר לבחור בטוב וברע, ושוב, בלי אלוהים שייתן אותו. למאמין זו בעיה גדולה מאוד בפני עצמה ליישב את הרצון החופשי עם אלוהים: אם אלוהים כל-יכול, למה אין ביכולתו לגרום לאדם לפעול בניגוד לרצון החופשי? אם אין ביכולתו, אינו כל-יכול. אם רצון חופשי יכול לבחור בניגוד לרצון האל, האל אינו כל-יכול.

עבור האדם הלא-מאמין, אין אלוהים שידריך, יכוון וייתן סעד. יש רצון חופשי, החופש לבחור, אבל אם בחרת בטוב, לא תקבלי סוכרייה, ואם בחרת ברע, לא תקבלי גיהינום. מה שיש זה האדם. האדם, והמוסר שלו, והרצון החופשי שלו. ואז המעשים המחרידים מחרידים באמת, אבל המעשים הטובים משמעותיים באמת, כי הם באים מתוכנו. כי איננו יכולים להטיל על אלוהים את האחריות לחיינו, לבחירותינו, להיסטוריה שלנו. האחריות עלינו. לכן גם דתיים וגם לא-דתיים עושים מעשים מכוערים ונטולי מצפון, אך גם מעשים יפים ואוהבים - כי זו בחירתם, לא כי אלוהים תכנן את זה והעניק לזה משמעות חיצונית.

ולכן, גם אם אין לך אלוהים, ואולי דווקא כשאין לך אלוהים, מה שיש באמת זה החופש והאהבה.

אקו,

אדם מתחבט, המנסה להבין משהו מהעולם הקשה הזה

חופש

שירה משיבה לניצן

אקו ידידי ענה לך בכל הנוגע לאמונה בקיומו של "אלוהים", ולקשר האפשרי בינו לבין אסון נורא שמתרחש על פני האדמה. אלא שבכך הוא לא השיב לך על הצהרתך, התמוהה בעיני עד מאד:  "תפסיקו להאשים את אלוהים כל הזמן, ותתחילו לחשוב מה אתם עושים טוב יותר. אני מניחה שזו התשובה שלי. שאם אלוהים היה מונע את השואה, הוא היה נאלץ לקחת מאיתנו את כוח הרצון".

אחלק את תשובתי לשלושה חלקים, בהתאם למוצהר על ידך:

א. "תפסיקו להאשים את אלוהים כל הזמן". אם כוונתך לפרשנות המקרא, הרי שהכתוב שם (בתורה ובתנ"ך) הוא כתב האשמה חמור מאין-כמוהו נגד אלוהים, שכן אלוהים המקראי ביצע במו ידיו, או הורה-לכאורה לאחרים לבצע מעשים פליליים עד כדי רצח-עם. אינך מבינה למה אני מתכוונת? פתחי את מדור פרשות השבוע שלנו באתר, וקראי. תוכלי למצוא על כך חומר רב גם בספרו של ד"ר משה גרנות "התנ"ך כף החובה" (פרטים במדור ספרים באתר). ואם כוונתך לקשר אלוהים-שואה = מה לך כי תליני עלינו? הרי רבניך הגדולים הכריזו על כך חזור והכרז, והגדיל עשות מכולם הרב שך, בנאומו בישיבת פוניבז, ובמאמרו ב"יתד נאמן" מינואר 1991, שאלוהים - כך בפשטות נוראה - עשה את השואה. למה ומדוע - קראי את נאומו -  לנוחיותך מופיע גם באתר שלנו http://www.hofesh.org.il/letters/talks/inprocess.html

ב. "שאם אלוהים היה מונע את השואה, הוא היה נאלץ לקחת מאיתנו את כוח הרצון". מצד אחד את סותרת את עצמך כשכתבת "אני לא חושבת שאלוהים עשה לנו את השואה". יכולתו של אדם, קל וחומר יישות שמעל לאדם, למנוע פשע והוא לא עשה זאת - הופכת אותו שותף לפשע. זוהי עבירה פלילית, הפחותה אך מעט מביצוע הפשע עצמו. לא אדם אחד הורשע בדין רק משום שלא מנע ביצוע פשע בידי אחר. ראי לאחרונה הרשעתה של אישה ערבייה מהגליל, שידעה שעומד להתרחש פיגוע, ולא חשפה מידע זה, ואנשים קיפחו את חייהם באסון. אם, לתפיסתך, לאלוהים היתה היכולת למנוע את השואה, ולא מנע, אחריותו לקיומה פחות אך במעט מאחריותם של הנאצים ועוזריהם.

ג. "הוא היה נאלץ לקחת מאיתנו את כוח הרצון ועזבו אתכם מדברים חומריים, הדבר היחיד שיש לנו באמת זה כוח הרצון שלנו. ואהבה". אינני מבינה לאילו "דברים חומריים" את מתכוונת בדיון על אמונה ואלוהים, שכן בשני מושגים אלו אין שום חומריות. גם אינני מבינה את הקשר שאת יוצרת בין קריאתך הנרגשת "תפסיקו להאשים את אלוהים כל הזמן" לבין "רצון", או "אהבה". מה עניין שמיטה זו להר-סיני? מה הקשר בין יכולתו הדמיונית של אלוהים למנוע את השואה לבין לקיחתו, הדמיונית לא פחות, את כוח הרצון מאתנו? האם אינך חשה בחוסר הקשר שבין הדברים? האם את מבינה שאינך משכנעת איש בשום-כלום במשחק מילים חסר כל בסיס, הגיוני או רגשי?

אסיים ב"אהבה", אותה מילה מקסימה ששירבבת ככה סתם בסיום מכתבך, מנותקת מכל עניין, בחינת "אם לא מועיל בוודאי אינו מזיק".

"אהבה" היא מילת-קסם המהלכת בקרב מתחרדים צעירים (חוזרים בתשובה בשפת העם), כשאחת הדרכים בהן נוקטים המטיפים לדת היא תשפוכת של "אהבה" על כל צעד ושעל. קל מאד לבטא או לכתוב מילה בת ארבע אותיות זו, אבל כלום חשבת פעם מה היא אומרת, בפועל, במציאות? את הדרישה, בעצם הציווי לאהוב המציא הסופר המקראי, כאשר כתב "ואהבת את יהוה אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך" (דברים ו5, דברים י"א1). הכל אפשר לצוות על האדם, חוץ מרגש. אפשר לבקש אהבה (או להבדיל שנאה), אפשר להסביר כמה היא טובה וראויה, אבל בשום פנים ואופן אי-אפשר לצוות אותה כצו משפטי, שמנגד עומדים שכר ועונש על קיום או אי-קיום הצו.

שימוש-יתר במילה זו מהווה זילות ברגש אנושי יקר. הייתי ממליצה לך לשמור מילה זו לזמן ולמקום להם היא ראויה. במכתבך אין ל"אהבה" שום משמעות, בוודאי לא ערך.

שירה מאתר חופש

חופש

צופיה לניצן

קראתי בקפידה הן את מכתבך, הן את תשובותיהם של אקו ושל שירה, ולא אחזור על דברים שנאמרו, אבל יש לי תשובות מספר על כמה מדבריך, שלא התייחסו להן קודמי:

1. חוסר נכונותך להוסיף ולהתמודד עם הקושי (והוא רב! ללא ספק!) של הבנת הגורמים לשואה, כלומר, להרים ידיים ולומר: "אני אפילו לא יודעת אם אני רוצה לדעת. אם אני באמת רוצה להבין" מעורר בי צער. זאת, למרות שאני מעריכה את כנותך ואת נכונותך להודות בכך שאינך יודעת. רבים מן האנשים הדתיים שאני משוחחת עימם, או ששמעתי את דעותיהם בנושא אינם מוכנים להודות בכך שהם אינם יודעים, ומשיבים תשובות שהן לא רק חסרות שחר, אלא גם מציגות את אלוהיהם באור שלילי. ראי, למשל, את תשובתה של שירה ואת הפנייתה לדברי הרב שך, ודברים כמעט זהים טענו רבנים מפורסמים נוספים - כמצוטט בפרשת השבוע "פנחס" באתר חופש http://www.hofesh.org.il/freeclass/parashat_hashavua/01/13_pinchas/1.html

ברם, אותי מטרידה לא פחות השאלה מדוע אינך יודעת אם את בכלל רוצה לדעת או להבין? האם הנושא איננו חשוב דיו - גם אם מורכב ומסובך, ללא ספק - שנעשה כל מאמץ שבעולם, אינטלקטואלי או מעשי, לחקור ולגלות את הגורמים לשואה? ההיסטוריונים אומרים שמי שאינו מוכן להשקיע בלימוד פגעי העבר, גורמי האירועים הקשים שעברו על האנושות - דינו שאירועים אלה יחזרו גם בעתיד עליו ועל דומיו, כי לא ירכוש לעצמו כלים להתמודד אתם ולמנעם. לי, למשל, מאד חשוב מה קורה היום בעירק - ארץ המוצא שלך, ובלי כל קשר לארצות המוצא של הורי - ולא רק משום ההשלכות האפשריות המיידיות של אירועים אלה עלי או עלינו כאן, בישראל, אלא בשל שתי סיבות אחרות לחלוטין: האחת - משום שזה מכבר הגיע הזמן שנצא מתוך התא היהודו-צנטרי הקטן שלנו, או הישראלו-צנטרי - גישה שהתנ"ך, לצערי, לוקה בה למלוא אורכו, ונבין שההיסטוריה שלנו שזורה בהיסטוריה של עמים אחרים - גם רחוקים מאתנו, ואם - כמאמרו של פובליציסט ידוע בן-זמננו - פרפר מניע את כנפיו בברזיל- יש לכך השלכות מרחיקות לכת גם על סין או על הודו. לו רק היו אבותינו מבינים זאת בתקופת התנ"ך או בתקופת התלמוד - ייתכן שהיו רואים ברכה רבה גם בהתוודעות לתרבויותיהם של עמים אחרים - וללמוד מהם, ולא רק להסתגר, להתבדל ולהתנשא ("אתה בחרתנו") מתוך רגשי-עליונות חסרי-בסיס.

השנייה - משום שאדם הוא סקרן מטבעו - אם סקרנותו לא דוכאה בידי רבנים או כמרים או אימאמים "יודעי-כל", שמונעים ממנו לשאול שאלות כי להם יש כבר תשובות מוכנות, חלקן בנות אלפי-שנים (ואם זה קיים כבר אלפי-שנים מדוע הן אינן יכולות להוסיף ולהיות רלבנטיות עוד כמה אלפי שנים?...). לכך התכוונתי, וכנראה גם שירה התכוונה, בהפנותנו אותך לתשובות הרב שך והריה"צ מלובביץ על גורמי השואה.

2. שאלה נוספת שמציקה לי למקרא מכתבך היא השאלה, כיצד אינך מבחינה בסתירה הפנימית בה את נתונה במכתבך, כאשר מצד אחד אינך יודעת למה אלוהים "עשה לנו את השואה", את רק חושבת, כדבריך, שלא הוא "עשה אותה", ומצד שני את בהחלט יודעת שחשוב (את ממליצה על זאת גם לנו) לצום ביום-כיפור ועושה קידוש ביום ששי וחוגגת את כל החגים של הדת היהודית - מדוע את עושה זאת, אם אינך יודעת אם אלוהים רוצה בזאת? או שמא את בטוחה שזה הדבר שראוי לעשותו, כי כך אמרו במשך שנים חכמי הדת היהודית? האם הוויתור שלך על זכות החשיבה העצמית שלך ועל חופש הבחירה במה להאמין ובמה לא, ומה לקבל ומה לא איננו סותר את טענותיך בדבר כוח הרצון שלך?

ואל-נא תאמרי לי שזוהי מסורת לאומית, כי גם אני מקיימת אותן הנחיות של המסורת היהודית מטעמים לאומיים ומתוך בחירה, אבל לא מתוך קשר כלשהו לאמונה באלוהים - כי אינני מאמינה בקיומו! אני כן מקבלת את חלקם של המנהגים, אם אני מסכימה אתם (כגון: חגי-טבע, חגים חקלאיים, או מסורות על יחס של הגינות איש כלפי רעהו או תמיכה בחלשים) אבל גם זה ללא שום קשר ל"ציווי אלוהי" כלשהו, אלא מתוך בחירה אישית: מה כן ומה לא, ומתי כן ומתי לא. בלא ביקורת עצמית ותוך כניעה ל"צווים" בלתי אנושיים או חסרי-מובן רק משום שהם קיימים אלפי-שנים - זה בעיני אינו נימוק.

בברכה

צופיה


אפריל 2004


חברים ב- עוצב על ידי