אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
האם כשרות טובה
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > במות חופש  לגירסת הדפסה     

במת חופש

זה מתחיל להיראות לי שטויות

התכתבות עם נער הלומד בישיבה, על אלוהים ועל אמונה בו

"לאבולוציה אין כיוון
אין מטרה ואין תכלית"
צ'ארלס דארווין, "מוצא המינים"

חופש

חנן (שם בדוי) לאתר חופש

שלום לאנשי חופש - קוראים לי חנן. אני לומד בישיבה, כיתה ח', אני גולש המון באתר שלכם ומתחיל להבין שהכול שטויות.

היום בשיעור גמרא, המורה שלנו אמר שצריך לברך על כל דבר שאתה אוכל (אינני מברך אף פעם על משהו שאני אוכל). חשבתי על זה ושאלתי את עצמי - מה יוצא לך בזה שאתה מברך? זה מגיע לשמיים? אלוהים שומע את זה?

ועוד משהו אחד שמאד מטריד אותי: איך זה הגיוני שבעשרת הדיברות רשום "לא תרצח", אם התורה באה ואומרת לך לרצוח את עמלק ושלא יהיה להם זכר? זהו אי-מוסריות!

אשמח אם תענו לי!

 חופש

רוני מצוות האתר משיב

שלום חנן, תודה שכתבת לנו - שמי רוני, ואני חבר צוות באתר. אנסה לענות על שאלותיך כמיטב הבנתי.

"מה יוצא לך מזה שאתה מברך?" - בפועל, שום דבר, מעבר לעוד חיזוק עצמי לרעיון המרכזי של הדת, שתפקיד האדם ומטרת קיומו הוא לעבוד את אלוהיו ולמלא אחר מצוותיו. שים לב שחלק לא קטן מן המצוות עוסקות בחיזוקים לרעיון הזה ( אתה בוודאי זוכר מהו הדיבר הראשון). ושים לב לעוד משהו: אתה לא צריך לחזור ולהתפלל ולהזכיר לעצמך עשרות פעמים ביום שהאש שורפת, או שהקרח קר, למשל, אלו הן עובדות שאתה יכול לראות ולהיווכח בעצמך. אבל ברגע שמדובר במשהו שאין לו שום ראיה מוחשית או ממשית, ושסותר את מה שהחושים וההיגיון מורים, אז אין ברירה אלא לנטוש את ההיגיון, ולפנות לשיטות של שינון וחזרה עיוורת.  הרי מה זו אמונה, אם לא לחשוב שמשהו נכון אף על פי שקיים חוסר מוחלט בראיות, וגם מול ראיות סותרות?

הסתירה בין "לא תרצח" לגורל עמלק -  אכן יש כאן סתירה, כמו שהיה וישנו לאורך כל ההיסטוריה האנושית בין חוקי הפרט לחוקי החברה: לך או לי אסור להרוג, אבל חייל חייב להרוג את האויב בהינתן לו פקודה, למשל. הסתירה היא בעייתית רק אם מניחים שהתורה לא נכתבה על ידי בני אדם, ושהיא אמורה להיות נקייה משגיאות או מסתירות. אבל מאחר שהיא לא כזאת, הרי שמסתבכים באין-סוף פירושים והתפתלויות, בניסיון להצדיק את ההשקפה חסרת ההיגיון  הזאת.

בקיצור, חנן, נראה לי שאתה מתחיל לגלות סימנים של יכולת חשיבה עצמאית וביקורתית. זוהי יכולת נפלאה, שלצערי אינה נפוצה כלל, לא בין נוער חרדי ולא בין נוער חילוני. אני ממליץ בחום שתמשיך לפתח את הגישה הזאת: אל תסתפק בתשובות שאנשים מבוגרים, או כביכול חכמים ממך, משיבים לך "ככה", רק כי הם טוענים שזו התשובה הנכונה, מבלי שבדקת אותה מכל הכיוונים, השווית אותה לתשובות אפשריות אחרות, והשתכנעת בעצמך, בהגיון הפנימי שלך, שזו אכן התשובה הנכונה.

 חופש

חנן:  שלום רוני. קודם כל ברצוני לציין שאינני נער חרדי, אלא דתי כיפה סרוגה. בבית הספר שלנו הביאו המון רבנים ואנשים שחזרו בתשובה, מכיוון שעוד מעט יום כיפור, ולאחרונה הגיע הרב עובדיה יוסף. הוא הגיע מירושלים. ישר כשפתח את ההרצאה שלו אמר: "אני באתי להציל אתכם, דברי תורה שתשמעו יצילואתכם ממוות ביום כיפור"

הוא התחיל לדבר איתנו על כך, שהעם היהודי הוא העם הנבחר, ואנחנו יותר טובים מכל העמים האחרים. זו פשוט גזענות לומר זאת! אני מתעצבן מכך שאומרים את הדברים האלו! יש הרבה גויים שהם הרבה יותר טובים מכל אחד ואחד פה במדינה, שעושים הרבה יותר מצוות מכל הדתיים.

לאחר מכן שאלתי את עצמי: אם אנחנו העם הנבחר, למה כל יום כשאתה פותח טלוויזיה אתה רואה הרוג פה הרוג שם?!? אם אנחנו העם הנבחר אז צריך להיות לנו טוב. כרגיל, כל מורה אצלנו מפרש כל פיגוע או דבר כלשהו שיש בו הרוגים בכך, שעם ישראל לא בסדר, שעם ישראל לא חוזר בתשובה... שעם ישראל מרכל, שעם ישראל מדבר לשון הרע. זה נשמע שטויות. אולי לאלוהים לא איכפת מזה, והוא רוצה שפשוט נהיה בני אדם מוסריים, ושלא תהיה גזענות, שלא יהיו מושחתים כמו מי שאינם משלמים מיסים ואינם עושים צבא בגלל שדמם יותר קדוש משלי ושלך.

הדבר שהכי לא אהבתי בדרשה שלו היה, שהוא אמר שלפני איזה חודש הוא נתן הרצאה, ואחרי שסיים ניגשה אליו אחת שהייתה שם ואמרה לו שלבן שלה יש "סרטן בלשון" (אף פעם לא שמעתי על סרטן בלשון! אשמח אם תגיד לי ששמעת על כך). הרב אמר לנו שהוא התבייש לשאול אותה אם הבן שלה דיבר לשון הרע. בוא נגיד שכן, אז מה?! אז בגלל זה קבל סרטן? עד כדי כך אלוהים רוצה את רעתנו?

 חופש

רוני: אני מתנצל על טעותי. כשקראתי שאתה לומד בישיבה, מיד קישרתי את זה,משום מה, עם ישיבה חרדית.

בקשר לדרשה של הרב יוסף: אינני יודע איך הוא התקבל אצלכם (אם כי אני יכול לנחש), אבל אני חש שבשנים האחרונות, שהרב הזה הולך ומקצין בדיבורו ובסגנונו, ובכך הוא מרחיק את עצמו יותר ויותר מהציבור הרחב, גם מאלו שנתנו לו כבוד מפאת מעמדו ובקיאותו בתורה. עם זאת, אסור להשאיר את הדמגוגיה שלו ללא מענה.

כל מה שכתבת על היותנו "העם הנבחר" הוא נכון לחלוטין. עוד "נבחר" כזה ואבדנו... אבל למרות העובדה, שאנחנו דוחים מכל את הגישה הגזענית והמתנשאת הזאת, חשוב להבין ששורשיה מאוד עמוקים:  יש משהו הטבוע עמוק בטבע האנושי, המבדיל בין "אנחנו" ל"הם". לאורך מרבית ההיסטוריה ההבחנה הזו, כנראה עזרה, עובדתית, ואכן יש בה יכולת לגייס כוחות ומשאבים לא מבוטלים, לטוב ולרע. כמובן, שחלק בלתי נפרד בכל תפיסה כזו הם הסברה ושכנוע, מדוע "אנחנו" טובים יותר מ-"הם" - לא רק יהודים וגויים, אלא כל קבוצה מול כל השאר: צרפתים מול אנגלים, פרוטסטנטים מול קתולים, אוהדי מכבי חיפה מול אוהדי בית"ר ירושלים...

העניין הוא, שעם הזמן גם למדנו שיש יתרונות רבים בלנסות לחיות ביחד, ולא בתחרות. שומרי הסדר הישן רואים בכך איום ישיר על זהותם של "אנחנו", ומבחינתם זהו איום קיומי ממדרגה ראשונה (ואכן הוא כזה, לפי הסדר הישן). השאלה היא, האם הגישה הליברלית והנאורה, המוכנה לקבל את האחר כשונה מבלי לנסות להשתלט עליו, או מבלי לקבוע שהשונה הוא אוטומטית נחות, יכולה להתגבר על האמונה הישנה והמושרשת. התשובה איננה מובנת מאליה...

 

נ.ב. - בהחלט יש מחלה הקרויה "סרטן הלשון", אלא שמייחסים אותה יותר לשתיית משקאות חריפים ועישון מאשר לדיבורים. אבל אסור לתת לעובדות לבלבל את כבוד הרב...

 חופש

ניצן מצוות האתר עונה לחנן

שלום לך חנן, שמי ניצן, ואני אחד מהפעילים באתר 'חופש'. גם אני קראתי את מכתבך, ומצאתי לנכון להוסיף מספר מילים על תשובתו של רוני ידידי. אני מאד מעריך את יכולתך לקרוא וגם להגיב, ומקווה שתמשיך להימנות על גולשיו הנאמנים של האתר. למרות שציינת שאתה נער, אנסה לענות לך כפי שהייתי עונה לאדם מבוגר, אשר היה כותב אלי דברים דומים.

לדעתי (ולדעת רבים אחרים), קיים הבדל גדול בין "מוסר מוחלט", כפי שמציירות אותו דתות שונות, לבין מוסר יחסי, שהוא עניין של זמן ומקום, כפי שקובע טבע האדם ומצפונו. גם נושאים פעוטים לכאורה, כגון לבוש חושפני או שימוש במילים מסוימות, יכולים להיחשב "נוראים ואיומים" במקום ובזמן אחד, ו-"רגילים וסבירים" במקום ובזמן אחר. מניסיוני עם הסברים הלכתיים הנוגעים במוסר, קל מאד "לשחק" במילים באופן, שמתרץ כמעט כל קושיה. הרי כתוב, שאישה פסולה לעדות? או-קיי: הבה ננסח זאת כיתרון ולא כחסרון: כל כבודה של בת מלך פנימה. אינני רוצה להכביר במילים, אך אם יהיה לך זמן - ומאחר שממילא אתה לומד גמרא - אני מפנה אותך גם למאמר "המוסר היהודי בהלכה" בכתובת:

http://www.daatemet.org.il/daathalacha/he_ethics.html

כך או כך - הדבר שנראה לי חשוב ביותר לאדם, הוא היכולת להחליט עבור עצמו, להיות מסוגל להבין שכל דבר שאומרים אחרים (כולל דברי שלי עצמי עכשיו) נתונים לביקורת ולבדיקה מתמדת שלו, ולהיות ריבון על עצמו. בצורה זו מתקדמים המדע וההשכלה, וכך אנחנו מממשים את "צלם אלוהים" שלנו.

בברכה,

ניצן מאתר חופש

חופש

חנן:  שלום ניצן, ותודה רבה על המאמר. לא מזמן דיברתי עם אחת מידידותי. דיברנו על אלוהים, אם הוא קיים, ואם הוא קיים - מה הוא רוצה מאיתנו. בסוף היא הביאה לי לינק כלשהו של אתר בשם "כיפה", בו רשום על התורה שהיא כל-כך מובנת ומוסרית, וזה ברור שהיהודים הם "העם הנבחר", ובמה שאנחנו מאמינים זה הכי הגיוני.

מה שלא אהבתי שם הוא, שהם לא נתנו הוכחות, כמו באתר "חופש", ששם יש הוכחות לדברים שמביאים. איך התורה יכולה להיות מוסרית? למשל  "מחה את זכר עמלק"...

היהודים זה "העם הנבחר", ובגלל זה קיבלנו פיגוע של 21 הרוגים במסעדת "מקסים", וכמו שהרבנים מפרשים זאת - קיבלנו את הפיגוע בגלל שעם ישראל לא חוזר בתשובה. אם אלוהים אוהב אותנו - אז למה הוא הורג לנו אנשים? אולי הוא מסתכל מלמעלה וצוחק עלינו!

האלוהים שלי זה אלוהים שלא איכפת לו אם אני אוכל בשר חזיר; האלוהים שלי זה אלוהים שלא איכפת לו אם אני לא אניח תפילין; האלוהים שלי הוא אחד שרוצה שנהיה בני אדם, ושזה הדבר החשוב לו יותר מכל!

 חופש

ניצן:  שלום חנן -  הנה אני נותן לך מידע מוקדם מעניין: ביום חמישי הקרוב אמור להתפרסם באתר תרגום של מאמר מעניין בנושא "אתיאיזם". בין היתר יש בו קטעים מעניינים על אלוהים ועל מוסר. אני אצטט לך את חלקם כאן:

 "הסיבה השלישית לדחיית התיאיזם היא הבעיה המוכרת של רשע. איש לא יכחיש שיש סבל רב מאד בעולם. חלק מזה נובע ממעשי ידי אדם, וחלק מכוחות הטבע. סבל לכשעצמו הוא דבר רע. ההצדקה היחידה לגרימת סבל בכוונה היא על-מנת להביא לתועלת יותר גדולה, או כעונש צודק על עוול. כל דבר אחר הוא סאדיזם לשמו. בהינתן העובדה הבלתי ניתנת להכחשה של סבל, חייבים לשאול האם ניתן ליישר עובדה זו עם קיומו של אל כל-יודע כל-יכול כל-טוב שיש לו עניין מיוחד בבני-אדם. ודאי שאלוהים כזה היה מודע לקיום הרשע בעולם. ככלות הכל, אלוהים אמור להיות כל-יודע, וכבורא עולם, הוא כנראה (ברמה מסוימת) הממציא של הרשע הזה. כל אל כזה חייב לרצות להפחית את הרשע.

אומרים לנו שהוא (האלוהים) מושלם מוסרית, שהוא אינו יכול לגרום לסבל בלתי מוצדק, ושיש לו עניין מיוחד בבני אדם, וכמובן, הכוח העליון של האלוהים נותן לו את היכולת להפיג כל סבל. אך לו באמת היה כזה אל, אני טוען שסיפור המין האנושי היה שונה בהרבה ממה שהוא כיום. לא היה זכר לסבל שאנו רואים סביבנו יום-יום, החל מרעב, רצח המוני, רעידות אדמה, וכלה בסרטן המוח (ואני מוסיף על הציטוט: או הלשון).

היו שניסו לתרץ את הרשע בעולם בטענה, שהרשע הוא רק "לכאורה", או שהוא חלק מתוכנית אלוהית, או אולי לא באחריות אלוהים בכלל. מפאת חוסר-זמן לא אתייחס בפירוט לטענות אלה, אלא רק אציין, שהן נראות כניסיונות נואשים משהו להתחמק מהתמודדות עם הקושי. בסופו של דבר, כל אותן טענות נסוגות למין עמדה של מסתורין, הגורסת שלאל יש סיבות - שאינן ניתנות לתפיסה - לאפשר רוע, ושבני תמותה אינם יכולים להבין את המסתורין הזה. "תמרון מסתורין" זה הוא ויתור עקרוני לאתיאיסט. זוהי, בעצם, הודאה שלאמונה הדתית יש השלכות לא רציונאליות. ברצוני להדגיש, שאיני חושב שבעיית הרשע מוכיחה שקיומו של אלוהים הוא בלתי-אפשרי לוגית, אבל היא הופכת את הסברה של קיום האלוהים לבלתי-סבירה עד כדי ביטול. הגיונית, ייתכן של"אל טוב" יש סיבה לא מובנת לאפשר רוע, אבל זה איננו עוזר לטיעון קיומו של אל כזה. הרי אפשרות לוגית בלבד מפרשת דברים רבים: לוגית אפשרי שהיקום כולו נברא לפני חמש דקות, עם זיכרונות מדומים לכולנו, ועם הכל מסודר בתוכו כאילו שהיקום קיים כבר מיליארדי שנים, אבל אינני חושב שאפשר להתייחס לסברה כזו ברצינות. בדומה, האפשרות שאיכשהו ניתן לגשר בין רשע לקיומו של אל טוב מספקת מעט מאד הגנה רציונאלית לתיאיזם.

... טיעון שלישי הוא הטיעון המוסרי לקיום אלוהים. לפי טיעון זה, האתיאיזם הופך את ההתנהגות המוסרית לבלתי אפשרית, משום שהבסיס למוסר חייב להיות הבטחה, שהטוב ייגמל והרוע ייענש. אבל בהעדר שופט עליון, שיפקח על מעשי בני האדם, אין כל אפשרות לקבל הבטחה זו. לכן, המסקנה לכאורה היא, שאנחנו חייבים להאמין באל, על מנת לאפשר התנהגות מוסרית.

קו מחשבה זה לחלוטין אינו משכנע. ראשית - קיימת הנחה, שאי-אפשר לבסס התנהגות מוסרית על עקרונות לא-תיאיסטיים, אבל איני רואה שום פגם ברעיון, שמעשים יכולים להיות נכונים או שגויים מסיבות שאינן קשורות לאלוהים. גם אם היינו מקבלים את הטיעון הזה, נראה שהוא מנמיך את המוסריות לדרגה של מין משא ומתן בין האדם לאלוהים: "אתנהג טוב כדי להימנע מעונש אם אלוהים יגמול לי באושר נצחי בעולם הבא". אבל מי מתנהג בצורה יותר מוסרית - האתיאיסט שעושה דברים טובים כי הוא באמת מאמין שזה הדבר הנכון לעשותו, או המאמין הדתי, שמקפיד על מעשיו רק מתוך פחד מעונש, ורצון לזכות בפרס גדול בעולם הבא?

בנוסף, אין שום דרך סבירה לקשר בין הציוויים האלוהיים לערכים מוסריים מבלי לחתור תחת ההיגיון שבטיעון. נניח לצורך הדיון, שאלוהים מצווה עלינו לנהוג בחסד איש לרעהו. האם יש לאלוהים סיבות לתת ציווי כזה? אם כן, קיימות עובדות מוסריות שאינן תלויות באלוהים, ועקפנו את הטיעון. אם לא, אז המאמין הפך את המוסר לעניין שרירותי לגמרי, והטיעון עדיין אינו תקף. מסקנה: אי-אפשר להגיע מבסיס מוסרי לקיומו של אלוהים."

 חופש

חנן:  שלום ניצן.  יש לי שתי שאלות לגביך ואני אשמח אם תענה לי עליהם:

1. האם יש לך אלוהים? ואם כן (אני לא חושב שאדם יכול להתקיים בלי אמונה כלשהי) - מה הוא האלוהים שלך?

2. האם אתה מאמין בכל "אבותינו" שהיו אי פעם? הרי יש כמה שהקברים שלהם נמצאים בחברון...

 חופש

ניצן:  1. על שאלת "האלוהים" יענה לך כמעט כל אדם חושב באופן אחר. אם אני בודק היטב את השאלה כפי שניסחת אותה, מסתתרות בה, בעצם, שתי שאלות שונות: האחת - "האם אתה מאמין באלוהים" - שאלה שבדרך כלל אני אישית נוטה לענות עליה "זוהי שאלה בלתי מוגדרת היטב. הסבר לי למה אתה מתכוון במונח 'אלוהים' ואז אוכל אולי לענות עליה". השנייה - "מהם הדברים שאתה מאמין/דוגל בהם" -  ועל כך תשובתי בקצרה:

אני מאמין בריבונותו של האדם על עצמו, בהיות האדם והחברה האנושית הדברים המרכזיים, סביבם ועבורם יש לבנות את התרבות והחוקים; אני דוגל במתן שוויון לאנשים - ללא קשר לגזע ומין, ובחובה האנושית להיות מסוגל להטיל ספק בכל דבר; אני מאמין בחשיבות ובטוב שבהשכלה מחד, אך גם בכך, שלא כל בעיה או תשובה נמצאים בהכרח בהישג ידינו/מוחנו, ועלינו להשכיל לחיות בעולם בו לא לכל דבר יש תשובה ברורה, מוחצת ומיידית; אני מאמין שרבים מהדברים שאדם עושה בחייו נובעים מדחפים לא-רציונאליים, הטבועים בו כחלק מהתפתחותו לאורך ההיסטוריה, ואני מאמין שכפייה במעשים, כמו גם (ובמיוחד) כפייה במחשבה, הם מעשים רעים. רעים מאד.

2. שאלה זו נוגעת פחות לאמונה ויותר למחקר, ממצאים וידע קיימים. באופן כללי:

ככל שאנו הולכים "אחורה" בסיפורי המקרא, כך גדל בהדרגה אחוז הסיפורים, האגדות וסיפורי העם, וקטן אחוז העובדות ההיסטוריות, ולהיפך: ככל שאנו צועדים קדימה בסיפורי המקרא, כך גדל בהדרגה אחוז העובדות ההיסטוריות, וקטן (אם כי לעולם אינו נעלם לחלוטין) החלק של הפוליטיקה והאינטרסים של הסופר. בקרב הארכיאולוגים מקובל, באופן כללי, לייחס אחוז גבוה יחסית של נכונות היסטורית לסיפורי המקרא, החל (פחות או יותר) מן התקופה המופיעה בספר שופטים. לא שלפני-כן הכל הוא "לא נכון", אבל כפי הנראה עד לתקופת השופטים אחוז אגדות העם גדול משמעותית על אחוז ההיסטוריה הצרופה. במיוחד נכונים הדברים כשצועדים אחורה לתחילת ספר בראשית, ולסיפורי האגדה המופיעים בצורות שונות ומשונות גם אצל עמים שונים, כמו סיפורי בריאת העולם והמבול.

לגבי חלק גדול מהסיפורים ייתכן ויש גרעין היסטורי כלשהו. למשל, יש חוקרים המייחסים את סיפורי המבול השונים המופיעים בתרבויות עתיקות שונות להצפות של נהרות הפרת והחידקל בבבל ובשומר העתיקה. אחרים מייחסים זאת לשרידי סיפורים עתיקים על היווצרותו ההדרגתית האפשרית של הים השחור לפני כ-7000 שנה בערך, ואת חלק מסיפורי מכות מצרים להתפרצות וולקנית קשה, שהתרחשה באי הקטן סנטוריני, לפני כ-3500 שנה, ואשר הרסה גם את התרבות העשירה של האי כרתים. באופן דומה יש להתייחס לסיפורים אודות דמויות עתיקות מאד, כגון משה או אברהם וכו'. ייתכן שבדומה לסיפורים אחרים, אלה אגדות עם שהועלו בשלב כלשהו על הכתב, וייתכן גם שהיו בפועל אנשים בעלי שמות דומים אשר היו מנהיגים מקומיים ואשר סיפורים שונים אודותיהם עברו עם השנים וחלקם הועלה לבסוף על הכתב, תוך כדי שיפורים ושיפוצים שונים על פי טעמם של הכותבים העתיקים.

בפועל אין לנו דרך לדעת את התשובה המדוייקת לשאלות אלה. על פי ממצאים ארכיאולוגיים אנו רואים עדויות די מוצקות לקיומם של מלכי יהודה וישראל, אם כי גם כאן יש עדויות המצביעות על שינויים גיאוגרפיים ביחס לסיפור המקראי - למשל מלכות דוד ושלמה היתה קטנה הרבה יותר "והוגדלה" על-ידי הסופר המקראי, ויש גם סברות המבוססות על הצלבות ממצאים שונים, שאלה היו מלכתחילה שתי ממלכות שונות, שמעולם לא התפצלו מתוך ממלכה אחת משותפת.

בקשר לקברים עתיקים: רבים מהקברים שאנו "סוגדים" להם אינם מכילים בהכרח את מה "שהמסורת" אומרת שיש בהם. קבר יוסף, למשל, נחשב בעיני המוסלמים כקבר שייך עתיק, וכך גם "קברי צדיקים" שונים הצצים במקומות שונים.  שוב - אין לדעת האם אכן "אברהם" ו-"יצחק" או דומים להם קבורים במערת המכפלה בחברון, או רחל היא הקבורה בבנין בבית-לחם הקרוי "קבר רחל".  גם אם במציאות היו דמויות, שמהם נולדו לאחר מכן סיפורים אלו, הרי שלא בהכרח חיו בדיוק כפי שכתוב בסיפור התנ"כי. במיוחד לא סביר לטעון, שכל היהודים והערבים הם צאצאים של אדם אחד מלפני כ4500- שנה. אילו הייתי צריך להמר על פי ספרים ומחקרים שקראתי, הייתי מהמר שלא היו אפילו דמויות קרובות לסיפורים במקרא, אבל ממילא אין מי שיוכל לבדוק זאת.

 חופש

חנן:  ניצן - אשאל אותך שאלה: האם אתה מאמין באלוהים שברא את העולם? באיזה כוח עליון שברא את העולם!? אשמח לדעת מה תשובתך... אני חושב, שבכל אופן יש איזה כוח  ששולט עליך, אבל לא ידוע לי מהו. ממש קשה לי להאמין באלוהים שהדתיים מציגים אותו. אני מאמין באלוהים שאיכפת לו איך הבן אדם, ולא איך הוא יתפלל היום תפילת שחרית!

נ.ב.: משהו שדי מפריע לי:  ביום כיפור נפטרה אימו של אחד מהחברים שלי. היא הייתה חולה  הרבה זמן. איך זה שדווקא ביום כיפור היא נפטרה? זה ממש מציק לי כל הקטע שאומרים שאלוהים חורץ דינם של אנשים. לא שאני מאמין לזה, אבל בזמן האחרון אני כל הזמן שואל את עצמי את השאלה הזו!

 חופש

ניצן: על השאלה הראשונה אשיב כמו שהשיבו ברוך שפינוזה ואלברט אינשטיין:  אני מוכן לכנות את המורכבות של היקום ושל הטבע ואת החוקים לפיהם הם פועלים בכינוי 'אלוהים'. מבחינתי אין זה אלא כינוי לאוסף של דברים, שהוא גדול ומורכב מכדי שמוחו של אדם אחד (ושלי בפרט) יתפוס את כל כולו ויבינו עד תום. אין כל קשר בין "אלוהים" זה לבין התפיסה הדתית בכלל, והיהודית בפרט, לגבי קיום "מצוות", שכר ועונש, השגחה אישית, "העולם הבא" וכו' וכו' כהוראות מפורשות שניתנו מפי אלוהים. אלו הן  המצאות מרתקות, של קבוצות אנשים שונות, בזמנים שונים.

זכור נא, שלאדם יש נטייה הטבועה בתוכו לנסות ולמצוא סיבות לדברים, למצוא התחלות לאירועים, ולקשר "מורכבות" עם "בריאה". נטיות אלה נוצרו כחלק ממחשבתנו בדרך האבולוציונית המדעית הרגילה, שהיטיבה עם מי שהיו לו תכונות דומות לאלה לאורך מיליוני השנים בהן התפתחו בעלי החיים והגזע האנושי בכללם. השאלה המעניינת למחקר היא לא "מה ברא את העולם", שזו שאלה קצת חסרת משמעות מבחינה מדעית, אלא "מה היו התהליכים המורכבים שגרמו לאנשים שונים ליצור עם השנים את האמונות והדתות" הקיימות כיום בנושא זה.

לגבי יום כיפור ומותה של אימו של חברך: אילו אנשים היו מתים בכל ימות השנה חוץ מיום כיפור, היה בכך משהו מוזר מאד. אלא שאנשים מתים בכל ימות השנה, כולל ביום כיפור, ט"ו בשבט, סילבסטר וצום הרמדאן. כאשר מישהו מת ביום כיפור, מבחינת הסטטיסטיקה הרגילה הוא אינו שונה מכל אחד, שמת בכל יום אחר. מבחינת קרוביו ומכריו - אם אמונתם וחינוכם לימדו אותם לקשר "חריצת גורלות" עם יום כיפור, הרי שאופן מחשבתם עלול לנסות מיד ליצור קשר סיבתי בין הדברים. למה הדבר דומה? כמעט בכל שבוע זוכה מישהו בפרס הגדול בלוטו או בפיס. אם זה לא היה קורה, היה בכך משהו תמוה מאד. כאשר זוכה מישהו אחר, אנו עוברים על כך לסדר היום כמעט מבלי לשים לב. כאשר במקרה אנחנו הם הזוכים, יעברו על כך אחרים שלא מכירים אותנו לסדר היום, אבל אנו נרגיש "מיוחדים" מאד, כאילו איזו קונספירציה אלוהית תיגמלה אותנו, ואנחנו מזדרזים לכנות זאת "נס", "מזל" והשפעת "כוח עליון".

 חופש

חנן:  רציתי להודות לך, ניצן, על כל השאלות שענית לי... אני באמת לא יודע מה היה המצב שלי עכשיו בלי שיענו לי על כל השאלות. ביום שישי האחרון הייתי עם כמה חברים בבית של חבר שלי... והם ראו טלוויזיה.. הייתי נוכח בין אלה שראו טלוויזיה בלי שום מחשבה ש.. "אוי אלוהים רואה אותי למעלה וכועס עלי", אולי בעצם אלוהים צוחק על כולם מלמעלה - על אלה שחושבים שזה מה שהוא רוצהשיעשו...

בכל מקרה, יום אחרי זה פשוט היה רגיל: האלוהים שמציגה אותו הדת לא עשה לי כלום, ואפילו היה לי אחלה כיף של יום... אני עדיין נמצא בבית דתי, ואמשיך לכבד את הוריי בכך שלא אראה בסלון טלוויזיה... אלא אני אראה בחדר... אני לא אפחד שאני אראה... אני אגיד להם קודם... אני אגיד להם שהאלוהים שהם מאמינים בו לא מדבר אלי… אני פשוט אומר את האמת. ולא איכפת לי איך תהיה תגובתם. אני אמשיך במה שאני מאמין...

 חופש

ניצן:  חנן היקר - אני מניח ומקווה, שגם משפחתך וגם אתה תמצאו את "שביל הזהב" בין כיבוד זכותו של האחר להאמין, לבין כיבוד זכותו של האחר לבקר אמונות (מלשון "ביקורת"). בכל מקרה, אני - או אחרים מצוות האתר - נשתדל להיות כאן ולענות על פי מיטב הבנתנו במקרה שתרצה לשאול משהו. וכמובן, אני תמיד ממליץ לעיין במאמרים שמופיעים באתר האינטרנט שלנו. יכול לעניין אותך סיכום שכתב פרופסור מסוים מאחת האוניברסיטאות בישראל, ואשר הופיע אצלנו באתר לפני מספר ימים, בכתובת:

http://www.hofesh.org.il/yodea_lishol/personal_stories/real.html

 
תודה לך

ניצן, מאתר חופש


ינואר 2004


חברים ב- עוצב על ידי