הנכם צופים בגירסת הדפסה של הדף/מאמר הנוכחי.
לחצו כאן לגירסה המקורית

ציפורה אשת משה

מאת: איתן קליש

היום נעסוק בדמותה של ציפורה וביחסיה עם בעלה, משה, אשר מופיעים לראשונה בפרשת שמות.

תולדותיה של ציפורה נתונים לנו מקטעים בודדים בספרי שמות ובמדבר, וגם במדרשי חז"ל. ציפורה הייתה בת לכהן מכובד המוכר לכולנו - יתרו. היא נישאת לאדם נוכרי, ללא יוחסין, ללא רכוש, שהגיע משום מקום, מן המדבר, או ממצרים הרחוקה והוא לכאורה עבריין, טרוריסט, מבוקש במצרים. היא חיה אתו שנים רבות ונולדים לשניים שני בנים. כאשר משה מקבל את הצו האלוהי לחזור למצרים ולעמוד בראש המאבק כנגד פרעה והשעבוד, ציפורה מאמינה לו ומתלווה אליו, ללא היסוס. היא עוזבת את אביה ואת משפחתה הגדולה והולכת עם משה אל העתיד הבלתי ידוע.

בדרך למצרים ציפורה מצילה את משה ממוות, פשוטו כמשמעו (שמות פרק ד'):

"וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר וַיָּשָׁב אַרְצָה מִצְרָיִם וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ ... וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ יְהֹוָה וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ. וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי. וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת."

חופש

לא משנה כיצד נבין או נפרש את הסיפור הפגאני המוזר הזה, לפי פשוטו של מקרא משה היה בסכנת חיים, ציפורה הבחינה בכך, היא ידעה בדיוק מה צריך לעשות, עשתה את הדרוש במהירות, והצליחה להסיר את האיום שנשקף למשה מצד האלוהים. בכך ציפורה מגלה את חכמתה הרבה, וגם את קירבתה לאלוהים. היא גם מבחינה באלוהים, גם מבינה את כוונתו וגם יודעת מה לעשות. האם משה היה אסיר תודה לאשתו על מעשיה? האם הכיר בגדולתה? יש הסוברים כי משה לא יכול היה לסבול את הרעיון שיש לו אשה חכמה כזו, אשה אמיצה כזו, והעיקר אשה שקרובה לא פחות ממנו לאלוהים. ולכן זמן קצר אחרי הגיעם למצרים הוא גירשה, והיא חזרה לבית אביה.

הפעם הבאה שאנו פוגשים אותה היא כאשר אביה יתרו מחזיר אותה לבעלה. יתרו כנראה לא השלים עם גירושי בתו וכאשר הוא מבקר את משה, בזמן נדודיו במדבר, כמנהיג עם ישראל הוא "מחזיר" אותה אליו (שמות פרק י"ח):

"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא יְהֹוָה אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם. וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ. וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה. וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה. וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה אֶל הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר הוּא חֹנֶה שָׁם הַר הָאֱלֹהִים. וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא אֵלֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ עִמָּהּ."

"שילוחיה" בלשון המקרא פירושו גירושיה. האם משה שמח על כך? נראה שלא, ויתרו בהחלט היה צריך ללחוץ עליו שיקבלם כמשפחתו. למעשה יותר איננו שומעים ישירות על ציפורה, אלא דרך שיחתם של מרים ואהרון בספר במדבר, פרק י"ב:

"וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח. וַיֹּאמְרוּ הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר יְהֹוָה הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר וַיִּשְׁמַע יְהֹוָה."

הדברים שהם אמרו זה לזה סתומים. אך לחז"ל לא היה ספק שהשניים דיברו על גורלה המר של ציפורה אשת משה, שבעלה פרש ממנה כדי לשמור על הרמה הנבואית שלו, ונביא שני מדרשים על כך:

  1. "ותדבר מרים ואהרן במשה, מנין הייתה מרים יודעת שפירש משה מפריה ורביה אלא שראת את צפורה שאינה מתקשטת בתכשיטי נשים אמרה לה מה לך שאין את מתקשטת בתכשיטי נשים אמרה לה אין אחיך מקפיד בדבר לכך ידעה מרים ואמרה לאחיה ושניהם דברו בו." (ספרי במדבר פרשת בהעלותך פיסקא צט)
  2. "...מאשתו, הלא גם בנו דבר כמו כן דבר עמנו ולא פירשנו מדרך ארץ, ומנין הייתה יודעת מרים שפירש משה מן האשה, רבי נתן אומר מרים הייתה בצד צפורה כשאמרו למשה אלדד ומידד מתנבאים במחנה וכיון ששמעה צפורה אמרה או להם לנשותיהם של אלו, ומאיזה זמן פירש משה מדרך ארץ, אלא בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה בסיני קודם מתן תורה שיקדש את העם ואמר להם לשלשת ימים אל תגשו אל אשה, פירשו הם מנשותיהם ופירש משה מאשתו, ואחר מ"ת [מתן תורה] אמר ליה הקדוש ברוך הוא לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי (דברים ה) ואל תשוב לדרך ארץ, וכשאמרה צפורה אוי לנשותיהן של אלו הן נזקקין לנבואה שיהו פורשין מנשותיהם כמו שפירש בעלי הימני, ומשם ידעה מרים והגידה לאהרן." (מדרש תנחומא (ורשא) פרשת צו סימן יג)

כידוע אלוהים נחלץ לעזרת חביבו, משה, שלח צרעת בגופה של מרים, והשתיק את השניים, תוך שהוא נותן גיבוי מלא למשה. משה גם הזניח את חובותיו כלפי בניו, והם לא זכו למשרות כהונה, שבהן זכו אחייניו - בניו של אהרון, תוך שריון הכהונה לבני אהרון עד עולם.

לסיכום, אזכיר את מה שכתבתי כבר בדיון על הזוגיות של שרה ואברהם - יש קשר הפוך בין אמונה גדולה, מנהיגות גדולה וזוגיות, או בכלל ליכולת לחיות חיי משפחה תקינים. זה התחיל במקרא אבל גם בימינו תמצא את התופעה הזו.

 


אפריל 2019