אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
הספר: ויקרא את שמם אדם - פרשות השבוע בפעמת הזמן
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > מאמרים וספרים  לגירסת הדפסה     

פרשת "דברים"

מאת: איתן קליש

ספר דברים - הקדמה

ספר דברים שונה מספרי התורה שקדמו לו בכמה נקודות:

  • הטקסט שבו נאמר מפי משה ולא מפי אלוהים.
    דברים פרק א':
    "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב. אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב דֶּרֶךְ הַר-שֵׂעִיר עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ."
  • ספר דברים שונה מהספרים שמות, ויקרא, במדבר - ברבים מחוקיו וגם בסקירה ההיסטורית שלו.
  • בין המקורות והעריכות של ספרי התורה הכרנו את ה"יהוויסט", "האלוהיסט" ואת "המקור הכהני". עתה אנו פוגשים מקור נוסף, או עורך נוסף חשוב, שהחוקרים מכנים אותו ה"דויטרונומיסט", שהיה מעורב גם בעריכת ספר יהושע, ספרי שמואל וספר מלכים.
  • ספר דברים הוא היחיד מבין ספרי התורה שהחוקרים יודעי לקבוע את זמן חיבורו.
כל הדברים הללו יתבררו בהמשך הפרשיות שנעסוק בהן.

חופש

פרשת "דברים" (דברים, פרקים א'-ג')

פרשה זו סוקרת היסטורית את תולדות משה וקורות העם במדבר. כמו מנהיגי עבר אחרים, גם משה אינו מדייק כאשר הוא מספר את ההיסטוריה מנקודת מבטו הסובייקטיבית, כששימש כ "כינור" הראשי. משה היה ככל בני האדם, בשר ודם, ולא כנהוג לחשוב, דמות של מנהיג צדיק עשוי ללא רבב.

משה בנאומו נוקט באסטרטגיה מוכרת ופשוטה של מנהיגים רבים - את כל הקרדיטים הוא ייקח לעצמו ואת כל הכשלונות הוא ידביק לאחרים (בדרך כלל לעם). הוא לא נרתע משכתוב ההיסטוריה.

כבר בפרק א' אנו רואים כיצד משה מנכס לעצמו את הרעיון של בניית מערכת משפט. אנו זוכרים כיצד בשמות פרק י"ח, היה זה הרעיון של יתרו לשחרר את משה מהעול של שופט יחיד, יתרו נתן למשה עצות חכמות, ולמרבה הפלא, שמו לא נזכר כלל בסקירה ההיסטורית של ספר דברים. כל הרעיונות היפים מיוחסים רק למשה.

בנושא פרשת המרגלים, אותו הכרנו בספר במדבר, ברור שהיוזמה לשלוח את המרגלים הייתה של ה'. אלא שמשה הפך אותה למשימת ריגול של ממש. בפרשתנו, היוזמה הזו הופכת ליוזמה של העם, המנוגדת לגישתו של משה. עצם שליחת המרגלים הייתה מיותרת לפי האמונה הפשוטה שהארץ תכבש על ידי ניסים אלוהיים, אבל כאשר משה הפך אותה למשימת ריגול ושלח את ראשי העם אליה, נזרע זרע הפורענות.

משה נענש ע"י ה' בעונש של אי-כניסה לארץ המובטחת, בגלל חטא שחטא בהוצאת מים מן הסלע, במי-מריבה (במדבר, פרק כ'). בפרשתנו אין זכר לחטאו של משה. העונש שקיבל מה' בא בגלל חטא המרגלים של העם: "גם בי התאנף ה' בגללכם לאמור גם אתה לא תבא שם." (א', ל"ז)

בסיום הפרשה, בעניין התנחלות בני גד וראובן - לוקח משה לעצמו את כל הקרדיט. לפי הכתוב בספר הקודם, היה זה הרעיון של בני השבטים להתנחל בעבר הירדן וגם להשתתף בכיבוש הארץ. כשמשה שמע לראשונה את הרעיון, הוא מאוד התרגז, אך בפרשתנו הרעיון הפך להיות רעיונו של משה.

אין זה פלא שמנהיגותו של משה נחלשת בסוף ימיו וה' רואה צורך להחליפו במנהיג כיהושע בן נון.

חופש

גם היום מנהיגים רבים, פוליטיקאים רבים, משכתבים את ההיסטוריה בה הם נטלו חלק: אין חדש תחת השמש. וסומכים על בורותו של הציבור.

 


אוגוסט 2019



חברים ב- עוצב על ידי