אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
עם אחד גיוס אחד
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > מאמרים וספרים  לגירסת הדפסה     

יום האישה הבינלאומי - 8 במרץ

מאת ד"ר צופיה מלר


ציון "יום האישה הבינלאומי" מידי שנה ב-8 בחודש מרץ בישראל, כמו בשאר מדינות התרבות המערבית, נועד להעלות על סדר היום הציבורי את נושא הדרתה של האישה מן הזירה הציבורית, את קיפוחה ואפלייתה בהשוואה לגבר בחוק ובנורמות, בשכר ובתנאי העסקה, כמו גם במעמדה הפוליטי והחברתי. קיפוח ואפליה אלה הם תוצאה מהשפעות בנות אלפי שנים של חברה פטריארכאלית, שרווחו, ושעדיין רווחות בתרבות האנושית.

כמו במרבית החברות האנושיות בתקופתנו, לקיפוח הנשים יש מקורות היסטוריים, דתיים, סוציולוגיים ותרבותיים, והחברה היהודית אינה טובה ואינה גרועה בתחום זה מחברות אחרות. גם הנשים היהודיות, ממש כמו אחיותיהן ברחבי תבל, רחוקות מן השוויון במעמד ובזכויות בהשוואה לגבר מרחק רב, ואולם, מבחינה אחת, לפחות, מצבן גרוע יותר מזה של אחיותיהן בארצות מפותחות במערב: חותם הקדושה, המוטבע על המשפט העברי בכלל ולענייננו - בדיני אישות בפרט - אינו מאפשר כל שינוי לטובה במעמדה של האישה גם בעתיד הנראה לעין, והשוויון בין המינים לא יוכל להתקיים אידיאולוגית ומעשית בחיינו החברתיים, התרבותיים, הציבוריים והאישיים.

מקורו ההיסטורי של יום האישה הבינלאומי

המאות ה- 18 וה- 19 באירופה מאופיינות על ידי תהליכים של ליברליזם ופריחתה של תנועת ההשכלה, שניצניה החלו עוד לפני-כן.
הליברליזם התבטא, בין השאר גם בקריאה לשחרור הנשים מכבלי הנחיתות וההדרה שהיו מנת חלקן עד אז. ג'והן סטיוארט מיל פרסם ב- 1869 את חיבורו המפורסם בשם: "שעבוד הנשים", הנחשב עד היום לאבן פינה במאבק הנשים על זכויותיהן באנגליה. המסר העיקרי של חיבור זה היה, כי בטרם יוחלו עקרונות הצדק על החברה כולה, יש להחילן תחילה על מקומה ומעמדה של האישה בתוך המשפחה. פעילותן של הנשים במפעלי תעשייה בתקופת התרחבותה של המהפכה התעשייתית בשלהי המאה ה- 19, ובראשית המאה ה- 20, תרמה אף היא, להתפשטות רעיונות סוציאליסטיים באירופה ובארה"ב (ראה בלקסיקון הכנסת).

ב- 8 במרץ 1857 פרצה שביתת-מחאה של מאות פועלות במפעלי טקסטיל בניו-יורק, בשל התנאים הבלתי-אנושיים של העסקתן, ובעיקר - שכר נמוך ושעות עבודה רבות מאד. מקץ שנתיים הקימו נשים אלה גם את ארגון העובדים הראשון! מאז הפך תאריך זה להיות מסורת להפגנות למען קידום מעמד האישה בכל שנה.

שנים לאחר מכן, ב- 8 במרץ 1908, תנועת הנשים הסופרג'יסטיות, שכבר פעלה באותה עת למען חקיקה שנועדה לשמירה על זכויות נשים בכלל וזכות ההצבעה בפרט - ארגנה את ההפגנה הגדולה גם למען זכויות נשים בעבודה. התנועה הפמיניסטית המתעוררת הוציאה לרחובות ניו-יורק 15.000 (!!!) נשים, שצעדו בחוצות העיר בהפגנות מחאה. המאבק, שנמשך בעקשנות שנים מספר, הסתיים בניצחון, שהתבטא במתן זכות הצבעה לנשים ב- 1920.

השפעת התנועה הפמיניסטית התרחבה, והתפשטה גם לפגישת האינטרנציונל הסוציאליסטי בקופנהגן ב- 1910, ובה נקבע מועד ציון יום האישה הבינלאומי במדינות נוספות: דנמרק, גרמניה, שוויץ ולאחר מכן - ערב מלחמת העולם הראשונה - גם רוסיה, שם הודגש באותן הפגנות מחאה גם הצורך בשלום עולמי.

ב- 8 במרץ 1917 קבלו גם נשות רוסיה זכות הצבעה, ותאריך ה- 8 במרץ נקבע כיום בו מצוין המאבק על זכויות הנשים ברוב ארצות תבל.

התנועה הפמיניסטית
The Feminist Movement

נָשִימַצהִירות
Womanifesto

בגלל שלעבודת נשים אף פעם אין סוף ולא מקבלים עבורה מספיק כסף אם בכלל והיא משעממת או חוזרת על עצמה ואנחנו הראשונות שמקבלות בעיטה החוצה ואיך אנחנו נראות זה יותר חשוב ממה שאנחנו יודעות לעשות ואם אנחנו נאנסות זו אשמתנו ואם מרביצים לנו אז בקשנו את זה ואם אנחנו מרימות את הקול אנחנו כלבות מנג'סות ואם אנחנו נהנות ממין אנחנו נימפומניות ואם לא אנחנו פריג'ידיות ואם אנחנו אוהבות נשים זה בגלל שלא יכולות להשיג גבר "אמיתי" ואם אנחנו שואלות את הרופא שלנו יותר מדי שאלות אנחנו נוֹירוֹטיוֹת ו/או אגרסיביות ואם אנחנו מצפות למעונות יום לילדים אנחנו אנוכיות ואם אנחנו עומדות על זכויותינו אנחנו תוקפניות ולא "נשיות" ואם לא אנחנו נקבות חלשות טיפוסיות ואם אנחנו רוצות להתחתן אנחנו מנסות ללכוד גבר ואם לא אנחנו לא טבעיות ובגלל שעדיין אין לנו אמצעי מניעה בטוחים ב100%- אבל הגברים מסתובבים להם על הירח ואם אנחנו לא יכולות להתמודד או לא רוצות הריון עושים לנו רגשי אשמה בגלל הפלה ו... בגלל המון, המון סיבות אחרות אנחנו חלק מהתנועה לשחרור הנשים.

Because woman’s work is never done and is underpaid or unpaid or repetitious and we’re the first to get the sack and what we look like is more important than what we do and if we get raped it’s our fault and if we get bashed we must have provoked it and if we raise our voices we’re nagging bitches and if we enjoy sex we’re nymphs and if we don’t we’re frigid and if we love women it’s because we can’t get a “real” man and if we ask our doctor too many questions we’re neurotic and/or pushy and if we expect community care for children we’re selfish and if we stand up for our rights we’re aggressive and “unfeminine” and if we don’t we’re typical weak females and if we want to get married we’re out to trap a man and because we still can’t get an adequate safe contraceptive but men can walk on the moon and if we can’t cope or don’t want a pregnancy we’re made to feel guilty about abortion and… for lots and lots of other reasons we are part of the women’s liberation movement.

ביום 18.2.1979 נקבעה על-ידי העצרת הכללית של האו"ם "אמנה בדבר ביעורן של כל צורות האפליה נגד נשים" והיא נכנסה לתוקף בשנת 1981. ישראל נמנתה עם המדינות הראשונות שחתמו על האמנה, והיא עשתה זאת ביום 17.7.1980 .

האמנה בדבר ביעורן של כל הצורות של אפליה נגד נשים

(מתוך: "פנים לכאן ולכאן", 28, דו-ירחון בענייני אקטואליה לבית הספר, למועדון ולתנועת הנֹער. גיליון מיוחד לרגל יום האישה הבינלאומי, מרץ 1993, הוצאת היחידה לחינוך, לדמוקרטיה, ולדו-קיום - משרד החינוך והתרבות. המכון הארצי לחינוך וּלדמוקרטיה, ושדולת הנשים בישראל) .

"המדינות בעלות האמנה הזאת בְרוֹשְמָן לפניהן כי מגילת האומות שבה וּמאשרת את האמונה בזכויות היסוד של האדם, בכבודה וביקרה של נפש האדם ובזכויות שוות לגבר ולאישה.

בְרוֹשְמָן לפניהן כי ההצהרה האוניברסאלית בדבר זכויות האדם מאשרת את העיקרון של אי קבילותה של אפליה, ומצהירה כי כל בני אנוש נולדו בני חורין ושווים בכבוד ובזכויות, וכי כל אדם זכאי לכל הזכויות והחירוּיוֹת המפורטות בה, ללא הבחנה מכל סוג שהוא, לרבות הבחנה המבוססת על מין.

בְרוֹשְמָן לפניהן כי על המדינות בעלות האמנה הבין-לאומית בדבר זכויות האדם מוטלת החובה להבטיח את זכויותיהם השוות של גברים ונשים להנאה מכל הזכויות הכלכליות, הסוציאליות, התרבותיות, האזרחיות והמדיניות.

בתיתן את דעתן לאמנות הבין-לאומיוֹת שנכרתו בחסות האומות המאוחדות והסוכנויות המיוחדות לקידום שוויון הזכויות של גברים ונשים.
בהוסיפן ובְרוֹשְמָן לפניהן את ההחלטות, ההצהרות וההמלצות שאימצו האומות המאוחדות והסוכנויות המיוחדות לקידום שוויון הזכויות בין גברים ונשים.

בהיותן מודאגות עם זאת, כי על אף מסמכים שונים אלה ממשיכה להתקיים אפליה נרחבת נגד נשים.

בהזכירן כי אפליה נגד נשים מפירה את עקרונות שוויון הזכויות ושמירת כבודו של בן אנוש, הינה מכשול להשתתפותן של נשים, בתנאים שווים לגברים, בחיים המדיניים, הסוציאליים, הכלכליים והתרבותיים בארצותיהן, מפריעה לגידול הרווחה של החברה והמשפחה ומקשה על פיתוחו המלא של הכוח הטמון בנשים, בשירות ארצותיהן ובשירות האנושות.

בהיוֹתן מודאגות מכך שבמצבי עוני ניתנת לנשים גישה מועטת ביותר למזון, לבריאות, לחינוך, להכשרה, לאפשרויות תעסוקה ולצרכים אחרים.

בהיותן משוכנעות כי כינונו של סדר כלכלי בין-לאומי חדש המבוסס על יושר ועל צדק יתרום באורח משמעותי לקראת קידום השוויון בין גברים ונשים.

בהטעימן כי עקירתם של האפרטהייד, של כל צורות גזענות, אפליה גזעית, קולוניאליזם, ניאו-קולוניאליזם, תוקפנות, כיבוש ושלטון זרים, והתערבות בענייניהן הפנימיים של מדינות, הינה חיונית להנאה מלאה מזכויותיהם של גברים ונשים.

באשרן כי חיזוקם של השלום והביטחון הבין-לאומיים, הפגת המתח הבין-לאומי, שיתוף פעולה הדדי בין כל המדינות, בלא שים לב למשטרן הסוציאלי והכלכלי, פירוק נשק כללי ושלם, ובמיוחד פירוק גרעיני בפיקוח בין-לאומי קפדני ויעיל. אישורם של עקרונות הצדק, השוויון והתועלת ההדדית ביחסים בין ארצות, מימוש זכותם של עמים הנתונים בשליטה זרה וקולוניאלית ותחת כיבוש זר להגדרה עצמית ולעצמאות, וכן כיבוד הריבונות הלאומית והשלמות הטריטוריאלית, יסייעו לקדמה ולפיתוח סוציאליים, וכתוצאה מכך יתרמו להשגת השוויון המלא בין גברים לנשים.

בהיוֹתן משוכנעות כי פיתוחם המלא והשלם של העולם ועניין השלום, מחייב השתתפות מרבית של נשים, בתנאים שווים לגברים, בכל התחומים.

בזוכרן את תרומתן הגדולה של נשים לרווחת המשפחה ולפיתוח החברה, תרומה שעד כה לא הוכרה במלואה, את המשמעות החברתית של האמהות ואת התפקיד של שני ההורים במשפחה ובגידולם של ילדים, ובהיותן מודעות לכך כי תפקידה של האישה בלידה אסור לו שיהיה בסיס לאפליה, אלא שגידולם של ילדים דורש חלוקת אחריות בין גברים ונשים והחברה בכללותה.

בהיותן מודעות לכך, כי נדרש שינוי בתפקידם המסורתי של גברים וכן של נשים בחברה ובמשפחה כדי להשיג שוויון מלא בין גברים ונשים.

בהיותן נחושות בדעתן להוציא אל הפועל את העקרונות שפורטו בהצהרה בדבר ביעורה של אפליה נגד נשים, ולשם כך, לאמץ את האמצעים הנדרשים לביעורה של אפליה כאמור בכל צורותיה וגילוייה. הסכימו על האמור דלקמן:

סעיף 1 (מתוך חלק 1 של האמנה המלאה)

למטרות אמנה זו, המונח "אפליה נגד נשים" משמעו יהא כל הבחנה, הוצאה מן הכלל או הגבלה על יסוד מין, שתוצאתן או מגמתן יש בהן כדי לפגוע בהכרה, בהנאה ובשימוש, על ידי נשים. בלא שים לב למעמדן המשפחתי, על בסיס שוויון בין גברים ונשים, של זכויות האדם וחירוּיוֹת היסוד בתחום המדיני, הכלכלי, הסוציאלי, התרבותי ובכל תחום אחר, או לסכל את ההכרה, ההנאה והשימוש כאמור.

סעיף 2

המדינות בעלות האמנה מגנות אפליה נגד נשים בכל צורותיה, מסכימות לנקוט בכל האמצעים ללא דיחוי, מדיניות של ביעור אפליה נגד נשים, ולתכלית זו, מתחייבות:


א.

לכלול את עקרון השוויון בין גברים ונשים בחוקותיהן הלאומיות, או בתחיקה מתאימה, אחרת, אם עקרון זה עדיין לא נכלל בהן, ולהבטיח, באמצעות חוק ובאמצעים אחרים, את מימושו בפועל של עקרון זה;

ב.

לאמץ אמצעים תחיקתיים ואחרים נאומים, לרבות הוראות עונשיות, במקום שמתאים, אשר יאסרו כל אפליה נגד נשים;

ג.

לקבוע הגנה חוקית על זכויותיהן של נשים, על בסיס שווה עם גברים, ולהבטיח, באמצעות ערכאות מוסמכות ומוסדות ציבור אחרים, את ההגנה היעילה של נשים בפני מעשה של אפליה;

ד.

להימנע מכל פעולה או נוהג שבאפליה נגד נשים, ולהבטיח כי רשויות ומוסדות הציבור יפעלו בהתאם לחובה זו;

ה.

לנקוט את כל האמצעים המתאימים כדי לבער אפליה נגד נשים בידי בני-אדם, ארגונים או מפעלים;

ו.

לנקוט את כל האמצעים המתאימים, לרבות חקיקה, כדי לשנות או לבטל כל חוק, תקנה, מנהג ונוהג קיימים המהווים אפליה נגד נשים;

ז.

לבטל כל הוראות עונשין לאומיות המהוות אפליה נגד נשים.

סעיף 3

המדינות בעלות האמנה ינקטו בכל התחומים, במיוחד בתחום המדיני, הסוציאלי, הכלכלי והתרבותי, את כל האמצעים המתאימים, לרבות חקיקה, כדי להבטיח פיתוח וקידום מלאים של נשים, במטרה להבטיח להן שימוש בזכויות האדם ובחירויות היסוד, והנאה מהן, על בסיס של שוויון עם גברים."

על המושג שוויון בהקשר פמיניסטי

המושג 'שוויון' הינו ללא ספק מושג-מפתח בכל דיון העוסק במערכת הקשרים בין שני המגדרים. עם זאת, יש לתת את הדעת לכך, שלא הכול מייחסים למושג 'שוויון' אותה משמעות ואותו מובן. חשוב, אפוא, להבהיר כיצד נתפס מושג זה בעיני, כיהודייה ישראלית פמיניסטית, על סף האלף השלישי לספירה:

1. בדברנו על שוויון, אין כוונתנו לכך שנשים שוות לגברים - פיסית, רגשית או מנטאלית. הכוונה היא רק, שהשונות בין המינים צריכה להיתפס כאופקית ולא כאנכית; כשונות בין שווים ולא כשונות שבין הנחות לעליון עליו, או כדרך שהלורד האנגלי מתבטא, כדבר המשל, ביחס למשרתו:

“I’ll treat you as equal as long as you’ll treat me as superior”

פירושו של דבר, שאין לדבר על שוויון בין-מגדרי במונחים היררכיים או כמותיים, כגון: מי חזק יותר מבחינה פיסית, או מי מוכשר יותר במתמטיקה. היום יודעים האנתרופולוגים להסביר לנו, שגם הגודל הפיסי הוא פונקציה של תנאי חיים, וברור שתנאי החיים ומזונותיו של הגבר 'הצייד' היו שונים מאלה של האישה 'המלקטת'. היום כל מחנך אמיתי יודע, שהישגים בלימודים בתחום מסוים מושפעים במידה לא מבוטלת מנורמות והתייחסות של המערכת החינוכית ללומד/ת, ואין זו רק פונקציה גנטית או מגדרית.

מעבר לגזע שלנו, לדת, או ללאום, כל פרט אנושי - אישה או גבר - הוא מכלול של תכונות רבות נוספות המרכיבות אותו, פרי הגנטיקה, התקופה, החינוך המשפחה והחברה לתוכם נולד וגדל, וכל הכללה על בסיס מגדר, היא שגויה בדיוק כמו ההכללות על בסיס גזע, דת או לאום. היא רלבנטית ממש כמותן, או כמו ההבחנה בין בני אדם על בסיס צבע עיניהם או מספר הנעליים שלהם, לגבי מרבית התחומים הקובעים בחיים.

לדוגמא: במשך אלפי שנים התייחסו אל האדם הכושי כאל נחות מכל הבחינות רק בשל צבע עורו. אף הועידו לו בגלל תכונות גזעו את תפקיד העבד, ולצערנו גם היום עדיין יש אנשים המתייחסים כך לבני גזעים אחרים. היום כל אדם רציני, אם איננו גזען, יודע, שבעבר לא ניתנה לאדם השחור הזדמנות שווה לזו של האדם הלבן לממש את שאיפותיו האישיות, ולפתח את מלוא הפוטנציאל הגלום בו. היום יודע כל מי שרק רוצה לדעת, שכל מה שהכושי הורשה לעשות בתקופת שעבודו לאדם הלבן, היה, למלא את הפונקציות שהחברה הלבנה הועידה לו, והכשירה אותו למלאן. היום ממלא אדם שחור את התפקיד הרם של נשיא ארצות הברית של אמריקה.

2. הוא הדין לגבי ההבדלים בין נשים לגברים. מקורם של הבדלים אלה הוא, אמנם, ביולוגי-הורמונאלי. גם שינויים פסיכולוגיים והתנהגותיים לא מעטים נובעים, אמנם, מהבדלים אלו, אבל היחס לנשים במשך אלפי שנות התרבות האנושית חרג הרבה מעבר למתחייב מהבדלים אלו, והוא כפה עליהן גם נחיתות סוציולוגית, חוקית ותפקודית, שאין לה כל קשר עם השונות הביולוגית-הורמונאלית שלהן.

לדוגמא: מהעובדה הביולוגית שהאישה, ולא האיש, היא ההרה והיולדת, לא נובע לוגית, או משום בחינה שהיא, שעליה גם לשטוף רצפות במקום המגורים המשותף לה ולבעלה, לשרת אותו, לכבס או לבשל לכל בני המשפחה. אבל עובדתית, האישה הייתה זו שהחברה הועידה לה תפקיד זה, שאין לו דבר וחצי דבר עם כישוריה, או עם משאלות ליבה. צירוף זה, של נתונים ביולוגיים עם מטלות תפקודיות, מקורו במבנה החברה ובצרכיה לפני אלפי שנים, כאמור - בעידן הגבר 'הצייד' והאישה 'המלקטת' - וגם אז - לא בטוח שהיה זה הפתרון היחיד האפשרי להישרדותו ולקידומו של המין האנושי. מה שכן בטוח הוא, שהיום אין זה הפתרון היחיד האפשרי, וודאי לא הפתרון היחיד הרצוי לחברה טובה וצודקת יותר. וודאי לא למחציתה הנשית של אוכלוסיית העולם.

3. כשהפמיניזם בימינו תובע שוויון, הוא תובע בראש וראשונה -

א) מניעת אפליה וקיפוח של נשים בכל תחום שיש לו השפעה על חייהן, וקיפוח זה קיים, בין אם נכיר בו ובין אם לאו: בחקיקה, בשכר ותנאי עבודה, במעמד חברתי ובייצוג במוקדי קבלת ההחלטות החברתיות.

ב) השוויון הוא, קודם כל שוויון הזדמנויות. למשל, גם אם 10% בלבד מן הנשים תעדפנה קריירה הנחשבת 'גברית', במקום לשמש עקרות בית, יש לאפשר להן זאת, ממש כשם שיש לאפשר לכל גבר המעדיף לשבת בבית ולגדל את ילדיו, לעשות זאת, גם אם יהיה זה אחוז קטן בלבד של גברים. עצם הבחירה הן של הגבר, הן של האישה, היא לעיתים תוצר של חינוך ולא של כישרון מגדרי מולד.

ג) העולם המודרני מתקדם יותר ויותר לקראת ויתור על הכוח הפיסי של האדם לשם ביצוע עבודות הדרושות לו לחייו. יש המתייחסים למקצוע ה'סבלות' או 'הפעלת ציוד מכני כבד' כאל מקצועות שאין לנשים מקום בהם, בשל הכוח הפיסי שהם תובעים. זאת, שעה שהיום גם גברים אינם מרבים עוד לעסוק בהם, היות ואת מקומם תופסים מנופים עתירי-כוח, המופעלים בלחיצת כפתור. גם בצבא אין הכוח הפיסי תופס עוד מקום עיקרי, ואולי, עם השתנות פני החברה בכיוון שוויוני יותר, יהיה פחות צורך בצבאות בעולמנו...

בל נשכח גם, שעד לפני כמאה שנה לא היה מקום לנשים גם בעיסוקים כמו רפואה, תקשורת, מדע, ואפילו אמנות לתחומיה השונים, וגברים בעלי דעות שוביניסטיות יכלו להביא אלף ואחד נימוקים מדוע מקצועות אלו "אינם נשיים"!

הפמיניזם שאני מאמינה בו מניח שלש הנחות יסוד, שצריכות להנחות את החברה לקראת שינוי רצוי ומבורך:

(א) קידום מעמד האישה צריך להיות מוכר כלא-פחות מאינטרס חברתי-כלכלי, ולא כאינטרס של ציבור הנשים בלבד. הסיבה לכך איננה רק עובדת היות הנשים 52% מכלל האוכלוסייה, אלא, ובעיקר, משום שכל אישה יוצרת, המממשת את מלוא כוחותיה הנפשיים והפיסיים בתחומים החשובים והיקרים לליבה, תורמת לא רק לעצמה ולמשפחתה, אלא לחברה הסובבת כולה, הן כלכלית-חומרית, הן תרבותית-רוחנית. ויתור מודע על משאב יקר זה, לבד מן הפן האנטי-הומניסטי שבו, כמוהו כויתור על הטובים שבמשאבי אנוש, מכל בחינה שהיא.

(ב) התחום של קידום מעמד האישה אינו יכול להוסיף ולהיחשב עוד כתחום טיפולי. הנשים אינן "מגזר" שיש לטפל בו כמו באלכוהוליסטים, במכורים לסמים, בדרי-רחוב, בקשישים עם מוגבלויות, בתינוקות, בחולים או בנכים. נשים הן חלק מכלל האוכלוסייה הבריאה והפגועה כאחת. הן מהוות חלק מכל המגזרים - אתניים, מעמדיים או סוציאליים, ולמרות שבתחומים מסוימים, כגון בריאות, שהם תלויי-פיסיולוגיה וביולוגיה ולא סוציולוגיה, צורכיהן שונים מאלה של הגברים, אין לראותם כצרכים 'מיוחדים'. הם אינם מיוחדים יותר מצרכיהם של הגברים בתור מגדר. בעיות סרטן השד אינן צריכות להתקבל כנטל גדול יותר מבעיות סרטן הערמונית (פרוסטטה).

(ג) קידום נשים בפוליטיקה הנו אמצעי ראשון במעלה לצירופן של נשים לכל פורום ולכל מוקד של קבלת החלטות, אם ברמה הממלכתית או המוניציפאלית, הכלכלית-חברתית או התרבותית. גם מעמדן האישי ומקומן במשפחה מושפע לא במעט מחוקים, כללים ונורמות הנקבעים באותם מוקדי קבלת החלטות, ולפיכך משפיעים על חייהן של נשים באותה מידה שהם משפיעים על גברים, או על כלל החברה. קידום נשים בפוליטיקה, אפוא, זה הכיוון שאמור להחליף את המגמה ששלטה עד כה בארגוני הנשים. הללו ראו עצמם בעבר בעיקר כספקי כלים ואמצעים להקל על האישה לצאת לעבודה. תפקיד זה במדינת רווחה חייב לעבור לידי הממסד, ולא להוסיף ולהסתמך על גופים וולונטאריים ועל עבודת חינם של נשים מתנדבות. האנרגיה הנשית חייבת לפנות יותר ויותר לכיוון הבטחת שוויון הזכויות של נשים בחברה, ולא את "זכותן", הכול-כך מובנת מאליה היום, לצאת לעבודה גם מחוץ למשק ביתן.

החינוך בתקופתנו חייב אף הוא להירתם ולסייע בקידומן של מגמות אלה בקרב בני הדור הצעיר, ובכך יתרום לא רק לקידומן של הנשים, אלא לחברה כולה.


מרץ 2011



חברים ב- עוצב על ידי