אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
הספר: ויקרא את שמם אדם - פרשות השבוע בפעמת הזמן
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > מאמרים וספרים  לגירסת הדפסה     

עץ הדת ועץ הדעת

מאת ד"ר אברהם (אברום) רותם

ד"ר רותם הוא מהנדס אלקטרוניקה ודוקטור בפיזיקה. בשנים האחרונות עוסק בייעוץ במערכות חינוך, כותב פרוזה והגות, עוסק ומטיף לדרך אישית וחברתית - "מנגע לענג על פי התבונה" - דרך שבחירה אישית אוטנטית, מודעות עצמית גבוהה וחשיבה ביקורתית הן אבני-היסוד בה.

שיחה מקרית בין שני צעירים חובשי כיפה: "הרב אמר לנו היום שכבר מזמן סתרו את התיאוריה של ניוטון. עכשיו עובדים לסתור את התיאוריה של איינשטיין ועוד מעט יצליחו גם בכך..."

הנה, דברים די אופייניים לרפיון דעת מדהים בעמקות רדידותו, כאשר אנשי מדע, דת ורוח נותנים לכך יד, ובכך גורמים עוול גדול לתלמידיהם ולציבור אותו הם משרתים. המשתמע מדברי פתאים אלה, שאין אמת אלא באמונתם, הנו מופרך מיסודו. כדי לשרש אורח חשיבה כה רדוד ועצוב, אין מדובר בהסבר כזה או אחר, לפתי כזה או אחר, אלא בהצגת אורח חשיבה חלופי, מעמיק אולי מדי לרייטינג דמגוגי כמו זה, מה גם שהרווח מהתאמצות לאמץ אורח חשיבה תבוני יותר, אינו נראה כדאי, כי הרי ניסים ונפלאות קורצים בהרבה.

בשנות השבעים של המאה הקודמת, פרצה בסערה (גם בארץ) אופנה שעיקרה משנה רוחנית עם טכניקה מובנית בצידה, של מהרישי מהש יוגי, שבין השאר נמצאה בה מקבילה למבנה חלקיקי החומר, כפי שידוע למדע; לא פחות. האווילות בהשוואה זו מדהימה. אין מדובר בתקפות (אמת/לא אמת) של משנתו; קטונו. על פניה משנה זו נראית רצינית ומעניינת. אך מדובר בהחלט בשיטת חשיבה שגויה, שאינה אלא השוואה חסרת סיכוי מעצם הגדרתה, בין ממצאים שנהגו ונמצאו באמצעות מתודה מדעית, נדבך על נדבך במשך דורות, לבין משנה / תורה קוסמית כזו או אחרת, שאינה מסתמכת אלא על הרוח, הגיגים אישיים, כתבים עתיקים, שרובם עלומים, מפורשים מן הסתם באופן מעוות ומכוון למטרה שסומנה קודם, וודאי לא במתודה מדעית. הרעיון מאחורי זה, שיש "אמת" כתובה בכתבים עתיקים מסתוריים או ידועה ליחידי סגולה נבחרים, שאינם זקוקים לידע הנצבר באמצעות מתודה מדעית, כדי לדעת הכל מראש, הנו רעיון של הבל. שוב, זהו הבל לא בגלל תקפותה או אי תקפותה של ה"אמת" שניכסו לעצמם, אלא בגלל שאינו עומד בשום מבחן תוצאה משמעותי. כלומר, עוד לא חזינו, וגם לא נחזה, ברב/גורו/מנהיג רוחני, כזה או אחר, שיחליף את המוסד להכשרת בוני גשרים, מהנדסי מזון ומרכיבי מכוניות.

הסתירה מלגו [=המובנה בתוכו, חלק בלתי נפרד ממנו] של דתות / תורות רוחניות כאלה או אחרות, המגייסות לעצמן את המדע / ממצאי המדע לאישוש ה"אמת" שניכסו לעצמם, זועקת לשמים ברגשות הנחיתות שלהם. אם האמת והידע המוחלט בידם, מדוע הם זקוקים שוב ושוב להשוואות מגוחכות עם הידע המדעי? אך משום מה, שיטה שגויה זו חוזרת שוב ושוב, וננסה בקצרה לעמוד עליה כאן. אין מדובר בהעמדת "אמת" המדע מול השאר, כי אין כזו, אלא באופן השגוי מלגו בהשוואות מופרכות שכאלה.

מכאן, כמובן, נשמטת הקרקע תחת כל הראיות לכאורה שמביאים אנשי הדת, אודות מידע שגובש באמצעות מתודה מדעית, לאישוש ה"אמת" שלהם. עניין שיותר ויותר נכנס לאופנה ולקריאות התפעלות של בורים ופתאים, נוכח ה"אמת" המתגלה כביכול. ומנגד - ציוצי התגוננות, שגם להם אין מקום, של חסידי המתודה המדעית, שמנסים בכל כוחם להפריך דבר המופרך ממילא, בפני עדת פתיים שרוצים מלכתחילה שחייהם יהיו מלאי נסים ונפלאות שלא בדרך הטבע, וידחו בקש כל נימוק אחר.

חופש

בריאת העולם כמשל

בטרם נצלול להבהרת הסוגיה, נדגים כמשל את האופנה המוזרה והעקרה מזה דורות רבים, לחבר את ממצאי המדע עם מיתוסי הבריאה, כאשר ראש וראשון הוא, פרק א' ו-ב' בספר בראשית.

ספר בראשית מספר בלשון ציורית, רבת הוד, על האופן בו נברא העולם, המתחיל מחושך, תהום ומים, עד לעולם המוכר לנו כיום. אין בתיאור אמנם הפרדה בין היקום לבין הפלנטה ארץ, אך נניח לפרט זה.

גם אם נניח שהטכסט המקראי הנו בתול כביום חריטתו, ואיש לא נגע בו ולא ערך אותו, וכן נסכים ולו למען הדיון, שזה לא מה ש"הכופרים" טוענים - שהטקסט הנ"ל הוא אסופה ספרותית, ערוכה היטב לאישוש מטרות אידיאולוגיות דתיות חברתיות מוגדרות- הרי גם אז נסכים כולנו, שלפנינו תיאור ספרותי, יפה להפליא, של מהלך המתחיל מחושך על פני תהום עד אדם החי באושר בין צומח וחי על ארץ המדשיאה דשא ובמים המפכפכים, כשלמעלה השמש ביום והירח והכוכבים בלילה.

הספרים והמאמרים המוצאים קשר / דמיון בין התיאור הספרותי בבראשית א' לבין התפתחות היקום והעולם על פי המדע, נראים, לא עלינו, מיותרים ונבובים מכל משמעות.
הרי ממה נפשך?
1. אם חושבים שבכך חילוני ימיר את דעתו לדת - הרי זו סתם מיסיונריות דמגוגית נמוכת רוח של ממש, שיש להקיאה מתוכנו.
2. אם באמת מישהו מתכוון להשוואה זו ברצינות, הרי הוא שוגה באשליה מעציבה למדי בחשיבה והבנה פשוטה של ערוב מין שאינו מינו. לחפש קשר בין תיאור בריאה, שמימי ככל שיהיה, לבין עובדות מדעיות שנצברו ועודכנו במהלך דורות רבים, במתודה מסודרת ומובנית, על פי מיטב ההבנה האנושית, הרי זה לא רק השחתת זמן, אלא גם השחתת מידות, גם אם לא נדבר בכלל על אלף בית של מה זה טיעון, מה זו הגדרה ומה זו מתודה מדעית ומה לא.

פעם התגלגלו ברחוב תרתי משמע, קונטרסים של האדמו"ר מלובביץ' האחרון (אגב, מהנדס בהשכלתו הפורמאלית), בו מתואר כיצד כל תולדות העולם נכנסות לפחות מששת אלפי שנה - גיל היקום אליבא הדת היהודית. שוב, אין מה לתקוף את תקפות הנימוקים, מהטעם הפשוט שאין הם אלא טיעונים שרירותיים, רוחניים ונשגבים ככל שיהיו, שלא ניתן (ואין כל צורך) לחפש להם אישוש ותקפות, וודאי לא במתודה מדעית, כי הרי נקודת המוצא שלהם היא לא שם. הטעם לקונטרסים אלה נראה מוזר, אם לא ביזארי. מה גורם לבן אדם לקום בבוקר, ולנסות לתחוב את כל המידע המדעי על מיליארדי השנים בהתפתחות היקום, לקוף של מחט (של פחות מ-6,000 שנה) אליבא הדת היהודית? את הסיבה לכך יש לחפש כנראה במקום אחר לגמרי, וודאי לא במקום של מתן תקפות לתפיסות תיאולוגיות כאלה ואחרות.

אך יותר מהנ"ל, חשוב להבין את נקודת המוצא של אלה, המנסים לחבר בין התיאור הדתי (של בריאת העולם למשל) לבין ממצאי המדע, גם אם אינם מודעים לכך, ועושים זאת מתמימות ומתוך כוונות הגונות:

1. ה"אמת" המוחלטת מבוטאת באמצעות הטכסט הדתי: התיאור הדתי של העולם מלא ושלם יותר מכל תיאור אחר. מקורו ממקור המכיר ויודע את ה"אמת", כי הוא הוא ה"אמת". הטכסט הדתי הנו תיאור מסוים של המוחלט, והקרוב ביותר לו. העתיקות שלו, זמן כתיבתו וזהות כותבו שאינם ידועים - מאששים עוד יותר את הטיעון.
2. המדע הוא פרי חשיבה אנושי: התיאור המדעי של העולם הנו תוצא אנושי, ש"מגלה" חלקים מקוטעים ומוגבלים מאד מן ה"אמת" המוחלטת, כפי שהמקור הנ"ל (1) מתאר ויודע.
3. המדע כפוף לדת: ממצאי המדע אינם "אמת", אלא ניסיון אנושי מלא חסרונות כרימון, כבכל עניין אנושי, מכאן (1 ו-2) המדע כפוף למרוּת ה"אמת" הדתית.
4. דתי נעלה מחילוני: מכאן (3), איש דתי קרוב יותר למקור ה"אמת" המוחלטת, ונעלה יותר מ"חילוני" מעצם ההגדרה של "נעלה". החילוני נחות יותר כי הוא מפענח את העולם במתודה מדעית, שהיא פשטנית, מלאה סתירות, ובסיסה רעוע ומבוסס על בלימה.

כל הספרים, המאמרים, ההרצאות העוסקים בדמיון בין ממצאי המדע על העולם בכלל, לבין הטכסט המקראי וספרי קודש אחרים, מניחים במודע או שלא במודע הנחות אלה, מבלי שנתייחס בכלל לתקפות הטיעונים הספציפיים שהם מעלים. אך כדי להבין זאת היטב ולחזור לשיחה של שני הפתאים שבראש המאמר, שהנה הנה גם התיאוריה של איינשטיין צוללת לטמיון עולם, ותורת ה"אמת" מנצחת, הפעם לעד- נחזור לרגע לבסיס, כדי להבין היטב את השאר.

חופש

העולם השטוח של המודעות

כילדים סקרניים, אתם זוכרים ודאי את המורה שמספרת לכם על "הקדמונים" שחשבו שהעולם שטוח, עד שהגיעו חכמים רציונאליים שגילו לכל שהעולם הוא עגול. גם אני תמהתי בלבי כילד, איך זה שאותם "קדמונים" עלומים לא ראו את המובן מאליו כמעט, והקפידו לחשוב שהעולם הוא מעין פלטה שטוחה ענקית, היושבת על פילים, העומדים על צבים, העומדים על צבים וחוזר חלילה כל הדרך למטה.

אך אם ננסה לתקן את מה שקלקלו וקלקלנו בילדותינו, נבין מיד שהעניין עמוק הרבה יותר מהנראה לעין. מאחר ו"הקדמונים", ודאי אלה שכתבו וקראו (כלומר, הותירו עדויות מובהקות), אינם שונים במאומה מאתנו, לא בצד הקוגניטיבי ולא בהיבטים אחרים, ולא ייתכן שהיו עיוורים. היתה סיבה מובנית לתמונת עולם כזאת. אנו ממשיכי דרכם בדיוק באותו האופן. עם קצת מאמץ, נבחין פתאום לגודל הפליאה, שגם אצלנו העולם שטוח, ועומד על צבים כאלה או אחרים, אולי עם כינויים אחרים, אך עדיין דיסקה, מובנת פחות או יותר, המצויה מעל תהום של אי-ידיעה / אי-הבנה, ומן הסתם נשענת על גורמים עלומים, שנקרא להם צבים או אלוהים; מה זה משנה?

נחקור בקצרה עניין זה: כל חי מוגדר על פי שני מרכיבים עיקריים (ראו ציור): ישנה "מודעות" [="אני", מח, שכל, מחשבה, אינסטינקט...] הפועלת על פי מספר כללי חשיבה יסודיים, המובנים בתודעה. ישנם חושים, האחראים על שילוב החי בסביבה. חוש הנו קולטן הקולט נתון מסוים מהסביבה, ומעביר את שקלט אל המודעות לעיבוד / להבנה לשם תכנון פעולות עתידיות. כלומר, המודעות מפרשת אותם באופן מסוים, על פי כללי חשיבה מובנים. כתוצאה מכך אותו החי מגיב, וכך הוא שורד, מעמיד צאצאים וחוזר חלילה. שימו לב, שלנוחות מגוון הדעות המצוי, לא צוינו כאן דווקא את חמשת החושים, או את מה שהם קולטים. בואו נניח שיש עשרה או אלף חושים, שקולטים את ה"אנרגיות" / "ריטוטים" השמימיים ביותר. אין זה משנה דבר.

עץ הדת ועץ הדעת

כללי החשיבה מופעלים על הנתונים הנקלטים במודעות באמצעות סך החושים הקיימים. זה נכון ביצורים חד תאיים ופחות מכך, ועד לפסגת הבריאה (אם היתה כזו) - האדם.

למשל, עכבר, פתי ככל שיהיה, ברגע שיחוש בקרבתו של טורף, אם באמצעות ראיה, שמיעה או חוש אחר, ינוס כל עוד נשמה באפו מאותו טורף. ברגע שיחוש בדבר מה שניתן לאכול, יעוט מיד לשם. צמח יצמח אל הכיוון בו יש אור מירבי. חיפושית תאתר את בת הזוג באמצעות ריח וכו'. כלומר יש קליטת הנתונים מן הסביבה, ועיבודם באמצעות כללי חשיבה מובנים, שנכנה אותם "רציונאליות" או "הגיון", שבאמצעותם שורדים. פשוטו כמשמעו.

ככל שנטפס במדרג האבולוציוני, השכל הפועל, פועל על פי כללים מורכבים יותר ויותר, עד כדי כך, שהרציונל, ההיגיון של האדם, מורכב כל כך, שניכרות בו סתירות שונות ומשונות, כתת מודע ומודע, הסתרות שונות, מניעים עלומים להתנהגויות כאלה ואחרות, מול שיקולים ברורים לאור השמש, המכונים "רציונאליים" - הגיוניים. אך גם אם כל אלה, ותשאלו כל פסיכולוג, נוכל בהחלט להניח שהמודעות שלנו פועלת על פי כללים מובנים, של דבר שנובע מדבר. לכל תוצאה יש סיבה, גם אם איננה נראית וכד'.

עתה נבין, שאין משמעות לחלוקה של בן אדם "רציונאלי" לאחד שאיננו כזה. יש כמובן כאלה המפרשים את המציאות לצרכיהם באופן טוב יותר לטובתם, ויש כאלה שפחות, ממש כמו נהג טוב הצופה מראש בעיות ומכשולים שונים, ונהג פחות טוב, שהוא נוהג אמנם את הרכב, אך אינו מבחין, אלא ברגע האחרון במכשולים ובעיות שהיה ניתן להימנע מהם לו הבין יותר את שהוא רואה.

כולם, בסופו של דבר, חושבים על פי מספר כללי חשיבה יסודיים, כמו למשל, אם פלוני עומד לידי, ודאי שאינו נמצא לפני באותו רגע, או בארץ אחרת. אם אעזוב את הכוס שבידי היא תיפול למרגלותי, ודאי לא תרחף לה; אם השמש באופק המערבי ברור שחושך ייפול עוד מעט קט; אם אראה במו עיני מאן דהו המרחף לו באוויר ונשאר במקומו זמן ממושך, אדע בוודאות שהוא מוחזק שם על ידי משהו חיצוני לו, וכו' וכו'.

אבל בחשיבה לא עמוקה במיוחד, מהר מאד מסתבר, שמערכת כללי החשיבה, אינם עונה על הכל. ידוע הסיפור אודות הנזיר שהבין משום מה, שהכל אשליה ואין ממשות, ולכן עקר את עיניו כי אין הן רואות דבר "באמת" ממילא. אך רוב רובם של בני האדם, מתייחסים לממשות באופן רציני יותר מנזיר זה, ולא מנסים להכחישה, ואף מנסים ליהנות בה, אך אין זה אומר שהם מבינים אותה יותר טוב מנזיר לא חכם זה.

כל אחד יודע היום להצביע על המקום בו "נגמר ההיגיון". למשל, פרדוכסים לוגיים שהעסיקו את מחשבת האדם עוד מקדמת דנה, ושאלות רלוונטיות לקיום, שכל בר דעת מבין שאין להם תשובה חד משמעית, או לפחות מוסכמת באופן כן ומלא על ידי המודעות.

עתה נחזור לתמונת העולם, ושימו לב שלא מדובר עדיין על הויכוח בין ה"פילוסוף" [=המדען, הרציונאלי] לבין הדתי: אם נתאר את תמונת העולם של אדם, שהוא רציונאלי מטבעו, ולא משנה מה הוא סבור ומאמין, נקבל עולם שטוח, יציב ומוצק, ברור פחות או יותר, לפחות בשביל הישרדות בו, שיש לו סוף, שמעבר לו ישנה תהום אין חקר. ומאחר והוא צף על פני תהום של אי ידיעה מוחלטת, ודאי שהוא נשען על משהו, נאמר פילים או צבים כאלה או אחרים. שלא כקדמונינו, אין מדובר על פלנטה ארץ. מדובר על תמונת העולם: אני קיים, חושב, מרגיש, ברור לי שזו אבן, זה כסא, ואלה מים, זו אש וזה אויר, וזה אדם וזה עץ. אך ככל שאנסה להעמיק ולחקור מה הם, מה סיבתם של אלה, או למשל, מאין באתי, היכן אני, ולאן אני הולך, מתברר שיש גבולות די ברורים להרהורים מעין אלה, שאחריה תהום אין חקר. כלומר אני חי את חיי, מכיר את סביבתי, אפילו מבין אותה די כדי לחיות, להגן על עצמי, להזין עצמי, להיטיב עם עצמי, להתרבות, ואף חוזה מראש אירועים כדי שאוכל לכלכל צעדי לעתיד; פועל ומגיב על פי רציונל מסוים ודי מוכר, אך בסתר לבי אני יודע שישנו אופק שאחריו אין לי תשובות, והרציונל הפועל היטב כאן, אינו תקף שם. יש גבול, סופיות מובנית, להבנתי את עצמי, ויותר מכך את הסביבה ומה שיש בה, ומה מקורה.

במילים אחרות, כל אחד מאתנו, כל חי וכל דומם - סופי. סופי ביכולת ההכלה וההבנה, כמו גם סופי במרחב והן בזמן. סופיות זו, היא אבן הפינה לקיום של כל אחד. כלומר, תמונת העולם היא פלטה שטוחה, מוצקה למדי וברורה, אך יש לה סוף. שוליים חדים וברורים שמעבר לה אַין. אין תשובות ואין הסברים ואין גורם או מקור שנותן, או מסוגל לספק תשובות משמעותיות, החורגות מסופיות זו.

העולם, אליבא המודעות הסופית של כל אחד מאתנו, נתון בכבלים מובנים של אי-ידיעה, אי-מסוגלות תודעתית מלגו [=המובנית בתוכו, חלק בלתי נפרד], ואין זה משנה בכלל אם אחליט שזו מוגבלות המודעות שלי, או שזה הוא העולם: עולם סופי לגמרי, התלוי מעל תהום אין חקר. בשני המקרים יש סוף לכל, שמעבר לו חושך גמור, תהום של אי ידיעה מוחלטת.

חופש

מה היא דת?

לאחר שמצאנו שאין אנו אלא יצורים סופיים, שתמונת העולם שלנו היא עולם שטוח, הצף מעל תהום אין חקר של אי-ידיעה מוחלטת, נמצא שהויכוח בין פילוסוף / מדען לבין תפיסת עולם דתית, מוגבל בעצם לשאלה (שאגב, לא מי יודע מה חשובה, ויש שאלות חשובות בהרבה), במה למלא את התהום, שהעולם השטוח צף מעליה. האם בלווייתנים / תנינים / פילים / צבים, או שמא משהו מעודן ומתוחכם יותר כאלוהים, ישות נשגבת, אנרגיות עלומות וכד'?

נמצא שדת היא מתודה של צמצום, התכווצות, הקטנה של העולם המוכר לטובת הבלתי מוכר ושלא יכול להיות מוכר.

הדת ממלאת את התהום ב-יוצר / בורא, ולשם כך משתמשת במושגים סופיים בהחלט כ- "נצח" או "אינסוף", כדי לבטא את הפריצה כביכול מהסופיות, ובכך להעלים מהמודעות העצמית את הסופיות של עצמה - להעלים את אותם השוליים של העולם השטוח, שמעבר לו תהום.

וכאן הסתירה הראשונה, ולא האחרונה במהות הדת: את הסופי הופכים לאינסופי בהבל פה, אך זה נותר כהבל פה בלבד. מאחר והמודעות של כל בר דעת היא סופית במהותה ובדרך פעולתה, אנו משתמשים רק במושגים סופיים (כי אין לנו כלי אחר, כי זה מה שאנחנו), לבטא מה שאיננו כזה. אנו משתמשים במושגים של זמן לבטא משהו אל-זמני ("נצח"- מושג "זמני" בהחלט), ומושגים של מרחב ("אינסוף" - מושג סופי בהחלט) לבטא משהו שאיננו כזה. חלק מאבותינו אגב, היו הרבה פחות מתוחכמים, וציינו במספרים גדולים מידות גדולות כאלה, שנחשבו בעיניהם אז כאינסופיים.

למה הדבר דומה? לאותו ברנש בעולם המכיל אך ורק גדלים במספרים שלמים, שמנסה להסביר לעצמו מה זה שבר, חצי למשל. הרי הוא אינו יכול להבין את המובן/המהות של "חצי", ואז, אומר לעצמו ש"חצי" זו יחידה אחת המחולקת לשתי יחידות. אך ברגע שיחידה מחולקת, הרי אין משמעות לחלק שכזה, כי זה לא קיים בעולם דנן - סתירה מהותית ללא פתרון.

כך גם עולמנו הסופי בהחלט בתודעה הסופית של עצמנו: כל ניסיון לבטא משהו אל-זמני במושגים זמניים, וכך במרחב, נדון לכישלון מראש, ולא תעזור כאן פואטיקה מרהיבה, וטרמינולוגיה יפה ככל שתהיה, לכל היותר הנהון של הסכמה, בלית בררה, כי אין חלופה טובה יותר; אולי.

אך מהות הדת עדיין לא שם. מהות הדת היא בנקודת מבט של העולם השטוח, בעל השוליים המובחנים היטב על ידי המודעות באמצעות השכל והתבונה, כשאנשי הדת תוחמים את העולם במקום בו אין צורך. הם מכניסים את הממשות (המציאות) ל"גשר צר מאד" מעין צינוק, באמצעות מסכים אטומים של שתיקה ואי חקירה, תוך הבטחה שבעולם הבא ישנו היכל פאר רחב ידיים. הם אומרים לשכל: "עד כאן". הם עוסקים בצמצום העולם, במקום בהרחבתו. והתירוץ? פשוט מאד: "במופלא ממך אל תחקור ובעגלת הסוד אל תחרוש" [מלבי"ם, על יחזקאל פרק א פסוק א - הקדמה. (מלבי"ם- פרשן המקרא, מגדולי הרבנים במזרח אירופה במאה ה-19, שנלחם במגמות החילוניות באמצעות פרשנות של פשט)].

הדת מצביעה על חלוקה ברורה בין הבלי העולם הזה, שבו צריך ואף חייבים להשתמש בשכל ישר, אך חלילה לנו מלנסות לחרוג אל מעבר למקום בו אי הידיעה, כי שם "שלטת" התורה/ האמת, ושם שותקים, לא שואלים. כלומר, הפתרון הדתי הוא צינוק (העולם הזה) עם הבטחה לקיום נשגב בהיכל פלאות בעולם הבא.

למשל, הרבי נחמן מברסלב, חש איום מתמיד מצד הפילוסופיה (=המדע), וטרח להזהיר את חסידיו מפניה כמפני אש. להלן דוגמה קטנה כיצד לא התמודד עם סתירה שלא ניתן לטאטא תחת השטיח: הוא דן במושג הצמצום הקבלי (מושג תשתית בזרם המרכזי של הקבלה שלא יפורט כאן), והראה שיש בו סתירה אלמנטרית, שאיננה ניתנת לגישור על ידי השכל: אם אכן אלוהים צמצם את עצמו כדי לפנות מקום לבריאה ("חלל פנוי" בשפתו הציורית והמיוחדת), הרי יש מקום "שכביכול צמצם אלוהותו משם" - סתירה מעצם הגדרת האלוהים, המצוי בכל מקום. הפתרון של ר' נחמן פשוט: נפנוף בכרטיס אדום - חטא!

"ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה, כי שם בחלל הפנוי אין טוב משתיקה כנ"ל. כי אסור לכנס לשם.... וכל המרבה דברים מביא חטא..." (ליקוטי מוהר"ן מהדורא קמא סימן סד)

חופש

מה הוא מדע?

מדע הנו שיטת חשיבה/אופני עבודה העוסקים בהבנת העולם. מתודה של הרחבה, גילוי, פריצה, חיטוט, שאלת שאלות, התפשטות ונגיעה בכל דבר ללא מורא ומשוא פנים.

- באמצעות המתודה המדעית, האדם מרחיב את עולמו הסופי והשטוח, מגדיל ומעצים, מרחיק את שוליו שמעבר להם תהום אי-הידיעה / אי- ההבנה. הכוונה בהחלט לעולם הקיים כאן ועכשיו. המדע הוא היכל בעולם הממשי הזה. אין עולם הבא, אך יש עולם עתידי, כמו שהיה עולם בעבר. השיטה עוסקת באיסוף נתונים, ובניית מודלים / תיאוריות המסבירים את אופן התנהלות הנתונים אלה.

- המדע אינו מתיימר לתת תשובות מה בתהום אי-הידיעה/אי- ההבנה עליו מרחף העולם, אלא מנסה להרחיב / להרחיק עד כמה שניתן את השוליים, את גבול ההבנה על איך פועלים הדברים. באמצעות הבנה זו, ניתן לכלכל את החיים באופן שיהיו טובים יותר.

- המדע מניח שיש "אמת" קולקטיבית, המצויה ברשות הרבים [=כלומר אינה תלויה באדם זה או אחר], העומדת אחרי ממשות אובייקטיבית עד כמה שניתן להשיג בהבנה. אין מדובר באמת מוחלטת! השיטה עוסקת באיסוף מתמיד של עובדות ומידע המתארים / המתממשים באמצעות הממשות, ובמקביל, עוסק המדע בניסיון בלתי פוסק לפירוש והבנה של הממצאים, תחת עקרונות לוגיים, שעל פיהם מתנהלת ממשות אובייקטיבית זו.

- המדע איננו מתיימר להיות אמת. המדע מציג אמת מדעית, על פי מיטב השיפוט והמתודה המדעית, ומעדכנה מעת לעת על פי כללי פעולה ברורים ומובנים. זו היא שטות לומר שהמדע מציג אמת שאין בילתה, אע"פ שהיא נאמרת לא פעם, כי הרי פתאים, ברוך השם, נמצאים בכל מקום בו יש אנשים. - לא כל מה שלא מדע הוא שטות/ אמונה תפלה וכד'. הרי רוב חיינו, תחושותינו וכד' הם בהחלט לא עומדים בקריטריונים של המתודה המדעית, וטוב שכך. לא כל מה שלא נופל בקטגוריה החמורה של המתודה המדעית הוא פסול. זו היא איוולת לחשוב כך.

ישנן בהחלט שיטות חשיבה, חקירה, הנחיה, ריפוי פיזי ונפשי, והעצמה אישית רבות ושונות, שאינן עומדות בבדיקה של מתודה מדעית, אך לא זו הסיבה אם לקבלן או לדחותן, אלא מבחן התוצאה בלבד, שהוא: אם מאן דהו מוצא בזה טוב, עניין ונעימות, סיפוק ותשובות - אשרי וטוב לו, וטוב שכך. מומלץ, כמובן, שיבין דיו שאין קשר בין כל הנ"ל לבין מדע....

חופש

מה בין עץ הדת לעץ הדעת?

התשובה הישירה ניתנה כבר למעלה. אך יש לשים לב היטב לתפיסות השגויות של אלה המנסים לחבר מין שאינו מינו. עצם הרצון העז לחבר את המדע לדת, על ידי הכפפת המדע לדת הנעלה יותר, הנו רצון עוועים [=בלבול, תעתוע], שמקורו בתחושת הנחיתות של הדת שלא נאמרת כמובן בקול רם. יש נחיתות מובנית בעצם הצמצום, בעצם השהייה בצינוק שהדת כופה על מאמיניה, תמורת הבטחה של היכל פאר בעולם הבא, לנוכח העובדה שהמדע הוא הוא ההיכל שבעולם הזה. מכאן נבין גם את ההטפות הפתטיות כנגד ה"טמבליזיה", נגד האינטרנט, מתמטיקה ואנגלית, זאת כדי לשמר את הצינוק אטום ככל האפשר, כשכל מה שאינו דת, הוא שיקוץ, טומאה ומעל הכל - אויב.

- הדת מתיימרת להביא אמת מוחלטת.
המדע אינו מתיימר להיות אמת מוחלטת. הוא האמת הטובה ביותר שניתן להציג, על פי מיטב השיקול האנושי הקולקטיבי, תוך התעדכנות מתמדת, כאשר המבחן היחיד, בדרך כלל, הוא מבחן התוצאה.

- הדת מפולגת לרסיסי רסיסים של תמונות עולם. די לנו לראות את שלל הדתות והזרמים בכל כל דת. מחלוקות אינסופיות, על דרכי החיים והדרך המומלצת לכל אחד לחיות ובמה לדבוק וממה להתרחק. הדת שייכת לרשות היחיד [=כלומר, תלוי אדם, סובייקטיבי] הרבה יותר מאשר לרשות הרבים [=אובייקטיבי].

המדע הוא אחיד במהותו, הוא רשות הרבים ופתוח לכל, תוך הצבעה בלתי פוסקת על נקודות מחלוקת, ואינו עוסק בהסתרתן באופן אובססיבי ופחדני. נקודות המחלוקת הן כאלה, שבעקרון ניתן להצביע על נתון כזה או אחר בממשות, שאם ימצא, ניתן לפתור אותן לצד זה או אחר.

שלבי החשיבה של אותם הדתיים, המשכנעים עצמם ואחרים באמת שלהם, על ידי הכפפת המדע לדת, היא כדלקמן, ואין כפתיחה של מאמר זה ביטוי לכך:
1. תורת היחסות של איינשטיין (לשם הדגמת הנאמר כאן), עוברת שינויים כתוצאה מממצאים שנתגלו.
2. מכאן שתורה זו שגויה, כי היא משתנה ללא הרף ותלויה בממצא כזה או אחר, משמע אין זו אמת קבועה ונצחית, אלא ברת חלוף.
3. מכאן (1+2) אין לנו על מי לסמוך אלא על האמת המוחלטת- (תורת ישראל הנצחית למשל).

נניח לרגע להסקה הבעייתית של (2) מתוך (1).
למה, למען השם, יש קשר כלשהו ל - (3) הרי אין שטות גדולה מזו!
האם בגלל שהמתודה המדעית היא כפי שהיא - לא קבועה ומוחלטת מעצם טיבה, עלי לדבוק במתודה הרוחנית של רבי פלוני או אלמוני?
כמובן שלא! מה הקשר? הרי זה כשל לוגי מובהק, דמגוגי ונחות, שמבזה את הדוברים והשומעים גם יחד.

אולי הגיעה העת להותיר את המדע במקומו, ואת רעיונות הדת וכתבי הקודש במקומם, נשגבים ככל שיהיו, ולא לערבב אלה באלה, מהטעם בפשוט שכל ערוב מין שאינו מינו, מוציא שגר כלאיים חסר חיים וודאי חסר משמעות, לפחות לכל בר דעת.


אפריל 2003



חברים ב- עוצב על ידי