מאת עירון מצבה של מדינת ישראל חמור כיום - מבחינת מעמדה בעולם ותדמיתה בעיניו - משהיה מעודה. מדוע? משום שמעמדה הורע כל-כך, עד שכיום לא מעשה זה או אחר, או מדיניות כלשהי, שישראל נוקטת, נתונים לביקורת, אלא עצם [שאלת] קיומה. זה מצב חדש, שכולו שלילי - ואינו מוצדק מעיקרו. מדינת ישראל פועלת - ביסוד דרכה ומפעלה - על-פי עקרון זכות ההגדרה העצמית וזכות ההגנה העצמית - זכויות השמורות וקיימות מכוח המוסר הטבעי וחוקי משפט העמים, לכל אדם וכל שכן לכל אומה ומדינה. כל הפועל לשלול מישראל את זכות ההגדרה העצמית ואת זכות ההגנה העצמית - זכויות-היסוד הלגיטימיות ביותר לאדם ולאומה בימינו - פוסל את הלגיטימיות העצמית שלו, ושולל מעצמו כל זכות מוסרית.
מעמדם המידרדר של החילונים בישראל הולך ונדמה למעמדה המתערער של ישראל בעולם. כרגיל וכצפוי, מיד יקפצו ב'זעזוע' וב'תדהמה' ויאמרו: חוצפה! מה פתאום?!; מה זה קשור?!; מה/איך אתה משווה?!
הנה אני משווה:
בעימות הרחוב ששודר בכתבה שטחו החילונים באוזני הכתב את טענותיהם הצודקות והמוצדקות (התגוננותם מפני השתלטות חרדית-דתית - מעשית ונפשית - בשכונתם על חייהם ועל נפשות ילדיהם). אדם דתי, שניצב שם ושמע את דברי החילונים, נד בראשו (כביכול בעצב) ואמר: "זאת שנאת-חינם. הערבים ישמחו לשמוע ולראות זאת. זאת רק שנאת-חינם" (מצד החילונים כמובן). ביטוי עתיק זה - שנאת-חינם - צף ועולה אוטומטית כמענה-מחץ משתיק-כול ומשתיק-קול, בכל פעם ופעם שחילונים (במקום כלשהו בארץ) מוחים (אם הם בכלל מעיזים, לאחר שכנראה כבר באו מים עד נפש ביישובם-שכונתם) על השתלטות [ואין לזה שום מונח אחר!] חרדית-דתית מכוונת ושיטתית על חייהם ועל חיי ילדיהם. [על היפוכה של שנאת-חינם - אהבת-חינם - במאמרו המעניין של גלעד זליבנסקי: האם אהבת חינם ניתנה לנו מהר-סיני או מאירופה?]
על-פי כל קנה-מידה, מחאת החילונים היא לעולם פעולה תגובתית - תגובת-מחאה מאוחרת ונדחית, וגם מאופקת יחסית, על פעילות דתית מיסיונרית מתמשכת ומתגברת. כלומר, מדובר בשני צדדים, שיחסיהם לעולם מקובעים בתבנית אחת: עוקץ (הצד הדתי) ונעקץ (הצד החילוני); יוזם - העוקץ הדתי - ומתגונן - הנעקץ החילוני; מתקפה מול מגננה. והנה, בכל פעם שהצד המותקף (=החילוני) סוף-סוף מעז להגן על עצמו, על אורח-חייו ועל חיי ילדיו ומשפחתו, על ריבונותו הנפשית והקיומית ועל מרחבו הרוחני (וכל אלה הם-הם היוצרים את ההגדרה העצמית של אדם!) - מיד באה אותה מַנטרָה קיבעונית מדוקלמת מפי 'נשמות טובות' למיניהן (חרדים, דתיים, מסורתיים, חילונים-מזויפים, חילונים-אבל): זאת שנאת-חינם. אבוי! כלומר: כדי למנוע מעצמו האשמה אוטומטית זו (שנאת-חינם) - על החילוני להימנע מכל תגובת-מחאה ומכל מעשה-התנגדות לפעילות דתית כלשהי, שמא יואשם שוב ושוב ושוב בשנאת-חינם, ויתרה מזו - בתסכול עצמי ובשנאה עצמית (1). מן הצד החילוני מצופֶּה אפוא - מראש ומלכתחילה - לשתוק ולשתק את עצמו; להשלים בהכנעה עם כל הפעולות הדתיות-חרדיות שאינן לרוחו, לקבל בהתמסרות גמורה ובכניעה מלאה כל גזרה דתית שישיתו עליו 'אוהביו' החרדים-דתיים מבקשי-נפשו, לוותר כליל על כל התנגדות להשתלטותם של 'ידידיו' עליו ועל נפשו ונפש בני-משפחתו.
היינו:
שני עניינים יסודיים ביותר בחיי האדם, עקרוניים ומהותיים, דורשים המיסיונרים החרדים-דתיים - וכל תומכיהם למיניהם - מן החילוני:
[אגב: בתשעה באב בכל שנה - במשך 48 שעות לפחות - נערך בארץ פסטיבל חגיגי-תקשורתי-עממי סביב המושג הזה - שנאת-חינם, לשם 'תיקון' כביכול. למחרת, כמובן, הכול חוזרים לשגרה ה'ברוכה' - שונאים וגזענים בלבד. על תשעה באב - במאמרו המצוין של רון סואן: טירוף ושמו ט' באב.]
הוא שפתחנו בו ואמרנו מלכתחילה: המיסיונרים החרדים-דתיים וכל לגיונות תומכיהם דורשים מן החילונים לוותר בדיוק על מה שדורשי רעתה של מדינת ישראל תובעים ממנה: לוותר על זכות ההגדרה העצמית שלה כמדינה יהודית-ציונית - ועל זכות ההגנה העצמית שלה מפני אויביה [ואל-נא יזעקו בזעם: 'זה לא אותו דבר! הלוא כלפי ישראל מדובר ברצון להשמיד חיים, בפיקוח-נפש ממש!'. נכון, אך מצד העיקרון, ומבחינה מהותית, עם כל ההבדלים הרבים - זה בדיוק אותו דבר (2)]. ואיך מדינת ישראל מגיבה על דרישות הרסניות אלו - בהסכמה? בהכנעה? בשיתוף-פעולה? לא ולא! היא לוחמת, מתנגדת, נושכת ושורטת, בועטת ויורקת, מגייסת כל אדם, ארגון ומדינה שמוכנים לבוא לעזרתה (כלומר, משתמשת בכל כלי המאבק שבידה, בארץ ובחוץ-לארץ, בידי יהודים ושאינם יהודים כאחד). היא מתעלמת במפגיע, במופגן, בהתרסה, מכל דברי הגנאי והבוז, האיבה, ההעלבה והמשטמה המוטחים בה מכל עבר וכל יום, ועושה את שלה - מגינה על זכותה הבסיסית להגדרה עצמית ועל זכותה הטבעית להגנה עצמית.
וזאת וכך החילונים צריכים לעשות: מדינתם היא מוֹרָתָם. היא דגם-המופת שצריך לעמוד נגד עיניהם. מישראל [=מדינתם] עליהם ללמוד - וכן [בדיוק] לעשות. עליהם לעמוד על זכותם להגדרה עצמית [=חילונים] ועל זכותם להגנה עצמית [=מפני מבקשי-נפשם, חובבי 'שנאת-החינם' מטעם הדת היהודית ובשמה].
וכמו מדינת ישראל - עליהם להשתמש בכל הכלים החוקיים שבידם ולנצל את כל דרכי המאבק החוקיות שברשותם.
על הצדיקים והצודקים להיאבק אפוא על זכויותיהם - בכל מקום, בכל עת ובכל עוז. זו זכותם - זו צדקתם, וצדקתם היא כוחם.
ושנאת-חינם - האשמה זו המופנית אל החילונים תדיר - מה תהא עליה?
והחילונים? כפי שכתבנו בתחילת המאמר: הם תמיד רק מותקפים ומתגוננים. תמיד. [מפני מה? מפני עצמם, משום התגמדותם המתרפסת לפני כל סממן דתי, מתוך הבנה שגויה או בורה, שלפיה הדת היא אמת, ובה מצויים כביכול הצדק והקדוּשה.] שהרי בכל מקום בארץ וגם בחוץ-לארץ שיש בו שאון והמולה על רקע דתי - בדקו-נא מי מרעיש את העולם ומי מסעיר ומלהיט את הרוחות; על-פי-רוב הוא מחנה הדת, בכל דת, מחנה המאמינים הדתיים בלבד - ידם בכול וקולם רם מכול - זועם, זועק ותובע.
יהיו בוודאי מי שיאמרו שמאמר זה כולו רעל ותרעלה, גיצי משטמה ורשפי איבה, בליל של שנאה עצמית, וכמובן - שנאת-חינם ושנאת-ישראל ובלה-בלה-בלה. אלא שמאמר זה אינו אלא כתב-הגנה של אדם חילוני למען עצמו ולמען בני-עמו, שותפי השקפת-עולמו ואורחות-חייו, הלגיטימיים, המותקפים ונרדפים בכל מקום ובכל עת ב'עוון' 'פשע' אחד ויחיד - שהם יהודים חילוניים. 'פשע' איום ונורא, 'פשע' תועבה, שכל המחזיק בו דינו להירדף בקנאות ובדווקנות מציקה עד חרמה - בביתו, בשכונתו, בבית-ספרם של ילדיו, ברחובה של עירו, ובכל אתריה הציבוריים של מדינתו. [אגב: יהודים בעולם - בברית-המועצות למשל - נרדפו בדיוק בשל הסיבות האלה: רצונם להגן על זכויותיהם האנושיות - זכותם המובנת לחיות על-פי תרבותם ולפי בחירתם כבני-חורין. זה היה 'עוונם' בעיני המשטר הקומוניסטי - כ'עוון' החילונים כיום בעיני קנאי הדת. למרות כל ההבדלים העצומים - לאין השוואה! - בין מצב היהודים בברית-המועצות למצב החילונים בישראל - מבחינה עקרונית-אנושית ומהותית-ערכית דין זה כדין זה.] כי החילוני הוא - בעיני מרדפיו הדתיים ואנסיו החרדיים - ישות לא-לגיטימית, שיש להשפיע עליה (תחילה, כמובן, ב'דרכי נועם' [ראה בקריקטורה], ואם לא - כי-אז...); ולהשפיע מתוך כוונה מוצהרת לשנותה - להטותה אל עבר הדת, מושגיה, ערכיה, עמדותיה, תפיסותיה ושאיפותיה. מידת ההצלחה בעניין זה - יודעים הממירים לדת - מותנית במידת הלחץ; נלחץ יותר - נכניע [מהר] יותר, לתפיסתם.
מי שדורשים ממדינת ישראל לוותר על זכותה להגדרה עצמית ולהגנה עצמית מוּנעים משנאה. ממה אפוא מוּנעים מי שדורשים מן החילונים אותה דרישה - לוותר על זכויותיהם אלה? בדיוק - משנאה. ולא משנאת-חינם חלילה, אלא כאמור משנאת-אמת. ושנאת-אמת - ממה היא נובעת? מפחד. פחדם הנורא והאיום של המאמינים הדתיים הקיצוניים, בכל דת, מחשיפת האמת, מהגילוי המאיים על קיומם - שלפיו הבסיס לאמונתם הוא אשליה, דמיון, הזיה שאין לה בסיס-שבהוויה, אלא בדמיונם העשיר, הממריא אל עולמות שאינם, והמנותק מכל מציאות.
לסיכום: המאבק החילוני הוא כיום מאבק על זכויות-יסוד - זכויות, למעשה, קיומיות. מאבק זה יש לנהל בכל תוקף [=נחישות], מתוך הכרה ברורה בלגיטימיות של השקפת-העולם היהודית-חילונית, בלא כל פיחות בערך העצמי או בכניעה מתגמדת לפני סממנים ודמויות דתיות-חרדיות, ועם זה - בלא כל איבה ושנאה חלילה [=רגישות] כלפי הצד המנוגד, החרדי-דתי. כך מדינת ישראל מנהלת את מאבקה, וכך פועלים בהתמדה ובשקידה גם אתר חופש ועמותת חופש. וזאת חשוב לזכור: הן מאבקה של מדינת ישראל הן מאבקם של החילונים החיים בתוכה הם מאבקים של אין-בררה. של להיות או לחדול. וכשפועלים בנחישות בוטחת - ההצלחה מובטחת. בהצלחה! הערות:
נובמבר 2010 |