הנכם צופים בגירסת הדפסה של הדף/מאמר הנוכחי.
לחצו כאן לגירסה המקורית

אז למה אין אלוהים?

נכתב על ידי מרווה הפיגמנטים (בן 24)
מועלה באתר חופש ברשות המחבר

הקדמת מערכת חופש

"מרווה הפיגמנטים" - פסוידונים חביב לצעיר חביב עוד יותר - הגיע אלינו לפני זמן קצר, והציע לנו מאמר זה, שקיים בבלוג שלו זה מכבר. המאמר - שעבר מספר שינויים טכניים, כתוב בסגנון סחבקי-צברי, מתובל בהרבה הומור ציני, והקורא מתבקש לא להתעלם מעובדת-יסוד זו. הכותב - שסקרנותו בשאלות קיומיות ו'סוד' היווצרות היקום הוליכוהו לסמינר 'ערכים', חונן בתבונה ושכל חריף להבין את הבסיס השגוי של האמונה הדתית, ותכונה זו הצילה אותו משקיעה באותה מערבולת סוחפת, בולעת באיה. היום הוא לומד פיזיקה בטכניון, חובב פילוסופיה ומדעים, ואנחנו מנבאים לו עתיד מזהיר.

ההנחה היא שברגע שתתגלה התשובה לכל התהיות המדעיות והפילוסופיות, מנין באנו ולאן אנו הולכים... אתם - תרצו לשמוע אותה. עד היום אלפרד נובל משלם כסף על רגשות האשם שלו. ומה אם התשובה נוראית ומפחידה מכדי לדעתה? אחרי שיודעים, החכמה היא...דווקא לא לחשוב על זה.

 

מבוא להקדמה (כללי)

לא הצלחתי למצוא בכל הרשת סיכום מלא ומפורט של סיבות פילוסופיות, תאיסטיות, אנתרופולוגיות ופסיכולוגיות לדבר הנפלא הזה, מפרט טכני מלא לאלוהים. אז אחרי יותר משנה של חיפוש אינטנסיבי ואובססיבי, לימוד תורה בין חרדים וקריאת כל הפילוסופיה שהצלחתי למצוא, כתבתי אחד שכזה בעצמי.

זה ארוך (למרות שמאוד השתדלתי לצמצמם), אך לדעתי גם מאוד מקיף. הכתיבה היא יותר למטרות סיכום אישי- פנימי-רוחני, ונכתב כמעין הקדמה וסיכום בו זמנית למילה הזו שמטרידה אותי ואותנו כל כך הרבה זמן.

הקדמה למבוא (אישי)

זה לא התחיל ככה.  

אני עדיין זוכר את עצמי בן 8, חמוד וסקרן. בוחן גבולות, יושב על האסלה, מחרבן, וחושב על אלוהים. מנסה לקלל אותו. שנייה אח"כ בפחד חזק הייתי מדמיין פלצורים שקופים טסים השמיימה  - מנסים למנוע מהמילים הרעות שלי להגיע לאוזניים שלו... לקלל אל אלוהים, ועוד בשירותים! כל כך אסור... לתדהמתי ,שום ברק לא היכה בי.

בכיתה ג' אהבתי להתווכח עם סבתא והמורה לתורה, בעיקר כדי שיעמידו אותי במקומי. לתדהמתי לא היו לשתי נציגות אלו תשובות אפילו לשאלות הכי פשוטות.

בתיכון הסקתי מה שנראה אז כוודאות מוחלטת - שהמדע אינו מתיישב עם מיתוסי הבריאה, והתחלתי לחקור מהיכן הכול הגיע מתוך כל מיני ספרים חילוניים משוקצים. הייתי נורא סקרן, בולע אנציקלופדיות סדרתי, ולא היה לי אף אחד שישביע סקרנותי.

השלב הסופי התחיל לפני כשנה וחצי בפרוייקט מלגה של ארגון החזרה בתשובה "ערכים", שם למדתי בצורה מסודרת את כל מה שיש לדת להציע, עשיתי לי חברים חרדים, הלכתי לישיבות, למדתי גמרא, משנה, תורה, קבלה, מנהגים, שבתות... דיברתי עם עשרות רבנים, ובגדול די זיעזעתי אותם עם שאלות שהם לא שמעו, והפחדתי אותם עם תשובות שהם לא הכירו.

מוזר, שדווקא בטכניון הרוחניות שלי הגיעה לשיאה. דרך הכיף האדיר של פסטיבל שנטיפי, לתוך הארת מודעות-על רווית הסמים של יום כיפור האחרון, לתוך שנה של קשר זוגי שבו בעיקר העמקתי בכל העניין הזה של אלוקות ונימוקים לקיומו. קראתי המון פילוסופיה ומדע בשנה האחרונה. רציתי למצוא את האלוהים, רציתי לחזור בתשובה, ובאמת שניסיתי. יש הרבה אושר בבורות.

לדאבוני, הייתי חכם מדי, אז הנה.

אני יודע שבערוב ימי השכל שלי ידרדר, שאשכח את הכול, ואתנקז ל-Wishful thinking כמו כולם... אז הנה. בעיקר בשבילי. סיכום תמציתי כל הסיבות, מכל הכיוונים שאני מכיר.

בריאת אדם

בריאת האדם, מאת מיכלאנג'לו בואונרוטי, 1475-1564
פרסקו, הקפלה הסיסטינית, ותיקן, רומא, איטליה

 
אבל לפני-כן - סיכום קצר של הצד הראשון.

בס"ד

הקבלה: סוד הבריאה

אמנם רוב הקבלה מכילה הבלים פולחניים פגאניים תפלים (אסור לשפוך מים חמים כי יש בהם נשמות, צריך לקרר אותם קודם. זה עולה ח"י שקלים), אבל יש גם את סוד הבריאה. סוד, שאגב  אינו מעניין הרבה אנשים, גם לא את החרדים עצמם. לא מפתיע, ודי עקבי לתפיסה של הדת כפולקלור תרבותי, ולא כאמת על-זמנית.

ועכשיו... חדש! לא צריך לחכות לגיל 40 בשביל ללמוד את זה, אחסוך לכם שנים של פרשנויות וספרים עבשים ואתן לכם את מהות הסיפור היחיד שמהותי שם. אשתדל לקצר. 

        "כי הרי דבר ידוע שבאהבה נברא עולם שום דבר אינו קבוע והנצח לא נמדד בזמן"

     (שוטי הנבואה)        

 אז למה הוא בכלל ברא את העולם?

לפני בראשית. הייתה לה ישות-אינסופית-נצחית-כל יודעת-כל יכולה-כל אוהבת ("אור האינסוף") והיה לה משעמם. היא רצתה להעניק מאהבתה האינסופית ולא היה לה למי. כי לא היה שום דבר. אז היא בראה מישהו פחות מוחלט מעצמה להעניק לו מאינסופיותה - את אדם קדמון רוחני. הוא בתורו התמלא בעונג של הקבלה, והיה לו סבבה. אבל היה דבר אחד שהוא רצה ולא יכול היה לקבל: להפך לקדוש-ברוך-הוא בעצמו. הוא הבין שמקסימום הוא יכול להעניק את שיש לו (אהבה, עונג) לישות נמוכה ממנו. כך נוצר עוד אדם קדמון רמה 2.

כך, בכל מיני גרסאות, הסיפור חוזר כמעט 10 פעמים (10 ספירות קדושה).  אחד מהאדמים/אלוהויות ("השכינה") הבין שהוא מקבל בחסד ולא בזכות, כלומר לא הרוויח את זה, והחליט לייצר את הספירה הבאה עם מנגנון זיכוך מובנה.  ואז...קאבום!! מפץ גדול! בראשית אמר אלוהים יהי אור!   ונוצר (Ex-Nihilo) כל הקוסמוס החומרי המוכר לנו, ובו האדם, ולו הניצוץ האלוהי.

לאדם זה, כמובן, יש בחירה חופשית לטוב ורע. אדם שבוחר רק טוב, ומעניק לאחרים שלא על מנת לקבל (דברים כמו טובות הנאה, כסף או בהקצנה אפילו שמיעת "תודה") מזדכך. הוא מתעלה רוחנית, ומגיע לאחלה של מדור בגן-העדן. הצדיקים משוכנים קרוב מאוד לזיו השכינה, והצדיקים הגמורים ממש ליד כסא הכבוד. וזהו, אושר אין סופי.

הם מקבלים בזכות. והאלוקים מעניק לבחיריו עונג אף גדול יותר מאהבתו האינסופית. [חברינו הנוצרים מוסיפים, שמלאכים ושדים עוזרים לנו להגיע להחלטות טובות ורעות.]

אתם מבינים, עמוק (מאוד עמוק) בפנים לא נוצרנו בשביל קיום מצוות או לימוד תורה... נוצרנו בשביל לאהוב  :-)

מקסים. נכון תענוג של סיפור יפה? - בואו נהרוס אותו קצת. 

הנחת יסוד פילוסופית:

דואליזם. כלומר העולם בנוי מ-2 אלמנטים יסודיים:
חומר - גלקסיות, אלקטרונים, כלי נשק, בעלי חיים וביולוגיית גוף האדם.
רוח - מעין משהו קסום שכזה שהוא רוח האדם - הנפש - אתם. הרוח הוטמעה בתוך החומר, ויוצאת ממנו רק במותו (או אם יש דיבוק או שד). אלוהים עשוי מרוח. והוא יצר את עולם החומר. במותנו אנו הרוחניים חוברים אל האלוה הרוחני.

הדואליזם, או הבעיה הפסיכו-פיזית, היא בעיה פילוסופית יסודית עתיקה, סבוכה בטרמינולוגיות פלצניות, שדנו בה מהרבה כיוונים עוד מימי יוון. אולי זה המחסום האחרון בהבנתנו המלאה את העולם. אך נראה לי, שהפסיכיאטריה המודרנית (20 שנים אחרונות), ותחום עיבוד המידע המלאכותי נותנים תשובה מטריאליסטית מספקת.

לכאורה, נראה - על פניו - שפועל יוצא של כל המדעים של 150 השנים האחרונות הוא, שאין כזה דבר "רוח". (לאונרדו דה-וינצ'י היה הראשון שתהה בכתב היכן היא נמצאת בין כל הגופות שניתח...).

 

לאונרדו דה-וינצ'י

לאונרדו דה-וינצ'י, צייר וממציא איטלקי, 1452-1519 

המחשבה האנושית היא תוצר של המוח החומרי, של רשתות נוירונים ביולוגיות. אנחנו התכנה שרצה על החומרה של המוח.

אם פוגעים במוח ע"י אנומליות גנטיות, תאונות פיזיות או פארמקולוגיה פסיכו-אקטיבית אזי ה"נפש" הטרנסנדנטלית שיושבת אצל האלוהים משתנה בהתאם למה שהיה צפוי לו היה מדובר בשיבוש סינפסות נוירוניות חומריות גרידא. באמת מוזר.

כיום, מחשבים הרבה יותר חכמים מאנשים בהרבה פעולות מנטאליות, ובינתיים (למזלנו) גם להפך. אנו קצת יותר מורכבים מחיות בעיקר מבחינה מנטאלית, אבל מבחינת סדר הגודל לא בהרבה - (Sentience Quotient).

מחשבים נזקקים בעיקר לסיליקון, ואנו נזקקים בעיקר לפחמן. (אגב, ניתן להחליף את רוב אטומי הפחמן שבגופנו בסיליקון, באמת!).

סתירות אמפיריות אפשריות לסיפור

1. חייזרים תבוניים כמונו או יותר נוחתים כאן (בוושינגטון, כדי לפגוש את הנשיא כמובן...) ומגלים לנו שטעינו. איננו נזר הבריאה, בעיקר כי לקדמונים שלהם גם היה אגו-טריפ מטורף, בו מצאו עצמם כמרכז העולם והעתק של האלוהים, שהוא בעצם העולם כולו. גם הם מיוחדים. ובמקרה שאנו מתעקשים יש להם את "לייזר אלף הצרחות"[1] כדי להוכיח לנו שהם צודקים.

2. בעתיד הלא רחוק (20 שנה?) בינה מלאכותית ממוחשבת כלשהי תדרוש הכרה חוקית לאחר שהגיע עצמאית למודעות עצמית, ובכך תראה לנו שמחומר אפשר לייצר גם רוח. רוח היא לא משהו בלתי תלוי בחומר.


סבבה, אז מה הם אומרים?

אם כולם ידעו את קיומו של האלוהים, לא יהיה צורך באמונה. אנשים יפחדו פחד-אלוהים מענישתו בעולם הבא, הוא עולם הנצח, לא תהייה בחירה חופשית אמיתית, וכולם יחזרו בתשובה. אז הבורא מסתיר עצמו מברואיו, ועובד דרך ניסים לא גלויים ב"הסתר פנים". כלומר, דרך הטבע.

העולם הוא מעין בועת מטריקס בה אנו חווים זמן כאלמנט בריאתי. אלוקים נמצאת מחוצה לה בלא-זמן, והיא יודעת את העתיד ללא הבדלה. בתוך חוקי העולם הזה אין ידע מוקדם, כי העתיד עדיין לא בא. לאלוהים אין בעיה כזו. רוח האדם הנובעת מהבורא כלואה בחומר, וחושי הבשר מדריכים אותה בסימולציה שממסכת את עינינו מן האמת - סימולציה שאנו קוראים לה "המציאות". בקבלה זהו "סוד הצמצום" -  שאנחנו מצומצמים מהאמת הקיומית, נמצאים בלא-יודעין בכלא של החומר הממסך את עינינו מן האמת של קיום רוחני טהור.

למרות ידיעתו האינסופית (גם של העתיד) הבורא בוחר שלא לדעת את עתידנו, ובכך לתת לנו בחירה חופשית (פרדוקס עתיק).

במעמד הר סיני הצמצום נשבר זמנית: האל התגלה ונתן לנו את תורתו משמיים, מעין ספר בישול לאיך אמורים לעבור את העולם הזה כמו שצריך. כמובן שהסיפור הנפלא הזה הוא תוצר של אבולוציה תרבותית בת כמעט 2000 שנים מאז מתן תורה, ואיננו חלק מהפולקלור של היהדות העתיקה בימי בית ראשון.

    "אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת" (גדול התנאים, המאה ה-1)

כל מה שכתבתי עד-כאן הוא הבסיס הפילוסופי לכל הדתות המונותיאיסטיות למיניהן,  לאו דווקא של היהדות. הנצרות טוענת שהאלוהים התחרט ונתן ברית חדשה, ושמאז הקרבתו של ישוע נכפר לאדם על חטאי גן העדן והוא נולד מזוכך (אם הוא נוצרי). האיסלאם אומר שהוא התחרט עוד פעם, ונתן למוחמד את הגרסה האלימה יותר להנצחת הברית. יתר ההבדלים הם זוטות פולחניות לא מעניינות, ותו לא (כמה בדיוק לשלם לאפיפיור ומאיזה צד כורתים את הדגדגן...).

אם כולם ידעו את קיומו של האלוהים, לא יהיה צורך באמונה

בס"ד השני

בראשית ברא האדם את האלוהים כדי שמישהו יברא את האדם. הנה הצד שאין מנוס ממנו. הצד השני. לפי סדר התפתחות וחשיבות. כתוב בתמצות רב, אני לא מתכוון לפרט יותר מזה, נקווה שיהיה ברור.

בריאת העולם

בריאת העולם
ג'אקופו טוריטי, צייר איטלקי, 1300-1270
פרסקו, כנסיית סנט-פרנצ'סקו, אסיסי, איטליה


המניפסט האתאיסטי - עשרת הדיברות של השכל הישר

1. הנחת כוונה

עובדה מעניינת היא, שבכל התרבויות, בכל הזמנים, התקיימה צורה זו או אחרת של אמונה בעל-טבעי, עם פולחן ספונטאני או לא מאורגן וללא תיאוסופיות ברורות לגבי מקור או מטרת הכוח. מיסטיקה היא אלמנט טרנס-תרבותי. למה?

מחקר אנתרופולוגי מרתק בנושא גילה, שהמשותף לכל תרבויות אלו אינו שאלות כמו "מי ברא את העולם? לאיזו מטרה? או למה אנו כאן?", אלא תופעה פשוטה בהרבה. הסיבה המרכזית לגדילה המטורפת של המוח האנושי בעשרות אלפי השנים האחרונות הייתה הניסיון להבין את הדבר המסובך ביותר שהיה בנמצא - בני אדם אחרים.

כאנשים בחברת אנשים, רוב התופעות המשמעותיות בחיינו הן תוצרים חברתיים של בחירות שעשו אנשים זולתנו, ומכאן הנטייה האנושית הטבעית לראות כוונה נסתרת מאחורי תהליכים יומיומיים. זה יעיל לחשוב כך, ובד"כ נכון. הבעיה מתחילה כשמשליכים את אפיק המחשבה הזה על תהליכים אקראיים שאינם קשורים להחלטות אנושיות: ירד גשם ברכה על השדה של השבט השכן ולא על שלנו? למה? למה התכוון הגשם? האם עשינו משהו רע? האם הוא כועס?

לכל כוונה יש מכוון, ומכאן בעצם מתחילה ההשלכה האנתרופוצנטרית. מהר מאוד מגיעים לאלי גשם, הקרבת בתולות (כולם אוהבים בתולות!), שריפה פולחנית של מזון (זה הדבר השני היקר לנו!), ואסטרולוגיה. מחפשים כוונה נסתרת בטבע, ומנסים באמצעות טכניקות שונות (קריאה בקפה, דילוגי אותיות) להבין מהי דעתו של האל. עם הזמן מתכנסים כוחות האלים. זאוס היה "מלך" האלים (לכל האנשים יש מלך, אז ברור שגם לאלים יש). והקדוש ברוך נקרא  "מלך מלכי המלכים". השלכה אנושית על תהליכים ועצמים שאינם קשורים לאנשים. טבעי.

אמונה בגורל היא דוגמא טובה להנחת כוונה קוסמית. היא גם דוגמא טובה לאי החשיבה עד הסוף של המאמינים, מכיוון שיש הרבה פרדוקסים שנובעים מאי הבחירה שמתלווה לגורל.  פתגמים כמו "אלוהים עוזר למי שעוזר לעצמו" רק מדגישים את זה עוד יותר.

רוב התופעות המשמעותיות בחיינו הן תוצרים חברתיים של בחירות שעשו אנשים זולתנו, ומכאן הנטייה האנושית הטבעית לראות כוונה נסתרת מאחורי תהליכים יומיומיים. זה יעיל לחשוב כך, ובד"כ נכון. הבעיה מתחילה כשמשליכים את אפיק המחשבה הזה על תהליכים אקראיים שאינם קשורים להחלטות אנושיות: ירד גשם ברכה על השדה של השבט השכן ולא על שלנו? למה? למה התכוון הגשם? האם עשינו משהו רע? האם הוא כועס?

2. הדחקת המוות

הדבר המשותף לכל הדתות, בכל העולם, בכל ההיסטוריה הוא דבר אחד. אפילו לבודהיזם, שכלל לא מאמין בקיום בורא לעולם, יש אותו מכנה משותף. למען האמת כל צורה של  מיסטיקה לא-תאיסטית בעליל מכילה את אותו האלמנט.

אז מהו המכנה המשותף בכל צורות האמונה בכלל האנושות?

המכנה המשותף הוא - שהמאמין אינו יכול למות!

זה כה פשוט, כה גאוני!

נראה שבטבע רק לאדם יש מוח מספיק גדול להכללה קוגנטיבית וצפיית עתיד כדי לדעת את מותו הוודאי. כדי להימנע ממשבר אקזיסטנציאליסטי ולהמשיך ולקיים את הגנוס האנושי (המין האנושי המוכלל) בא לידי ביטוי מנגנון פסיכולוגי ידוע בשם "הכחשה". המנגנון מינף עצמו דרך אלפי שנות פילוסופיה דתית, ובנה את מושג הנשמה הנצחית. כלומר, גם כשנראה לכאורה שאתם מתים, אתם בעצם לא!  האדם ממשיך להתקיים איכשהו ב"עולם הבא", על פרשנויותיו השונות.  קיום הנשמה הוא נקודה מרכזית בכל הפילוסופיות של כל הדתות וכל המיסטיקה מכל הסוגים, שבמרכזו התפיסה הדואליסטית הטרנסנדנטית שמניחה את יחוד האדם מכורח הבורא.

אפיקורס שאל לפני 2300 שנים (הרבה לפני שהתפתחנו מספיק בשביל שריפת ספרים מסודרת):

"למה שאפחד מהמוות?

אם המוות מתקיים, אז אני לא. אם אני מתקיים אז המוות לא. למה שאפחד מדבר מה שלא יכול להתקיים בו זמנית ביחד עם עצמי?"

(בגלל שאתה לא מת, טפשוני..)

אפיקורוס

אפיקורוס, פילוסוף יווני, 343-273 לפני הספירה.

המכנה המשותף בכל צורות האמונה בכלל האנושות הוא
שהמאמין אינו יכול למות!

3. מוסר

למה להיות טוב ומטיב לרעי ואחי?

בתכל'ס, אם אף אחד אינו רואה ואף אחד לא ידע, האם יש סיבה לא ללחוץ על הכפתור ההיפותטי שהורג 5 סינים עלומי-שם ומביא לך מייד שטר ירוק וריחני של 100 דולר? ולמה לא ללחוץ פעמיים?

אילו אלוהים היה אומר שמותר לגנוב ולרצוח, הרי היו אנשים מזועזעים קמים ואומרים שזה לא בסדר! אבל למה בעצם? כי הציווי האלוקי רק מאשרר את הערכים הפנימיים שלנו, נותן לנו מוטיבציה, הוא לא יוצר אותם.

בעיית ההנמקה של המוסר האנושי היא עתיקה וקשה,  וביחד עם עניין הדואליזם היוותה את הבסיס לכל הפילוסופיה. לאנשים מאמינים הבעיה נפתרת בפשטות ע"י הצו האלוהי ומיקום האדם כנזר הבריאה. ישו והדת הפופולארית שלו היה היחיד שהצליח למגר את המנהג הרומי (הנוראי) שהיה נפוץ מאות שנים ברחבי העולם העתיק: מכירת ילדי המשפחה מתחת לגיל 6 לעבדות (זה היה כסף טוב, לא היו אמצעי מניעה, וילדים קטנים אינם יכולים לעבוד גם ככה).

פרופ' ריצ'ארד דוקינס הראה בספרו ה"גן האנוכיי" שמשתלם להיות נחמד לגנים שלך, גם כשהם בגוף אחר. כלומר לצאצאייך, לבני משפחתך, לבני השבט ובגדול לכל האנושות. בסדר הזה. (אם את זקנה ערירית ומיזנתרופית, אז גם לחתולים זה משתלם).

שער הספר הגן האנוכיי

ואתה? היית לוחץ על הכפתור? כמה פעמים? 2 דקות עבודה ללמבורגיני. מצחצח גב מוזהב, לעומת זאת, עולה רק 3 סינים.

ההשתלמות הזו יצרה את המנגנון התת-הכרתי לטוב-הלב הרגשי, שאינו ניתן להסבר שכלתני פנימי. גם אהבה רומנטית אינה תמיד רציונאלית.

עם זאת, יש הרבה אנשים שזקוקים לתמריץ המוסרי-אלוהי בשביל להיות 'בני-אדם'. אימוץ קוד התנהגות 'נכון' אינו דבר טבעי להם. זו הסיבה היחידה שאני בולם מיכולתי המוכחת להחזיר בשאלה חבר'ה חרדים (אפילו רבנים).  אם האמונה עוזרת להם להיות נחמדים לבריות ולהימנע מרצח, אונס, ביזה או אפילו התאבדות - אז למה לעזאזל להרוס להם?...למרות שברמה האישית זו איננה הנקודה. הדת היא אחד הכוחות הכי הרסניים בהיסטוריה. לא היה שום כוח שבשמו שפטו, שנאו ונלחמו כמו הדת. חינוך לאי-סובלנות, בערות והשמדת הידע הם רק תוצרים נלווים לה.

מצד שני, ניתן גם לומר כמובן, שתהליך ההתפכחות של האנושות מהדת דרך הניהיליזם-המדעי-האתאיסטי של המאה ה-19 הוביל בעיקר...למשרפות באושוויץ, אבל זו פשוט אותה שנאת זרים אנושית באצטלה אחרת.  גם סטאלין הרג מיליונים, בלי אלוהים ובלי יהודים.

עם זאת אני בהחלט מאמין שצריך תרוץ יותר טוב, משהו אחר שיהווה את הבסיס הרוחני לאנושות מאשר הגרסה הנוכחית של הדתות - אותה גרסה שבכל דור ודור עומדת עלינו לכלותנו, מעוותת ע"י כהני הדת להסתה, עושק ושררה.

בכל אופן, זו הסיבה המוצהרת שאני שמעתי מאנשי-רוח בעלי שיעור קומה, מדוע הם אינם נואמים מעל במות-לא-קיימות של טקסי החזרה-בשאלה המוניים והיפותטיים...

מצד שלישי, דווקא יש רציונאל - ברמה החברתית. עם אנשים שאתה יודע שהתנהגותם מוגבלת ע"י קוד אתי מסויים ניתן להגיע להסכמים בעלי תנובה הדדית גדולה יותר, דרך הביטחון בבחירה שלהם.

דוגמא טובה לכך היא "דילמת האסיר" המפורסמת מתורת המשחקים. אם כל האסירים "לא מלשינים" (כלומר "מוסריים", בשפת רחוב), אז כל האסירים מרוויחים; אם אסיר אחד מלשין -  אז הוא דופק את כולם. מסקנה - שווה להסתובב עם חבר'ה מוסריים.

באופן כללי, זה תמיד מועיל, במיוחד בעת קונפליקט, להיות חלק מקבוצה בעלת קוד אתי הדוק וידוע, דרכו קל יותר לנווט במצב של חוסר וודאות.

בקיצור - זה משתלם להיות מוסרי. לא צריך לספר לעצמנו אגדות על מקור המוסר, או להפלות אנשים שאינם יראי שמיים.

הדת היא אחד הכוחות הכי הרסניים בהיסטוריה.
לא היה שום כוח שבשמו שפטו, שנאו ונלחמו כמו הדת.
חינוך לאי סובלנות, בערות והשמדת הידע הם רק תוצרי לוואי שלה.

4. סתירות פילוסופיות

הנחות היסוד של תכונות האלוהים מביאות לסתירה!

4.1  פרדוקס האומניפוטנציה

אם הוא כל-יכול וודאי ביכולתו לברוא, לדוגמא,  פאזל שהוא עצמו לא יוכל לפתור.   לא מסוגל לברוא שכזה? אז הוא לא כל-יכול.
בעסה.

4.2  אלוהים אוהב ומטיב

עוד לפני ספר 'איוב' עם הצדיק ורע לו, רשע וטוב לו, איזה יווני אחד שם לב לבעיה כללית יותר:

אפיקורס © שאל:

יש המון רוע ואי-צדק בעולם, למה?
האם אלוהים יכול למנוע רוע, אך לא רוצה? אז הוא רשע.
האם אלוהים יכול למנוע רוע, וגם רוצה?  אז מנין מגיע הרוע?
האם אלוהים לא מסוגל למנוע רוע, וגם רוצה?  אז הוא אינו כל-יכול.
האם אלוהים לא מסוגל למנוע רוע וגם לא רוצה? אז למה לסגוד לו כאלוהים?

(התשובה אגב, היא, שנסתרות דרכי האל. שזה כמו להגיד "אנילאיודע", רק בחרדית)

אם חשבתם שהרוע יכול לנבוע מהבחירה החופשית, אז יש לנו בעיה אחרת, חמורה הרבה יותר. קודם כל - למה הוא עשה את זה? למה הוא נתן לנו בחירה ביודעו שהתוצאה תהייה כל כך נוראית?

שנית - לא כל הרע בעולם נובע מהפעלת כוח הרצון של בני אדם. הרי ישנם אסונות טבע, מחלות, תאונות, רעב..

בנוסף, לפי אותה האמונה, לכל בעלי החיים אין בחירה חופשית, כלומר הם אוטומטים דטרמיניסטים חסרי רצון אמיתי. אם כך, למה הם נבראו כה אכזריים? חתולים משחקים עם עכברים, אריות יוצאים לציד שעשוע ומשאירים פצועים למות בשטח... מעשיהם הוא רצון האל הישיר -  להתעלל, לא לאהוב.

4.3 מסובב המסובבים

"לכל תופעה יש דבר מה שקדם לה - הסיבה שלה. סיבת הסיבות הראשונית לכל העולם לא מכילה סיבה משל עצמה והיא האלוהים".   הגיוני, לא?

זו אחת ההוכחות הכי עתיקות שיש לאלוהים. אבל לוגית - המשפט הזה הרי סותר את עצמו. הוא אינו הגיוני. ההנחה הראשונית שלו היא, שלכל דבר יש סיבה ואז הוא מסיק את... 

ההיפך? במתמטיקה קוראים לזה "הוכחה בשלילה". 

אלוהים

אלוהים כארכיטקט - מאת ויליאם בלייק, צייר אנגלי, 1757-1827

בנוסף, הגדרת האלוהים כמקור ראשוני קדום לקוסמוס מאוד רחוקה מתפיסתו כאל אישי, בוחן ומתערב. כך שהמסובב הראשוני, מעין "אלוהי הפילוסופים" הזה וודאי אינו יכול להיות אלוהי התנ"ך מלא הטינה, נקם, קנאה ואלימות. איינשטין אמר פעם שהוא לא יודע כמה ברירה הייתה לאלוהים אחרי שברא את העולם. וקצת לפני שנהייה מפורסם מספיק בשביל לצטטו, הוא הראה שהזמן הוא פונקציה של מרחב ולהפך. כך שגם השאלה "מה היה לפי הזמן? לפני המפץ הגדול?" כבר נפתרה לפני 100 שנים. שוב טיעון מבורות.

5. בריאת העולם

תכנון תבוני מול אבולוציה ביולוגית:

אם אתה הולך במדבר ורואה סלע, אין הסלע דורש הסבר. הוא מתאים לאזור ולמה שהיית מצפה למצוא בו. אך אם במדבר תתקל לפתע בשעון-יד זרוק בחול?  הרי השעון הוא מנגנון מורכב, בו עשרות גלגלי-שיניים קטנים הנעים להם בהרמוניה מושלמת. השעון מחייב שען שיבנה אותו. אין הוא "נוצר מעצמו".

אותו טיעון העלה הכומר פיילי בתחילת המאה ה-19, בעודו מתבונן בהשתאות המורכבות העצומה של הטבע סביבו, מביט ואינו מוצא לה הסבר. הנחת היסוד של פיילי וחבריו הייתה, שמערכות מורכבות חייבות להיווצר ממורכבות קודמת ('מתכנן'). כלומר, שהמורכבות בהכרח עולה בציר הזמן. זה נשמע די הגיוני, אחרי הכול זה Common sense. בני-אדם נוטים לבנות מערכות, אם-כך - ודאי שבני האדם נוצרו בידי מעין אדם-אלוהי חכם מהם. ובאמת, עד המאה ה-19 לא היה מוצא אינטלקטואלי מבעיית התכנון, וגם הקולניים שבאתאיסטים השתתקו כשנשאלו על מוצאם של המינים.

בריאת היקום

בריאת היקום - מאת פול גוגין, צייר צרפתי, 1848-1903
הגלריה לאמנות, אוניברסיטת רוצ'סטר, ארה"ב

הנחה זו נסתרה כשצ'ארלס דרווין הראה בגאוניותו מנגנון עיוור לשיפור עצמי דרך שינוי תכונות אקראי והכחדה מתוך תחרות על משאבים מוגבלים (אבולוציה). לפני מספר שנים טען מדען אחד בכנס נובל, שהגביע הקדוש של הפיזיקה הוא בסופו של דבר למצוא משוואה אחת שתתאר את כל היקום כולו, ותהייה פשוטה וקצרה דייה לשים על טי-שירט. לריצ'ארד דוקינס היה רעיון כזה:

Life is the non random survival of randomly varying replicators       

    [החיים הם תוצר ההישרדות הלא-אקראית של משכפלים-עצמיים המשתנים באקראיות]

 

משפט קצר זה הוא המשפט החשוב, המרכזי והגאוני ביותר בכל ההבנה האנושית את היקום כולו. (ברקים ברקע).

ביוטים ממוחשבים (מעין סוכנים ממוחשבים/צורות חיים וירטואליות) הראו שיפורים בזמן אמת על סקאלת-זמן של דקות בתוך סימולציות ממוחשבות, ואפילו יצרו צורות חיים טפיליות, וירוסים, טורפים ו"אוכלי-עשב". משחקי 'חיים' ממוחשבים יצרו מחדש ביוספרה שלמה, על כל כיוונה ומורכבותה, בלא שהקודים ליצירת "אוכלי עשב" וכל האחרים תוכנתו בידי מישהו. לבד. אף אחד לא תכנת. רק האבולוציה.

חיידקים פיתחו עמידות לאנטיביוטיקה במהלך מאת השנים מאז המצאתה. זנים של עטלפים לבנים החליפו את צבעם כשפיח הצטבר על העצים עליהם חיו. כל זני הכלבים, הסוסים וגם הפרות שלנו הם תוצאה של אבולוציה מלאכותית שהפעלנו על בעלי-החיים המבוייתים ב-13 אלף השנים שחלפו מאז המהפכה החקלאית.

האבולוציה היא אחת התופעות הכי מוכחות במדע, היא הבסיס לכל הרפואה, התרופות וחלק גדול מההנדסה של מטוסים ותוכנות. טיעוני הנגד של הבריאתנים - מגוחכים, לא עקביים ונובעים מבורות (יש מיקרו-אבולוציה, אבל לא מאקרו. נוצרו שינויים במינים קיימים אבל לא מינים חדשים, אם-כי הגדרתו 'מין' היא יחסית, ומכאן שבעצם לפעמים אמנם נוצרים מינים חדשים...).  

זה שיש תת תהליך מקומי במודל שטרם הוסבר לחלוטין, מודל השופך אור אדיר על הבנתנו את העולם, זה אתגר להמשך הפענוח, לא סיבה לצעוק בבורות "אלוהים עשה את זה!" ולהרים ידיים. היו כמה מאות שנים שזה היה נהוג, קראו להם The Dark Ages. ימי החושך, הרבה מכשפות נשרפו אז.

דרווין העלה רעיון מאוד מסוכן, כי בניגוד לכל יתר המהפכות המדעיות, הוא היה ניתן להבנה די בקלות. ללא מתמטיקה, וללא שפה מסובכת. דרווין שבר את הסכר לאתאיזם של ההמונים, הוא הראשון שנתן תשובה חלופית לשאלה היסודית של "אז מאיפה הכול הגיע?". עד דרווין לא הייתה תשובה טובה יותר מתכנון תבוני של הביוספירה (אלוהים עשה את זה).

צ'ארלס נתן לתרבות האנושית מזלג קטן ופשוט, שבעזרתו יכול היה כל אחד לבלוע כמויות הולכות וגדלות של הסברים נפלאים על כל עולם הטבע, האדם ורוח האדם. הביקורת היחידה שהושמעה כנגד תיאוריית האבולוציה היא, שעם מזלג כה קטן אי-אפשר לאכול כל כך הרבה, שאין מספיק זמן, שהוא לא מספיק גדול.

שער הספר מוצא המינים מאת צ'ארלס דרווין

חלפו להן כ-150 שנים מאז אותו ספר ראשוני, אבל תומכי התכנון התבוני ממשיכים להתבצר בפינה החשוכה האחרונה של הבורות, מתעלמים מכל המחקרים העכשווים וההתקדמויות האדירות שעשו חוקרים ב-6 הדורות שחלפו מאז פרסומו, והם ממשיכים להצביע על בעיות בתיאוריה, גם אם אלו כבר נפתרו לפני שנים רבות.

במו עיני ראיתי חרדים בעלי הכשרה בכימיה נואמים מעל בימה מול קהל טכניוני, ומצטטים את דרווין ישירות מהמאה ה-19 על-מנת להראות שאין בידו פתרון לבעיות בביולוגיה של 1952 שנפתרו לפני 30 שנה בשנות ה-80.

מה?? האם הם באמת לא התעדכנו? או שמא הם משקרים ביודעין? כלום לא היו אמורים לדעת שיש דוקטורנטים לביולוגיה בקהל? האם עכשיו הם יפסיקו לתת את ההרצאה, או רק יפסיקו לתת אותה בטכניון?

בנוסף, יש כאן שגיאה מתודולוגית: הרי מדובר כאן במדע ולא בדעתו האישית של צ'ארלס, אז איך העלאה באוב של מישהו מהמאה שלפני המאה שעברה אמורה להבהיר כאן משהו?  עם כל הכבוד, זה פשוט לא רלוונטי. זה כמו לתת לאחים רייט להטיס ג'מבו מודרני. אני אלך ברגל, תודה.

לצערי, נראה שזו גישה כללית בהלך החשיבה החרדי - פנייה לסמכות הטרנסנדנטאלית שהם מייחסים לחז"ל ולא להגיון הפשוט. הרי לא כל מי שחי במאה השנייה לפנה"ס היה בעל ידע רלוונטי לפתרון בעיות הלכתיות של המאה ה-21.

עצם הניסיון לבניית ידע דרך פלפול פרשנות מפרשי המפרשים, שפירשו בתורם את ציטוטי התורה, מביאה בסופו של דבר לטלפון שבור. כך לדוגמא "אסור לחטט באף בשבת", "חלב בת יענה אסור לאכילה עם בשר בקר אבל כן מותר עם בשר דגים" (שהם כידוע כלל אינם סוג של בשר), ואם קפץ החשמל בליל חורף קפוא של שבת הרי זו מצווה לשבת בחושך ולרעוד מקור.

מה?? עכשיו, איפה זה היה כתוב? האם לזו הייתה הכוונה?

דרווין לא הכיר גנים מהם, ולא הביא שום הסבר מספק למהות ה"חומר התורשתי", איך הוא נראה או איך הוא משתנה. את זה הביאו ווטסון וקריק לפני 60 שנים, כשקיבלו פרס נובל על גילוי הד.נ.א.

ומנין הגיעה ה"קופסא השחורה של דרווין" - אותו תא ראשון חי שיכול להתרבות? הבסיס לכל האבולוציה?

לא יודעים? אה-ה! וודאי אלוהים יצר אותו! 

נושא האבולוציה הכימית נמצא גם הוא תחת מחקר רציני, אבל היו המון התקדמויות יפות בנושא. עוד בשנות ה50 הראו, שחומצות אמינו (הבסיס לחלבונים) היו יכולות להיווצר ספונטאנית מתוך מרק כימי קדמוני. 30 שנים לאחר-מכן הראו, שפרוטו-תאים, מעין כדורי חלבון סגורים בעלי ציטו-פלאסמה נשמרת, יכולים להתרבות אפילו ללא ד.נ.א; פריונים יכולים "להדביק" חלבונים אחרים בצורה שלהם, וכו'. התיאוריה המשכנעת ביותר שנתקלתי בה עד היום הייתה של עולם מבוסס ר.נ.א, פרוטו-תאים חלבוניים בסריג, סימביוזה חיידקית (מיטוכונדריה, כלורופלסטים, ושכלולים לכיוון הכפלת הר.נ.א ליציבות של ד.נ.א, קידוד עצמי של חלבוני מעטפת התא וכו'.

שלא לדבר על דמיון גנטי מדיד בעץ-התפלגות המינים, על כך שניתן לצפות בכל השיירים הזואולוגים-היסטוריים שלנו אם מתבוננים בהתפתחות הזימים וקרומי השחייה אצל עוברים אנושיים וכד'.הנושא סבוך מאוד ודורש ידע מעמיק בביוכימיה, אל תצפו שאפרט כאן.

תכנון תבוני הוא אחד הנימוקים המרכזיים שעדיין נותרו בדיון האקדמי והציבורי היום, אבל הדיון הוכרע כבר ממזמן. הבריאה, כידוע, מאוד מאוד (מאוד!) רחוקה מלהיות מושלמת.

זה שיש תת תהליך מקומי במודל שטרם הוסבר לחלוטין, מודל השופך אור אדיר על הבנתנו את העולם, זה אתגר המשך הפענוח, לא סיבה לצעוק בבורות "אלוהים עשה את זה!" ולהרים ידיים

6.השלכות פסיכולוגיות

6.1 המערכת הערכית כאלוהות

שוב, לפני כ-100 שנים, בעזרת הקב"ה, עלה זיגמונד פרוייד על רעיון שהתחיל את מה שהיום נקרא פסיכו-אנליזה. הוא חילק את האישיות ל-3 גורמים, ומידל את חישול האופי האנושי כמלחמת איזון ביניהם. אחד מהם - הסופר-אגו -  אותה מערכת ערכית המתפתחת דרך הזדהות עם נושאי המסורת (בד"כ ההורים), היא הקול הפנימי שמראה לנו את קוד ההתנהגות החברתי המצופה. הסופר-אגו הוא מערכת האכיפה הפנימית שנכנסת לתוקף כשאנו מתרחקים ממערכת האכיפה החיצונית שהייתה רלוונטית בילדות  (יואבי, אל תחצה את הכביש לבד... וגם כשאימא לא מביטה, יואבי "יודע שאסור").

לאורגניזם האנושי בבגרותו יש צורך בהאנשה חלופית של אותה מערכת, והצורך הזה מתבטא באלוהים (שנקרא גם "אבינו שבשמיים"...). כשהבוגר כבר אינו תינוק, האב החדש גם הוא הרבה יותר חזק מהקודם. הוא כל-נמצא, כל-יכול, בוחן לב וכליות, יודע כל מעשינו, מעניש ומתגמל בהתאם ומנחם אותנו בתפילותינו.

זה שאנשים "מרגישים משהו", לא אומר שהוא אמיתי. הם עדיין מדברים אל עצמם, או יותר נכון - אימצו תבנית שיחה מקובלת תרבותית מהאגו לסופר-אגו.  כל סוג של הבעת חרטה היא תוצר של שיח שכזה.

6.2 בדידות קוסמית

קשה לאנשים לקבל שהם לבד, ושלאף אחד לא אכפת. מלבד אנשים אחרים כמובן, אבל גם להם בד"כ לא אכפת.לבד קיומי, אקזיסטנציאליסטי שכזה, שאין אהבה טרנס-אנושית, טרנס-תרבותית. יש רק את החברה שלך, או אשתך, וזהו. אם החבר הטוב שלך נהרג ואשתך עוזבת אז אתה לגמרי לבד. אין משהו מעל ומעבר שתמיד דואג לך ותמיד יהיה שם. אתה לא תינוק, ואבא לא ידאג ויגן עליך. יש רק אנשים אחרים.

ומה לעשות - הרוב המוחלט של האוכלוסייה אינו מודע בכלל לקיום שלך, ואלו שכן - אפאתיים לגביו. אלו שאינם אפאתיים לא בהכרח רוצים בטובתך, והמעטים שכן עושים זאת - פועלים מתוך אינטרס צר מקומי וזמני ולא בהכרח מתוך אהבה... כואב, הא?  יש תרופה.

ישות כל-יודעת כל-נמצאת כל-אוהבת היא נחמה עצומה לתחושה זו של בדידות אקזיסטנציאליסטית. אנו מביטים השמיימה ורוצים לדעת שקיומנו אינו בודד. שולחים חלליות יקרות לעומק החלל, מחפשים בקדחתנות תרבויות חוצניות מעבר לכדור-הארץ, אלוהויות אינסופיות שרואות את המין האנושי כחשוב באיזושהי דרך. תוהים אם אנו החיים התבוניים היחידים בקוסמוס.  רוצים להתפרסם, להיות חשובים.

עמוק בפנים כל בני אדם רק רוצים להאהב.

תכונה יסודית של הקיום שלנו כבני אדם היא, שהתודעה האנושית סגורה בפני תודעות אחרות.

המהות של עצמך, הזיכרון והרגשות - אינם ניתנים לתקשורת ישירה. רק ההד של החוויה הסובייקטיבית שלנו יכול להיות מתוקשר, וגם אז רק דרך צוואר הבקבוק ההבעתי הצר של דיבור, הבעות פנים ושפת גוף.

אנו מכירים אחד את השני בצורה לא ישירה, אך יש לנו דחף להיות בקשר עם אחרים. אהבה היא בדיוק אותו דחף. אנו כמהים לכבוד, להכרה, לאהבה. פוחדים להיות לבד. אנו כלואים בגוף שלנו, במוח שלנו, בראש שלנו. עמוק בפנים, במהותנו המטפיסית, אנחנו בודדים. המזור היחיד לבדידות האקזיסטנציאליסטית הזו הוא אהבה מהזולת - סימפטיה אפריורית ללא הבנה מלאה של התחושה שלך. אבל גם מזור זה הוא חלקי! זו תחושה שאנו נאבקים בה יום יום. אף אחד אינו יכול ב-א-מ-ת להבין אותך. אף אחד אינו יכול לדעת איך זה להיות את, כי לא ניתן לתקשר את החוויה הסובייקטיבית שלך.

בעסה.

דיאלוג תמידי עם האלוהים הוא תרופת פלא נפלאה לבדידות המטפיסית הזו. הדיאלוג הוא ישיר, האלוהים אינו מכיר אותנו דרך גופנו, שפתנו או תווך כלשהו, אלא ישירות - בתוך תודעתנו. הוא בכל מקום, יודע את כל שאנו יודעים, תמיד סולח לנו, תמיד אוהב אותנו. הטמעה זו של דמות שיח פנימי הולכת איתנו ביחד עם יתר המנגנונים הפסיכולוגים לכל מקום.

והנה, אנחנו אף פעם לא לבד.

6.3 משמעות לחיים 

מתוך האפר הרב שבהריסות המקדשים הרבים שבני האדם בנו לאלוהיהם, לאחר מאות שנים של אתאיזם, בינות לכל הפסלונים ההרוסים, נותרה עומדת זקופה רק דמות אחת. המהפכה המדעית והניהיליזם הפילוסופי, שנובע ממות האלוהים, השאירו את בן האדם לבד, בודד, עומד לו בגאון של ניצחון במרכז בית התפילה ההרוס, מדבר אל עצמו. שריד אחרון למלחמת השכל והמציאות בפנטזייה של המיתוסים.

אלוהים נותן המון משמעות לדברים קטנים ויום-יומיים; לכל דבר אפשר להאמין שיש סיבה. הרציונאל כבה, וההרגל כובש. מזל, קארמה, גורל, אסטרולוגיה, פתגמים כמו "בעזרת השם" או "ברוך שעשני כרצונו" מעבירים אחריות מסוימת מהדובר למשהו חיצוני לו. וכמו אצל ילדים - עם חוסר אחריות בא המון חופש. לאנשים מצליחים יש "מזל", ולאחרים יש פחות. כך האדם שומר על עצמו מהדבר הקשה ביותר לעשייה- שינוי בהרגליו. בחירה.

הרי מי רוצה לדעת שהוא פשוט מצבור אינטראקציות ביוכימיות של חלבונים חסר חשיבות, גרגירון זניח ואינפטיסימילי בקוסמוס עצום ואינסופי?

בלי אלוהים, שברא אותנו בצלמו ולמען סיבה ברורה, אין הרבה מנוס מלתת לחיינו משמעות בעצמנו. דוגרי, זה די מפחיד. גם אותי.

זה דורש בגרות. ישנם הרבה בוגרים ואף תרבויות שלמות במרקם האנושי שעדיין זקוקים לסיעוד ההורה ההיפותטי, הם עדיין ילדים.

    "ניטשה מת" -  אלוהים

7. ממנטיקה חברתית

נראה שכל הדתות החלו כצורך פסיכולוגי והמשיכו כמודל הנצחתי. דת היא הדוגמא הטובה ביותר ל meme תרבותי (ועברית, מם)

הגנים הם הספרים והערכים.  המסורת, שמלמדת שחשוב לעשות הרבה ילדים ולחנך אותם בערכי הדת היא מנגנון הרבייה. והאבולוציה ההדרגתית היא כל ההיסטוריוסופיה שסקרתי מקודם על הדחפים הפסיכולוגיים.

מוטציות אקראיות אפשר לראות בכל מיני כתות מעניינות כמו סיינטולוגיה (מודל הנצחה מושלם, ללא אלוהים) או החבר'ה שהאמינו שחייזרים על איזה מטאוריט עומדים לאסוף את נשמותיהם והתאבדו כולם (חייזרים במקום אלוהים, להתאבד זה לא מודל הנצחה טוב..).

שימור בסיסי הכוח של בעלי הסמכות לפרשנות לדת הוא חלק מרכזי בהיסטוריה של הדתות. סמכות כל-נוכחת בנפש כל נתין הוא כוח שיטור זול מאוד, שהדבר היחיד שיכול לפגוע ביעילותו הרבה הוא השכלה או מחשבה עצמית.

הכנסייה הקתולית הייתה הישות הפוליטית העוצמתית ביותר באירופה זה יותר מ-1200 שנים. למעמד הכוהנים בבית המקדש צריך היה להביא כסף וקורבנות, המלכות הפיאודלית שלטה מכוח רצון האלוהים, וקיסרי העולם העתיק הכתירו עצמם לאלים חיים. דתות הן אפקט-לוואי חולף ומשתנה של הרעיון המרכזי והיעיל מאוד לשליטה בבני אדם - צייתו או מותו  - אלוהים אמר.

זה די קשה להדיח או למרוד באלוהים. זה אותו סיפור בלשי אנושי ישן נושן - חפש את המניע ומצאת את הפושע.  המניע - הוא שימור מבנים חברתיים, כך שמוקדי הכוח לא ישתנו. האמצעים - כשרים כולם.

דתות הן אפקט-לוואי חולף ומשתנה של הרעיון המרכזי והיעיל מאוד לשליטה בבני אדם - צייתו או מותו - אלוהים אמר

8. על-טבעי והמתודולוגיה המדעית

עוד מכיתה ג', כשהתלהבתי מסדרת ספרי "כישוף" נורא, רציתי למצוא משהו כמו קסם. משהו על-טבעי, שיאפשר לי לרחף, לדעת את העתיד, להטיל כישופים. כל דבר! ככל שחקרתי כך התאכזבתי לגלות שלא קיים שום אלמנט על טבעי.  "מה... גם לא שטות  Xשאני ממש מאמין בה"? נכון. גם זה. אין כלום.

ג'יימס רנדי, הקוסם המפורסם שסיים את קריירת האשליות המפוארת של אורי גלר ושל "מרפאי האמונה" למיניהם, העמיד פרס כספי לכל מי שיראה תחת תנאי מבחן מבוקר כל תופעה "על טבעית" כלשהי. הפרס עומד מיותם מבעלים כבר 40 שנה!  כיום הסכום הוא מליון דולר. 40 שנים ואף לא אדם אחד עבר את מבחן הישימות הראשוני (לא הרבה העזו לגשת).

עם זאת, מה זה בכלל "על-טבעי"? האם זה משהו שהמדע לא יכול לטפל בו? (מוויקיפדיה, אני כתבתי):

Science is reasoned-based analysis of sensation upon our awareness. As such, the scientific method cannot deduce anything about the realm of reality that is beyond what is observable by existing or theoretical means. When a manifestation of our reality previously considered supernatural is understood in the terms of causes and consequences, it acquires a scientific explanation.

9. התורה היא אש אלוקים חיים

כל מי שבאמת קרא, ולא מתוך החינוך החרדי שמתעלם מכל מה שלא נעים לו, ודאי שם לב שכתבי הקודש מכילים המון סתירות, פורנוגרפיה, אלימות קיצונית, שנאת נשים ושלילת זכויות-אדם. שלא לדבר על הניסיונות המגוחכים ליישב את 7 ימי הבריאה מול המדע, את זה שארנבת אינה מעלה גרה, שבקבלה יש דיונים על הצבע האהוב על שדים, שהרמב"ם הצהיר שבעצם אין בכלל שדים אבל זה יעיל לספר שיש, שפאי הוא בדיוק 3, למה העולם שטוח, ועוד המון שטויות שמצריכות אתר שלם בכדי לפרטם.

אם אלוהים כתב את זה, אז למה יש כל כך הרבה שגיעוט קתיו?

כתבי הקודש מכילים המון סתירות, פורנוגרפיה ,אלימות קיצונית, שנאת נשים ושלילת זכויות-אדם

10. אלוהות כהרגל

הרבה חרדים מתפעמים מן האשליה שהם רואים את האלוהים בכל מקום - בנטילת ידיים, בעננים, בשתן של החתול, ושאם רק אתאמץ ואלמד תורה איזה 7-8 שנים אראה זאת גם אני. טוענים שיש להם תובנה כלשהי, שהיא בלתי ניתנת להסבר  (אני מאמין שאם מישהו לא יודע ללמד משהו, אז הוא לא באמת יודע אותו, כיוון שידיעה אמתית כוללת בתוכה גם את היכולת להסבירה לאחרים).

כמעט התפתיתי. אבל כפיזיקאי, אני רואה פיזיקה בכל מקום, באדהזיה של המים, במטענים האלקטרוסטאטיים של העננים, צבע השתן שנובע מהתפרקות ההמוגלובין של החתול... בכל דבר.  אנו מורגלים לחפש תבניות מסוימות, ואז... מוצאים אותן. אם אלמד או אעסוק ביזמות עסקית 7 שנים בטח אראה הזדמנויות לכסף בכל מקום. אז מה?

האמת העצובה היא שאנשים לא באמת מחפשים תשובות. הם רגילים. לחיים שלהם, לאמונה שלהם, למה שאמרו להם. מצביעים ליכוד, כי אבא שלהם הצביע, ומרגישים ציונות כי הם נולדו לעברית.  אני חושב שאין בכלל מה להתחיל לדבר על טקסי נטילת ידיים לפני שאני משוכנע ומבין את סיבת הבריאה ומהותה. חרדים עם פז"מ של 30 שנה יודעים הכול על הניואנסים הפולקלוריסטים לשפוך מים על יד ימין ורק אז על שמאל, וההפך ביום שבת. הם לא יודעים כלום על מהות וסיבה.

להינדים יש סיפורים חמודים על אלים עם 8 ידיים ופילים מדברים, אבל גם הם לא באמת מאמינים בזה, וזה גם לא באמת רלוונטי. מה שרלוונטי בדת שלהם זה שהבת של השכן היא מקאסטה (מעמד) נמוכה יותר, שאסור לאכול פרות ושאת המתים שמים בנהר.

דורגה

האלה ההודית דורגה

זו הדת. פולקלור, הרגל, לא אמת, לא מהות.

אהוד ברק אמר פעם שלו היה נולד בלבנון ולא בישראל, היה וודאי היה נהפך למנהיג מקומי (טרוריסט) מוכר.

אנשים לא באמת חוקרים, לא באמת יודעים, ולכן גם לא באמת בוחרים. כל אדם מותח את הגבול הסובייקטיבי בו הוא מוותר לסקרנות שלו. נראה לי שהגבול שלי נמתח הרבה יותר מדי גבוה.

לא כולם רוצים או מסוגלים להבין, אבל כולם בטוחים שכן.

אנו מורגלים לחפש תבניות מסויימות, ואז... מוצאים אותן...

לסיכום

מהבדידות האינטלקטואלית והקושי הגדול בליקוט מידע על מידע על הנושא, נראה שהתחביב הכי נדיר בכל הקיום האנושי זו הפילוסופיה (מיוונית - "אהבת הידע"... הממ...)

בשנה החולפת, החרדים האלו שנטעו בי הרהורי כפירה - בכפירה שלי! אז הייתי הוגן אינטלקטואלית לעצמי וחקרתי עד הסוף. אני מקווה שהמניפסט האתאיסטי הזה מכסה את כל הבסיסים.

נראה שהעלייה ברמת החיים, יחד עם המהפכות הפוליטיות לדמוקרטיזציה וליברליזם הם שיצרו את התשתית לחברה האתאיסטית של היום. הם ולא שום נימוק רציונאלי-מדעי אחר, ממנו ממילא רוב הציבור (מאמין או לא) בור לחלוטין.כמו כן, בכל מקום בעולם שבו אין דמוקרטיה או רמת החיים נמוכה, תמיד ניתן לראות אותו - את אלוהים, על צורותיו השונות, מרים את ראשו העייף והמזוקן. אז מה, "מר פיגמנט" - אתה אומר שאתה אתאיסט?

לא, בכלל לא.

נראה לי שנתינת כותרת מיוחדת לאנשים המכחישים דבר מה נותן כבוד לא ראוי לדבר אותו הם מכחישים. אחרי הכול, אין לנו מילים מיוחדות לבדל אנשים שאינם מאמינים ברוחות, מכשפות או אחד מהאלים היווניים...

בעזרת השם יתברך המאמר הזה ירווני בתחושת סגירה, ואפסיק לבזבז זמן על הווירוס המחשבתי הזה.  התנערתי ממנו כבר בגיל צעיר,אבל עכשיו - או-הו...עכשיו אני כבר מחוסן לגמרי.

ואם קראת עד לכאן, וטרחת להבין את הכול - אז גם אתה.
עכשיו, ספרו לי - autobouncer@gmail.com

החיסון הרוחני הזה באמת כאב יותר
 מהדבר הזה עם המזרק?

 



[1] בהומור: הכוונה למכשיר עינויים, שמחלץ את האמת בסגנון ימי ביניים. ידועה הרי השאלה המפורסמת של האינקוויזיטורים הספרדיים  Do you wish to confess or to be purified by pain?
האדם יודע שהוא עומד למות. אם הוא יודה - אז במהירות, ואם הוא "יטוהר" בכאב - אז בזוועתיות איטית.
לחייזרים יש מכונה דומה, מלאה טכנולוגיות ולייזרים, שמשכנעת אנשים בנכונות האלוהים שלהם,  והיא נקראת "לייזר אלף הצרחות"


ינואר 2007