אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
חופש - יומן אירועים - דת ומדינה
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > מאמרים וספרים  לגירסת הדפסה     


שתי השקפות עולם

עזרא רזניק


עזרא רזניק נולד בארה"ב אך גדל בירושלים. הוא בעל תואר שני במדעי המחשב מהאוניברסיטה העברית, ועובד כמפתח תוכנה בחברת היי-טק וכמורה בבי"ס תיכון בירושלים.

לפני 14 מיליארד שנה נולד עולמנו במפץ גדול. מתוך צפיפות וחום אינסופיים פרצה ההתרחבות הקוסמית האדירה הנמשכת עד לימינו. גלקסיית שביל החלב, אחת מתוך מיליארדים של גלקסיות, היא ביתם של בין 200 ל-400 מיליארד כוכבים. מערכת השמש שלנו נוצרה לפני 4.5 מיליארד שנה, מתוך קריסתו של ענן בין-כוכבי ענק. אור מקיף את כדור הארץ בשבריר שנייה, אך לוקח לו מאה אלף שנים כדי לחצות את הגלקסיה שלנו. אור הכוכבים שאנו רואים בשמיים יצא לעברנו לפני שנים אינספור, ורבים מאותם כוכבים כבר אינם קיימים.


גלקסיית שביל החלב
גלקסיית שביל החלב


לפני 3.5 מיליארד שנה, כבר היו חיים על פני כדור הארץ. מתוך בלילה של רכיבים פשוטים, נוצרו תאים המסוגלים לשכפל את עצמם. דרך שינויים הדרגתיים לאורך מיליוני שנים, התפתחו צורות חיים רבות, כאשר כל אחת מותאמת לסביבתה. ההוראות לבניית אורגניזם מקודדות בתוך התאים של האורגניזם עצמו, בשפה מדעית המשותפת לכל החיים על פני כדור הארץ: DNA. מיליונים רבים של מינים מגוונים חיו כאן, אך למעלה מ-99 אחוזים מהם כבר נכחדו. דינוזאורים, למשל, שלטו בעולם במשך 160 מיליון שנה, עד להיעלמותם הפתאומית לפני 65 מיליון שנה.

לפני כמה מאות אלפי שנים, באפריקה, עלה לבמה המין שלנו. למרות שאין ספק בדבר קרבתנו הפיזית לבעלי חיים אחרים (94 אחוזים מה-DNA שלנו זהה לזה של שימפנזות), יש לנו מוח מפותח המאפשר שימוש בשפה וחשיבה מופשטת. כך יכולנו ליצור תרבות וטכנולוגיה, ושינינו את פני כדור הארץ לבלי היכר. ככל שהידע וההבנה שלנו מתקדמים, יש בידנו את האפשרות להשפיע יותר ויותר על עולמנו ועל חיינו. וירוס האבעבועות השחורות, לדוגמה, שהרג מאות מיליוני בני אדם במשך אלפי שנים, הושמד כליל לפני שלושים שנה כתוצאה ממבצע חיסון כלל-עולמי.


האבולוציה של האדם
האבולוציה של האדם


אנחנו בעלי החיים היחידים המסוגלים לצפות את מותנו. גם כדור הארץ לא ישרוד לנצח: בעוד 5 מיליארד שנה תיכנס השמש שלנו לשלבי חייה הסופיים ("ענק אדום" ולבסוף "ננס לבן"), ועולמנו יושמד. לגבי גורלו הסופי של היקום כולו - כמו רבות מהתעלומות המעניינות ביותר, שאלה זו עדיין נותרת פתוחה.

תיארתי השקפת עולם אחת. הנה אחרת:

היקום כולו נברא על ידי ישות כל-יודעת וכל-יכולה - אלוהים. אלוהים עדיין משגיח עלינו, יודע את מחשבותינו, ומצפה שנעבוד אותו ונסור למרותו. לפני כמה אלפי שנים, אלוהים גילה את כוונותיו לבני האדם באמצעות ספר (מדריך מושלם ונצחי לחיים נכונים), אותו העניק לשבט יחיד במזרח התיכון של תקופת הברזל. מסתבר שהמוות אינו סופי: לאחר שגופנו ימות, נשמתנו האלמותית תעמוד למשפט בפני האלוהים. אם לא קיימנו את מצוותיו - ניענש, אך אם נימצא ראויים בעיניו נזכה להתאחד עם אהובנו ולחיות חיי נצח בעולם אחר - טוב לאין שיעור מהעולם הזה.


בריאת האדם
בריאת האדם בידי אלוהים
מיכלאנג'לו בואונרוטי, הקפלה הסיסטנית, הותיקאן, רומא, איטליה


עיקר טענתי צריכה להיות ברורה כבר בשלב זה, אבל הרשו לי לומר את הדברים במפורש. להשקפת העולם הראשונה אקרא מדעית ולשנייה אקרא דתית, ואנסה לעמוד על המאפיינים שלהן ועל היחסים ביניהן.

אם נשאל את עצמנו מהיכן הגיעו שתי השקפות העולם, ומדוע אנשים תומכים בהן, נמצא הבדלים מרחיקי לכת. השקפת העולם המדעית היא תוצאה של תהליך המערֵב ניסוי, שיקול דעת ותיקון שגיאות, כך שהבנתנו את העולם משתפרת בהדרגה לאורך השנים. התיאוריות המדעיות משתכללות (או מוחלפות) ללא הרף, במטרה להסביר טוב יותר את העובדות. (כדאי להדגיש שהמדע אינו מתיימר להיות מושלם או סופי; ישנן שאלות חשובות שאין למדע עדיין תשובות עבורן, ויתכן שלעולם לא יהיו). השקפת העולם הדתית, לעומת זאת, טוענת שברשותה אמיתות נצחיות וסופיות שאינן פתוחות להערכה מחדש. האמונות הדתיות מקורן בעידנים של בורות - ימים שבהם לא ידעו למה יש בצורת, למה אנשים חולים, מה גורם לרעידות אדמה ולהרי געש, היכן ביקום אנחנו נמצאים, ואיך הגענו לכאן. במובן מסוים, השקפת העולם שכיום נקראת דתית הייתה פעם השקפת העולם המדעית: זהו ניסיון להבין ולהסביר איך העולם עובד. אבל האם ניסיון קדום זה רלוונטי לימינו?

הסיבה שבגללה אנשים תומכים בגישה המדעית היא פשוטה: המדע נתמך על ידי ראיות חזקות. המדע מסביר אינספור תופעות טבעיות בצורה אלגנטית, ומספק חיזויים מדויקים של תרחישים עתידיים, למשל, המועד המדויק של ליקוי חמה שיתרחש בעוד אלף שנה. לדת אין תכונות אלו: אין בתורה אף פסוק שלא יכול היה להיכתב על ידי בן אדם שחי בתקופת הברזל. אם כן, מדוע אנשים מאמינים בהשקפת העולם הדתית? נבחן מספר סיבות אפשריות.

אמנם נכון שהשקפת העולם הדתית יכולה להיות נכונה, במובן שלא ניתן להוכיח בוודאות שהיא אינה נכונה, אבל זו אינה סיבה טובה להאמין. אין סוף לדברים שיכולים להיות נכונים: אי אפשר לשלול באופן מוחלט את קיומם של מכשפות, רוחות רפאים, וכדומה. בכל תחומי חיינו, איננו נוטים להאמין שמשהו הוא אכן נכון, אלא אם כן קיימות ראיות התומכות בכך. טענות יוצאות מגדר הרגיל דורשות ראיות יוצאות מגדר הרגיל. זו בדיוק הסיבה בגללה כל אדם דתי מאמין שכל הדתות האחרות שגויות (אמונותיהן של דתות שונות בדרך כלל סותרות זו את זו, לכן לא יתכן שכולן נכונות).


pigeon

אין ספק שהגורם העיקרי לכך שאדם מחזיק בדת מסוימת הוא המסורת המשפחתית אותה למד כילד - מה שאומר שכל אדם דתי חייב להאמין שהיה לו המזל להיוולד לתוך הדת הנכונה. אבחנה זו לבדה צריכה להספיק על מנת לערער את בטחונו של כל אדם באמיתות הדת המסוימת שלו. נוכל אם כן להניח בבטחה, שהטענות המטפיזיות של כל הדתות אינן נכונות. עם זאת, אין זה אומר שההשלכות ההתנהגותיות של כל הדתות זהות. אמונות מסוימות גורמות להתנהגויות מסוימות, שעלולות להיות טובות או רעות. בלי קשר לאמיתותן, האם יתכן שדת (מסוימת) טובה לנו?

רבים טוענים שהדת היא מקור המוסר. אם אף אחד אינו משגיח עלינו, ואין שכר ועונש המצפים לנו בעולם הבא, אז מדוע שנתנהג בצורה מוסרית? יש אפילו מי שטוען, כי ללא הנחייה אלוהית כלל לא היינו יודעים להבחין בין טוב לרע. יש לומר כי רעיונות אלה מעליבים מאוד את טבע האדם, ולכן נשמח להיווכח שאין שום ראיות התומכות בהם. אגב, המסקנה העולה מטענות אלו היא, שאנשים דתיים עושים מעשים טובים מתוך רצון לזכות בתגמול ולהתחמק מעונש, או שהם פשוט מבצעים את הפקודות שניתנו להם מבלי להטיל בהן ספק. (האם אנשים אלה מודים שללא הדת הם היו גונבים, רוצחים ואונסים ללא אבחנה?) נראה שגישה זו הופכת את מעשיהם הטובים של אנשים דתיים לפחות מוסריים ולפחות ראויים להערכה.

למזלנו, ברור שאיננו מקבלים את המוסר שלנו משום ספר עתיק. ראשית, רוב האנשים הדתיים בימנו פשוט מתעלמים מחלק גדול של המצוות המופיעות בספרים הקדושים - כי אנחנו חושבים שהן אינן מוסריות! למשל, התורה מצווה באופן ברור על הריגתם של מי שנושא את שם האל לשווא, של עובדי אלילים, של כופרים, של נואפים, של הומוסקסואלים, של מכשפות ובעלי אוב (!), של ילדים לא ממושמעים, של מי שעובד בשבת, של מי שמקלל את הוריו, של נשים שאינן בתולות ביום חתונתן, של נשים מאורסות שלא צעקו מספיק חזק כשאנסו אותן... הרשימה המזוויעה נמשכת ונמשכת. לעומת זאת, מדוע איננו קונים ומוכרים עבדים? מדוע אנחנו (לפחות חלקנו הנאור) מקנים זכויות שוות לגברים ונשים? לא בגלל הדת, אלא למרות הדת. בדיוק כפי שהבנתנו בענייני ביולוגיה ופיזיקה השתפרה לאין שיעור במהלך אלפי השנים האחרונות, כך השתפרה גם הבנתנו בענייני מוסר. איננו מזקוקים להתגלות אלוהית כדי לדעת שאכזריות ורמאות הם רעים, בעוד אדיבות והוגנות הם טובים; אנחנו מסוגלים להבין זאת בכוחות עצמנו, כפי שרוב האנשים אכן עושים, בהתבססם על השכל הישר ועל עובדות החיים. (במקרה זה אנו נעזרים גם בנטיות האנושיות המולדות לחמלה ושיתוף פעולה שהן תוצאה של האבולוציה שלנו).


pigeon

האם יתכן, לעומת זאת, שהדת גורמת לאנשים להתנהג בצורה פחות מוסרית? האם יש מעשים לא מוסריים הנעשים רק על ידי אנשים מאמינים ולא היו נעשים על ידי מי שאינו מאמין? הרשימה ארוכה עד כאב. האמת היא שהדת גורמת לפגיעה במוסר בכמה דרכים. ראשית, הדת יוצרת הבחנה עקרונית בין בני אדם, מתייגת אותם, יוצרת הפרדה בין 'אנחנו' ובין 'הם'. מסיבה זו הדת גורמת לסכסוכים ומחלוקות, ומקשה על יישוב סכסוכים קיימים. שנית, הדת מנתקת את המוסר ממה שצריך להיות עיסוקו היחידי: שלומם של יצורים הכרתיים (כמונו). סדרי העדיפויות של מי שלוקח את עקרונותיו המוסריים ישירות מתוך טקסט עתיק יהיו בוודאי מעוותים. אין שום עניין מוסרי בנושא אכילת בשר וחלב יחד, או טלטול חפצים בשבת, או כיצד אנשים מבוגרים בוחרים לענג את עצמם. אבסורדי להתייחס לנושאים כאלה בתור שווי-ערך מבחינה מוסרית לשאלות הנוגעות לסבל אמיתי של בני אדם (או בעלי חיים אחרים). ומן העבר השני, אינספור מעשים לא מוסריים בעליל, הגורמים סבל ממשי (ובדרך כלל מיותר לגמרי) בעולם, נעשים בכל יום מסיבות דתיות מובהקות.

למרות שהאמונות הדתיות אינן נכונות, ועל אף שאיננו צריכים את הדת כדי להיות מוסריים, ואף על פי שהדת יכולה לגרום לאנשים להיות פחות מוסריים, האין זה נכון שדת מתונה גורמת ליותר תועלת מנזק? האין זה נכון שהדת מחזקת משפחות, מאחדת קהילות, נותנת לאנשים אומץ ונחישות, מניעה אותם להיות אנשים טובים יותר?

קודם כל, אין שום סיבה לחשוב שלא ניתן להשיג את כל היעדים הללו מבלי להאמין בטענות לא מבוססות, מבלי לשקר לעצמנו ולילדינו לגבי מה שאנחנו יודעים (ולא יודעים) על העולם. בכל מקרה, אנחנו משלמים מחיר כבד עבור הפצת אמונות דתיות. ראשית, עצם המוכנות להאמין בדברים ללא ביקורת וללא דרישה לראיות - דוגמאטיות - היא המקור לרוב הרוע בעולם. חשיבה כזו מעודדת חוסר יושר אינטלקטואלי, המאפשר הצדקת דברים איומים. שנית, דתיים מתונים התומכים בהשקפת העולם הדתית ורוצים שיכבדו אותה ויעבירו אותה לדורות הבאים מנציחים בפועל את השסעים הקיימים בחברה (למשל בין יהודים למוסלמים). כמו כן, הם מחבלים באפשרות להתנגד לקיצוניים - שהרי הקיצוניים פשוט לוקחים את "מצוות האלוהים" ברצינות ומנסים לקיימה באופן מדויק. כל עוד אנחנו נמנעים מלבקר כל אמונה שאינה מעוגנת בראיות, כל עוד נתייחס לעקרונות ולטקסטים דתיים בצורה מיוחסת ומכובדת, נמשיך לראות קיצוניים המצדיקים את התנהגותם הלא מוסרית באצטלה של אמונה דתית. דתיים מתונים חולקים באחריות למעשים אלה, והם נמצאים בעמדה חלשה מאוד אם ינסו לשכנע את הקיצוניים בכך שאינם מבינים את הדת, ושהם מסלפים את דבר האל - הרי הקיצוניים יודעים מה כתוב בספרים הקדושים (והאל המקראי אכן אינו מתון). צעד הכרחי במאבק בקיצוניות הוא להתעקש שאין לפטור שום אמונה, ואין זה משנה כמה היא עתיקה, מהחובה להצדיק את עצמה באופן הגיוני. אמונות שאין מאחוריהן סיבות טובות אינן ראויות לכבוד.


pigeon

כדאי לפעמים לקחת צעד אחורה מחיינו המוכרים, ולהסתכל עליהם מנקודת מבט חיצונית. אם צורת חיים לא מוכרת תעבור מסע של שנות אור בחלל ותגיע לכדור הארץ, מה היא תחשוב על האמונות, המנהגים והטקסטים הדתיים שלנו? יתר על כן, אם יהיו כאן בני אדם בעוד אלף שנים, מה הם יחשבו? האם לא יסתכלו על הדתות של היום כמו שאנו מסתכלים על זאוס ופוסידון וציד מכשפות וקורבנות אדם? בקושי יצאנו מתקופת הינקות של המין האנושי, והציוויליזציה שלנו שברירית ביותר. המשך קיומה אינו מובטח. ההישגים היקרים לנו ביותר הם תוצאה של רציונאליות, וניתן להרוס אותם על ידי אי-רציונאליות. עלינו להיות מודאגים מאוד כאשר קיים כוח בידם של אנשים החושבים, שההיסטוריה נמצאת תחת השגחה אלוהית, ומובטח שבסופו של דבר הכול יבוא על מקומו בשלום. הדבר היחיד המבטיח שיהיה לנו עתיד משותף הוא הנכונות להשתתף בשיח רציונאלי, המוכנות לשנות את דעתנו בפני ראיה או טענה משכנעת, ברגעי האמת. האפשרויות היחידות העומדות בפנינו עלולות להיות הידברות או אלימות. ועם אמונה הרי אי-אפשר להתווכח.

אני טוען כי השקפת העולם הדתית היא לא-רציונאלית, הזויה ומסוכנת. זה אינו מפתיע שמאז ומעולם דתות הפגינו עוינות כלפי המדע: ההבנה המדעית של העולם מחליפה את ההבנה הדתית, ועקרונות ההיגיון והיושר האינטלקטואלי מראים שהאמונה הדתית משוללת כל יסוד. הברירה שלפנינו היא בין מציאות לאשליה עצמית, בין רציונאליות לדוגמאטיות, בין ניסיון הוגן להגיע לאמת לבין נחישות עיוורת לשמר מסורות עתיקות בכל מחיר וכנגד כל הראיות. בעולם של נשק מודרני, עצם הישרדותה של הציוויליזציה תלוי על כף המאזניים.

השקפת העולם הדתית היא לא-רציונאלית, הזויה ומסוכנת


דצמבבר 2009



חברים ב- עוצב על ידי