אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
תרמו לעמותת חופש
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > מאמרים וספרים  לגירסת הדפסה     

הדת אכן חיונית, יאמר פרויד - כשלב אחד בדרך לבגרות האנושות

מאת אקו

טענה אחת מרבים להשמיע אנשים דתיים: הדת חיונית לאנושות. לא ייתכן בלעדיה, הם אומרים. והא ראיה, שלא ניתן לתפוס את העולם האנושי בלי הדת. הדת, על כל צורותיה, מילאה תפקיד חשוב ומכונן ביצירת התרבות, החשיבה והחברה על שלל חוקיה. ולמעלה מזה: דורות ספורים לפנינו, הדת מילאה בפועל, בחיי היומיום, תפקיד מרכזי בהווייתו של כל יהודי - בעולמו הרוחני ובעולמו הגשמי, בתפיסתו את עצמו ובתפיסתו את המציאות בה הוא נטוע. לטענה זו נלווית פעמים רבות טענה אחות: נתבונן נא בספרי היהדות, אומרים המאמינים, ונראה אוקיינוס אדיר ועמוק של מחשבה, מאמץ אינטלקטואלי, תובנות חיים מרשימות והתבוננויות חדות. כיצד ייתכן שדורות רבים כל כך שפכו מליבם וממוחותיהם אוקיינוס כה אדיר לתוך כלי הקיבול של הדת, אם כלי זה אינו אלא כלי של הבלותות, כפי שהחילוני טוען? אם העיסוק בדת היווה את פסגת החשיבה האנושית מאז ראשיתה ועד עתה, לא ייתכן שהדת שקרית.

על טענות אלו ברצוני להציע כאן תשובה חילונית אחת - אחת מני רבות. מקורה של תשובתי הוא זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, ששלח ידו גם בחשיבה האנתרופולוגית אודות מקורות התרבות האנושית. תמצית תשובתי היא זו: הדת היא אמנם חיונית לאנושות - אך היא חיונית בתור שלב אבולוציוני. היא אינה אלא שלב אחד גרידא של החשיבה האנושית, שלב הכרחי אמנם, אך שלב שיש להתקדם אל מעבר לו. פרויד מציע לנו להתבונן על התודעה האנושית הקולקטיבית, כפי שהתגלמה בבני אדם מראשית חייהם בחברה לפני אלפי שנים ועד היום, כמו על תודעה של תינוק שמתפתח והופך למבוגר. כמו תינוק, כך התודעה של האנושות בכללה היא תודעה צעירה, העוברת שלבים שונים של ילדות בהתפתחותה לקראת הפיכתה לבוגרת. אם נתבונן על התפתחות הציוויליזציה, נראה כי ראשית התרבות היא בדת. הדת הייתה, ומן ההכרח שתהיה, ראשית התפתחותה של התודעה האנושית החברתית.

רגשותיהם של בני האדם זה ביחס לזה, וביחס אל הטבע, מן ההכרח היה שינביעו ריטואלים דתיים ועימם תפיסה דתית. במעיין תמצית רדוקטיבית, ניתן לומר כך: עמוק בתוך תת המודע של בני האדם קיננו רגשות הרסניים - ועימם רגשות אשמה ורצון לכפר - כמו גם רגשות של פחד מהבלתי ידוע - וכן רצון לשלוט בטבע המאיים והבלתי נשלט - וכדי לתעל את כל אלו ולספק להם מענה, נולדה הדת. הדת, כתופעה חברתית, אפשרה לבני האדם לתעל את רגשותיהם ההרסניים לאפיקים מועילים, ועל ידי כך לכונן חברה סדורה. הרצון לשלוט בטבע, ההרסני וחסר הרסן, שיכול באבחה אחת למוטט גורלות בני אדם, גורם לחשיבה מאגית ולהאנשה של כוחות בלתי-אנושיים, כאילו יכול היה האדם לגרום במחשבתו או במעשים מאגיים-סימבוליים להורדת גשם ולמנוע שיטפון, אם רק יבקש מן הטבע באופן משכנע.

בתוך ההתפתחות של התודעה האנושית מילדות אל בגרות, מן ההכרח שתהיה דת. דת היא שלב חיוני ביצירת הציוויליזציה. רק מתוכה יכולים להתפתח חוקים, מוסר, תרבות, אמנות, ואף מדע. אכן, גם מדע נולד מן הדת. דת אינה אלא השלב הילדותי, המאגי, של התבוננות בטבע - אך ללא שלב זה, לא ייתכן מעבר לשלב הבא, הרציונלי, הסדור, הוא המדע. כי לולא הדת, לא היה האדם אף מתחיל לנסות לתפוס משהו מן הטבע בכוחותיו. (האם בכך שאמרנו כי הדת היא אימו-הורתו של המדע, אמרנו כי היא נעלית עליו? להיפך: הוא נעלה עליה.)

איננו מכחישים את חשיבותה של הדת רוב ימי האנושות. נהפוך הוא: הדת הייתה הכרחית. אלא שהיא הייתה הכרחית כשלב חולף, כשלב של ילדות, של חשיבה ראשונית ותמימה. היא הכרחית כמה שכונן בעבר את יסודות החברה, את החשיבה האנושית, את המוסר ואת האמנות. אך כעת, משבגרה האנושות, אין היא הכרחית עוד. כך הוא האדם הבודד: חיוני לאדם שיהיה תינוק פעוט, ושיחשוב כדרך התינוקות, ושיתפוס את העולם דרך אשליותיו וחשיבתו המאגית. אדם לא נולד בתור מבוגר, ואומלל הוא התינוק אשר מכריחים אותו לחשוב כמבוגר - דבר זה אף לא ייתכן. החשיבה הילדותית היא הכרחית להתפתחותו השכלית והרגשית של אדם. היא חלק בל-ייפרד מכינון אישיותו, מבניית האני שלו, מעיצוב רגשותיו ושכלו. אך בכך אין אנו אומרים, שאדם שהוא כבר מבוגר, עליו להמשיך ולחשוב כילד (או אפילו כנער מתבגר). נהפוך הוא.

מכאן גם עולה התשובה לשאלה, כיצד זה שאל הדת נוקז אוקיינוס של מחשבה עמוקה, ועדיין אנו טוענים שאין בה אמת? על-כך נשיב כי הדת הייתה בעלת תפקיד חשוב ומכונן לא רק בעצם יצירת החברה האנושית, אלא גם בכינון החשיבה האנושית על כל הסתעפויותיה, ולכן אין פליאה שהיא קיבלה אל תוכה את כל התובנות העמוקות, ההתבוננויות החדות, והמחשבות המורכבות. עם זאת, בכך אין אנו למדים על היותה אמיתית. מכך אנו למדים אך ורק על תפקידה החשוב בהיסטוריה האנושית. אם נפקח עיניים ונתבונן, נראה שרוב המחשבות בימינו כבר גדלו וצמחו כל כך, שהן השתחררו מחיק הדת, ופרצו להן תחומים משלהן, ומשעשו כך כבר לא נזקקו עוד לחיקה החמים של אמם הראשונית. על כן, יכול אדם לקבל את כל היפה, המחכים, והעמוק שצמח בקרב הדת, בלא לקבל את הדת גופא. כך עושים, למעשה, רוב בני האדם בעולמנו, דתיים וחילוניים כאחד - בין שיודעים הם, ובין שלא.


נכתב: אפריל 2005; פורסם: אוגוסט 2013



חברים ב- עוצב על ידי