הנכם צופים בגירסת הדפסה של הדף/מאמר הנוכחי.
לחצו כאן לגירסה המקורית

חוזה עם הסיטרא אחרא

אוסף ציטוטי ההלכה האורתודוקסית

מאת כפיר וליאור - חברים ומסייעים בצוות "חופש"

מבוא | פדופיליה והתעללות בילדים | מיניות | נשים | שנאת ורדיפת החילוני | שנאת ורדיפת הגוי | איוולת ושטות | אלימות או אמצעי שליטה אחרים | יחס ההלכה לנכים | כשרות ומאכלים | מראי מקום |
קישורים נוספים וסרטונים

 

מבוא

המשנה היא אוסף חוקים והוראות פעולה, אשר לפי האמונה היהודית האורתודוקסית ניתנה בעל פה למשה ביציאת מצרים. לכן היא גם נקראת "התורה שבעל פה".

חז"ל דנו רבות בבליל התורה שבעל פה ומוחם הקודח עבד שעות נוספות עד שנוצרו חוקים נוספים על החוקים שניתנו, לפי האמונה, למשה במעמד הר סיני. אוסף החוקים המדובר אינו מופיע בטקסט של התנ"ך, אלא מתיימר להיות פרשנות אלוהית של החוקים הכתובים בו, שנמסרה למשה ועברה במסורת מפה לאוזן, מאב לבנו במשך דורות - משהו כמו משחק "הטלפון השבור" הגדול ביותר שנראה אי פעם.

בדור שלאחר חורבן בית המקדש השני ומרד בר כוכבא, הוחלט להביא את המסורות ששויכו לסיני - בצרוף תקנות חדשות של חכמים - לעריכה מסודרת ולכותבן, מחשש שיישכחו. מי שפעל רבות למען קיבוץ המסורות והעלתן על הכתב היה רבי יהודה הנשיא.

אנו בכוונה משתמשים בניסוח "על פי האמונה האורתודוקסית" ולא "האמונה העברית" או ניסוח דומה אחר, מהסיבה הפשוטה שהעברים בארץ כנען כנראה מעולם לא קיבלו אף אחת מהתורות הללו. אנו יודעים היום שהתורה שבכתב נכתבה על ידי מספר סופרים והועתקה ושונתה על ידי אינספור מעתיקים ומשחזרים, כל אחד עם המטען הפוליטי שלו, לאורך תקופות של מאות שנים, עד שהתגבשה לכדי הטקסט שאנו רואים היום.

לגבי התושב"ע: אנו יודעים היום שחלק גדול מהעם לא קיבל אותה כלל כלגיטימית: זרמים גדולים מהעם, כגון הצדוקים, שעימם נמנה מעמד הכהונה הגדולה עד לשושלת בית חשמונאי, כלל לא ראו במשנה דבר שיש לייחס לו משמעות אלוהית. במציאות המשנה היא בפשטות אוסף אמירות, מנהגים וחוקים, שמתבסס במקרים רבים על הקאנון המקראי וכן על חוכמה עממית מקובלת - אוסף שהתגבש במשך הדורות בהם העם, או חלקו, עבר ממצב של שבטים נודדים להתיישבות של קבע, והתמודד עם בעיות חדשות שלא ניצבו בפניו קודם לכן, כגון חקלאות וריכוז פולחן.

הזרם של הפרושים - אבות האורתודוקסיה, אם תרצו - החליט כי אלוהים נתן למשה בסיני שתי תורות ושהמשנה היא דבר האלוהים עצמו, לא פחות. בהמשך, לאחר שהמשנה כבר הועלתה על הכתב ונחתמה על ידי התנאים, הגיע דור חדש של אנשים, שהיה נחוש להלעיט את הלבלר המסכן (אשר נאלץ לרשום הכל) בשילובים של אגדות עם ופירושים מתוחכמים לאותה המשנה, וכן לחלקים שלא עברו את הצנזורה ולא נכנסו למסכתות הרשמיות (הן "הברייתות") ולתורה שבכתב שכבר הייתה די מגובשת. מתוך הטקסטים המקודשים הללו הם ניסו להסיק הלכות עולם, כמו גם לשכלל ולגבש את החוקים והמנהגים שנקבעו ומוסדו במשנה. אלו הם האמוראים אשר יצרו את הגמרא שביחד עם המשנה מהווה את התלמוד.

חלק גדול מהציבור הדתי והרבני טוען כי גם התלמודים הללו הם חלק מהתורה שבעל פה, וכל שאמרו האמוראים כותבי התלמוד, גם הוא דבר אלוהים חיים להתפאר, ולא כפי שהוא בפשטות - מעשה ידי אדם.

המשנה מכילה, בין היתר, אוסף גדול של חוקים וציוויים, וכך גם חלקים ניכרים מהתלמוד. חוקים וציוויים אלו הם ההלכות שעלינו לקיים ולעמוד בהן על פי תפיסת העולם הדתית-אורתודוקסית. התלמוד, מתוך היותו על פי המסורת "הרחבה" של המשנה, קיבל תוקף כקובע האחרון בכל עניין של הליכה אחר חוקים וציוויים אלו, והוא גובר בכך גם על המשנה וגם על הקאנון המקראי עצמו. עקרון זה תופס גם אם התלמוד עומד בסתירה כמעט ישירה לטקסטים שקדמו לו, שנאמר "הלכה עוקרת מקרא".

חופש

התלמוד הבבלי אינו ערוך כספר חוקים אלא בלילה של דיונים הלכתיים, דברי אגדה וסיפורי מעשיות, שזורה וארוגה במגוון רב של נושאים, כחיבור של דיונים בנושאים שונים העובר מנושא לנושא, קופץ ומדלג מדיון משפטי לאגדה, מאגדה למעשה שהיה וממעשיה חוזר לדיון ההלכתי. פעמים חורץ דין ופעמים משאירו פתוח, כדרכם של אנשים הנושאים ונותנים. אף על פי כן אפשר להתייחס אליו כאל "ספר חוקים", למרות שאינו כתוב ככזה, והמבקש להסיק את ההלכה מן הגמרא יצטרך לעמול רבות בתוך ים של פלפולים, אגדות וסיפורים.

הרמב"ם, רבי משה בן מימון, מחכמי המאה ה-13, לקח את בליל הפלפולים הזה וקיבץ אותו לפי סדר לקובץ הלכות. לאוסף הזה הוא קרא "משנה תורה". חיבור הלכתי כביר זה, הוא גולת הכותרת של כתביו ההלכתיים של הרמב"ם ונחשב ליצירה המסכמת והמקיפה ביותר של התורה שבעל פה. הרמב"ם לא היה היחיד שעשה זאת, ולמרות שעם הזמן רבנים הוסיפו והחמירו את ההלכות עד כדי פיצול בספרות ההלכתית (שהצריך במאה ה-16 את "שולחן ערוך" של הרב יוסף קארו, אשר איחד את כל הדברים הללו בתוך קובץ הלכות גדול חדש) - עדיין נחשב ה"משנה תורה" לספר ההלכה העיקרי שעל פיו יישק דבר ושעליו בנויים אורחות חייו של המאמין. בספר זה נתמקד בפרוייקט שלפנינו.

למרות שאכן חל שינוי איטי בהלכה עם הזמן, חשוב לציין כי לפי האמונה האורתודוקסית לא ניתן לחלוק על ההלכה או על מקורותיה ולא ניתן לשנותה. היהודים הרפורמים והיהודים הקונסרבטיבים אינם מקבלים את ההלכה בצורה זו ועשו מאמצים להוציא ממנה ולתקן את החלקים הבלתי-ראויים, כגון אפליית הנשים הנוראה שהאורתודוקסיה נגועה בה. זהו ההבדל המהותי בין הפלגים, אך האורתודוקסים מוקיעים את הזרמים הללו על כך.

העניין הוא שרוב הדתיים האורתודוקסים אינם מכירים את כל חוקי ההלכה, וכנראה שבעיקר אין הם מכירים את צידה המכוער של זו, אך זה לא מפריע לאיש מהם "לקדש" את הדברים הרשומים בה כדברי אלוהים חיים שאין לשנותם לעולם. הרעיון שמנחה את הפרוייקט שלפנינו הוא ליידע יהודים אורתודוקסים בפרט ואת עם ישראל בכלל ברשום שם, כדי לתרום לשינויו של מצב זה.

הציטוטים הבאים לקוחים כולם מה"משנה תורה" לרמב"ם, אותו ספר הלכות גדול וחשוב. כולם מופיעים עם מראה מקום, כך שכל אדם יכול לקרוא את הציטוטים במקורם. נכון לזמן כתיבת שורות אלה, ניתן למצוא את כל הציטוטים באתרי האינטרנט של "מכון ממרא" או באתר "סנונית".

באתר "סנונית" אף הגדילו לעשות וצירפו כותרת "הלכה למעשה לכל יהודי בזמננו" ואתר "מכון ממרא" ציטט את הדברים הבאים: "בשם ה' אל עולם" (בראשית כא, לג). "אז לא אבוש בהביטי אל כל מצוותיך" (תהילים קיט ,ו). לדידנו, ישנה בושה גדולה בחלק מפסוקי ההלכה הללו והם אינם מתאימים ליהודים בני זמננו.

חופש

לקורא המאמין האורתודוקסי, אנו מודעים לעובדה כי קיים סיכוי רב שאינך מכיר את ההלכות הללו, כי רבניך לא ינדבו מידע זה. אם כך, לאחר קריאת הציטוטים ולקבלת העובדה שאלה הם חוקים בלתי נפרדים ומקודשים לאדם האורתודוקסי, יש לפניך שלוש אפשריות:

  1. להחליט כי אינך מקבל את ההלכה בשלמותה כ"זה ראה וקדש" ובעצם להחליט בעצמך מה ראוי ומה לא ראוי לקיים מתוך אותה ההלכה - לא בשונה מכפי שנהגו הרפורמים והקונסרבטיבים - ומי יודע, אולי אפילו לאמץ את גישתם במלואה.

  2. להחליט כי אתה נוהג כך, תוך כדי שאתה מצהיר על עצמך כאורתודוקסי, ובכך הופך להיות "רפורמיסטי בארון".

  3. להחליט כי אתה נשאר אדם אורתודוקסי [1]. וזו כמובן זכותך, אך כפי שאתה שעוד תראה בהמשך, יש בזה בושה גדולה [2].

לקורא החילוני, ייתכן ויקשה עליך לקבל את העובדה שהציטוטים הללו הם חלק מהאורתודוקסיה וייתכן ותאמר שזו לא יהדות בכלל. עם זאת, דברים אלו הם אכן חלק מהאורתודוקסיה, ולא חסרות דוגמאות הממחישות זאת. במהלך יוני 2009 פורסם כי אברך שדרס קופאית אתיופית לא הורשע "משום שביקש סליחה מהקורבן לפי הנחיות הרמב"ם". עוד דוגמאות לכך שפסוקי ההלכה "חיים ובועטים" ניתן למצוא בפרסומים בעיתונות [3] [4] או באתרים דתיים שונים המצטטים את משנה תורה או מפנים אליה. בקהילת חב"ד, למשל, לא רק שלומדים את ההלכות הללו אלא אף חוגגים את סיום הלימוד. ברשת אף מופיעה יוזמה להכניס את "משנה תורה" למקצועות הלימוד [5].

לפעילי החופש ולפעילים ברשת או בכל מקום אחר, אנא עשו שימוש באינדקס הנ"ל בתבונה בויכוחיכם עם מוכרי הדת לסוגיהם.

צולם בתל אביב 12.06.2009
על קיר בית הכנסת שברחוב יהושע בן נון מספר 9

הציטוטים הבאים מכילים תכנים קשים המכילים פדופיליה, התעללות בנשים, התעללות בחיות ועוד.

לתחילת הדף

 

פדופיליה והתעללות בילדים

הפירוש מראה מקום הציטוט קישור

ילדה בת 12 עד 12.5 אשר ילדה תינוקות נחשבת לבוגרת גם אם לא צמחו לה שיערות ערווה.

ספר נשים -- הלכות אישות -- פרק ב -- פסוק/ים י

הבת שילדה אחר שתים עשרה שנה--אף על פי שלא הביאה סימן, לא עליון ולא תחתון--הרי זו גדולה: בנים, הרי הם כסימנין.

קישור

ניתן לקדש ביחסי מין ילדה בת שלוש שנים ויום אחד, בתנאי שיש את הסכמת אביה [6]. מתחת לגיל זה לא ניתן לקדשה בבעילה, גם אם אביה אישר זאת (אך עדיין ניתן לקדשה במילים או בכסף, ומותר לבעול ילדה הקטנה מגיל שלוש כי אין ביאתה ביאה).

ספר נשים -- הלכות אישות -- פרק ג -- פסוק/ים טו

ואם הייתה בת שלוש שנים ויום אחד, מתקדשת בביאה מדעת אביה; פחות מכאן--אם קידשה אביה בביאה, אינה מקודשת.

קישור

אדם האומר לחברו, אם תהיה לך בת, היא מקודשת לי בחפץ כלשהו, הקידושין תקפים בתנאי שאשת החבר כבר מעוברת ושקיבל את הסכמתו, אך ראוי שהאב יקדש את ביתו בקניית החפץ שוב לאחר הלידה. קרי, מותר לקדש עוברים תחת תנאים מסוימים.

ספר נשים -- הלכות אישות -- פרק ז -- פסוק/ים כא

האומר לחברו, אם ילדה אשתך נקבה, הרי היא מקודשת לי בזה--לא אמר כלום; ואם הייתה אשת חברו מעוברת והוכר העובר, הרי זו מקודשת. וייראה לי, שצריך לחזור ולקדש אותה מאביה אחר שתיוולד, כדי שיכניס אותה בקידושין שאין בהן דופי.

קישור

אם אב מיעד את בתו הקטנה לנישואים, ולא פירט מי הקטנה. ברירת המחדל היא הקטנה ביותר שניתן לקדש.

ספר נשים -- הלכות אישות -- פרק ט -- פסוק/ים יא, יב

מי שיש לו שתי כיתי בנות משתי נשים, וכולן ברשותו, וקידש אחת מהן ובשעת הקידושין אמר לבעל...וכן אם קידש בתו הקטנה--אף על פי שיש לומר, שמא קטנה שבקטנות, או קטנה שבגדולות, או גדולה שבקטנות שהיא קטנה מן הקטנה שבגדולות--הרי כולן מותרות, חוץ מן הקטנה שבקטנות; והיא לבדה המקודשת...

קישור

ילדה קטנה בת שלוש ומטה שנבעלה ע"י אדם גדול, נשארת בתולה, כאילו לא נבעלה כלל. גם ילד בן תשע ומטה שמקיים יחסי מין עם אישה גדולה, האישה כאילו לא נבעלה.

ספר נשים -- הלכות אישות -- פרק יא -- פסוק/ים ה

קטנה בת שלוש שנים ולמטה שנבעלה, אפילו בא עליה אדם גדול--כתובתה מאתיים: סופה שתחזור בתולה כשאר הבתולות. וכן גדולה שבא עליה קטן מבן תשע שנים ולמטה--כתובתה מאתיים, כאילו לא נבעלה כלל: שביאת בן תשע שנים ויום אחד, ביאה; פחות מזה, אין ביאתו ביאה.

קישור

אדם אינו חייב לכלכל את ילדיו לאחר שהגיעו לגיל 6.

ספר נשים -- הלכות אישות -- פרק יב -- פסוק/ים יד

כשם שאדם חייב במזונות אשתו, כך הוא חייב במזונות בניו ובנותיו הקטנים, עד שיהיו בני שש שנים...ואין כופין אותו לזונם, אחר שש.

קישור

ילד בן תשע יכול לייבם את אשת אחיו המת, קרי לקיים יחסי מין עם אשת אחיו ואין לו ברירה אחרת כי אינו יכול לבצע טקס החליצה.

ספר נשים -- הלכות ייבום וחליצה -- פרק א -- פסוק/ים טז

כבר ביארנו בהלכות אישות שבן תשע שנים ויום אחד, ביאתו ביאה; ודבר זה, הלכה מפי הקבלה. לפיכך יבם קטן שרצה לייבם אשת אחיו--אם היה בן תשע שנים ויום אחד, מייבם, אבל אינו חולץ עד שיגדיל וייבדק...

קישור

אם אישה נבעלה ליבום ע"י ילד בן 9 ומעלה, והילד מת, היא אינה נבעלת ע"י אחיו הגדול אלא חולצת. לפי ההלכה, העדיפות לייבום נתונה לאח הקטן.

ספר נשים -- הלכות ייבום וחליצה -- פרק ו -- פסוק/ים לד

בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו, ומת כשהוא קטן, ונפלה פעם שנייה לפני אחיו הגדול--הרי זו חולצת, ולא מתייבמת: שביאת בן תשע כמאמר מן הגדול, כמו שביארנו; ונמצא עליה, זיקת שני יבמין.

קישור

מבוגר המקיים יחסי מין עם ילדה הקטנה מגיל 3 שנים פטור מעונש, כמו כן, אישה המקיימת יחסי מין עם ילד הקטן מגיל 9 פטורה מעונש.

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק א -- פסוק/ים יג

כל אישה אסורה מאלו--אם הייתה בת שלוש שנים ויום אחד ומעלה--גדול הבא עליה, חייב מיתה או כרת או מלקות; והיא פטורה מכלום, אלא אם כן הייתה גדולה. ואם הייתה פחותה מזה--הרי שניהן פטורין, שאין ביאתה ביאה. וכן אישה גדולה שבא עליה קטן--אם היה בן תשע שנים ויום אחד ומעלה--היא חייבת כרת, או מיתה, או מלקות; והוא פטור. ואם היה בן תשע שנים ולמטה, שניהם פטורין.

קישור

מבוגר המקיים יחסי מין עם ילד הקטן מגיל תשע ראוי שיקבל מלקות בלבד.

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק א -- פסוק/ים יד

הבא על הזכור, או הביא זכור עליו--כיון שהערה--אם היו שניהם גדולים, נסקלים: שנאמר "ואת זכר--לא תשכב, משכבי אישה" (ויקרא יח,כב), בין שהיה בועל או נבעל. ואם היה קטן בן תשע שנים ויום אחד ומעלה--זה שבא עליו או הביאו על עצמו, נסקל; והקטן, פטור. ואם היה הזכור בן תשע או פחות, שניהן פטורין; וראוי לבית דין להכות הגדול מכת מרדות, לפי ששכב עם זכור, ואף על פי שהוא פחות מבן תשע.

קישור

ילד בן 9 עד 13 המקיים יחסי מין עם בהמה פטור מעונש אך יש לסקול את הבהמה. ילד בן 9 ומטה המקיים יחסי מין עם בהמה גם הבהמה וגם הוא פטורים מעונש. עיקרון דומה נוגע לילדה בת שלוש.

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק א -- פסוק/ים יז

קטן בן תשע שנים ויום אחד שבא על הבהמה, או הביאה עליו--היא נסקלת על ידו, והוא פטור; היה בן תשע או פחות, אין סוקלין את הבהמה. וכן קטנה בת שלוש שנים ויום אחד שהביאה בהמה או חיה עליה--בין בהמה גדולה, בין בהמה קטנה, כיון שהערת בה הבהמה, בין כדרכה בין שלא כדרכה--הבהמה נסקלת; והיא, פטורה. ואם הייתה גדולה, שניהן נסקלין; ואם הייתה מבת שלוש שנים ולמטה, אין הבהמה נסקלת.

קישור

אדם שבועל נידה חייב בעונש כרת אפילו אם הנידה היא תינוקת בת יומה (תינוקת בת שלוש ומטה מותר לבעול אם אינה נידה, ובת שלוש ומעלה, רק לאחר נישואין).

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק ד -- פסוק/ים א

הנידה, הרי היא כשאר כל העריות. המערה בה, בין כדרכה בין שלא כדרכה--חייב כרת: ואפילו הייתה קטנה בת שלוש שנים ויום אחד, כשאר עריות--שהבת מיטמאה בנידה, ואפילו ביום לידתה, ובת עשרה ימים, מיטמאה בזיבה. ודבר זה מפי השמועה, שאין הפרש בין גדולה לקטנה, לטומאת נידות וזיבות.

קישור

דם הבתולים לא מטמא את האישה, כי הוא נגרם ממכה ולא יוצא מתוך "מקור הדם" שברחמה (חכמים חשבו שלאישה יש "שק" של דם ברחם וממנו נוצר הוולד, ושהדם הזה הוא הנוזל וה"מזדהם בטומאה" בזמן הנידה). אדם הנושא ילדה מתחת לגיל 12, בין אם קיבלה בעבר מחזור ובין אם לאו, הרי היא מותרת לבעלה כשהיא מדממת, בשל ההנחה שמדובר בדם שנובע מקריעת הבתולין - וזה כך עד אשר תתרפא ה"מכה" ותפסיק לדמם משם. לאחר מכן כל דם שנוזל לילדה הוא בחזקת דם נידה.

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק ה -- פסוק/ים יט

דם בתולים, טהור הוא; ואינו לא דם נידה, ולא דם זיבה, שאינו מן המקור, אלא כמו דם חבורה. וכיצד דין הבתולה בדמים: אם נישאת קטנה--בין לא ראת דם מימיה, בין שראת דם בבית אביה--הרי זו מותרת לבעלה, עד שתחיה המכה: שכל דם שתראה, מחמת המכה הוא. ואם ראתה דם אחר שתחיה המכה, הרי זו נידה.

קישור

מותר לבעל לבעול ילדה קטנה (עד גיל 12) שמדממת בגלל קיום יחסי מין לא הגבלה.

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק ה -- פסוק/ים כב

קטנה שנישאת ונעשת נערה תחת בעלה, ועדיין הדם שותת מחמת המכה--כל בעילות שבעל כשהיא קטנה, נחשבת לו כלילה אחת; ומשלימין לו ארבעה ימים, בימי הנערות. ואפילו היו השלושה ימים שנותנין לה בימי הנערות בסירוגין, ובעל בכל שני חודשים לילה אחת--הרי זה מותר: והוא, שלא תחיה המכה.

קישור

בתולה שנבעלה ובפעם השניה יצא ממנה דם היא נידה כי דם הבתולים יוצא רק בפעם הראשונה לקיום יחסי מין. אם הבתולה קטנה מגיל שלוש, אזי בכל מקרה היא אינה נידה כי זהו דם הבתולים.

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק ה -- פסוק/ים כה

הבועל בתולה, ולא יצא ממנה דם, וחזר ובעלה, ויצא דם--אפילו הייתה קטנה, הרי זה דם נידה: שאילו היה דם בתולים, היה בא בתחילה. הבועל פחות מבת שלוש שנים ויצא דם, הרי זה דם בתולים.

קישור

ילד שאימו הולידתו מחוץ לנישואין, אדם שאינו יודע מיהו אביו ואדם מאומץ שאין יודעים מי הוריו - הינו פסול חיתון, ואינו יכול להינשא לישראלית. באופן איום ונורא - החוקים הללו חלים גם בישראל של 2010.

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק טו -- פסוק/ים יט

דין תורה שספק ממזר מותר לבוא בקהל, שנאמר "לא יבוא ממזר, בקהל ה'" (דברים כג,ג)--ממזר ודאי אסור לבוא בקהל, ולא ספק; אבל חכמים עשו מעלה בייחוסין, ואסרו כל הספקות לבוא בקהל. לפיכך ממזר ודאי, מותר לישא ממזרת ודאית. אבל ממזר ספק, או שתוקי, או אסופי--אסור לישא בת ישראל, [כב] ואסור לישא ממזרת; ואפילו ממזרת מספק, אסורה לו--שמא אחד מהן אינו ממזר, והשני ממזר ודאי. וממזר של דבריהם, מותר לישא ממזרת של דבריהם.

קישור

אסופי (ילד שנאסף ע"י אנשים זרים והם אינם יודעים עליו דבר) שנמצא בעיר ובה יש גויים, הוא בחזקת גוי. אם הוא קידש אישה , האישה צריכה גט, ומי שהורג אותו, אינו נהרג על כך.

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק טו -- פסוק/ים כא

האסופי שנמצא בעיר שיש בה גויים, בין שהיה רוב גויים או רוב ישראל--הרי זה ספק גוי לעניין ייחוסין; קידש אישה, צריכה גט מספק. מי שהרגו, אינו נהרג עליו.

קישור

מצווה על הכוהן הגדול לשאת בתולה שנמצאת בסטטוס "נערה" - כלומר, שנמצאת בין הגילים 12 ל-12.5.

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק יז -- פסוק/ים י

מצות עשה על כוהן גדול, שיישא נערה בתולה; ומשתבגור, תיאסר עליו: שנאמר "והוא, אישה בבתוליה ייקח" (ויקרא כא,יג)--"אישה", לא קטנה; "בבתוליה", לא בוגרת. הא כיצד: יצאת מכלל קטנות, ולכלל בגרות לא באה--זו נערה. ואינו נושא שתי נשים לעולם כאחת--שנאמר "ייקח אישה" (ויקרא כא,יד), אחת ולא שתיים.

קישור

נפלה בשבי ונפדתה (לאחר גיל שלוש ויום), היא ספק זונה ואסורה לכהונה שמא גוי בעל אותה.

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק יח -- פסוק/ים יח

השבויה שנפדית, והיא בת שלוש שנים ויום אחד או יתר--אסורה לכהונה, מפני שהיא ספק זונה שמא נבעלה לגוי.

קישור

מותר להיות בחדר סגור עם תינוקת בת שלוש ומטה וילד בן תשע ומטה כי אין איסור על קיום יחסי מין עם ילדים בגילאים אלה.

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק כב -- פסוק/ים ט

תינוקת מבת שלוש שנים ולמטה, ותינוק מבן תשע שנים ולמטה--מותר להתייחד עימהן: שלא גזרו אלא על ייחוד אישה הראויה לביאה, ואיש הראוי לביאה.

קישור

לתחילת הדף

 

מיניות

הפירוש מראה מקום הציטוט קישור

נוזל הזרע הוא כוח החיים, וכל מי שמוציא יותר מידי ממנו מאבד את מאור עיניו, גופו מתבלה כוחו אובד ועשוי אף למות בשל כך. ברור שאין ולו קשר דק בין הסימפטומים הללו לבין הוצאת זרע.

ספר המדע -- הלכות דעות -- פרק ד -- פסוק/ים כו

שכבת זרע, היא כוח הגוף וחייו ומאור העיניים; וכל זמן שתצא ביותר, הגוף בולה וכוחו כולה וחייו אובדים.

קישור

מי שמקיים הרבה יחסי מין נעשה זקן וכואב לו כל הגוף, מתעוור, מדיף ריח רע מפיו ומבית השחי, ושיער ראשו וגבותיו וריסיו נושר, ונהיה שעיר בכל שאר הגוף - וחוץ מזה עוד הרבה כאבים באים עליו. ברור שאין ולו קשר דק בין הסימפטומים הללו לבין הוצאת זרע.

ספר המדע -- הלכות דעות -- פרק ד -- פסוק/ים כז

כל השטוף בבעילה--זקנה קופצת עליו, וכוחו תשש ועיניו כהות וריח רע נודף מפיו ומשחייו; ושיער ראשו וגבות עיניו וריסי עיניו נושר, ושיער זקנו ושחייו ושיער רגליו רובה; ושיניו נופלות. והרבה כאבים חוץ מאלו באין עליו.

קישור

מי שחרמן שישגל, ושיהיה לו לבריאות.

ספר המדע -- הלכות דעות -- פרק ד -- פסוק/ים כח

לא יבעול אלא כשימצא גופו בריא וחזק ביותר, והוא מתקשה הרבה שלא לדעתו, ומסיח עצמו לדבר אחר, והקישוי כשהיה; וימצא כובד ממותניו ולמטה וכאילו חוטי הביצים נמשכים, ובשרו חם. זה צריך לבעול, ורפואה לו שיבעול.

קישור

אסור לקרוא קריאת שמע כאשר מסתכלים על האישה כי זה דומה להתבוננות על הערווה.

ספר אהבה -- הלכות קרית שמע -- פרק ג -- פסוק/ים טז

כשם שאסור לקרות כנגד צואה ומימי רגליים, עד שירחיק--כך אסור לקרות כנגד הערווה, עד שיחזיר פניו...כל גוף האישה, ערווה; לפיכך לא יסתכל בגוף האישה, כשהוא קורא: ואפילו אשתו--אם היה מגולה טפח מגופה, לא יקרא כנגדה.

קישור

בתולה בספק נבעלת מול עדים, או בודקים את קרום בתוליה לראות מי דובר אמת.

ספר נשים -- הלכות אישות -- פרק יא -- פסוק/ים יד

טען ואמר, לא מצאתיה בתולה, והיא אומרת, לא בא עליי ועדיין בתולה אני--בודקין אותה, או חוזר ובועל בפני עדים.

קישור

התדירות שעל איש לקיים יחסי מין עם אשתו, בהתאם למקצועו. אין התייחסות לרצון האישה.

ספר נשים -- הלכות אישות -- פרק יד -- פסוק/ים א, ב

עונה האמורה בתורה--לכל איש ואיש כפי כוחו, וכפי מלאכתו. כיצד: בני אדם הבריאים הרכים והענוגים, שאין להם מלאכה שמכשלת כוחן, אלא אוכלין ושותין ויושבין בבתיהן--עונתן בכל לילה. הפועלין--כגון החייטין, והאורגין, והבונים, וכיוצא בהן--אם הייתה מלאכתן בעיר, עונתן פעמיים בכל שבת; ואם מלאכתן בעיר אחרת, עונתן פעם אחת בשבת. החמרים, פעם אחת בשבת; הגמלים, אחת לשלושים יום; המלחין, אחת לשישה חודשים. תלמידי חכמים--עונתן פעם אחת בשבת, מפני שתלמוד תורה מתש כוחן; ודרך תלמידי חכמים, לשמש מיטתן מלילי שבת ללילי שבת.

קישור

תשלום קנס, זהו העונש על אדם שאנס או פיתה נערה בתולה. דינו של אנס שאנס בתולה זהה לדינו של מאהב מרצון, למרות ההבדלים הכבירים ביניהם בעצם המעשה. שניהם משלמים קנס זהה לאבי האישה על כך שפגמו אותה.

ספר נשים -- הלכות נערה בתולה -- פרק א -- פסוק/ים א

מי שפיתה בתולה, קונסין אותו משקל חמישים סלעים של כסף מזוקק; וזה הוא הנקרא קנס. וכן אם אנס אותה.

קישור

בזמן שמי שאנס בתולה מחויב ע"פ ההלכה להינשא לה (אלא אם כן היא מסרבת ואז הוא משלם את הקנס על ביתוק בתוליה), כוהן גדול שאנס בתולה לא יכול לעשות זאת. הסיבה לכך היא שהכוהן הגדול חייב להינשא לאישה בתולה, והרי האישה המדוברת כבר אינה בתולה - כי הוא אנס אותה.

ספר נשים -- הלכות נערה בתולה -- פרק א -- פסוק/ים ה

כוהן גדול שאנס בתולה, או שפיתה אותה--הרי זה לא יכנוס, מפני שהוא מצווה לישא את הבתולה, ובשעה שיישא זו, אינה בתולה; ואם כנס, יוציא בגט.

קישור

האנס או המפתה לא יקבל קנס אלא אם הפשע בוצע ביחסי מין וואגינאליים וגם ישנם עדים למעשה, וכן אם הילדה שאנס הינה בין הגילים 3 עד 12.5. עד גיל 3, יחסי מין איתה לא נחשבים כאילו עשה דבר (משום שלדעת החכמים בתוליה מתאחים מחדש), ומגיל 12.5 ומעלה היא כבר נחשבת בוגרת ולכן הפסוק המדבר על "נערה בתולה" לא חל עליה. הוא חל על נערות בלבד, ולא על בוגרות - ולכן האנס או המפתה אינו חייב בקנס. בפועל גם החיוב לקנס רק אם האונס מעשה בדרך ואגינלית ומול עדים הוא בעייתי. אם אין עדים למעשה אלא רק עדותה של האישה עצמה - לא ממש מקבלים את עדותה, שכן היא פסולה לעדות. כמו כן, לפי הלכה זו גם אם האנס מקיים עם הנאנסת יחסי מין אנאליים מול עדים, עדיין הוא לא ישלם כל קנס שהוא.

ספר נשים -- הלכות נערה בתולה -- פרק א -- פסוק/ים ח

אין האונס או המפתה חייב בקנס, עד שיבוא עליה כדרכה, ובעדים; ואינו צריך התראה. ומאימתיי יהיה לבת קנס--מאחר שלוש שנים גמורות, עד שתבגור: נבעלה בתוך שלוש שנים, אין ביאתה ביאה; בא עליה משבגרה, אין לה קנס--שנאמר "נערה בתולה" (דברים כב,כח), לא הבוגרת. [ט] ואחת שיש לה אב, או שאין לה אב--יש לה קנס.

קישור

ישנן נערות בתולות שאפילו אם אנסו או פיתו אותן, הפושע אינו משלם קנס.

ספר נשים -- הלכות נערה בתולה -- פרק א -- פסוק/ים ט

ואלו שאין להן קנס--הבוגרת, והממאנת, והאיילונית, והשוטה, והחירשת, ומי שיצא עליה שם רע בילדותה ובאו שניים והעידו שתבעה אותן לזנות עימה, והמתגרשת מן הנישואין ועדיין היא נערה בתולה.

קישור

הקנס הוא עבור ההנאה שבשכיבה. אם הוא פגם אותה על האנס לשלם כסף נוסף, אין עונש מאסר!

ספר נשים -- הלכות נערה בתולה -- פרק ב -- פסוק/ים א

חמישים כסף של קנס, הם דמי הנאת שכיבה בלבד. וחייב המפתה ליתן בושת ופגם, יתר על הקנס הקצוב בתורה; יתר עליו האונס, שהוא נותן את הצער: שהנבעלת ברצונה, אין לה צער; ואנוסה, יש לה צער--וכן הוא אומר באנוסה "תחת אשר עינה" (דברים כב,כט). נמצא המפתה משלם שלושה דברים--קנס, ובושת, ופגם; והאונס, ארבעה--קנס, ובושת, ופגם, וצער.

קישור

כל האונס נערה בתולה חייב תשלום קנס, אבל על הקנס הקבוע יש לשלם עוד כסף על פי הבושה, הפגם והצער שנגרם לבתולה. אין עונש מאסר!

ספר נשים -- הלכות נערה בתולה -- פרק ב -- פסוק/ים ב

קנס, שווה בכול; אחד הבא על בת כוהן גדול, ואחד הבא על בת גר או ממזרת--קנסה חמישים כסף. אבל הבושת והפגם והצער--אינן שווין בכול, וצריכין שומה.

קישור

אם נערה נאנסה, הקנס על האונס הוא לפי יחוס המשפחתי. אין שיווין בפני החוק.

ספר נשים -- הלכות נערה בתולה -- פרק ב -- פסוק/ים ג

כיצד שמין הבושת: הכול לפי המבייש והמתבייש--שאינו דומה המבייש נערה חשובה וממשפחה מיוחסה, למבייש קטנה ענייה בזויה; ואינו דומה המתבייש מאדם חשוב וגדול, למי שביישו אחד מן הנבלים וקל מן הקלים.

קישור

אם נערה נאנסה, הקנס על האונס לפי יופיה ובוחנים את גובה הקנס כאילו היא שפחה הנמכרת בשוק. ככול שהיא יותר יפה, כך ערכה גדל.

ספר נשים -- הלכות נערה בתולה -- פרק ב -- פסוק/ים ד

פגם, לפי יופייה--רואין אותה כאילו היא שפחה נמכרת בשוק, כמה היא שווה בעולה וכמה הייתה שווה בתולה, כשאדם רוצה לקנות שפחה בתולה ליתנה לעבדו, שהוא רוצה בהנאתו וטובתו; ורואין כמה פחתה, וישלם.

קישור

התשלום על הצער מהאונס נקבע על פי צורתה של הנערה.

ספר נשים -- הלכות נערה בתולה -- פרק ב -- פסוק/ים ה

צער, לפי קטנותה ובניין גופה ולפי שניו וגופו--אומדין כמה האב רוצה ליתן ולא תצטער זו מזה, וייתן.

קישור

אם נערה בתולה, נאנסה ע"י שני גברים, האחד חדר ואגינאלית והשני אנאלית, אם הראשון חדר אנאלית הוא חייב קנס גדול מהשני שחדר ואגינאלית על הבושה ועל הפגם שפגם בה. הגבר חדר שנית חייב בתשלום על הבושה בלבד, כי כבר נפגמה.

ספר נשים -- הלכות נערה בתולה -- פרק ב -- פסוק/ים ז

באו עליה שניים, אחד כדרכה ואחד שלא כדרכה: זה שבא עליה שלא כדרכה--אם הוא ראשון, חייב בבושת ופגם; ואם הוא אחרון, חייב בבושת בלבד, שכבר נפגמה. וזה שבא עליה כדרכה--בין ראשון בין אחרון, חייב בקנס ובשאר הדברים; אבל אין בושת ופגם של בת שלא נבעלה כלל, כבושת ופגם זו שנבעלה שלא כדרכה.

קישור

האונס את הבנות הרשומות אינו חייב בקנס.

ספר נשים -- הלכות נערה בתולה -- פרק ב -- פסוק/ים ח

כבר הודענו הבנות שאין להן קנס, ועשר הן--הבוגרת, והממאנת, והמגורשת, והאיילונית, והשוטה, והחירשת, והגיורת, והשבויה, והמשוחררת, והיוצא עליה שם רע...

קישור

בעל שבעל נערה וטוען שהיא אינה בתולה, על אביה להוכיח שירד דם על הסדין אשר עליו קויימו יחסי המין. אם הבעל שיקר ואמר שהיא לא הייתה בתולה, אך הנערה ואביה לא יכולים להמציא את הסדין ההוא כראיה - אז הוא פטור מתשלום וממלקות. הביטוי "נערה" מדבר על ילדה בטווח הגילאים 12-12.5. אם הנקבה אינה בטווח הגילאים של הנערה, לא משנה אם הבעל שיקר או לא, בכל מקרה הוא אינו חייב בקנס ומלקות.

ספר נשים -- הלכות נערה בתולה -- פרק ג -- פסוק/ים א

המוציא שם רע על בת ישראל, ונמצא הדבר שקר--לוקה, שנאמר "וייסרו, אותו" (דברים כב,יח); ואזהרה שלו, מ"לא תלך רכיל בעמיך" (ויקרא יט,טז). ונותן לאביה, משקל מאה סלעים כסף מזוקק; ואם הייתה יתומה, הרי הן של עצמה. והמוציא שם רע על הקטנה, או על הבוגרת--פטור מן הקנס, ומן המלקות; ואינו חייב, עד שיוציא על הנערה--שנאמר "והוציאו את בתולי הנערה" (דברים כב,טו; וראה דברים כב,יט), "נערה" מלא דיבר הכתוב.

קישור

נערה שזנתה נסקלת. אם נודע כי הנערה לא זנתה, קרי, בעלה הוציא לה שם רע, העדים ייסקלו והוא יולקה. אילו הנערה הפכה בוגרת ומסתבר שהיא זנתה היא נסקלת, אך, אילו בועלה שיקר הוא פטור מהקנס ומהמלקות. כלומר על בוגרת אין עונש על הוצאת שם רע.

ספר נשים -- הלכות נערה בתולה -- פרק ג -- פסוק/ים ה, ז

כיצד הוצאת שם רע--הוא שיבוא לבית דין ויאמר, נערה זו בעלתי אותה ולא מצאתי לה בתולים, וכשביקשתי על הדבר, נודע לי שזינתה תחתיי אחר שאירסתיה, ואלו הן עדיי שזינתה בפניהן; ובית דין שומעין דברי העדים, וחוקרין עדותן: אם נמצא הדבר אמת, נסקלת; ואם הביא האב עדים והזימו העדים שהביא הבעל, ונמצאו שהעידו שקר--ייסקלו, וילקה הוא, וייתן מאה סלע... הוציא עליה שם רע, והיא בוגרת--אף על פי שהביא עדים שזינת תחתיו, כשהייתה נערה--הרי זה פטור מן המלקות ומן הקנס; ואם נמצא הדבר אמת--הרי זו תיסקל, אף על פי שהיא בוגרת, הואיל ובעת שזינתה נערה הייתה.

קישור

אם עדים העידו כי אשת איש זנתה, היא תגורש ללא כתובה.

ספר נשים -- הלכות סוטה -- פרק ב -- פסוק/ים טו

כל אישה שבאו שני עדים, והעידו שזינת עם זה כשהייתה תחת בעלה הראשון--הרי זו תצא מזה, ואף על פי שיש לה ממנו כמה בנים. וכל שאמרנו תצא, תצא בלא כתובה.

קישור

טבעה של האישה כופה אותה ליהנות מן האונס.

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק א -- פסוק/ים ח

אנוס פטור מכלום--מן המלקות, ומן הקרבן, ואין צריך לומר מן המיתה... אבל הבועל--אין לו אונס, שאין קישוי אלא לדעת. ואישה שתחילת ביאתה באונס, וסופה ברצון--פטורה מכלום: שמשהתחיל לבעול באונס, אין בידה שלא תרצה, שיצר האדם וטבעו, כופה אותה לרצות.

קישור

מי שבועל ללא קישוי איבר מינו כאילו לא בעל כלל. לדבר הזה יש משמעויות במקרים של התעללות מינית, שכן לפי ההלכה אם דחף לה את איברו המדולדל בכוח הדבר לא ייחשב כאונס.

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק א -- פסוק/ים יא

כל הבא ביאה אסורה בלא קישוי, אלא שהיה האבר שלו מדולדל כמו אבר המתים, כגון החולים, או מי שנולד כך, סריס חמה--אף על פי שהכניס את האבר בידו--אינו חייב לא כרת, ולא מלקות, ואין צריך לומר מיתה: שאין זו ביאה.

קישור

בזמן שמי שמקיים יחסי מין עם אחת מהנשים שנכללת בקטגוריית "עריות" חייב מיתת בית דין - מי ששוכב עם גופה של אחת כזו, פטור. כך גם המצב בנשים שלא נכללות בקטגוריה הזו, שהעונשים על משכב איתן שונים. מי ששכב עם בהמה טריפה (כלומר שעתידה למות בוודאות בתוך פחות משנה בשל חולי או מום) חייב מיתת בית דין, שכן היא עדיין מוגדרת בחיים. כך גם מי ששוכב עם הבהמה לאחר ששחט את גרונה וקיים איתה יחסי מין בזמן גסיסתה. אך אם שכב עם גופת בהמה - פטור.

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק א -- פסוק/ים יב

הבא על ערווה מן העריות כמתעסק, אף על פי שאין כוונתו לכך--חייב; וכן בחייבי לאוין, ובשנייות. אבל הבא על ערווה מן העריות והיא מתה, פטור מכלום; ואין צריך לומר בחייבי לאוין, שהוא פטור. והבא על הטריפה, או ששכב עם בהמה טריפה--חייב: חי הוא, אף על פי שסופו למות מחולי זה; ואפילו שחט בה שני סימנין, ועדיין היא מפרכסת--הבא עליה חייב, עד שתמות, או עד שיתיז את ראשה.

קישור

מבוגר או מבוגרת השוכבים עם בהמה בשגגה, הבהמה איננה נסקלת כתוצאה ממעשה זה (אבל הם עצמם כן נסקלים).

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק א -- פסוק/ים יח

וכן השוכב עם בהמה בשגגה, והאישה שהביאה את הבהמה עליה בשגגה--אין הבהמה נסקלת על ידן, ואף על פי שהן גדולים.

קישור

למרות שחל איסור על גבר לקיים יחסי מין עם שתי נשים בעלות קרבת משפחה, איסור זה אינו תקף אם הבעילה היא בזנות.

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק ב -- פסוק/ים יג

הבא על אישה ובתה דרך זנות, או על אישה ואחותה, וכיוצא בהן--הרי זה כמי שבא על שתי נשים נוכרייות: שאין נעשית ערווה זו עם זו אלא בנישואין, לא בזנות. וכן אם אנס אביו או בנו או אחיו או אחי אביו אישה, או פיתה אותה--הרי זו מותרת לו, ויישאנה: שלא נאמר אלא אשת, ואין כאן אישות.

קישור

מצוות חכמים היא לשאת את אחייניתך, בת אחותך.

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק ב -- פסוק/ים יד

אביו או בנו שנשא אישה--הרי זה מותר לישא בתה או אימה, כמו שביארנו. ומותר לאדם, לישא אשת בן אחיו; ונושא אדם אישה ובת אחותה, או בת אחיה כאחת. ומצות חכמים, שיישא אדם בת אחותו; והוא הדין לבת אחיו: שנאמר "ומבשרך לא תתעלם" (ישעיהו נח,ז).

קישור

למרות שאסור לקיים יחסי מין עם אשת איש, ועל כך קיים עונש מוות, אין עונש אם אדם מקיים יחסי מין עם אשתו של ילד הקטן מגיל תשע, טומטום (אדם ללא אברי מין), אנדרוגינוס (אדם עם שני אברי מין, נקבי וזכרי). כמו כן, אין איסור על קיום יחסי מין עם חרשת, שוטה (למרות שהן אשת איש) ואישה המקודשת בספק או מגורשת בספק.

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק ג -- פסוק/ים א

הבא על אשת קטן, אפילו הייתה יבמה שבא עליה בן תשע שנים ויום אחד--הרי זה פטור; וכן הבא על אשת חירש ושוטה, ואשת טומטום ואנדרוגינוס, והחירשת והשוטה אשת הפיקח, ועל אישה שהיא מקודשת בספק או מגורשת בספק--כולן פטורין.

קישור

אדם אינו חושש לנידת אשתו, כך שאם חזר ממקום רחוק ואשתו ישנה, מותר לו לבעול אותה אפילו אם קיים סיכוי לכך שהיא נדה, כל עוד לא היא אמרה זאת מפורשות.

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק ד -- פסוק/ים ה

כל הנשים שיש להן וסת, בחזקת טהרה לבעליהן--עד שתאמר לו טמאה אני, או עד שתוחזק נידה בשכונותיה. הלך בעלה למדינה אחרת, והניחה טהורה--כשיבוא אינו צריך לשאול לה, ואפילו מצאה ישנה--הרי זה מותר לבוא עליה שלא בעונת וסתה, ואינו חושש שמא נידה היא; ואם הניחה נידה--אסורה לו, עד שתאמר טהורה אני.

קישור

אישה המדממת בגלל יחסי מין באופן קבוע ומגברים שונים, פסולת לחיתון עד שתבדוק עצמה עם מקל ובקצהו מוך. הכתוב משתמש במילה "דופקת".

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק ד -- פסוק/ים כג, כד

מי שראת דם בשעת תשמיש פעם ראשונה ושנייה ושלישית, ואין שם דבר לתלות בו--הרי זו תתגרש, ומותרת להינשא לשני; נישאת לשני, וראת דם כך בשעת תשמיש שלושה פעמים--הרי זו תתגרש, ומותרת להינשא לשלישי. נישאת לשלישי, וראת דם כך בשעת תשמיש פעם ראשונה ושנייה ושלישית--הרי זו תתגרש; ואסורה להינשא, עד שתבריא מחולי זה. כיצד בודקת עצמה לידע אם נתרפאת, או לא נתרפאת: מביאה שפופרת של אבר ופיה רצוף לתוכה, ומכנסת השפופרת עד מקום שהיא יכולה, ומכנסת בתוך השפופרת מכחול ומוך מונח על ראשו, ודופקת אותו עד שיגיע המוך לצוואר הרחם, ומוציאה המוך--אם נמצא דם על ראש המוך, בידוע שהדם שהיא רואה בשעת תשמיש מן המקור. ואם לא נמצא על המוך כלום--בידוע שהדם שרואה מדוחק הצדדין, וטהורה היא; ומותרת להינשא לאחרים, כמו שביארנו בהלכות אישות.

קישור

אין עונש על מי שמסרס נקבת חיה או אדם, בניגוד למי שמסרס זכר בחיה או באדם.

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק טז -- פסוק/ים ח

כל המסרס--לוקה מן התורה, בכל מקום; ואפילו מסרס אחר המסרס, לוקה. כיצד: הרי שבא וכרת את הגיד, ובא אחר וכרת את הביצים או ניתקן, ובא אחר וכרת את חוטי הביצים, או שבא אחר ומיעך את הגיד, ובא אחר וניתקו, ובא אחר וכרתו--כולן לוקין, ואף על פי שלא סירס האחרון אלא מסורס: בין באדם, בין בבהמה חיה ועוף. והמסרס את הנקבה, בין באדם בין בשאר מינים—פטור.

קישור

כהן גדול לא יישא נערה אשר עץ נכנס לאיבר מינה וקרע את קרום בתוליה, למרות שלא נבעלה לגבר מעולם, וכמו כן לא יישא אישה שנבעלה במין אנאלי. יחד עם זאת - מותר לכהן גדול לשאת נערה שנבעלה לבהמה.

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק יז -- פסוק/ים יא

כוהן גדול--לא יישא מוכת עץ, אף על פי שלא נבעלה. נבעלה שלא כדרכה, הרי זו כנבעלת כדרכה; נבעלה לבהמה, הרי זו מותרת. כוהן גדול שנשא בעולה--אינו לוקה, אבל מוציא בגט; נשא בוגרת או מוכת עץ, הרי זה יקיים.

קישור

הנבעלת לאדם שהיא אסורה לו הופכת לזונה גם אם היא נאנסה, בתנאי שהיא גדולה מגיל שלוש והאנס גדול מגיל תשע.

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק יח -- פסוק/ים ז

כל הנבעלת לאדם שעושה אותה זונה--בין באונס בין ברצון, בין בזדון בין בשגגה, בין כדרכה בין שלא כדרכה--משהערה בה, נפסלה משום זונה: ובלבד שתהיה בת שלוש שנים ויום אחד, ויהיה הבועל בן תשע שנים ויום אחד ומעלה.

קישור

אין לקיים יחסי מין עם קרובות משפחה (הנכללות בקטגוריה "עריות"). כל מי שמראה חיבה לקרובת משפחתו, שיכולה במקרה להתפרש כחיבה גופנית, חשוד כאילו קיים איתה יחסי מין, ולוקה מהתורה.

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק כא -- פסוק/ים א

כל הבא על ערווה מן העריות דרך אברים, או שחיבק ונישק דרך תאווה ונהנה בקירוב בשר--הרי זה לוקה מן התורה: שנאמר "לבלתי עשות מחוקות התועבות" (ויקרא יח,ל); ונאמר "לא תקרבו לגלות ערווה" (ויקרא יח,ו), כלומר לא תקרבו לדברים המביאין לידי גילוי ערווה. [ב] והעושה דבר מחוקות אלו, הרי הוא חשוד על העריות.

קישור

אסור להתחיל עם אישה, אסור להריח אותה ולהביט בה, העונש על כך הוא מלקות. אפילו מי שמסתכל באצבעה הקטנה ונהנה מזה, כאילו הסתכל על איבר מינה של האישה. אסור לשמוע את קולה שגם הוא משול למקום הערווה ואסור לראות שיערה.

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק כא -- פסוק/ים ב

ואסור לאדם לקרוץ בידיו וברגליו או לרמוז בעיניו, לאחת מן העריות; וכן לשחק עימה, או להקל ראש. ואפילו להריח בשמים שעליה, או להביט ביופייה--אסור; ומכין המתכוון לדבר זה, מכת מרדות. והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אישה, ונתכוון ליהנות--כמי שנסתכל במקום התורף; ואפילו לשמוע קול הערווה, או לראות שיערה—אסור.

קישור

גנאי הוא לאדם אם הוא מחבק או מנשק את אחותו או את דודתו מצד אימו, גם ללא תאווה.

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק כא -- פסוק/ים ו

המחבק אחת מן העריות שאין ליבו של אדם נוקפו עליהן, או שנישק אחת מהן--כגון אחותו הגדולה, ואחות אימו, וכיוצא בהן--אף על פי שאין שם תאווה ולא הנאה כלל, הרי זה מגונה ביותר. ודבר זה אסור הוא, ומעשה טיפשים הוא--שאין קרבין לערווה כלל, בין גדולה בין קטנה: חוץ מהאם לבנה, והאב לבתו.

קישור

יחסי מין לסביים - אסורים.

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק כא -- פסוק/ים ח

נשים המסוללות זו בזו--אסור, וממעשה מצריים הוא שהוזהרנו עליו: שנאמר "כמעשה ארץ מצריים . . . לא תעשו" (ויקרא יח,ג); ואמרו חכמים, מה היו עושים--איש נושא איש, ואישה נושאה אישה, ואישה נישאת לשני אנשים.

קישור

מותר לבעל לקיים יחסי מין מתי שהוא רוצה (רצון האישה אינו רלוונטי). יחסי המין יכולים להיות ואגינאליים, אנאליים ואורליים.

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק כא -- פסוק/ים י

אשתו של אדם, מותרת היא לו; לפיכך כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו, עושה--בועל בכל עת שירצה, ומנשק בכל אבר שירצה, ובא עליה בין כדרכה, בין שלא כדרכה, בין דרך אברים.

קישור

אסור לקיים יחסי מין לאור נרות. גם אם מדובר בנר שבת (שאסור לכבותו), לא יקיים אדם יחסי מין עד שייכבה הנר. אסור לקיים יחסי מין לאור היום, ועשיית הדבר היא עזות פנים.

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק כא -- פסוק/ים יא

אסור לאדם לשמש מיטתו, לאור הנר; הרי שהייתה ליל שבת, ולא היה לו בית אחר, והיה הנר דולק--הרי זה לא ישמש כלל. וכן אסור לישראלי לשמש מיטתו ביום, שעזות פנים היא. ואם היה תלמיד חכמים, שאינו בא להימשך בכך--הרי זה מאפיל בטליתו, ומשמש; ואין נזקקין לדבר זה, אלא מפני צורך גדול. ודרך קדושה, לשמש באמצע הלילה.

קישור

לא יאה לאדם לקיים יחסי מין עם אשתו בתדירות גבוהה.

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק כא -- פסוק/ים יב

אין דעת חכמים נוחה ממי שהוא מרבה בתשמיש המיטה, ויהיה מצוי אצל אשתו תמיד כתרנגול; ופגום הוא עד מאוד, ומעשה בורים....

קישור

אסור לבעל לבעול את אשתו במקומות ציבוריים, בגלל שזה דומה לזנות. העונש הוא מלקות.

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק כא -- פסוק/ים טו

ואסור לאדם לבוא על אשתו בשווקים וברחובות, או בגינות ופרדסין, אלא בבית דירה--שלא ייראה כזנות, וירגילו עצמם לידי זנות; והבועל אשתו במקומות אלו, מכין אותו מכת מרדות. וכן המקדש בביאה, והמקדש בשוק, והמקדש בלא שידוך--מכין אותו מכת מרדות. ואכסנאי אסור בתשמיש המיטה, עד שיחזור לביתו.

קישור

אסור לאדם להיכנס להתרחץ עם אביו, עם בעל אחותו או תלמידו (מפני הרהור), אלא אם הוא זקוק לעזרת תלמידו.

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק כא -- פסוק/ים טז

כן לא ייכנס אדם למרחץ עם אביו, ולא עם בעל אחותו, ולא עם תלמידו; ואם היה צריך לתלמידו, מותר להיכנס עימו.

קישור

אסור לשפוך זרע לשווא לפיכך אסור לקיים משגל נסוג ולא יישא ילדה עקרה. מי שמאונן משול לרוצח והוא מנודה.

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק כא -- פסוק/ים יח

אסור להוציא שכבת זרע לבטלה; לפיכך לא יהיה אדם דש מבפנים וזורה מבחוץ, ולא יישא קטנה שאינה ראויה לוולד. אבל אלו שמנאפין ביד, ומוציאין שכבת זרע--לא דיי שהוא איסור גדול, אלא שעושה זה בנידוי הוא יושב; ועליהם נאמר "ידיכם, דמים מלאו" (ישעיהו א,טו), וכאילו הרגו נפש.

קישור

אסור לאדם להרהר במין, ואם זה קורה עליו לפנות לתורה. אסור לאדם לישון על עורפו או גבו כי זה מביא לזקפה. לא ראוי שאדם יסתכל על חיות מקימות יחסי מין כי זה עלול לגרות אותו (למעט אדם בתפקיד מרביע).

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק כא -- פסוק/ים יט

וכן אסור לאדם שיקשה עצמו לדעת, או יביא עצמו לידי הרהור; אלא אם יבוא לו הרהור--יסיע ליבו מדברי הבאי והשחתה, ויפנה לדברי תורה שהיא "איילת אהבים, ויעלת חן" (משלי ה,יט). לפיכך אסור לאדם לישן על עורפו ופניו למעלה, עד שיטה מעט כדי שלא יבוא לידי קישוי. ולא יסתכל בבהמה חיה ועוף, בשעה שמזדקקין זכר לנקבה; ומותר למרביעי בהמה להכניס כמכחול בשפופרת, מפני שהן עסקין במלאכתן ולא יבואו לידי הרהור.

קישור

אסור להסתכל על הנשים ולא בבגדיהן, כדי שלא יהרהר בדברי מין.

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק כא -- פסוק/ים כ

וכן אסור לאדם להסתכל בנשים, בשעה שהן עומדות על הכבוסה; ואפילו להסתכל בבגדי צבע של אישה שהוא מכירה--אסור, שלא יבוא לידי הרהור.

קישור

אסור לגעת באזור איבר המין כדי למנוע גירוי מיני, גם אם הטיל מימיו (אלא אם הוא נשוי).

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק כא -- פסוק/ים כב

ואסור למי שאינו נשוי לשלוח ידו במבושיו, שלא יבוא לידי הרהור; ואפילו מתחת טבורו--לא יכניס אדם ידו, שמא יבוא לידי הרהור. ואם השתין מים--לא יאחוז באמה, שלא יבוא לידי הרהור; ואם היה נשוי, מותר. ובין נשוי ובין שאינו נשוי--לא יושיט ידו לאמה כלל, אלא בשעה שהוא צריך לנקביו.

קישור

מצווה על אדם להשיא את הבנים והבנות שלו בפרקם כי אחרת הם עלולים להתדרדר לזנות או להרהר ביחסי מין.

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק כא -- פסוק/ים כד

מצות חכמים להשיא אדם בניו ובנותיו, סמוך לפרקן--שאם יניחן, יבואו לידי זנות או הרהור; ועל זה נאמר "ופקדת נווך, ולא תחטא" (איוב ה,כד).

קישור

אסור לאישה אחת להיות במצב של התייחדות, כגון בחדר סגור, עם גברים רבים, בשל החשש שתקיים יחסי מין עם כולם יחד. כמו כן, אסור לגבר יחיד להיות בחדר עם הרבה נשים, מהחשש שכולן ירצו לקיים איתו יחסי מין. לסימוכין נוספים ראה מסכת עבודה זרה פרק ב' ע"א-ע"ב: "לא יתייחד איש אחד עם שתי נשים, אלא בתלתא. דכוותה גבי ישראל בפרוצים מי שרי והתנן, אבל אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים. ואמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא בכשרים, אבל בפרוצים אפילו עשרה נמי לא. מעשה היה והוציאוה עשרה במיטה."

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק כב -- פסוק/ים ז

לא תתייחד אישה אחת, אפילו עם אנשים הרבה--עד שתהיה שם אשתו של אחד מהם; וכן לא יתייחד איש אחד, אפילו עם נשים הרבה. ונשים הרבה עם אנשים הרבה, אין חוששין לייחוד; היו האנשים מבחוץ והנשים מבפנים, או האנשים מבפנים והנשים מבחוץ, ופירשה אישה לבין האנשים, או איש לבין הנשים--אסורין משום ייחוד. אפילו איש שעסקו ומלאכתו עם הנשים, אסור לו להתייחד עם הנשים. כיצד יעשה--יתעסק עימהן ואשתו עימו, או ייפנה למלאכה אחרת.

קישור

לתחילת הדף

 

נשים

הפירוש מראה מקום הציטוט קישור

מי שמאמין בעבודה זרה שהם דברי אמת וחוכמה משול לנשים ולילדים הקטנים שדעתם אינה שלמה.

ספר המדע -- הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים -- פרק יא -- פסוק/ים יח

כל המאמין בדברים אלו {דברי עבודה זרה}, וכיוצא בהן, ומחשב בליבו שהן אמת ודברי חכמה, אבל התורה אסרה אותן--אינו אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת, ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלמה.

קישור

אין ללמד תורה את בתך כי רוב הנשים אינם נכונות ללמוד ומפרשות את התורה כפי רצונן.

ספר המדע -- הלכות תלמוד תורה -- פרק א -- פסוק/ים טז

ציוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה: מפני שרוב הנשים, אין דעתן מכוונת להתלמד, והן מוציאין דברי תורה לדברי הבאי, לפי ענייות דעתן.

קישור

האישה היא רכוש שנקנה במטבע כסף, בשטר או ביחסי מין.

ספר נשים -- הלכות אישות -- פרק א -- פסוק/ים ב

וליקוחין אלו, מצות עשה של תורה הם. ובאחד משלושה דברים האישה נקנית--בכסף, או בשטר, או בביאה; ושלושתן, מן התורה.

קישור

אישה מתקדשת ע"י יחסי מין כאשר ישנם עדים לכך שהגבר בעל אותה. הבעילה יכולה להיות ע"י יחסי מין ואגינאליים או אנאליים.

ספר נשים -- הלכות אישות -- פרק ג -- פסוק/ים ד

ואם קידש בביאה--אומר לה, הרי את מקודשת לי, או הרי את מאורסת לי, וכל כיוצא בזה, או הרי את לי לאישה, בבעילה זו; ומתייחד עימה, בפני עדים; ובועלה...ובין שבא עליה כדרכה {יחסי מין ואגינאלים}, בין שבא עליה שלא כדרכה {יחסי מין אנאליים} --הרי זו מקודשת.

קישור

אדם שגזל או גנב חפץ מארוסתו וקידש אותה בעזרתו, אם היא לא אמרה דבר על כך היא מקודשת.

ספר נשים -- הלכות אישות -- פרק ה -- פסוק/ים יב

גזל את האישה או גנב ממנה או חמסה, וחזר וקידשה בגזל ובגניבה ובחמס שלה, ואמר לה, הרי את מקודשת לי בו--אם קדם ביניהן שידוכין, ונטלה ושתקה--הרי זו מקודשת...

קישור

בעל שקידש את אישתו תוך ציון שזה בתנאי שאין בה מומים , ולאחר מכן נמצאו בה גם מומים קטנים כמו שומה על הפדחת או קול עבה - הקידושין בטלים.

ספר נשים -- הלכות אישות -- פרק ז -- פסוק/ים ז, ח

האומר לאישה הרי את מקודשת לי בזה, על מנת שאין ביך מומין, ונמצא בה אחד מן המומין הפוסלין בנשים--אינה מקודשת...ומה הן המומין הפוסלין בנשים...ריח הרע, וזיעה, וריח הפה, וקול עבה, ודדין גסין מחברותיה טפח, וטפח בין דד לדד, ונשיכת כלב ונעשה המקום צלקת; ושומה שעל הפדחת, אפילו הייתה קטנה ביותר, ואפילו קרובה משיער ראשה ואף על פי שאין בה שיער...

קישור

נשים מתאוות לבגדים.

ספר נשים -- הלכות אישות -- פרק ז -- פסוק/ים כד

אמר לה, הרי את מקודשת לי בבגדים אלו שהן שווין חמישים דינר, והיו של משי וכיוצא בהן שהאישה מתאווה להן--אם היו שווין חמישים, הרי זו מקודשת משעת לקיחה...

קישור

אב יכול בהבל פיו, להפוך את בתו לפסולת חיתון לעולם אם יומר שאינו יודע לאיזה אדם הוא קידש אותה.

ספר נשים -- הלכות אישות -- פרק ט -- פסוק/ים יג

האב שאמר, קידשתי את בתי ואיני יודע למי קידשתיה--הרי זו אסורה לעולם על כל אדם, עד שיאמר האב נודע לי שלפלוני קידשתיה; ותהיה צריכה גט ממנו בלבד, ואף על פי שנודע לו אחר שבגרה.

קישור

אדם המקדש אישה אך אינו יודע מי היא, כל אישה שטוענת לקידושין אסורה לו וחייבת בגט. אם קיים עם האישה יחסי מין ועדיין אינו יודע מי היא, כל הנשים, שטוענות שאיתן הוא שכב מקבלות את כתובתן.

ספר נשים -- הלכות אישות -- פרק ט -- פסוק/ים כד

מקדש אחת מחמש נשים, ואינו יודע איזו מהן קידש, וכל אחת ואחת אומרת, אותי קידש--אסור בקרובות כולן; ונותן גט לכל אחת ואחת, ומניח כתובה אחת ביניהן ומסתלק. ואם קידש בביאה, קנסו אותו חכמים שייתן כתובה לכל אחת ואחת.

קישור

לאחר החופה, לאדם מותר לקיים יחסי מין עם אשתו מתי שיחפץ ורצון האישה אינו רלוונטי.

ספר נשים -- הלכות אישות -- פרק י -- פסוק/ים ב

כיון שנכנסה הארוסה לחופה--הרי זו מותרת לו לבוא עליה בכל עת שירצה, והרי היא אשתו גמורה לכל דבר.

קישור

אישה שנפגעה בקרום הבתולים שלה, כתובתה מקוצצת בחצי כאילו היא נבעלה.

ספר נשים -- הלכות אישות -- פרק יא -- פסוק/ים ד

מוכת עץ {אישה שעץ נכנס לה לאבר המין וביתק את הקרום}, כתובתה מאה; אפילו נשאה על מנת שהיא בתולה שלמה, ונמצאת מוכת עץ--כתובתה מאה.

קישור

אישה צריכה להיות בבית. צריך לגנות אישה שיוצאת יותר מפעמיים בחודש מביתה.

ספר נשים -- הלכות אישות -- פרק יג -- פסוק/ים יד

...גנאי הוא לאישה שתהא יוצאה תמיד, פעם בחוץ פעם ברחובות; ויש לבעל למנוע אשתו מזה, ולא יניחה לצאת אלא כמו פעם אחת בחודש או פעמיים בחודש, כפי הצורך...

קישור

בעל יכול להגביל את אשתו ולמנוע ממנה לבקר את הוריה והיא צריכה להיכנע לרצונו.

ספר נשים -- הלכות אישות -- פרק יג -- פסוק/ים יז

האומר לאשתו, אין רצוני שיבואו לביתי אביך ואימך אחייך ואחיותייך--שומעין לו, ותהיה היא הולכת להם כשיארע להם דבר; ותלך לבית אביה פעם בחודש, ובכל רגל ורגל. ולא ייכנסו הם לה, אלא אם אירע לה דבר גדול כגון חולי או לידה--שאין כופין את האדם, שייכנסו אחרים לרשותו.

קישור

בעל צריך לפדות את אשתו, לפי שוויה, אם נפלה בשבי, אולם בפעם השניה הוא מגרש אותה ונותן את כתובתה שתפדה את עצמה.

ספר נשים -- הלכות אישות -- פרק יד -- פסוק/ים כ

אין מחייבין את הבעל לפדות את אשתו, ביתר על דמיה, אלא במה שהיא שווה, כשאר השבויות... במה דברים אמורים, בפעם ראשונה; אבל אם פדיה, ונשבת פעם שנייה, ורצה לגרשה--הרי זה מגרש וייתן כתובה, והיא תפדה את עצמה.

קישור

אדם יכול לשאת עקרה, זקנה, איילונית (בוגרת שלא צימחה שיער ערווה) או יילדה קטנה אלא אם כבר קיים מצוות פרו ורבו עם אישה אחרת.

ספר נשים -- הלכות אישות -- פרק טו -- פסוק/ים ז

לא יישא אדם עקרה, וזקנה, ואיילונית, וקטנה שאינה ראויה לוולד--אלא אם כן קיים מצות פרייה ורבייה, או שהייתה לו אישה אחרת לפרות ולרבות ממנה.

קישור

האישה מצווה שבעלה יהיה כמו שר או מלך והיא חייבת לעשות ככול העולה על רוחו.

ספר נשים -- הלכות אישות -- פרק טז -- פסוק/ים כ

וכן ציוו חכמים על האישה שתהיה מכבדת את בעלה ביותר מדיי, ויהיה לו עליה מורא, ותעשה כל מעשיה על פיו, ויהיה בעיניה כמו שר או מלך: מהלכת בתאוות ליבו, ומרחקת כל שישנא...

קישור

אדם שמת והשאיר נכסים טובים ורעים, האישה מקבלת את הנכסים הרעים.

ספר נשים -- הלכות אישות -- פרק טז -- פסוק/ים ד

וכן התקינו שאם היה לבעל שדות טובות ורעות ובינונייות, ובאה האישה לגבות כתובתה אחר מותו--שלא תגבה אלא מן הרעה שבנכסיו, והיא הנקראת זיבורית.

קישור

אדם שגירש את אשתו אך הוא גם בעל חוב, עליו לסגור את החוב לבעל החוב לפני מתן הכתובה לאישה. מדוע? כי לאישה לא חסר דבר וכל מה שהיא רוצה זה להיות נשואה.

ספר נשים -- הלכות אישות -- פרק יז -- פסוק/ים ד

מי שגירש את אשתו, ועליו שטר חוב, ובא בעל חוב והאישה לגבות, והיו לו מעות וקרקע כדי החוב והכתובה--בעל חוב נוטל המעות, והאישה גובה כתובתה מן הקרקע. ואם אין לו אלא קרקע שאין בה כדי להגבות שניהם, ולא היה בה דין קדימה--נותנין אותה לבעל חוב; ואם נשאר לאישה כלום, תיטול, ואם לאו, תידחה מפני בעל חוב: שהרי בעל חוב הפסיד והוציא מעותיו, והאישה לא חסרה דבר--שיותר מה שהאיש רוצה לישא, אישה רוצה להינשא.

קישור

מת אדם והשאיר אחריו בעל חוב ואישה. בעל החוב מקבל את כספו לפני האישה. אם נשאר כסף, אז האישה לוקחת את מה שנשאר.

ספר נשים -- הלכות אישות -- פרק יז -- פסוק/ים ה

וכן מי שמת והניח אישה ובעל חוב, וקרקע שאין בה דין קדימה--האישה נדחית מפני בעל חוב, והוא גובה כל חובו תחילה. וכיון שתיקנו הגאונים שתגבה האישה ובעל חוב מן המיטלטלין, והדבר ידוע שאין דין קדימה במיטלטלין--אם לא הניח מיטלטלין כדי ליתן לשניהם, נותנין לבעל חוב כל חובו תחילה; ואם נשאר לאישה מה שתיטול בכתובתה, תיטול--או תידחה.

קישור

כל משכורת שמרוויחה אלמנה הולכת ליורשי בעלה, החייבים לה במזונות. גם אם היורש אומר לה לקחת את המזונות מתוך המשכורת שלה, לא מקשיבים לו.

ספר נשים -- הלכות אישות -- פרק יח -- פסוק/ים ח

מעשה ידי האלמנה, ליורשין. ויורש שאמר לאלמנה, טלי מעשה ידייך במזונותייך--אין שומעין לו; אבל היא שרצת בזה, שומעין לה. וכל מלאכות שהאישה עושה לבעלה, אלמנה עושה ליתומים--חוץ ממזיגת הכוס, והצעת המיטה, והרחצת פניו ידיו ורגליו.

קישור

אדם מת והשאיר נכסים. הבנים שלו לוקחים את הנכסים והבנות מקבלות תשלומי מזונות מאחיהן. אם כל נכסי האב מספיקים רק לתשלום המזונות לבנות, הבנות מקבלות אותם והבנים נשארים חסרי כל, ומצד ההלכה שיהפכו לקבצנים. אין חלוקה שווה.

ספר נשים -- הלכות אישות -- פרק יט -- פסוק/ים טז

מי שמת והניח בנים ובנות--יירשו הבנים כל הנכסים, והם זנין את אחיותיהם עד שיבגורו או עד שיתארסו... ואם אין שם אלא כדי מזון הבנות בלבד--הבנות ניזונות מהן עד שיבגורו או עד שיתארסו, והבנים ישאלו על הפתחים.

קישור

אדם גוסס שאומר שאסור לתת לבנותיו את נכסיו, שומעים לדבריו.

ספר נשים -- הלכות אישות -- פרק כ -- פסוק/ים ו

...מי שציווה בשעת מיתה, אל תפרנסו בנותיי מנכסיי--שומעים לו, שאין זה מתנאיי כתובה.

קישור

לא ראוי שאישה תשב בחוסר מעש אפילו אם היא עשירה, כי הבטלה מביאה למחשבות זימה. המונע מאשתו מלבצע את מלאכות הבית - יגרשה וייתן כתובתה כי הבטלה מביאה לזימה.

ספר נשים -- הלכות אישות -- פרק כ -- פסוק/ים ב

היה לה ולו ממון הרבה, אפילו היו להן כמה שפחות--אינה יושבת להבטלה בלא מלאכה כלל, שהבטלה מביאה לידי זימה; אבל אין כופין אותה לעשות מלאכה כל היום כולו, אלא לפי רוב הממון ממעטת במלאכה. והמדיר את אשתו שלא תעשה מלאכה כלל--יוציא וייתן כתובה, שהבטלה מביאה לידי זימה.

קישור

אישה חייבת לרחוץ את ידיו ורגליו של בעלה, למזוג שתייה לכוסו ולהציע את מיטתו.

ספר נשים -- הלכות אישות -- פרק כא -- פסוק/ים ג

וכן כל אישה רוחצת לבעלה פניו ידיו ורגליו, ומוזגת לו את הכוס, ומצעת לו את המיטה, ועומדת ומשמשת בפני בעלה, כגון שתיתן לו מים או כלי או תיטול מלפניו וכיוצא בדברים אלו; אבל אינה עומדת ומשמשת בפני אביו, או בפני בנו. ומלאכות אלו, עושה אותן היא בעצמה; ואפילו היו להן כמה שפחות, אין עושה מלאכות אלו לבעל אלא אשתו.

קישור

רשימת המלאכות שאישה חייבת לעשות לבעלה.

ספר נשים -- הלכות אישות -- פרק כא -- פסוק/ים ז

נמצאו כל המלאכות שכל אישה עושה אותן לבעלה, חמש מלאכות--טווה, ורוחצת פניו ידיו ורגליו, ומוזגת הכוס, ומצעת את המיטה, ועומדת לשמש בפניו; והמלאכות שמקצת הנשים עושות אותן ומקצתן אינן עושות, שש מלאכות--מטחנת, ואופה, ומבשלת, ומכבסת, ומניקה, ונותנת תבן לפני בהמתו.

קישור

רשימת המלאכות שאישה נידה עושה לבעלה.

ספר נשים -- הלכות אישות -- פרק כא -- פסוק/ים ח

כל מלאכות שהאישה עושה לבעלה, נידה עושה לבעלה--חוץ ממזיגת הכוס, והצעת המיטה, והרחצת פניו ידיו ורגליו: גזירה משום הרהור, שמא יבוא לבעול. לפיכך מצעת מיטתו כשהיא נידה, שלא בפניו; ומוזגת הכוס, ואינה נותנת אותו בידו כדרכה תמיד, אלא מנחת אותו על הארץ או על הכלי, והוא נוטלו.

קישור

מכים בשוט אישה שאינה רוצה למלא את המלאכות שבהן היא מצווה.

ספר נשים -- הלכות אישות -- פרק כא -- פסוק/ים י

כל אישה שתימנע מלעשות מלאכה מן המלאכות שהיא חייבת לעשותן--כופין אותה ועושה, ואפילו בשוט.

קישור

אם נמצא כסף או רכוש אצל אישה היא חייבת להוכיח שהרכוש שלה, כי ברירת המחדל הוא שכל הנמצא בידה הוא של בעלה.

ספר נשים -- הלכות אישות -- פרק כב -- פסוק/ים כו

הרי שנמצאו מעות או מיטלטלין ביד האישה...ואם אמרה, על מנת כן ניתנו לי, על מנת שלא יהיה לבעלי רשות בהן, אלא אעשה בהן מה שארצה--עליה להביא ראיה: שכל ממון הנמצא ביד האישה--בחזקת הבעל הוא שיאכל פירותיו, עד שתביא ראיה.

קישור

אישה שיצאה בראש גלוי, קיימה יחסי מין עם בעלה בזמן נידה, האכילה את בעלה בדברים אסורים - עברה על הדת.

ספר נשים -- הלכות אישות -- פרק כד -- פסוק/ים ט

ואלו הן הדברים שאם עשת אחד מהן עברה על דת משה--יוצאה בשוק ושיער ראשה גלוי...ששימשה מיטתה והיא נידה...שהאכילה את בעלה דברים אסורים, ואין צריך לומר כגון שקצים ונבילות, אלא דברים שאינן מעושרין.

קישור

הצניעות בדת אוסרת על הנשים לגלות את שערן, להלך עם פרח כמו הגויות הפרוצות, להראות זרועותיה לבני אדם וכו...

ספר נשים -- הלכות אישות -- פרק כד -- פסוק/ים יא

ואיזו היא דת יהודית, הוא מנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל; ואלו הן הדברים שאם עשת אחד מהן, עברה על דת יהודית: יוצאה לשוק או למבוי מפולש, וראשה פרוע ואין עליה רדיד כשאר הנשים, אף על פי ששיערה מכוסה במטפחת; או שהייתה טווה בשוק, וורד וכיוצא בו כנגד פניה על פדחתה או על לחייה, כדרך שעושות הגויות הפרוצות; או שטווה בשוק, ומראה זרועותיה לבני אדם; או שהייתה משחקת עם הבחורים; או שהייתה תובעת התשמיש מבעלה בקול רם, עד ששכנותיה שומעות אותה מדברת על עסקי תשמיש; או שהייתה מקללת אבי בעלה בפני בעלה.

קישור

בזמן שאישה בוגדת אסורה לבעלה בקיום יחסי מין, נאנסת דווקא מותרת. זה יכול היה להיות הגיוני אם רק לא הייתה תוספת זו: אישה שנאנסת, גם אם בהתחלה לא רצתה בכך, הרי סופה לרצות בכך, ויש להקל בכך כי זו דרכן של נשים. אפילו אם האישה אומרת "עזבו את האנס בשקט, כי אם לא היה אונס אותי הייתי שוכרת אותו שישכב איתי", עדיין היא מותרת לבעלה ולא נחשבת כבוגדת.

ספר נשים -- הלכות אישות -- פרק כד -- פסוק/ים יח

האישה שזינת תחת בעלה בשגגה, או באונס--הרי זו מותרת לבעלה: שנאמר "והיא לא נתפשה" (במדבר ה,יג)--הא נתפסה, מותרת, בין שאנסה ישראל, בין שאנסה גוי. וכל שתחילת ביאתה באונס, אף על פי שסופה ברצון, ואפילו אמרה הניחו לו, שאלמלא לא אנס אותי הייתי שוכרתו--הרי זו מותרת, שהיצר לבשה: מתחילתה, באונס הייתה.

קישור

גבר יכול להתגרש רק בהסכמתו, אבל אישה מגורשת על ידי בעלה בין אם היא רוצה ובין אם היא לא רוצה.

ספר נשים -- הלכות גרושין -- פרק א -- פסוק/ים ב

מן התורה, שנאמר...מלמד שאינו מגרש, אלא ברצונו; ואם נתגרשה שלא ברצונו, אינה מגורשת. אבל האישה מתגרשת לרצונה, ושלא לרצונה.

קישור

יש נשים האמורות לשנוא זו את זו מתוקף היותן באותו תא משפחתי.

ספר נשים -- הלכות גרושין -- פרק ז -- פסוק/ים ג

לפיכך נשים שחזקתן שהן שונאות זו את זו, אינן נאמנות להביא גט בארץ ישראל זו לזו--שמא מזוייף הוא, ותתכוון לקלקל אותה, כדי שתינשא, ותיאסר על בעלה. ואלו הן הנשים שחזקתן שונאות זו את זו: חמותה; ובת חמותה; וצרתה, אפילו הייתה הצרה נשואה לאחר; ויבמתה, אפילו הייתה אחותה; ובת בעלה.

קישור

אישה רעה שאינה צנועה כבנות ישראל, מצווה לגרשה, ואישה שגורשה בגלל פריצות אינה ראויה לנישואים חוזרים.

ספר נשים -- הלכות גרושין -- פרק י -- פסוק/ים כד

אישה רעה בדעותיה, ושאינה צנועה כבנות ישראל הכשרות--מצוה לגרשה, שנאמר "גרש לץ, וייצא מדון" (משלי כב,י). ואישה שנתגרשה משום פריצות--אין ראוי לאדם כשר שיישאנה, שאין זה מוציא רשעה מביתו וזה מכניסה לתוך ביתו.

קישור

אנס שאנס נערה בתולה, אך היא מתה לפני שעמד לדין, אינו חייב בקנס.

ספר נשים -- הלכות נערה בתולה -- פרק א -- פסוק/ים יד

בא עליה, ומתה--הרי זה פטור מן הקנס: שנאמר "ונתן האיש השוכב עימה, לאבי הנערה" (דברים כב,כט), לא לאבי המתה; והוא, שתמות קודם שתעמוד בדין.

קישור

במקרה בו כמה נשים לבשו את אותו החלוק ונמצא עליו כתם דם - וכולן היו מעוברות או מניקות או זקנות או בתולות (נשים שע"פ חזקה הלכתית לא סביר שיהיו נידות, וגם במציאות זקנות ומעוברות לא מסוגלות לכך) - עדיין כולן נחשבות טמאות נידה.

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק ט -- פסוק/ים לה, לו

שלוש נשים שלבשו חלוק אחד זו אחר זו, ואחר כך נמצא עליו כתם... הייתה אחת מעוברת, ואחת שאינה מעוברת--המעוברת טהורה, ושאינה מעוברת טמאה; מניקה ושאינה מניקה, המניקה טהורה; זקנה ושאינה זקנה, הזקנה טהורה; בתולה ושאינה בתולה, הבתולה טהורה. היו כולן מעוברות, כולן זקנות, כולן מניקות, כולן בתולות--הרי כולן טמאות.

קישור

הנבעלת ע"י בהמה אינה נעשית זונה (דינה מוות בסקילה) והיא מותרת לכוהנים.

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק יח -- פסוק/ים ב

לפיכך הנרבעת לבהמה--אף על פי שהיא בסקילה--לא נעשת זונה, ולא נפסלה לכהונה: שהרי לא נבעלה לאדם. והבא על הנידה--אף על פי שהיא בכרת--לא נעשת זונה, ולא נפסלה לכהונה: שהרי אינה אסורה להינשא לו. וכן הבא על הפנויה--אפילו הייתה קדשה שהפקירה עצמה לכול--אף על פי שהיא במלקות, לא נעשת זונה: שהרי אינה אסורה להינשא לו.

קישור

כל אישה ישראלית שנבעלה למי שהיא אסורה עליו - זונה. כמו כן המשוחררת מעבדות וגיורת אפילו אם הן קטנות מגיל שלוש - הן זונות ואסורות לכהונה.

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק יח -- פסוק/ים ג

אבל הנבעלת לאחד מאיסורי לאוין השווין בכול, ואינן מיוחדין בכוהנים, או מאיסורי עשה, ואין צריך לומר למי שהיא אסורה לו משום ערווה, או לגוי ועבד הואיל והיא אסורה להינשא לו--הרי זו זונה. [ג] וכן הגיורת והמשוחררת--אפילו נתגיירה ונשתחררה פחותה מבת שלוש שנים--הואיל ואינה בת ישראל, הרי זו זונה ואסורה לכוהן.

קישור

אשת כהן שנאנסה, עדיין מותרת לבעלה, אבל תהיה אסורה בנישואין עם כוהנים אחרים לאחר מותו - כי היא בסטטוס זונה.

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק יח -- פסוק/ים י

אשת כוהן שאמרה לבעלה נאנסתי--אף על פי שהיא מותרת לבעלה כמו שביארנו--הרי היא אסורה לכל כוהן שבעולם, אחר שימות בעלה: שהרי הודת שהיא זונה, ואסרה עצמה ונעשת כחתיכה האסורה.

קישור

חללה היא אישה שנולדה מקיום יחסים הנוגדים את ההלכה עם כהן, וכן נקראת כך אישה שנבעלה לכהן אך היא אסורה לו, אפילו אם נאנסה על ידו. הכהן אינו מתחלל. כל זאת בתנאי שהנאנסת גדולה מגיל שלוש והכהן גדול מגיל תשע.

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק יט -- פסוק/ים א

איזו היא חללה: זו שנולדה מאיסורי כהונה; וכן אחת מן הנשים האסורות לכהונה שנבעלה לכוהן, נתחללה. אבל הכוהן עצמו שעבר העבירה, לא נתחלל. ובין שנבעלה באונס בין שנבעלה בשגגה, בין כדרכה בין שלא כדרכה--משהערה בה, נתחללה: והוא שיהיה הכוהן בן תשע שנים ויום אחד ומעלה, ותהיה זו האסורה לו בת שלוש שנים ויום אחד ומעלה.

קישור

בנות ישראל חייבות לאסוף את שיערן, גם נשואה וגם רווקה.

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק כא -- פסוק/ים יז

לא יהלכו בנות ישראל פרועי ראש בשוק, אחת פנויה ואחת אשת איש.

קישור

אסור להלך אחרי האישה, יש לסלקה לצדדים או לאחוריו.

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק כא -- פסוק/ים כא

מי שפגע באישה בשוק--אסור לו להלך אחריה, אלא רץ ומסלקה לצדדין או לאחוריו; וכל המהלך בשוק אחורי אישה, הרי זה מקלי עמי הארץ.

קישור

לתחילת הדף

 

שנאת ורדיפת החילוני

הפירוש מראה מקום הציטוט קישור

אם אדם פגע בקדושת האלוהים, ולא הצטער על כך, עליך לבזות, לקלל לחרף ולגדף אותו.

ספר המדע -- הלכות דעות -- פרק ו -- פסוק/ים ט, יב

המוכיח את חברו--בין בדברים שבינו לבינו, בין בדברים שבינו לבין המקום--צריך להוכיחו בינו לבין עצמו, וידבר לו בנחת ובלשון רכה, ויודיעו שאינו אומר לו אלא לטובתו, ולהביאו לחיי העולם הבא... אבל בדברי שמיים--אם לא חזר בו בסתר--מכלימין אותו ברבים ומפרסמין חטאו ומחרפין אותו בפניו ומבזין ומקללין, עד שיחזור למוטב: כמו שעשו כל הנביאים לישראל.

קישור

תלמידי חכמים אינם עובדים בעבודת כפיים כי זה מבזה.

ספר המדע -- הלכות תלמוד תורה -- פרק ו -- פסוק/ים יא

תלמידי חכמים--אינן יוצאין לעשות בעצמן עם כל הקהל בבניין וחפירה של מדינה וכיוצא בהן, כדי שלא יתבזו בפני עמי הארץ.

קישור

ישראלי שעובד עבודה זרה הוא גוי לכל דבר, ולכן גם זכאי לאותו היחס הגזעני והמשפיל כמותו. (גם אם הוא אינו עובד עבודה זרה בפועל, אלא סתם כופר, עדיין הוא נחשב כמשומד ודינו כגוי. ראו בהלכות תשובה)

ספר המדע -- הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים -- פרק ב -- פסוק/ים ח

ישראל שעבד עבודה זרה--הרי הוא כגוי לכל דבר, ואינו כישראל שעבר על עבירה שיש בה סקילה; ומשומד לעבודה זרה, הרי הוא משומד לכל התורה כולה.

קישור

ישראל מחלל שבת הוא כגוי (וגוי הוא כבהמה) ואין לערב עימו בזמן השבת כי הוא אינו מאמין במצוות העירוב ואין לשכור ממנו שטח לעירוב.

ספר זמנים -- הלכות ערובין -- פרק ב -- פסוק/ים טז

ישראל שהוא מחלל שבת בפרהסיה, או שהוא עובד עבודה זרה--הרי הוא כגוי לכל דבריו; ואין מערבין עימו, ואינו מבטל--אלא שוכרין ממנו כגוי...כל הכופרים בתורה שבעל פה--כללו של דבר, כל מי שאינו מודה במצות עירוב--אין מערבין עימו, לפי שאינו מודה בעירוב, ואין שוכרין ממנו, לפי שאינו כגוי; אבל מבטל הוא רשותו לישראל הכשר, וזו היא תקנתו.

קישור

ישראל המחלל שבת אינו יכול לכתוב גט.

ספר נשים -- הלכות גרושין -- פרק ג -- פסוק/ים טז

הכול כשרין לכתוב את הגט, חוץ מחמישה--גוי, ועבד, וחירש, ושוטה, וקטן; אפילו האישה עצמה, כותבת את גיטה. ישראל שנשתמד לעבודה זרה, או שהוא מחלל שבת בפרהסיה--הרי הוא כגוי, לכל דבריו.

קישור

לא ראוי שאדם יחתן את בניו או בנותיו לבניהם או בנותיהם של עמי הארץ (אנשים שלא שומרים מצוות), כי הם מכים אותן ובועלים אותן בלי בושה.

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק כא -- פסוק/ים כט

לא יישא אדם בת עם הארץ--שאם מת או גלה, בניו עמי הארץ יהיו: שאין אימן יודעת כתר התורה. ולא ישיא בתו לעם הארץ--שכל הנותן בתו לעם הארץ, כמי שכפתה ונתנה לפני הארי: מכה ובועל, ואין לו בושת פנים. ולעולם ימכור אדם כל מה שיש לו, ויישא בת תלמיד חכמים--שאם מת או גלה, בניו תלמידי חכמים; וכן ישיא בתו לתלמיד חכמים--שאין דבר מגונה ולא מריבה, בביתו של תלמיד חכמים.

קישור

אין לאכול בשר או לשתות יין אצל אדם שאינו שומר מצוות.

ספר קדושה -- הלכות מאכלות אסורות -- פרק יא -- פסוק/ים כג

המתארח אצל בעל הבית בכל מקום ובכל זמן, והביא לו יין או בשר או גבינה וחתיכת דג--הרי זה מותר, ואין צריך לשאול עליו: אף על פי שאינו מכירו, אלא יודע שהוא יהודי בלבד. ואם הוחזק שאינו כשר ולא מדקדק בדברים אלו, אסור להתארח אצלו; ואם עבר ונתארח אצלו--אינו אוכל בשר ולא שותה יין על פיו, עד שיעיד לו אדם כשר עליהם.

קישור

ישראלי שאינו מקיים חלק מהמצוות, לא סומכים עליו שישחוט כראוי ללא השגחה. ישראלי כופר נחשב כמו גוי, ושחיטתו נחשבת נבילה.

ספר קדושה -- הלכות שחיטה -- פרק ד -- פסוק/ים יא

ישראל משומד לעבירה מן העבירות, שהיה מומחה--הרי זה שוחט לכתחילה; וצריך ישראל כשר לבדוק את הסכין, ואחר כך ייתננה למשומד זה לשחוט בה--מפני שחזקתו שאינו טורח לבדוק. ואם היה משומד לעבודה זרה, או מחלל שבת בפרהסיה, או מין, והוא הכופר בתורה ובמשה רבנו כמו שביארנו בהלכות תשובה--הרי הוא כגוי, ושחיטתו נבילה.

קישור

לתחילת הדף

 

שנאת ורדיפת הגוי

הפירוש מראה מקום הציטוט קישור

אסור לסחור עם הנוצרים בימיי חגייהם כי הם עובדי עבודה זרה.

ספר המדע -- הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים -- פרק ט -- פסוק/ים ד

הנוצריים עובדי עבודה זרה הן, ויום ראשון יום אידם הוא. לפיכך אסור לשאת ולתת עימהן בארץ ישראל, יום חמישי ויום שישי שבכל שבת ושבת; ואין צריך לומר יום ראשון עצמו, שהוא אסור בכל מקום. וכן נוהגין עימהן, בכל אידיהן.

קישור

אסור לישראלית להניק תינוק של נוכרית בגלל שהוא יגדל לעבוד עבודה זרה. כמו כן, לנוכרית מותר להניק תינוק ישראלי רק בנוכחות משגיח מחשש שתהרוג אותו.

ספר המדע -- הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים -- פרק ט -- פסוק/ים יח

בת ישראל לא תניק את בנה של נוכרית, מפני שמגדלת בן לעבודה זרה; ולא תיילד את הנוכרית...והנוכרית מיילדת את בת ישראל, ומניקה את בנה--ברשותה, כדי שלא תהרגנו.

קישור

אסור לעשות שלום עם עובדי עבודה זרה עד שימירו את דתם, ואם הם מסרבים אז יש להרוג אותם. כמו כן, אסור לעזור לעובדי עבודה זרה כשחייהם תלויים בכך.

ספר המדע -- הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים -- פרק י -- פסוק/ים א

אין כורתין ברית לעובדי עבודה זרה, כדי שנעשה עימהם שלום ונניח אותם לעובדה...אלא יחזרו מעבודתה, או ייהרגו. ואסור לרחם עליהם...לפיכך אם ראה גוי עובד עבודה זרה אובד או טובע בנהר, לא יעלנו {מן הבור}; ראהו לקוח למות, לא יצילנו.

קישור

אסור לרפא עובדי עבודה זרה, אלא אם פוחדים מהם ובכל מקרה חייבים לגבות תשלום על הטיפול.

ספר המדע -- הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים -- פרק י -- פסוק/ים ג

אסור לרפאות עובדי עבודה זרה, אפילו בשכר; ואם היה מתיירא מהן, או שהיה חושש משום איבה--מרפא בשכר, אבל בחינם אסור.

קישור

אסור להתחבב על הגוי.

ספר המדע -- הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים -- פרק י -- פסוק/ים ו, ז.

וכן אסור לספר בשבחן, ואפילו לומר כמה נאה גוי זה בצורתו; קל וחומר שיספר בשבח מעשיו, או שיחבב דבר מדבריהם...לא יהיה להם חן בעיניך, מפני שגורם להידבק עימו וללמוד ממעשיו הרעים. ואסור ליתן להן מתנות חינם.

קישור

אם ישראל חזקה מהגויים אסור לגויים עובדי עבודה זרה לעבור בה אלא אם הם מקבלים בכפיה את שבע מצוות נוח. אבל מאז שחרב בית המקדש קבלה בכפיה של שבע מצוות בני נוח אינה מספיקה, ונותנים להם לעבור רק אם הם התגיירו לגמרי.

ספר המדע -- הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים -- פרק י -- פסוק/ים ט

אין כל הדברים האלו אמורים, אלא בזמן שגלו ישראל לבין האומות, או בזמן שיד הגויים תקיפה. אבל בזמן שיד ישראל תקיפה על אומות העולם, אסור לנו להניח גוי עובד עבודה זרה בינינו; אפילו יושב ישיבת עראי, או עובר ממקום למקום לסחורה, לא יעבור בארצנו, עד שיקבל עליו שבע מצוות שנצטוו בני נוח...אפילו לפי שעה. ואם קיבל עליו שבע מצוות, הרי זה גר תושב. ואין מקבלין גר תושב, אלא בזמן שהיובל נוהג; אבל שלא בזמן היובל, אין מקבלין אלא גר צדק בלבד.

קישור

אל תדמה בלבך שאין למצוות שכר ושהדברים החשובים הם דברים חומריים כגון כלי כסף וזהב בדומה לערביים האווילים שטופי הזימה.

ספר המדע -- הלכות תשובה -- פרק ח -- פסוק/ים ט

שמא תקל בעיניך טובה זו, ותדמה שאין שכר המצוות והווית האדם שלם בדרכי האמת, אלא להיותו אוכל ושותה מאכלות טובות ובועל צורות נאות ולובש בגדי שש ורקמה ושוכן באוהלי שן ומשתמש בכלי כסף וזהב ודברים הדומין לאלו, כמו שמדמין אלו הערביים הטיפשים האווילים השטופים בזימה.

קישור

אין ליילד את הגויה בשום מצב, כולל חשש לאיבה. מותר לילד בת גר תושב בימי חול מפני שאנו מצווים לכך, אבל אסור לחלל עליה שבת.

ספר זמנים -- הלכות שבת -- פרק ב -- פסוק/ים יב

אין מיילדין את הגויה בשבת, ואפילו בשכר; ואין חוששין לאיבה, ואף על פי שאין שם חילול. אבל מיילדין את בת גר תושב, מפני שאנו מצווין להחיותו; ואין מחללין עליה, את השבת.

קישור

דירת הגוי אינה חייבת בעירוב כי הגוי משול לבהמה.

ספר זמנים -- הלכות ערובין -- פרק ב -- פסוק/ים ט

ישראל הדר עם הנוכרי או עם גר תושב בחצר, אינו אוסר עליו, שדירת הגוי אינה דירה, אלא כבהמה הוא חשוב.

קישור

אסור לבעול גויה, ומי שבועל גויה - גם אם נישא לה - דינו מוות. מי שהורג את בועל הגויה במשפט שדה, הרי הוא ראוי לשבח על שקיים הלכה למשה מסיני.

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק יב -- פסוק/ים ד

כל הבועל גויה, בין דרך חתנות בין דרך זנות--אם בעלה בפרהסיה, והוא שיבעול לעיני עשרה מישראל או יתר--אם פגעו בו קנאין והרגוהו, הרי אלו משובחין וזריזין; ודבר זה הלכה למשה מסיניי הוא, וראיה לדבר זה מעשה פינחס בזמרי

קישור

בעילת גויה משולה לעבודה זרה.

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק יב -- פסוק/ים ו

הנה למדת שהבועל גויה כאילו נתחתן לעבודה זרה, שנאמר "ובעל, בת אל נכר", ונקרא מחלל קודש.

קישור

גויה שנבעלה ע"י גבר ישראלי, יש להמיתה משום שהיא אשמה בהכשלתו לדבר עבירה, כמו בהמה (לא מדובר כאן בכינוי גנאי: גם בהמה שנבעלה ע"י גבר ישראלי נהרגת משום אשמתה שהכשילה אותו, לכאורה לדבר עבירה). הגויה נענשת במוות גם כשהיהודי עצמו נמצא פטור מכך. פסק ההלכה זה לא חל על גויה הקטנה מגיל 3 או על זו שנבעלה לישראלי הקטן מגיל 9.

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק יב -- פסוק/ים ח

גוי הבא על בת ישראל--אם אשת איש היא, נהרג עליה; ואם פנויה היא, אינו נהרג. אבל ישראל שבא על הגויה--בין קטנה בת שלוש שנים ויום אחד בין גדולה, בין פנויה בין אשת איש, ואפילו היה קטן בן תשע שנים ויום אחד--כיון שבא על הגויה בזדון, הרי זו נהרגת: מפני שבאת לישראל תקלה על ידיה, כבהמה. ודבר זה מפורש בתורה, שנאמר "הן הנה היו לבני ישראל . . . וכל אישה, יודעת איש למשכב זכר--הרוגו" (במדבר לא,טז-יז).

קישור

יש לבדוק מדוע הגר מבקש להתגייר, כדי שלא יתגייר ממניעים לא ראויים כגון רצון לחיים משותפים עם בן/בת זוג יהודיים.

ספר ספר קדושה -- הלכות הלכות איסורי ביאה -- פרק יג -- פסוק/ים י

אל יעלה על דעתך ששמשון המושיע את ישראל, או שלמה מלך ישראל שנקרא ידידיה, נשאו נשים נוכרייות, בגיותן--אלא סוד הדבר, כך הוא: שהמצוה הנכונה כשיבוא הגר או הגיורת להתגייר, בודקין אחריו--שמא בגלל ממון שייטול, או בשביל שררה שיזכה לה, או מפני הפחד, בא להיכנס לדת; ואם איש הוא, בודקין אחריו שמא עיניו נתן באישה יהודית, ואם אישה היא, שמא עיניה נתנה בבחור מבחורי ישראל.

קישור

הגרים קשים לישראל כמו מחלת הצרעת כי הם נוטים להכשיל אותם בניסיונות.

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק יג -- פסוק/ים טו

ומפני זה אמרו חכמים, קשים להם גרים לישראל כנגע צרעת--שרובן חוזר בשביל דבר, ומטעין את ישראל; וקשה הדבר לפרוש מהם, אחר שנתגיירו. צא ולמד מה אירע במדבר במעשה העגל, ובקברות התאווה; וכן רוב הנסיונות, האספסוף היו בהן תחילה.

קישור

זונה היא כל מי שאינה בת ישראל וגם בת ישראל שנבעלה למי שהיא אסורה לו.

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק יח -- פסוק/ים א

מפי השמועה למדו שה"זונה" (ויקרא כא,ז; ויקרא כא,יד) האמורה בתורה--היא כל שאינה בת ישראל, או בת ישראל שנבעלה לאדם שהיא אסורה להינשא לו איסור השווה בכול, או שנבעלה לחלל אף על פי שהיא מותרת להינשא לו.

קישור

אין למסור תינוק לגוי כי הוא עלול לקיים עימו יחסי מין. אין למסור בהמה לגוי כי כולם חשודים בקיום יחסי מין עם בהמות.

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק כב -- פסוק/ים ה

כן אין מוסרין תינוק ישראלי לגוי ללמדו ספר וללמדו אומנות, מפני שכולן חשודין על משכב זכור. ואין מעמידין בהמה בפונדקאות של גויים, ואפילו זכרים אצל זכרים ונקבות אצל נקבות. ואין מוסרין בהמה חיה ועוף לרועה גוי, אפילו זכרים לגוי ונקבות לגויה--מפני שכולן חשודין על הרבעת בהמה. וכבר ביארנו שהן אסורין בזכור ובהמה, ונאמר "ולפני עיוור, לא תיתן מכשול" (ויקרא יט,יד).

קישור

אין למסור בהמה נקבה למשמרת אצל גויה, משום שכל הגויים חשודים כנואפים, וישנו החשש שיבוא גוי לשכב עם הגויה ולא ימצא אותה בביתה, ואז ילך ויקיים יחסי מין עם הבהמה של הישראלי במקום זאת. ויותר מכך - לעיתים גם כשהגויה בבית, עדיין יעדיף הגוי לשכב עם הבהמה. ועל כך אמרו ב מסכת עבודה זרה, דף כב, ע"ב: "חביבה עליהן בהמתן של ישראל יותר מנשותיהן". קראו עוד באתר דעת אמת.

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק כב -- פסוק/ים ו

ומפני מה אין מוסרין בהמה נקבה לגויה: מפני שכולן בחזקת נואפים, וכשיבוא הנואף לשכב עם גויה זו, אפשר שלא ימצאנה, וישכב עם הבהמה; או אפילו ימצאנה, ישכב עם הבהמה.

קישור

גוי שנפל לתוך בור יין, אם טבע בו ומת, היין אסור בשתייה ע"י ישראלי אך מותר בשימוש מועיל אחר (כגון, שימכור את היין לגוים שישתו אותו הם). אם הגוי הועלה מבור היין כשהוא חי, אזי גם אסור לעשות ביין הזה כל שימוש אחר.

ספר קדושה -- הלכות מאכלות אסורות -- פרק יב -- פסוק/ים כז

גוי שנפל לבור של יין והעלוהו משם מת, או שמדד הבור שיש בו היין בקנה, או שהתיז את הזבוב והצרעה מעליו בקנה, או שהיה מטפח על פי החבית הרותחת כדי שתנוח הרתיחה, או שנטל חבית וזרקה בחמתו לבור--הרי זה מותר בהניה בלבד; ואם עלה הגוי חי, היין אסור בהניה.

קישור

לתחילת הדף

 

איוולת ושטות

הפירוש מראה מקום הציטוט קישור

הרמב"ם תפס את הקוסמולוגיה של היקום כמו שתפס אותה תלמי במאה ה-2 לספירה (ושאת הבסיס לה הניח אריסטו במאה ה-4 לפנה"ס). כדור הארץ במרכז, וסביבו, נעים בתוך גלגלים של קריסטל, נמצאים הירח, חמש כוכבי הלכת שהיו מוכרים בתקופתו, השמש (בגלגל הרביעי), וכל שאר הכוכבים בגלגל המזלות (בגלגל השמיני). הרמב"ם הוסיף גלגל נוסף לדגם של אריסטו ותלמי, והוא הגלגל שמניע, לכאורה, את כל השאר.

ספר המדע -- הלכות יסודי תורה -- פרק ג -- פסוק/ים א

והגלגלים...והם תשעה גלגלים--גלגל הקרוב ממנו הוא גלגל הירח, והשני שלמעלה ממנו גלגל שבו הכוכב הנקרא כוכב, וגלגל שלישי שלמעלה ממנו שבו נוגה, וגלגל רביעי שבו חמה, וגלגל חמישי שבו מאדים, וגלגל שישי שבו כוכב צדק, וגלגל שביעי שבו שבתאי, וגלגל שמיני שבו שאר כל הכוכבים שנראים ברקיע, וגלגל תשיעי הוא גלגל החוזר בכל יום ממזרח למערב.

קישור

הגלגלים המחזיקים את הכוכבים נקיים כזכוכית וספיר ולכן אינם נראים וזו הסיבה שניתן לראות את הכוכבים יחדיו כאילו היו ממוקמים כולם ב"גלגל" אחד.

ספר המדע -- הלכות יסודי תורה -- פרק ג -- פסוק/ים ב

והוא המקיף את הכול ומסבב את הכול. וזה שתראה כל הכוכבים כאילו הן כולן בגלגל אחד ואף על פי שיש בהם זה למעלה מזה, מפני שהגלגלים טהורים וזכים כזכוכית וכספיר; ולפיכך רואין כוכבים שבגלגל השמיני מתחת גלגל הראשון.

קישור

כדור הארץ נמצא במרכז היקום והגלגלים הנושאים את הכוכבים מקיפת אותו. ההתייחסות לגלגלים קטנים על הגלגלים הגדולים שאובה מתוך דגם העולם המתקדם יותר שכתב תלמי, ובו ישנם אפיקצלים ודפרנטים על הספירות הראשיות, שהינם סיבוך שנועד להסביר מדוע תנועת כוכבי הלכת שניצפית מכדור הארץ הינה לויליינית. כאמור, הבעיה נובעת מכך שהם חשבו שכדור הארץ הוא מרכז היקום.

ספר המדע -- הלכות יסודי תורה -- פרק ג -- פסוק/ים ה

כל הגלגלים האלו המקיפין את העולם כולו--הן עגולין כדור, והארץ תלויה באמצע. ויש למקצת מן הכוכבים, גלגלים קטנים שהן קבועין בהן; ואין אותם הגלגלים מקיפין את הארץ, אלא גלגל קטן שאינו מקיף קבוע בגלגל גדול המקיף.

קישור

השמש הוא הכוכב הגדול ביקום, והכוכב הקטן ביקום נמצא בגלגל השני. הכוכב בגלגל השני הוא כוכב הלכת חמה.

ספר המדע -- הלכות יסודי תורה -- פרק ג -- פסוק/ים י

ואין בכל הכוכבים, כוכב גדול מן השמש ולא קטן מכוכב שבגלגל שני.

קישור

ארבעת היסודות הם: אש ורוח ומים ואדמה, ומהם בנוי כל חומר עלי אדמות. מיותר לציין כי היום מוכרים 118 יסודות, שמים מורכבים מאטום חמצן אחד ומשני אטומי מימן וכו'.

ספר המדע -- הלכות יסודי תורה -- פרק ד -- פסוק/ים א

ארבעה גופים האלו שהן אש ורוח ומים וארץ, הם יסודות כל הנבראים למטה מן הרקיע; וכל שיהיה מאדם ובהמה ועוף ורמש ודג וצמח ומתכת ואבנים טובות ומרגלייות ושאר אבני בניין והרים וגושי עפר--הכול, גולמו מחובר מארבע יסודות האלו.

קישור

אדם שזז לאחר שאכל ולא נתן לאוכל להתעכל במעיו עתיד לסבול מחולי קשה.

ספר המדע -- הלכות דעות -- פרק ד -- פסוק/ים ה

לעולם כשיאכל אדם, יישב במקומו או יטה על שמאל. ולא יהלך ולא ירכוב ולא ייגע ולא יזעזע גופו ולא ייטייל, עד שיתאכל המזון שבמעיו; וכל המיטייל אחר אכילתו או שיגע, הרי זה מביא על עצמו חולאים רעים וקשים.

קישור

הישן בבית המדרש הופך לטיפש.

ספר המדע -- הלכות תלמוד תורה -- פרק ד -- פסוק/ים יד

אין ישנים בבית המדרש. וכל המתנמנם בבית המדרש, חכמתו נעשית קרעים קרעים.

קישור

מותר לגנוב סוכה, והיא עדיין תחשב כשירה.

ספר זמנים -- הלכות שופר וסוכה ולולב -- פרק ה -- פסוק/ים כו

סוכה שאולה, כשרה; וכן הגזולה, כשרה. כיצד: אם תקף על חברו והוציאו מסוכתו, וגזלה וישב בה--יצא, שאין הקרקע נגזלת. ואם גזל עצים, ועשה מהן סוכה--יצא: תקנת חכמים היא, שאין לבעל העצים אלא דמי עצים בלבד.

קישור

על מנת להתאים את השנה העברית לעונות השנה (שנקבעות ע"פ ציר הסיבוב של כד"ה לשמש) עיבור השנה נעשה על פי מזג האויר.

ספר זמנים -- הלכות קידוש החודש -- פרק ד -- פסוק/ים ב

על שלושה סימנין מעברין את השנה--על התקופה, ועל האביב, ועל פירות האילן. כיצד--בית דין מחשבין, ויודעין: אם תהיה תקופת ניסן בשישה עשר בניסן, או אחר זמן זה--מעברין אותה השנה, ויעשו אותו ניסן אדר שני, כדי שיהיה הפסח בזמן האביב; ועל סימן זה סומכין ומעברין, ואין חוששין לסימן אחר.

קישור

אישה שיצא מתוך איבר מינה גוף זר, ישנן צורות מסוימות שבהן הגוף הזר נחשד כדם קרוש, ולכן שמים אותו במים פושרים, ואם הוא נמס סימן שזה דם, והאישה טמאה. אם יצאו מנרתיקה גופים זרים הנראים כמו חגבים, דגים, שקצים, ורמשים - אם יש עליהם דם אז היא טמאה, ואם לא, טהורה.

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק ה -- פסוק/ים טז

הפילה כמין קליפה, כמין שערה, כמין עפר, כמין יבחושין--אם היה מראה דברים אלו אדום, תטיל למים פושרין: אם נימוחו--הרי זו טמאה, שדם הוא וקפה, וכל הרואה דם יבש, טמאה; ואם שהו בפושרין מעת לעת, ואחר כך נימוחו--הרי זו ספק טמאה. ואם לא נימוחו מעת לעת--הרי אלו ממכה, וטהורה היא. הפילה כמין חגבים, כמין דגים, שקצים, ורמשים--אם יש עימהן דם, טמאה; ואם לאו, טהורה.

קישור

אם הוולד נולד כשהוא חתוך לחתיכות, היא אינה נחשבת טמאת לידה עד אשר ייצא בחתיכות רוב גופו.

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק י -- פסוק/ים ז

נתחתך הוולד במעיה, ויצא אבר אבר--בין שיצא על סדר האברים, כגון שיצאה הרגל ואחריה השוק ואחריה הירך, בין שיצא שלא על הסדר--אינה טמאה לידה, עד שיצא רובו; ואם יצא ראשו כולו כאחת, הרי זה כרובו. ואם לא נתחתך, ויצא כדרכו--משתצא רוב פדחתו--הרי זה כיילוד, ואף על פי שנתחתך אחר כך. הוציא העובר ידו והחזירה, אימו טמאה לידה מדברי סופרים; ואין לה ימי טוהר, עד שייצא הוולד או רובו, כמו שאמרנו.

קישור

אם האישה הפילה ולד וצורתו כצורת בהמה, חיה או עוף - אם פניו של הנפל היו אנושיות למרות ששאר הגוף כמראה בהמה, חיה או עוף, אזי הוא נחשב אנושי והאם הינה טמאת לידה. אבל אם פניו אינן אנושיות, הגם ששאר גופו אנושי לחלוטין, אזי אין זה נחשב כאילו ילדה אדם, והיא אינה טמאת לידה. לקריאה נוספת: אתר דעת אמת.

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק י -- פסוק/ים ח

המפלת כמין בהמה חיה ועוף--אם היו פניו כפני האדם, הרי זה ולד: אם זכר, תשב לזכר, ואם נקבה, תשב לנקבה, ואם אין ניכר בין זכר לנקבה, תשב לזכר ולנקבה--ואף על פי ששאר הגוף דומה לבהמה או לחיה או לעוף. ואם אין פניו כצורת פני האדם--אף על פי ששאר הגוף גוף אדם שלם, וידיו ורגליו ידי אדם ורגליו, והרי היא נקבה או זכר--אינו ולד, ואין אימו טמאה לידה.

קישור

אישה שהתאלמנה מבעלה הראשון והתחתנה לאחר פחות משלושה חודשים עם אחר (אחד מהבעלים הוא כהן) וילדה, ולא ידוע האם התינוק הוא בנו של הראשון שנולד לאחר תשעה חודשים או בנו של השני שנולד לאחר שבעה חודשים, אז הנולד הוא כהן בספק. כמו כן הדבר תופס אם ולד מהראשון התערבב עם ולד מהשני (כאילו אישה במהלך ההריון יכולה להיכנס להריון נוסף).

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק כ -- פסוק/ים יט

אישה שלא שהת שלושה חודשים אחר בעלה, וילדה, ואין ידוע אם בן תשעה לראשון אם בן שבעה לאחרון, והיה אחד מהן כוהן והשני ישראל--הרי זה ספק כוהן; וכן אם נתערב ולד כוהן בוולד ישראל, והגדילו התערובת--כל אחד מהן ספק כוהן. ונותנין עליהן חומרי ישראל, וחומרי כוהנים: נושאין נשים הראויות לכהונה, ואינן מיטמאים למתים, ולא אוכלין בתרומה; ואם נשאו גרושה, מוציאין ואינן לוקין.

קישור

רימה ותולעת אינן נבראות ואינן נוצרות מפגישת זרע וביצית אלא יוצאות מהגללים שהסריחו.

ספר קדושה -- הלכות מאכלות אסורות -- פרק ב -- פסוק/ים יב

אלו המינין הנבראין באשפות ובגופי הנבילות כגון רימה ותולעה וכיוצא בהן, שאינן נבראין מזכר ונקבה אלא מן הגללים שהסריחו וכיוצא בהן--הן הנקראין רומש על הארץ; והאוכל מהן כזית--לוקה, שנאמר "ולא תטמאו את נפשותיכם, בכל השרץ הרומש על הארץ" (ויקרא יא,מד), ואף על פי שאינן פרין ורבין. אבל "השרץ, השורץ על הארץ" (ויקרא יא,מא; ויקרא יא,מב), הוא שפורה ורובה מזכר ונקבה.

קישור

אסור לאכול מהבהמה שזה עתה נשחטה כל עוד היא מפרכסת ועדיין בחיים, אך מותר לחתוך חתיכה ממנה, למלוח ולשטוף ולהמתין למותה, ואז לאכול מהחתיכה (המקור הוא מסכת חולין קכא ע"ב).

ספר קדושה -- הלכות שחיטה -- פרק א -- פסוק/ים ג

ואסור לאכול מן השחוטה, כל זמן שהיא מפרכסת. והאוכל ממנה קודם שתצא נפשה--עובר בלא תעשה, והרי הוא בכלל "לא תאכלו, על הדם" (ויקרא יט,כו); ואינו לוקה. ומותר לחתוך ממנה אחר שחיטה קודם שתצא נפשה, ומולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה, ומניחו עד שתמות; ואחר כך יאכלנו.

קישור

אסור לשחוט לתוך ים או נהר מהחשש שאנשים יחשבו שהוא סוגד לאלי מים פגאנים. גם אסור לשחוט לתוך כלי עם מים מהחשש שיחשבו שהוא מנסה לקרוא את העתיד ע"פ הצורה שתיראה לו שם.

ספר קדושה -- הלכות שחיטה -- פרק ב -- פסוק/ים ה

אין שוחטין לתוך ימים ונהרות, שמא יאמרו עובד מים הוא זה, ונמצא כמקריב למים; ולא ישחוט לכלי מלא מים, שמא יאמרו לצורה שתיראה בתוך המים שחט. ולא ישחוט לא לתוך הכלים, ולא לתוך הגומה--שכן דרך עובדי עבודה זרה. ואם שחט, שחיטתו כשרה.

קישור

לתחילת הדף

 

אלימות או אמצעי שליטה אחרים

הפירוש מראה מקום הציטוט קישור

מותר לענות יתומים ואלמנות על מנת ללמדם תורה ולהוליכם בדרך ה"ישרה".

ספר המדע -- הלכות דעות -- פרק ו -- פסוק/ים יד, יח

חייב אדם להיזהר ביתומים ואלמנות--מפני שנפשן שפלה למאוד ורוחן נמוכה...אבל אם עינה אותם הרב כדי ללמדם תורה או אומנות, או להוליכם בדרך ישרה--הרי זה מותר.

קישור

לעיר בה לא מלמדים תינוקות תורה - אין זכות קיום. יש להחרים את העיר עד שיושיבו בה מלמד, ואם לא עשו זאת אזי יש להחריבה.

ספר המדע -- הלכות תלמוד תורה -- פרק ב -- פסוק/ים א

מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה, ובכל פלך ופלך. וכל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן--מחרימין את אנשי העיר, עד שמושיבין מלמד תינוקות; ואם לא הושיבו, מחריבין את העיר: שאין העולם מתקיים, אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן.

קישור

למלמד תורה יש זכות להכות ילדים ולהטיל עליהם אימה.

ספר המדע -- הלכות תלמוד תורה -- פרק ב -- פסוק/ים ב

מכניסין את התינוקות להתלמד כבן שש כבן שבע... ומכה אותן המלמד, להטיל עליהן אימה.

קישור

אסור לחלוק על הרב שלך, אם עשית כן, חלקת על השכינה.

ספר המדע -- הלכות תלמוד תורה -- פרק ה -- פסוק/ים ג, ד

לפיכך אמרו, כל החולק על רבו--כחולק על השכינה...וכל העושה מריבה עם רבו--כעושה עם השכינה...וכל המתרעם על רבו--כמתרעם על השכינה...וכל המהרהר אחר רבו--כמהרהר אחר השכינה... איזה הוא חולק על רבו--זה שקובע לו מדרש ויושב ודורש ומלמד שלא ברשות רבו, ורבו קיים, ואף על פי שרבו במדינה אחרת. ואסור לאדם להורות בפני רבו, לעולם; וכל המורה הלכה בפני רבו, חייב מיתה.

קישור

כל מי שמורה הלכה בפני רבו חייב מיתה.

ספר המדע -- הלכות תלמוד תורה -- פרק ה -- פסוק/ים ד

איזה הוא חולק על רבו--זה שקובע לו מדרש ויושב ודורש ומלמד שלא ברשות רבו, ורבו קיים, ואף על פי שרבו במדינה אחרת. ואסור לאדם להורות בפני רבו, לעולם; וכל המורה הלכה בפני רבו, חייב מיתה.

קישור

חובה להרוג את מוסרי ישראל ואת המינים ואת הכופרים. מי שמוסר פושע דתי לשלטוונות או שעובר על מצוות הדת ביודעין או שכופר בדת - חייב מיתה.

ספר המדע -- הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים -- פרק י -- פסוק/ים ב

מוסרי ישראל, והמינים, והאפיקורוסין--מצוה לאבדן ביד, ולהורידן עד באר שחת: מפני שהן מצירין לישראל, ומסירין את העם מאחרי ה', כישוע הנוצרי ותלמידיו, וצדוק ובייתוס ותלמידיהם...

קישור

כל עיר שיש בה לפחות עשרה דתיים, כופים את העיר לבנות להם בית ספר ולקנות ספרי תורה נביאים וכתובים.

ספר אהבה -- הלכות תפילה וברכת כוהנים -- פרק יא -- פסוק/ים א

כל מקום שיש בו עשרה מישראל, צריך להכין בו בית שייכנסו בו לתפילה בכל עת תפילה; ומקום זה, הוא הנקרא בית הכנסת. וכופין בני העיר זה את זה לבנות להן בית הכנסת, ולקנות להן ספר תורה נביאים וכתובים.

קישור

מכים אדם שלא רוצה לגרש את אשתו.

ספר נשים -- הלכות גרושין -- פרק ב -- פסוק/ים טז

מי שהדין נותן שכופין אותו לגרש את אשתו, ולא רצה לגרש--בית דין של ישראל בכל מקום ובכל זמן, מכין אותו עד שיאמר, רוצה אני; ויכתוב הגט, והוא גט כשר. וכן אם הכוהו גויים ואמרו לו, עשה מה שישראל אומרין לך, ולחצו אותו ישראל ביד הגויים, עד שגירש--הרי זה כשר...

קישור

המקיים יחסי מין עם אישה החשודה שהיא אחותו או אימו או ביתו, ויש עדים למעשה - הורגים אותו באחת ממיתות בית דין, ואפילו שאין הוכחה שאכן מדובר באחותו או אימו או ביתו. החשד לבדו מספיק, ובהלכה לא קיים המונח של "זכאי עד אשר תוכח אשמתו".

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק א -- פסוק/ים כא

מי שהוחזק בשאר בשר--דנין בו על פי החזקה, אף על פי שאין שם ראיה ברורה שזה קרוב; ומלקין ושורפין וסוקלין וחונקין, על חזקה זו. כיצד: הרי שהוחזק שזו אחותו או בתו או אימו, ובא עליה בעדים--הרי זה לוקה או נשרף או נסקל: ואף על פי שאין שם ראיה ברורה שזו היא אחותו, או אימו, או בתו--אלא בחזקה בלבד.

קישור

אדם המקיים יחסי מין עם קרובות משפחה של אשתו כמפורט, ישרף, הוא והאישה שהייתה איתו. האיסור עצמו חל גם לאחר מות אשתו, למעט אחות אשתו (לאחר קידושין) שאיתה מותר לקיים יחסי מין לאחר מות אשתו.

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק ב -- פסוק/ים ח, ט

כיון שקידש אדם אישה, נאסרו עליו מקרובותיה שש נשים, וכל אחת מהן, ערווה עליו לעולם--בין כנס בין גירש, בין בחיי אשתו בין לאחר מותה; ואלו הן--אימה, ואם אימה, ואם אביה, ובתה, ובת בתה, ובת בנה. ואם בא על אחת מהן בחיי אשתו, שניהן נשרפין. בא עליה לאחר מיתת אשתו--הרי אלו בכרת, ואין בהן מיתת בית דין: שנאמר "באש ישרפו אותו, ואתהן" (ויקרא כ,יד)--בזמן ששתיהן קיימות שהן אשתו וזו שבא עליה, הרי הוא והערווה נשרפין; ובזמן שאין שתיהן קיימות, אין שם שריפה. וכן אחות אשתו, ערווה עליו עד שתמות אשתו:

קישור

במקרה של בעילת אשת איש (שלא עונה לתנאים הרשומים בספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק ג -- פסוק/ים א), האישה הנבעלת מקבלת עונש מוות (גם האיש הבועל).

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק ג -- פסוק/ים ח

הא למדת, שבאשת איש שלוש מיתות--יש אשת איש שהיא בחנק, ויש אשת איש שהיא בשריפה, ויש אשת איש שהיא בסקילה.

קישור

אשת איש ששכבה עם גבר אחר, סוקלים אותה והסקילה נעשית בראווה.

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק ג -- פסוק/ים י

כל מי שמצותה לסקול אותה על פתח שער העיר--אם הייתה עיר שרובה גויים, סוקלין אותה על פתח בית דין. וכל מי שמצותה לסקול אותה על פתח בית אביה--אם לא היה לה אב, או שהיה לה אב ולא היה לו בית--הרי זו נסקלת בבית הסקילה, ולא נאמר "פתח בית אב" (ראה דברים כב,כא) אלא למצוה.

קישור

אם הכו בהמה כך שעלול להגרם לה נזק בעמוד השדרה יש לחשוש שתמות ואז היא אינה כשרה.

ספר קדושה -- הלכות שחיטה -- פרק ט -- פסוק/ים יא

הכה הבהמה על ראשה והלכה לה המכה כלפי זנבה, או על זנבה והלכה לה כלפי ראשה, ואפילו הכה אותה במטה על כל השדרה--אין חוששין לה: ואם יש במטה חוליות חוליות, חוששין לה; ואם הגיע ראש המטה למקצת השדרה, חוששין לה. וכן אם הכה לרוחב השדרה, חוששין לה.

קישור

לתחילת הדף

 

יחס ההלכה לנכים

הפירוש מראה מקום הציטוט קישור

לכוהנים בעלי מום אסור לשאת כפיים בזמן ברכת הכוהנים.

ספר אהבה -- הלכות קרית שמע -- פרק טו -- פסוק/ים א, ב, ג

שישה דברים, מונעין נשיאת כפיים--הלשון, והמומין, והעבירה, והשנים, והיין, וטומאת הידיים...הלשון כיצד: העילגין שאין מוציאין את האותייות כתקנן...וכן כבדי פה וכבדי לשון, שאין דבריהם ניכרין לכול--אין נושאין את כפיהם...המומין כיצד: כוהן שיש מומין בידיו או בפניו או ברגליו, כגון שהיו אצבעותיו עקומות או עקושות, או שהיו ידיו בהקנייות--לא יישא את כפיו, לפי שהעם מסתכלין בו. מי שהיה רירו יורד על זקנו בשעה שהוא מדבר, וכן סומה באחת מעיניו--לא יישא את כפיו; ואם היה דש בעירו והיו הכול רגילין בזה הסומה באחת מעיניו, או בזה שרירו זב--מותר, לפי שאין העם מסתכלין בו. וכן מי שהיו ידיו צבועות איסטיס ופואה, לא יישא את כפיו; ואם רוב אנשי אותה העיר, מלאכתן בכך--מותר, לפי שאין מסתכלין בו.

קישור

אדם הרוצה לקיים מצוות עירוב על שטח חברו, אינו רשאי לשלוח חפץ ביד חירש, שוטה, ילד או מי שכופר במצוות העירוב, אלא אם מצטרף אליהם אדם כשר, קוף או פיל.

ספר זמנים -- הלכות ערובין -- פרק ו -- פסוק/ים כב

הרוצה לשלח עירובו ביד אחר להניחו לו במקום שהוא רוצה לקבוע שביתתו שם, הרשות בידו. וכשהוא משלחו, אינו משלחו ביד חירש שוטה וקטן, ולא ביד מי שאינו מודה במצות עירוב; ואם שילח, אינו עירוב. ואם שילחו ביד אחד מאלו הפסולין, להוליכו לאדם כשר, כדי שיוליכו הכשר ויניחו במקום העירוב--הרי זה כשר, ואפילו שילחו על הקוף או על הפיל.

קישור

יחסיי מין בין אישה ואדם אשר נכרת אשכו או נכרת חלק מאיברו - אסורים.

ספר נשים -- הלכות אישות -- פרק א -- פסוק/ים ז

כל שאסר ביאתו בתורה...הן הנקראים איסורי לאוין; ועוד, נקראין איסורי קדושה. ותשעה הן, ואלו הן...בת ישראל לפצוע דכא, וכרות שופכה...

קישור

אסור לקדש אישה בעזרת שליח שהוא חירש, שוטה או ילד קטן כי אינם חכמים דיים.

ספר נשים -- הלכות אישות -- פרק ג -- פסוק/ים כב

הכול כשרין לשליחות [לקידושין]: חוץ מחירש שוטה וקטן, לפי שאינן בני דעת; והגוי, לפי שאינו בן ברית...

קישור

לחירשת ולשוטה אין כתובה כשמגרשים אותה. השוטה כלל אינה יכולה להינשא ולחירשת אין כתובה בגירושין כדי שמי שיהיה מוכן לקחת אותה - ייקח

ספר נשים -- הלכות אישות -- פרק יא -- פסוק/ים ו

בתולה שהיא בוגרת, או סומה, או איילונית--כתובתן מאתיים; אבל החירשת והשוטה, לא תיקנו להן חכמים כתובה. השוטה, לא תיקנו לה נישואין כלל; והחירשת, אף על פי שיש לה נישואין מדבריהם, לא תיקנו לה כתובה, כדי שלא ימנעו ולא יישאו אותה.

קישור

אדם נשוי שהתחרש או חלה במחלת נפש אינו יכול לגרש את אשתו והיא נשארת איתו עד שיבריא. לא סומכים על חירש המדבר בשפת הסימנים ולא על הדברים אותם הוא כותב, גם אם מבחינה שכלית ונפשית הוא בריא לגמרי ככל אדם.

ספר נשים -- הלכות גרושין -- פרק ב -- פסוק/ים יג

מי שנשא אישה כשהוא פיקח, ונתחרש, ואין צריך לומר, נשתטה--אינו מוציא לעולם, עד שיבריא; ואין סומכין על רמיזת החירש, ולא על כתבו, ואף על פי שדעתו נכונה ומיושבת.

קישור

קטוע רגל אינו יכול לחלץ את אשת אחיו המת מן הייבום ולכן מחויב לבעול אותה ואז לתת לה גט..

ספר נשים -- הלכות ייבום וחליצה -- פרק ד -- פסוק/ים יד

יבם שרגלו הימנית חתוכה, אינו חולץ בשמאל; ואם חלצה מעל שמאלו, חליצתה פסולה. הייתה רגלו עקומה לאחור, או הפוכה על צידה, או שהיה מהלך על ראשי אצבעות רגליו--הרי זה אינו חולץ, שהחולץ צריך לנעוץ עקבו בארץ וזה אינו יכול; ואם חלצה למי שרגלו כך, חליצתה פסולה. ויבמה שידיה חתוכות--חולצת לכתחילה ואפילו בשיניה, שלא נאמר וחלצה בידה.

קישור

החירשת האלמנה שאין לה ילדים אינה יכולה לבצע את החליצה, אלא האח של בעלה המת חייב לבעול אותה ואז לתת לה גט. למרבה הזוועה הדבר הזה בוצע הלכה למעשה, כאן בישראל המודרנית של המאה ה-20. ראו באתר דעת אמת.

ספר נשים -- הלכות ייבום וחליצה -- פרק ה -- פסוק/ים כב

...וכונס את החירשת; ואם רצה לגרשה--כותב לה גט אחר שיבוא עליה, ותותר לזר.

קישור

החירשת, השוטה והילדה הקטנה אינה יכולה לבצע את טקס החליצה כי אינן יכולות להבין אותו ולכן עליהן לקיים יחסי מין עם המייבם ואז לקבל גט. למרבה הזוועה הדבר הזה בוצע הלכה למעשה, כאן בישראל המודרנית של המאה ה-20. ראו באתר דעת אמת.

ספר נשים -- הלכות ייבום וחליצה -- פרק ו -- פסוק/ים ו

ואלו שמתייבמות ולא חולצות--החירשת והשוטה והקטנה, לפי שאין בהן דעת לקרות ולהבין; ואם רצה היבם לגרש את החירשת בגט אחר שיבעול אותה, הרי זה מגרש.

קישור

החירשת והשוטה אינן יכולות לקבוע לבדן האם הן טמאות, הן צריכות שנשים אחרות יורו להן.

ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה -- פרק ח -- פסוק/ים יג

הסומה בודקת עצמה, ומראה לחברתה; אבל החירשת והשוטה צריכות פיקחות לבדוק אותן ולקבוע להן וסתות, ואחר כך יהיו מותרות לבעליהן.

קישור

לתחילת הדף

 

כשרות ומאכלים

הפירוש מראה מקום הציטוט קישור

חולים בגוף אוהבים לאכול מאכלים שאינם ראויים למאכל. חולי הנפש אוהבים ללכת בדרך רעה ומתעצלים ללכת בדרך הטובה שכן היא מכבידה עליהם לפי חומרת החולי.

ספר המדע -- הלכות דעות -- פרק ב -- פסוק/ים א

חולי הגוף, טועמים המר מתוק והמתוק מר. ויש מן החולים מי שמתאווה ותאב למאכלות שאינן ראויין לאכילה, כגון העפר והפחם, ושונא המאכלות הטובים, כגון הפת והבשר--הכול לפי רוב החולי. כך בני אדם שנפשותיהם חולות, מתאווים ואוהבים הדעות הרעות; ושונאים הדרך הטובה, ומתעצלים ללכת בה, והיא כבדה עליהן למאוד, לפי חוליים.

קישור

רשימה של מאכלים שאינם בריאים: הפול, והעדשים, והספיר, ולחם שעורים, ולחם מצות, והכרוב, והחציר, והבצלים, והשומים, והחרדל, והצנון.

ספר המדע -- הלכות דעות -- פרק ד -- פסוק/ים יב

ויש מאכלות שהן רעים, אבל אינם כמו הראשונות לרוע; לפיכך ראוי לאדם שלא לאכול מהן אלא מעט ואחר ימים הרבה, ולא ירגיל עצמו להיות מזונו מהם או לאוכלם עם מזונו תמיד--כגון...הפול, והעדשים, והספיר, ולחם שעורים, ולחם מצות, והכרוב, והחציר, והבצלים, והשומים, והחרדל, והצנון: כל אלו מאכלות רעים הן.

קישור

מותר לאכול חגבים וחרגולים.

ספר קדושה -- הלכות מאכלות אסורות -- פרק א -- פסוק/ים כא

מיני חגבים שהתירה תורה, שמונה; ואלו הן: (א) חגב; (ב) ומין חגב, והיא הדובנית; (ג) חרגול; (ד) ומין חרגול, והיא עצרוניא; (ה) ארבה; (ו) ומין ארבה, והיא ציפורת כרמים; (ז) סולעם; (ח) ומין סולעם, והיא יוחנה ירושלמית.

קישור

אמנם אסור לאכול בשר אדם, אך העושה זאת לא נענש, בין אם היה האדם חי ובין אם היה האדם מת בזמן שאכל אותו.

ספר קדושה -- הלכות מאכלות אסורות -- פרק ב -- פסוק/ים ד

האדם--אף על פי שנאמר בו "ויהי האדם, לנפש חיה" (בראשית ב,ז), אינו בכלל מיני חיה בעלת פרסה; לפיכך אינו בלא תעשה. והאוכל מבשר האדם או מחלבו, בין מן החי בין מן המת--אינו לוקה. אבל אסור הוא בעשה, שהרי מנה הכתוב שבעת מיני חיה ואמר בהן "זאת החיה אשר תאכלו" (ויקרא יא,ב)--הא כל שהוא חוץ מהן, לא תאכלו; ולאו הבא מכלל עשה, עשה הוא.

קישור

אם נמצאה בדג תולעת, אסור לאכול אותה, אלא אם הדג הומלח.

ספר קדושה -- הלכות מאכלות אסורות -- פרק ב -- פסוק/ים טז

תולעת הנמצאת במעי הדגים, ובמוח שבראש הבהמה, והנמצאת בבשר--אסורה; אבל דג מליח שהתליע, הרי התולעת שבו מותרת, שהן כפירות שהתליעו אחר שנעקרו מן הארץ, שמותר לאוכלן כולן כאחת בתולעת שבתוכן.

קישור

מותר לשתות מים מכלים שנמצאו בהם שרצים, ואין כל בעיה לשתות אותם יחד עם המים. הסיבה לכך היא שהפסוק האוסר עליהם מחייב רק לגבי שתיה ממקורות מים טבעיים שיש בהם זרימה, ולא מדבר על כלים בהם המים עומדים.

ספר קדושה -- הלכות מאכלות אסורות -- פרק ב -- פסוק/ים יז

וכן המים שבכלים שהשריצו--הרי אותן השרצים מותרין לשתותן עם המים, שנאמר "כול אשר לו סנפיר וקשקשת במים, בימים ובנחלים--אותם תאכלו" (ויקרא יא,ט): כלומר במים בימים ובנחלים הוא שאתה אוכל את שיש לו, ואין אתה אוכל את שאין לו; אבל בכלים--בין שיש לו בין שאין לו, מותר.

קישור

מותר לשתות ולבלוע שרצים שנמצאים במקורות מים טבעיים שבהם המים עומדים, כגון מים הנקווים בבורות ובשוחות. הלכה יז' בפרק זה מסבירה מדוע.

ספר קדושה -- הלכות מאכלות אסורות -- פרק ב -- פסוק/ים יח

שרץ המים הנברא בשיחין ובבורות ובמערות--הואיל ואינן מים נובעין, והרי הן עצורים--הרי הן כמים שבכלים, ומותר; ושוחה ושותה ואינו נמנע, ואף על פי שבולע בשעת שתייה מאותן השרצים הדקים.

קישור

מותר לשתות חלב אם, אבל מבוגר שיונק ישירות מן השד, כמו שיונק שרץ, מכים אותו מלקות.

ספר קדושה -- הלכות מאכלות אסורות -- פרק ג -- פסוק/ים ב, ג

חלב האדם מותר באכילה, אף על פי שבשר האדם אסור באכילה; כבר ביארנו שהוא בעשה.... אף על פי שחלב האדם מותר, אסרו חכמים לגדול לינק אותו מן השדיים; אלא חולבת אישה לתוך הכלי, ושותה. וגדול שינק מן השד--כיונק שרץ, ומכין אותו מכת מרדות.

קישור

לא מלקים אדם אם אכל חלב, דם בשר טמא , נבלה, דג טמא ועוף טמא, כל עוד זה בכמות קטנה (כזית).

ספר קדושה -- הלכות מאכלות אסורות -- פרק ד -- פסוק/ים יח

כל איסורין שבתורה, אין מצטרפין זה עם זה--חוץ מאיסורי נזיר, כמו שיתבאר שם; לפיכך הלוקח מעט חלב, ומעט דם, ומעט בשר בהמה טמאה, ומעט בשר נבילה, ומעט בשר דג טמא, ומעט בשר עוף טמא, וכיוצא באלו משאר האיסורין, וצירף מן הכול כזית, ואכלו--אינו לוקה, ודינו כדין אוכל חצי שיעור.

קישור

אמנם אסור לאכול טריפות ונבלות או בעלי חיים הנחשבים טמאים; אבל אם אכל מהעור, מהקרניים, מהעצמות, הגידים או הטלפיים שלהם - הוא פטור מעונש כי חלקים אלו אינם ראויים לאכילה.

ספר קדושה -- הלכות מאכלות אסורות -- פרק ד -- פסוק/ים כב

האוכל מנבילה וטריפה, או מבהמה וחיה הטמאים--מן העור, ומן העצמות, ומן הגידים, ומן הקרניים והטלפיים, ומן הציפורניים של עוף ממקומות שמבצבץ משם הדם כשייחתכו, ומן השליה שלהן--אף על פי שהוא אסור, הרי זה פטור מפני שאין אלו ראויין לאכילה; ואין מצטרפין עם הבשר לכזית.

קישור

מותר לאכול את תכולת קיבותיהם של נבלות ובהמות טמאות, ואפילו מותר לאכול את תכולת קיבותיהם של בהמות שנשחטו ע"י גוי, למרות שעור הקיבה והמעיים אסורים. כמו כן, מותר גם לאכול הפרשות צואה ושתן של בהמות, כשרות או טמאות כאחד.

ספר קדושה -- הלכות מאכלות אסורות -- פרק ד -- פסוק/ים כג

קיבת הנבילה, וקיבת הטמאה--מותרת, מפני שהיא כשאר טינופות שבגוף; ולפיכך מותר להעמיד בקיבת שחיטת הנוכרי, ובקיבת בהמה וחיה טמאה. אבל עור הקיבה--הרי הוא כשאר המעיים, ואסור. עור הבא כנגד פניו של חמור, מותר באכילה--מפני שהוא כמו הפרש ומי רגליים, שהן מותרין.

קישור

אסור לאכול איבר מן החי ולכן אסור לאכול איבר שנחתך בזמן שהבהמה בחיים. לגבי העובר שבתוך הבהמה, הדין שונה ומותר לאכול מן העובר בעודו בחיים, במידה וחתכו אותו בתוך רחם החיה, והשאירו אותו שם עד לאחר ששחטו אותה.

ספר קדושה -- הלכות מאכלות אסורות -- פרק ה -- פסוק/ים י

המושיט ידו למעי הבהמה, וחתך מן הטחול ומן הכליות וכיוצא בהן, והניח החתיכות בתוך מעיה, ואחר כך שחטה--הרי אותן החתיכות אסורות משום אבר מן החי, ואף על פי שהוא בתוך מעיה; אבל אם חתך מן העובר שבמעיה, ולא הוציאו, ואחר כך שחטה--הרי חתיכות העובר או אברו, מותר הואיל ולא יצא.

קישור

שחט בהמה ומצא בה עובר חי, אין צורך לשחטו כי שחיטת אמה מטהרת אותו.

ספר קדושה -- הלכות מאכלות אסורות -- פרק ה -- פסוק/ים טז

מצא בה עובר חי--אף על פי שהוא בן תשעה חודשים גמורים, ואפשר שיחיה--אינו צריך שחיטה, אלא שחיטת אימו מטהרתו; ואם הפריס על גבי קרקע, צריך שחיטה.

קישור

מותר לאכול חגב עם חלב.

ספר קדושה -- הלכות מאכלות אסורות -- פרק ט -- פסוק/ים כז

דגים וחגבים, מותר לאוכלן בחלב; והשוחט עוף, ונמצא בו ביצים גמורות--מותר לאוכלן בחלב.

קישור

עכבר שנפל לחומץ או שיכר עשוי לפסול את המשקה (תלוי בגודל היחסי של העכבר והמשקה) כי העכבר משביח את המשקאות הללו. אם נפל עכבר לדבש או יין או שמן, מותר לאכול מהמאכלים הללו כי העכבר פוגם בטעמם ומסריח אותם.

ספר קדושה -- הלכות מאכלות אסורות -- פרק טו -- פסוק/ים כו

עכבר שנפל לשיכר או לחומץ--משערין אותו בשישים, שאנו חוששין שמא טעמו בשיכר ובחומץ משביח. אבל אם נפל ליין או לשמן או לדבש--מותר, ואפילו נתן טעם: מפני שטעמו פוגם--שכל אלו צריכין להיותן מבושמין, וזה מסריחן ומפסיד טעמן.

קישור

ניתן להוריד גרסה מקוצרת של הטבלה לחלוקה מכאן.

לתחילת הדף

 


[1] ynet - מתקפה חרד"לית: "צומחת אצלנו תנועה רפורמית" פורסם: 05.07.09.

[2] ynet - מותר להדריך במחנה קונסרבטיבי בחו"ל? פורסם: 25.05.09.

[3] ynet - האם מותר להחזיר לחיצת יד לגבר זר? פורסם: 16.06.09.

[4] ynet - "הסנהדרין": לבטל חוקים המנוגדים לתורה. פורסם: 11.02.09.

[5] מכללת ליפשיץ.

[6] ynet - אולצה להתחתן בילדותה: נאנסתי בגיל 11

לתחילת הדף

 


כתבות אקטואליה בנושא

הרב לבנון: "אנחנו כולנו כפופים לשולחן ערוך, לרמב"ם, לגמרא - גם המגזר החרדי וגם המגזר הדתי-לאומי... ברגע שיש כפייה, ההלכה איננה יודעת פשרות." (ynet)

הרב לבנון: "בעתיד תהיה פה מדינת הלכה" (ynet)

"מבחינת ההלכה זה לא משנה שהן ילדות. הלכות צניעות מחייבות מגיל 3." (הארץ)

"המשפט העברי ישמש מקור השראה למחוקק ולבית המשפט." (הארץ)

שר המשפטים: "ננחיל בישראל את חוקי התורה" (וואלה!)

מה מתרחש בתוך הישיבה הסגורה של הרב ליאור?: "אנו רוצים שתיהיה מדינת הלכה" (נענע 10)

הרב אביגדור שילה: "בדרך כלל בת שלוש נחשבת לגדולה" (כיפה)

"האם מותר לי לקלח את בתי בת החמש ומחצה?" (כיפה)

יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני: "אנחנו, הציבור החרדי, לא נכבד פסקי דין לא של ערכאה נמוכה ולא של עליון שתהיה נוגדת את דעת התורה." (ynet)

הצעת חוק של כצ'לה וחוטובלי: "לא תינתן פקודה לחייל בניגוד לדתו ולא יודח חייל מתפקידו בשל אי מילוי פקודה המנוגדת להלכת דתו" (הארץ)

ח"כ אורי אריאל לאחר ההשתלחות שלו כנגד הקהילה הלהט"בית: "אני חושב שצריך להתנהל בגדול בהתאמה לרוח היהדות מזה אלפי שנים".(מאקו)

יצחק פרץ, ח"כ ושר מטעם מפלגת ש"ס בעבר המכהן כיום כרבה הראשי של רעננה יצא כנגד הקהילה ההומו-לסבית והוסיף:
"תורת ישראל קובעת אמות מידה של מוסר... הם למעשה כופים את הציבור אמות מוסר מעוותות" וגם הוסיף "ראש העיר לא מחייב אותי, תורת ישראל מחייבת אותי"(הארץ)

נשיא ישיבת הר המור: "הבית הוא המקום של האשה ולא המרחב החברתי" (ראו בהקשר זה את הלכות ספר נשים -- הלכות אישות -- פרק יג -- פסוק/ים יד). (הארץ)

פייגלין נגד מצעד הגאווה: "יתכבדו נא הצועדים – ויחזרו איש איש לארונו. שלא יתבכיינו, אף אחד לא מתערב להם שם בענייניהם. יואילו נא לוותר על ניסיונות ההשתלטות שלהם, וישאירו את רשות הרבים לאנשים נורמליים". (nrg)

אליעזר היון מגן על הרב עובדיה יוסף שגידף את החינוך החילוני ושופטי בתי במשפט כי כל דבריו של העובדיה נשענים על פסקי ההלכה של הרמב"ם. (ynet)

הרב שי פירון (מספר שתים במפלגתו של יאיר לפיד) נשאל האם מותר לי להיות שופט בימינו אם בית הדין לא הולך לפי דין תורה? תשובתו : "המצב אליו כולנו צריכים לשאוף הוא למצב בו מדינת ישראל מתנהלת לאור ההלכה" והוסיף "לא כאן המקום לבירורה של שאלה זו." ויעץ לשואל להצטרף למערכת המשפט כדי "צמצום הפער בין חוקי המדינה להלכה".

פדופיליה כהלכתה
מתוך אתר חופש: מאמרו של ליאור

הרב סתיו: מועמד למשרת הרב הראשי אמר בועידת הנשיא:"אני מחוייב לחלוטין להלכה" (ערוץ 7)

הרב אליקים לבנון הורה למאמיניו: "אסור לילדה מגיל שלוש הלבושה בגד ים להיכנס לבריכה עם גברים, שמא הם יבואו לידי הרהורי עבירה". ברשת החברתית לא נשארו אדישים.

הרב עובדיה יוסף: "הלכה זה הלכה. ההלכה לא פוחדת משום אדם".

בנט מבהיר: "נטיל וטו על חוקים שנוגדים את ההלכה"
(ובהקשר זה מאמר תגובה של אבנר בורוכוב, מערכת וואלה! חדשות: "הלכה? רק כשזה נוח")

הכלה בת 15: נישואי קטינים בישראל (ynet)

אנס חמק ממאסר כי התחתן עם הקורבן שלו (ynet)

"אסור לבת 3 להיכנס בבגד ים לבריכה עם גברים" (וואלה!)

 

קישורים נוספים וסרטונים

על מה מתפלפלים בישיבות? (1)

על מה מתפלפלים בישיבות? (2)

לתחילת הדף


מרץ 2010
(עודכן יוני 2017)