הנכם צופים בגירסת הדפסה של הדף/מאמר הנוכחי. לחצו כאן לגירסה המקורית

הרמב"ם - רבי משה בן מימון - חי במאה ה- 12 ונחשב לגדול חכמי ישראל בימי הביניים ומגדולי הפוסקים בכל הזמנים. מצאנו מן הראוי להביא לידי קוראינו בכלל, וקוראינו ההחרדים בפרט, את דברי הרמב"ם במורה נבוכים, חלק שלישי, פרק יד:

"ואל תבקשני לתאם כל מה שאמרו [חכמים] לענייני התכונה [אסטרונומיה] עם המצב כפי שהוא, לפי שהמדעים באותו הזמן היו חסרים, ולא דיברו בכך משום שיש להם מסורת באותם הדברים מן הנביאים, אלא מצד ידעני אותם דורות באותם מקצועות או שמעום מידעני אותם הדורות, ולא בגלל זה נאמר על דברים, שמצאנו להם שהם מתאימים עם האמת, שהם בלתי נכונים, או שתאמו במקרה, אלא כל מה שאפשר לבאר דברי האדם, כדי שיהא תואם את המציאות שהוכחה מציאותה, הוא יותר עדיף ונכון"

במילים פשוטות, אומר הרמב"ם - הפוסק האדיר - את הדברים הבאים:

1. לא היתה ידיעת חז"ל בדורותיהם גדולה יותר מידיעת המדענים באותם דורות קדומים. כלומר: ידיעה בלתי מושלמת, אשר לעיתים אינה מתיישבת עם המציאות.

2. ובהמשך לכך, כאשר אנו באים ליישב סתירה בין דברי חז"ל לבין המציאות הנראית לעין, הרי שזו האחרונה היא זו שקובעת.

ולא נשאר אלא להוסיף את הברור מאליו, שמה שאמר הרמב"ם בנושא זה נכון גם לגביו עצמו, וגם ידיעתו שלו לא היתה אלא כידיעת בני דורו ולא יותר. ועל כך נאמר אנו: הולך וגובר הדור!