אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
האם כשרות טובה
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > מאמרים וספרים  לגירסת הדפסה     

ואת פתח לו

כל התשובות לכל התשובות של בני הישיבות לשאלת ה"למה הם לא מתגייסים?"
מאת מורג זיו שינולד

תשובות בני הישיבות נלקחו מ"למה הם לא מתגייסים. כל התשובות האפשריות" - מאמרו של אבישי בן חיים שפורסם ב-ynet.

אם התשובה ברורה ועצם הטיעון הדתי נראה מגוחך, ואם התשובה קצת יותר מסובכת ולא נראה שיש מה לשלוף מהשרוול, הנה תשובות לכל הטיעונים של בני הישיבות נגד גיוסם:


1. טענה: "כל החרדים צריכים ללמוד תורה"

מה אומרים החרדים: על הטענה הבסיסית 'למה בעצם כל החרדים צריכים ללמוד תורה ?' אמר הרב אליעזר שך: "כיום נותרנו לבדנו. אנשי אמונה אבדו, ומאחר שנשארנו בלא תופשי תורה הרי שעלינו הוטל קיום הכלל".

תשובה: לא בטוח ש-100% מבני הישיבות ממש לומדים משהו.

הסבר: לתשובה הזו יש שני צדדים: הצד הראשון הוא הצד החברתי-כלכלי, או במלים אחרות: העובדה שישנם בני ישיבות שנמצאים בישיבות לא בשביל ללמוד תורה, אלא בשביל להתחמק מגיוס לצה"ל ולקבל כסף בלי יותר מדי מאמץ, וכל עוד האפשרות הזו קיימת וחוקית, סביר להניח שהרבה אנשים מנצלים וינצלו אותה.

הצד השני של התשובה הזו הוא הצד הפרקטי: לימודים בישיבה הם מסלול קריירה מסוים שלא מתאים לכולם, וסביר להניח כי ישנם בני ישיבות רבים שיוכלו לנצל את מלוא הפוטנציאל שלהם (מכל בחינה) במסלולים אחרים. כלומר: ישנם כנראה הרבה בני ישיבות שמבזבזים את זמנם בישיבה בלומדם "מקצוע" שלא מתאים להם, לא מוסיפים למאגר הידע היהודי ולא מוסיפים לעצמם [ולאף אחד אחר]. האם לא יהיה עדיף, תוך שיקול זהיר של כל היתרונות והחסרונות, להשאיר בישיבות גרעין קשה של לומדי וחושבי תורה שבאמת מסוגלים "להגיע למשהו" ולחשוף את השאר למסלולי קריירה אחרים (כגון זה שבצה"ל), על-פני השעבוד הזה של ידענים, גאונים וטיפשים גמורים ללימוד שלא בהכרח מועיל להם?

האברך אולי ישיב ב"גם צה"ל זה מסלול קריירה שלא בהכרח מתאים לכולם" (תשובה אפשרית: "כן, אבל זה רק לשלוש שנים, או פחות" וגם: "הם לומדים מאז שנולדו ולכן קל להם לסרב למה שהם לא ראו קודם [קרי - צה"ל ומסלולי קריירה אחרים מלימוד בישיבה]") ו"עדיף משהו על כלום" (להלן: "שיקול זהיר של היתרונות והחסרונות").


2. "לומדי התורה מקיימים את כלל ישראל"

מה אומרים החרדים: על הטענה שהחרדים בטלנים: הנ"ל, (בדרשה לפני בחורי ישיבת חברון בשנת תשל"ו): "…ולכן אנא לא יחשוב אף יחיד על עצמו כי הנו בטלן, ומה בכוחו לעשות, אלא יחשוב כי הוא המקיים והמהווה את כלל ישראל. ההיסטוריה של עמנו מלמדת, שבכל ארץ שלא היה בה מקום תורה, לא נשתיירו בה יהודים… זהו עמוד השדרה של ישראל. כשיש לומדי תורה, יש תקווה שיהיו בעולם יהודים, ויתקיים העם. אבל אין לזה שום תחליף אחר, לא מדינה ולא שרים ולא שום עניין אחר. מדינה שיש בה תורה, יש בה יהודים, ויש לה עתיד וסיכוי, אחרת יאבד וייכרת שם ישראל ח"ו מהארץ".

תשובה: ההיסטוריה של עמנו מלמדת, שבהרבה ארצות שהיה בהן מקום תורה, לא נשתיירו יהודים בכלל.

הסבר: להלן דוגמה קלאסית לטיעון שהובא בתשובה: עקב מעשי הנאצים בשואה, נחרבו קהילות יהודיות שלמות שהיוו את מרבית היהודים במרבית מדינות אירופה. מיותר לציין שחלק ניכר מהיהודים שנרצחו באותה תקופה, היו תלמידים ב"חדר" ובשאר מוסדות ללימוד תורה. בחלק מהארצות שנסרקו על ידי הנאצים על מנת למצוא יהודים היו בעיקר יהודים חרדים ומעט מאוד מתבוללים וחילונים. לפי הטיעון שהובא כאן באדיבות הרב שך, היינו מצפים שבאיזה אופן מופלא דווקא המדינות עם לומדי התורה תישארנה בלתי פגועות. כמובן שגם לזה יש תשובה: הרי זו לא רק מדינה אחת שהייתה מעורבת במלחמה, אלא יבשת שלמה (ויותר), ולפיכך, עובדת קיום המתבוללים ביבשת כולה היא שהשפיעה על תוצאות מעשי הטבח והרצח. מעניין שהמלחמה ההיא התנהלה דווקא על-יד הקהילות הגדולות של החרדים באירופה ואילו בבריטניה ובארה"ב, בהן היו ויש עדיין אחוזים גבוהים מאוד של יהודים רפורמים בהשוואה ליהודים חרדים ולומדי תורה של ישיבות, דווקא שם נעצרה המלחמה ויהודים (ולא רק יהודים) לא נפגעו באותה צורה בה נפגעו תושבי מדינות אירופה.

יש להבין בנוסף לזה, שישנה אמונה בעולם החרדי שלטקסט עצמו של התורה, כפי שהוא כתוב על דפי הנייר, וללימוד עצמו של התורה, יש "סגולה טובה לאדם", כלומר איזושהי השפעה מועילה לחייו של אדם. בצירוף לסעיף מספר 1 ניתן לומר (ותוך ציטוט "כשיש לומדי תורה", ללא ציון מספר מדויק, כראוי) כי עדיף להשקיע בקבוצה קטנה של ידענים אמיתיים, במקום לפזר את הלימוד והמלמדים על-פני קבוצות גדולות של תלמידים שלא בהכרח לומדים באמת.


3. "בן הישיבה תורם לכך שיצטרכו פחות מיטות בבתי חולים"

מה אומרים החרדים: על הטענה כי החרדים לא תורמים לביטחון: הביטאון הליטאי "יתד נאמן": "מרן החפץ חיים זצוק"ל פעל להקמת בית חולים יהודי ונשא דברים באחד מבתי המדרש לפני יהודים בעלי אמצעים. קם אחד העשירים ואמר כי מוכן הוא לתרום כמות נכבדה של 'מיטות' אלא ששאלה קנטרנית בפיו; הצביע לעבר בן ישיבה שיש בפינת האולם כשהוא שקוע בתלמודו ושאל: "כמה מיטות תורם אותן בן ישיבה"? ומר"ן החפץ חיים השיבו לאלתר: "בן הישיבה תורם לכך שבבית החולים יזדקקו לפחות מיטות…".

תשובה: לימודים בישיבה: לימודי דת או כישוף?!

הסבר: זהו עוד טיעון שנובע מהאמונה בסגולה הטובה של לימוד התורה בפרט ושל התורה הכתובה בכלל. הכוונה בטיעון הזה היא שמעצם הלימוד שמבצע אותו בן ישיבה, הוא תורם לשיפור הלך הרוחות באזור או לשיפור סיכוייהם של החיילים בקרב.

גם לתשובה לטיעון הזה יש שני צדדים: הצד הראשון, הכללי - אזכור מקרי טבח ידועים ("סופות בנגב", "ליל הבדולח" והאירועים שבאו אחריו, ועוד) בקרב קהילות שחלקן הגדול (אם לא המוחלט) חרדי, מה שסותר את טיעון הסגולה הטובה הכללית (רוגע אזורי, נאמר). בנוסף, ניתן להזכיר (לחילונים פתוחי המחשבה שבינינו) שיטות אחרות שמתיימרות להשיג רוגע כללי באותה המידה ובפחות מאמץ, כגון המדיטציה הטרנסצנדנטלית והמאגיה (טיעון נגד: "אבל השיטה שלנו עובדת." תשובה: "תוכיח"). עוד עניין שראוי להזכיר הוא זה שנראה כי אין קשר נסיבתי בין המצב העכשווי וגלגוליו (יותר או פחות אלימות, יותר או פחות הרג וכו') לבין מספר האברכים הלומדים בישיבות, מספר שלא השתנה בצורה משמעותית בשנים האחרונות (על אף דיווחים פיקטיביים מצד הישיבות).

הצד השני, הפרטי - אם התפילה מספקת סגולה טובה לחיילים, או, במלים אחרות - הגנה לצד אחד הלוחם במלחמה, עשויים להיווצר קונפליקטים לוגיים מעניינים דוגמת השניים הבאים: אם יגאל עמיר תפס את עצמו כלוחם מסוג כלשהו, האם התפילה עזרה לו ברצח? מצד שני, דווקא רבין כנציג הנבחר של העם, היה אמור לזכות להגנה משום התפילה שנועדה להגן על העם כולו (זה, כמובן, בתנאי שהתפילה קשובה לרוח הדמוקרטית של המדינה. בנוסף עולה מכאן סוגיה מעניינת: הטיעון כולו מתבטל במידה ומתברר שהתמיכה 'המבורכת' בישיבות סייעה לעשרות אלפי אברכים להתפלל בצורה כזו שהובילה לרציחתו של ראש ממשלה שהיה רחוק מעריצות ורוע). דוגמה שנייה היא ל"מלחמה" תיאורטית בין חצרות רבנים מקובלים; מי יזכה לסגולה הטובה? גם כאן מתאימות המאגיה ו"תורות אנרגיה" אחרות לפתרון הסוגיה, וכך יוצא שהטיעון כולו מתמקד במאגיה ולא בסגולה אלוהית כלשהי.

צד אחר של הטיעון הזה הוא הצד שטוען שהסגולה היא לא כללית אלא אלוהית פרטנית, במובן זה ש"אלוהים פורשת את חסותה על המתפללים והלומדים"; כשמוזכר טיעון מסוג זה, נכנסים לתחום אפור של מעין סחר עם אלוהים, של תפילה בתמורה לביטול חטאים. הטיעון הזה הוא מטושטש במידת מה, אך זכור לי זמן מצעד הגאווה של הקהילה ההומו-לסבית-טרנס בירושלים, במהלכו התפרסמו בפורומים דתיים באינטרנט קריאות לקרוא פרקי תהילים ארבע פעמים ביום ולהתפלל עוד מספר תפילות מספר מסוים של פעמים, כדי "לטהר" את ירושלים מהטומאה שכביכול "דבקה" בה עקב מצעד הגאווה. קריאות דומות, למיטב הבנתי, נשמעו גם לביטול חוק טל ("רבני הפלגים הקיצוניים הכריזו על אמירת ארבעה מזמורי תהילים במשך חודש ימים לביטול חוק טל" [ביטאון העדה החרדית, הגיליון הראשון לאחר חקיקת חוק טל]).


4. "תקציבים לישיבות הם לטובת המדינה"

מה אומרים החרדים: על הטענה: "לא מספיק שאתם לא מתגייסים, אתם גם דורשים מהחילונים לממן את הישיבות" אמר הרב מרדכי נויגרשל (בשידור בתחנת רדיו חרדית פיראטית): "למעשה היינו בקלות יכולים להסתדר בלי התקציבים של המדינה והיה צריך לזרוק להם את התקציבים שלהם בפנים. העניין הוא שהמדינה צריכה את זה. אוי לה למדינה אם לא יהיה לה חלק באחזקת לימוד התורה, אוי לה אם אזרחיה לא יזכו לפחות להיות חלק מהתומכים של התורה, בכך (שהחרדים) שמתעקשים ומתאמצים שבכל זאת יהיו תקציבים מטעם המדינה הרי זה רק לטובת המדינה".

תשובה: אזרחי המדינה לא תומכים בזה.

הסבר: אין בית מקדש ועבר הזמן שבו האזרחים היו מביאים מרצונם (ומתוקף היות בית המקדש משכן החוק האזורי) מעשר לכוהנים. האזרחים לא תומכים בהזרמת הכספים לישיבות, ולקיחת כספם בניגוד לרצונם היא גניבה. בנוסף לזה, המדינה צריכה כסף. חסר כסף למדינה, וההזרמה הזו של כספים לאנשים בריאים בגופם ובנפשם (כך נראה) שבהחלט מסוגלים להסתדר בעצמם, לא מועילה במיוחד לתקציב המדינה. בנוסף, הריני להציע תיקון קטן לדבריו של הרב הנכבד: "אוי לה למדינה יהודית אם לא יהיה לה חלק באחזקת לימוד התורה," שהרי בוודאי לא התכוון הרב הנכבד לכל אותן המדינות שלא מממנות את בני ישיבותיהן והעם שם לא בהכרח מודע לקיומם. בקצרה: מדינה דמוקרטית היא אזרחיה (מתוקף היותה דמוקרטית), ואזרחי המדינה הדמוקרטית הזו לא תומכים בהעברת הכספים הגדולה לבני הישיבות. הסיבה היחידה שהמדינה כגוף עדיין מעבירה את הכספים הנ"ל, היא שהאזרחים לא צברו מספיק כוח פרלמנטרי מייצג שיבטל את ההסדרים השונים המבטיחים כספים ודחיית / ביטול השירות בצה"ל לבני הישיבות.


5. "למה לסטודנטים מקציבים כסף?"

מה אומרים החרדים:

על הטענה: "מה ההבדל בין בחורי הישיבות לבין הסטודנטים, למה שנממן אותם?". אריה דרעי, (אוגוסט 2002, בעצרת תמיכה בדרעי בחניון ספסופה): "אדם שחושב שלימודי תורה בישיבה זה כמו לימודים אקדמאים, סטודנט שלומד תלמוד ולא מבין מה ההבדל בינו לבין תלמיד ישיבה. הוא לא יודע מה זה עול התורה, מה זו פרישות מוחלטת, מה זה חיי עוני במשך עשרות שנים… בחורי הישיבות ואברכי הכוללים, מרצונם הטוב עזבו את כל חיי העולם וחיים בעוני ובדחקות והחליטו לשרת את עם ישראל להקריב את עצמם". חרדים אחרים מגבים את הנושא בנתונים על פיהם מדינת ישראל מקציבה לכל סטודנט, אפילו למדעי הרוח, סכום גדול יותר מאשר לבחור ישיבה.

תשובה: "מרצונם הטוב", - רצונם הוא לא רצוננו, הרוב היהודי החילוני, ואיננו מחוייבים להם. היה עדיף, לדעתנו (זה גם רצוננו, והרשו לי להביע את מה שנראה כדעת הרוב), אם היו לומדים פילוסופיה באוניברסיטה העברית או פיסיקה גרעינית בטכניון.

הסבר: מה שדרעי אמר נובע מהמחשבה ש"כל ישראל חברים", מחשבה שגויה בעליל. גם אם החרדים לומדים למען כולם אין זה משנה, שהרי גם כך אין מגזר אחד באוכלוסייה מחויב למגזר אחר. נראה שהמגזר החרדי הוא בעל אינטרסים סקטוריאליים צרים, שמתבטאים בכנסת באמצעות חברי כנסת עם דאגות ופעילויות שהן לעתים די אבסורדיות, החל מההצבעה נגד חוק יסוד "איכות הסביבה" שנוסחו מתחיל בציטוט מהתנ"ך וכלה בניסיון להחליף את שעון הקיץ שלושה שבועות מוקדם יותר, כדי להקל על הצמים ביום כיפור. המגזר החילוני, מצד שני, מעוניין במעט יותר מ-700 מיליון שקלים (נטו) שיוחזרו למדינה כל שנה, ובסך שמצטבר למעל מיליארד וחצי שקלים שיתגלגלו במחזוריות במשק ויעודדו צמיחה כלכלית. לגבי עניין הביטחון - עם ישראל רוצה לחלק את נטל שמירת הביטחון בין כל אלו שיכולים לשאת בו. רצונם של האברכים, לפיכך, לא מחייב את המגזר החילוני ו/או את המדינה בשום אופן שהוא, מעבר לזה שנוגע לדעת המיעוט מול דעת הרוב.

נקודה אחרת שניתן להעלות כאן, היא בנוגע ליכולת של האברך לבחור במסלול חייו. האם באמת מרצונו הטוב פנה האברך למסלול לימודיו הזה, או שלא הוצגו בפניו מלכתחילה כל האפשרויות ולכן לא הייתה לו ברירה? אקח כאן כדוגמה לדרך הטיפול הראויה, לדעתי, בפרשיות מסוג זה, את כת האמיש האמריקאית - כת נוצרית שמרנית שנמנעת מכל שימוש בטכנולוגיה חשמלית או אחרת שנוגעת לעידן המודרני ומסתפקת בשימוש בסוסים, מרכבות וכוח אדם פיסי (ומנטלי) לבנייה וחקלאות. בגיל 18, כך שמעתי, נשלח נער האמיש אל "העולם הגדול", לראות ולהתפעל, לבדוק אם ירצה להמשיך את חייו בעולם המודרני או לשוב, בתום שנה, אל קהילת האמיש ממנה הגיע. המשפחה נמנעת מלהשפיע על בחירת הנער בכל צורה. זו בחירה אמיתית! הרי לא תוכל לומר ש"שנת ההכרעה" היא אפילו מספקת לבחירה, בהתחשב בעידוד הגדול שיקבל האברך להישאר בישיבתו, יתר על כן בגיל המסוים בו יעבור את שנת ההכרעה - גיל 23, הרבה אחרי קבלתו לחברה מסוימת כבוגר בגיל 18.

בקצרה: רצון האברך אינו מחייב אף אדם אחר פרט לאברך, ואל לו לנסות להרוויח את לחמו בכפייה כשם שלא יעשה זאת נזיר בודהיסטי, דומיניקני או אחר.

לגבי הטיעון הנוגע לסכומים הניתנים לסטודנטים חילונים מול אברכים חרדים: ישנן מספר דרכים לחשב את סכומי הכסף הניתנים לסטודנטים, כשכל דרך תפלוט נתון אחר. עובדה ידועה היא שבמרבית המקרים נאלצים סטודנטים חילוניים לעבוד שעות רבות כדי לממן את לימודיהם ומחייתם, או אם התאפשר - מקבלים מענקי לימוד גדולים מחסכונות הוריהם, בעוד האברכים החרדיים ניזונים מכספי המדינה שמגיעים אליהם ללא שום מאמץ וללא שום עבודה ששכרה (תרתי משמע) בצידה.


6. "מה עשה הבן של טומי לפיד בצבא?"

מה אומרים החרדים:

על הטענה: "לא יכול להיות שהאמהות החילוניות לא יישנו בלילה והחרדיות לא יחששו לגורל בניהן" אמר השר שלמה בניזרי (בשידור בתחנת רדיו חרדית פיראטית, השבוע): "אמרתי לטומי לפיד איפה הבן שלך משרת? בגלי צה"ל? ממה אתה פוחד? שייפול לו המיקרופון על הרגל?".

תשובה: יאיר לפיד (בנו של ח"כ טומי לפיד) הוא אחד. ישנם רבים שמשרתים ביחידות קרביות ורבים שמוצבים בבסיסים בדרגת סיכון גבוהה.

הסבר: ההתייחסות של השר בניזרי לבנו של לפיד אינה במקומה, משום שמדובר במקרה בודד שאינו משקף את כלל הצבא. אומנם ישנם, בהערכה גסה של לוחם וותיק ממני, לפחות 5 חיילים בעורף על כל חייל בחזית (או כפי שאמר אחר - 11 תומכי לחימה על כל לוחם, לאו דווקא בעורף), אך סך החיילים בחזית הוא עדיין גדול מסך האברכים בעורף.

"לא יכול להיות שהאמהות החילוניות לא יישנו בלילה והחרדיות לא יחששו לגורל בניהן",,משום שבהתחשב באופייה הדמוקרטי של ישראל, שמנסה לספק חובות וזכויות שווים לכל מגזרי אוכלוסייתה, יש להטיל את חוב הצבא על כלל האוכלוסייה ולא רק על מגזר מסוים, תוך התחשבות בתועלת שיוכל כל מגזר להביא לשיפור הביטחון הלאומי. עקיפה של השירות בצה"ל מכל סיבה שאינה בריאותית או ביטחונית בעליל, היא ערעור אופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל, שמחייב העמסת נטל הביטחון בצורה שווה על כולם (בדומה למסים.

אם נראה לאברכים שהם תורמים לביטחון הלאומי בתפילה ולימוד תורה, שיקימו יחידות מתפללים תחת אלופי הפיקוד השונים, כך שיהיה כיסוי אזורי מלא לתפילתם. אפשר לשקול גם הקמת יחידות מתפללים ולומדים לשימוש בחזית, להנפקת ברכות ליחידות הלוחמות והפגת לחץ באמצעות לימוד תורה קולקטיבי בזמן שבין הקרבות.


7. "אתם מתגייסים ובכל זאת שונאים אתכם"

מה אומרים החרדים: על הטענה: "אתם גורמים לשנאת החרדים, הנה תלמדו מהכיפות הסרוגות" ענה ח"כ שמואל הלפרט (מעל כיסא יו"ר הכנסת, כשהוא משיב בשאלת תם לנאומו של זבולון אורלב מהמפד"ל שקרא לחרדים להתגייס כדי לעשות קידוש השם): "אבל אתם מתגייסים ובכל זאת שונאים אתכם".

תשובה: אולי, אבל לפחות יודעים מי שנוא בעל כורחו ומי שנוא בצדק.

הסבר: שני כללים מדריכים את התשובה הזו:

1. צדק הוא דבר סובייקטיבי, וכחילוני, ישראלי ואחד שמשתדל לתרום לביטחון המדינה בצורה מודעת, הצדק שלי (ושל רבים אחרים מקוראי שורות אלה) הוא כזה של חילוני, ישראלי ואחד שמשתדל לתרום לביטחון המדינה בצורה מודעת.

2. לא כל הדתיים משתמטים (חלק ניכר מ"הכיפות הסרוגות" מתגייסים, בנוסף לחרדים עם הסדרים מיוחדים ועוד דתיים שמצאו איזשהו סידור שמצא חן בעיניהם). ראוי לציין כי אם גם הכיפות הסרוגות שנואים ע"י הרוב החילוני כמו שציבור בני הישיבות שנוא על-ידו, הרי שזה בגלל ציבור בני הישיבות ולא בגלל הכיפות הסרוגות. ההישג המפוקפק שצוין כאן לרעת בני הישיבות, הישג קלקול התדמית גם של הכיפות הסרוגות, וודאי אינו הישג כזה שח"כ הלפרט יהיה מעוניין להתגאות בו בעתיד.


8. "החילוניים הם שמשתמטים מלימוד תורה"

מה אומרים החרדים: על הטענה: "אתם משתמטים". ח"כ הרב משה גפני: "החילונים הם שמשתמטים מלימוד תורה. אנחנו מוכנים שבחורי הישיבות יתגייסו, בתנאי שיבואו בחורים חילוניים להחליף אותם בלימוד תורה בישיבות". חרדים אחרים מצוידים בנתונים עדכניים על אחוזי ההשתמטות החילונית.

תשובה: אלוהים לא עוזר[ת] למי שלא עוזר לעצמו.

הסבר: כל תשובה לטיעון הזה שנוגעת למצב הלאומי, תקושר מיידית ע"י האברך למצב היהדות וכך היא תיסתר. דוגמה: "הלימוד הוא עניין תרבותי, בעוד שהגיוס הוא עניין לאומי. החילוניים פרשו מהתרבות הזו מזמן." ישיב "אז אנחנו פרשנו מהמדינה", וכך לא מתחייב לגיוס ובכל זאת זכאי לאזרחות, משום שהמדינה פועלת לרוב לפי היגיון אחר משלו. בסופו של דבר, בכל טיעון מסוג זה, מגיעים לעמדה של אמונה בלבד, בלי היגיון, אך כל זאת במימד האישי. במימד הציבורי-מדיני, שגם בו האמונה וההיגיון מתנגשים לעתים קרובות, יש עדיפות ברורה להיגיון כשזה נוגע לביטחון המדינה, והאמונה יכולה ללכת לעזאזל אם לא יהיה מי שיאמין בה.

מה הפתרון אם כך? הנה משל: טבעה ספינה ועליה אברך אחד, במסע מנמל אחד לנמל שני. צף ליד האברך קרש והתקרב אליו עם הזרם, והלה דוחפו ממנו והלאה בחושבו "אלוהים יצילני". עברה לידו סירת הצלה מהספינה ועליה ניצולים רבים. אמרו לו "עלה" והוא אמר "לא. אלוהים יצילני." עברה שם ספינת משא גדולה. ראו המלחים את האברך במים וסביבו שברי מתכת ועץ, זרקו אליו גלגל הצלה, דחף את הגלגל לעברם וצעק "אלוהים יצילני." גרסה אחת היא, שכבר בצעקה זו נכנסו מים לפיו וצלל, אבל מה שבטוח הוא שהמסכן טבע ומת. עולה לגן עדן, פוגש את אלוהים ושואל: "למה לא הצלתני?" אומר[ת] לו אלוהים: "שלחתי לך קרש עץ ואתה דחפת אותו ממך והלאה, שלחתי לך סירת הצלה ואתה שילחת אותה לדרכה. שלחתי לך ספינת משא וגלגל הצלה שעליה, ואתה דחפת אותו לעברם." מסקנה: אם נותנים לך אפשרות לירות ב-M16, לעבוד כשק"מיסט או לפענח תשדורות סוריות - קפוץ על ההזדמנות, כי אולי לא תהיה לך אחרת. "אלוהים לא עוזר[ת] למי שלא עוזר לעצמו", וזה בדיוק כך בנוגע לפרנסה כמו שזה בנוגע לביטחון, ובזמן זה או אחר האברכים יאבדו את האחד ועשויים לאבד גם את השני.


9. "אנחנו לא מכירים במדינה"

מה אומרים החרדים: על הטענה: "הסיבה האמיתית שאתם לא מוכנים להתגייס אפילו לשבועיים היא שאתם לא רוצים להכיר במדינה ולהיות שותפים של ממש בה". אברך חרדי: "נכון".

תשובה: צפוי.

הסבר: הסבר יובא בהמשך.


10. "מדינת ישראל היא הסיבה לאנטישמיות"

מה אומרים החרדים: על הטענה שהחרדים צריכים לסייע למדינת ישראל כיוון שהיא פותרת את בעיית ביטחון היהודים בעולם אמר הפובליציסט ישראל פרידמן (מוסף סוף השבוע של "יתד נאמן", אוגוסט 2002): "זה לא רק שמדינת ישראל לא פתרה את בעיית האנטישמיות. מדינת ישראל היא הסיבה להתפרצות האנטישמית. מה שהיה אמור בעיניהם להדביר את התופעה, הפך להיות הזרז של התופעה. נכון, האנטישמיות אינה צריכה סיבה, זהו המצב. אבל הסיבה להתפרצות זו מדינת ישראל. והאלילים כרות יכרתון".

תשובה: אתה נמנע מהתמודדות עם בעיית האנטישמיות.

הסבר: הערה: אם מר פרידמן מתכוון למקרי האנטישמיות האחרונים באירופה, הרי שבצורה מוזרה ועקיפה, הוא מאשים את ישראל במקרים הללו ולא את מכונת התעמולה הפלשתינאית. במידה ומר פרידמן מתכוון לאנטישמיות בכללותה, הרי שהוא טועה טעות ניצחת. ישנו גם משגה קטן בתחושת הזמן של מר פרידמן: מדינת ישראל כן פתרה, במידת מה, את בעיית האנטישמיות העולמית כשהוקמה, אך רק עכשיו, 54 שנים אחרי שהוקמה המדינה, מציין מר פרידמן כי מדינת ישראל אחראית להתפרצות האנטישמיות הנוכחית. הנה עוד חלק בהכרזתו, שוודאי צרם לכל קורא: "האנטישמיות אינה צריכה סיבה, זהו המצב. אבל הסיבה להתפרצות זו מדינת ישראל." בעיה ניסוחית קטנה וצורמת.

לעיקר: במשך 54 שנים סיפקה מדינת ישראל פתרון מסוים לאנטישמיות העולמית. מר פרידמן מתייחס רק לתקופה האחרונה, בה הרימה האנטישמיות את ראשה המלוכלך באירופה וארצות ברה"מ לשעבר, בהסבירו מדוע הדתיים לא מתגייסים. גם בשנים שקדמו להתפרצות האנטישמיות, לא התגייסו החרדים, מה שמצביע על חוסר קשר בין מידת האנטישמיות בעולם לבין מידת גיוס החרדים, ולא על חוסר יכולת ישראלית להתמודד עם אנטישמיות. בנוסף, נראה שמר פרידמן חושב שיש צורך במקלט ליהודים כשאין אנטישמיות, ולא כשיש; דווקא כשיש אנטישמיות הוא נמנע מתמיכה בגיוס, כי, לטענתו, מדינת ישראל אחראית לה. ובכן, דווקא כשיש אנטישמיות ויש סיכוי לעלייה מוגברת לארץ, דווקא כשהארץ מצדיקה לחלוטין את מטרתה, להיות בית לאומי לעם היהודי, בית קבוע ולא רק "מקלט לילה", דווקא אז מר פרידמן נמנע מגיוס. דווקא כשמדינת ישראל כן פותרת את בעיית ביטחון היהודים בעולם, בדרכה שלה.


11."גם חילוניים יכולים ללמוד בישיבה"

מה אומרים החרדים: על הטענה: "למה החרדים יכולים להשתחרר מהצבא וחילונים לא"? אמר הרב ישראל אייכלר, עורך "המחנה החרדי": "זה לא מדויק, כל חילוני שבאמת לא רוצה להתגייס יכול להיכנס לישיבה וללמוד עשר שעות ביום ולקבל דיחוי מהצבא. נראה מי מהם מוכן למאמץ הישיבתי לעומת הסכנות הביטחוניות".

תשובה: אז בעצם כל חרדי יכול לא להתגייס, ולא כל חילוני.

הסבר: בהיות הרב אייכלר אדם הגיוני, נעבוד לפי שיטת ההיסקים: נתון א': חלק ממהותו של אדם חילוני היא העובדה שהוא לא נכנס לישיבה ולומד עשר שעות ביום. נתון ב': חלק ממהותו של בחור ישיבה הוא שהוא נכנס לישיבה ולומד עשר שעות ביום. נתון ג': כל חילוני שבאמת לא רוצה להתגייס יכול להיכנס לישיבה וללמוד עשר שעות ביום. מסקנה א': כל חילוני יכול להשתמט, אם רק יהפוך לחרדי. מסקנה ב': מהות החילוני ומהות החרדי לא חופפות, ולעתים סותרות אחת את השניה בצורה ברורה.

יש להבהיר עוד נקודה בנוגע לחלק המשפט "המאמץ הישיבתי לעומת הסכנות הביטחוניות": מעט אנשים יסבלו את המאמץ הישיבתי במקום הסכנות הביטחוניות, אך כן ימצאו כאלה שיסכימו להליך שכזה. לגבי ההשוואה של המאמץ הישיבתי מול הסכנות הביטחוניות: ובכן, זוהי שטות שאין כדוגמתה! האם ניתן להשוות בין הסיכון למות, לאבד אברי גוף או להתנוון באיזושהי צורה אחרת כלוחם קרבי שחייו בסכנה (על כל ההשלכות הסוציאליות, הכלכליות והנפשיות הנלוות לזה), לבין השעמום הגדול שעשוי להיות לאדם חילוני במסגרת ישיבתית? הסיבה שלא יותר חילונים משתמטים באמצעות הישיבה היא פשוטה: ישיבה היא לא מקום לימוד, אלא דרך חיים שרוב החילונים לא רוצים לבחור.


12. "התורה מגינה על עם ישראל"

מה אומרים החרדים: על הטענה: 'האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה'? הרב עובדיה יוסף (במסגרת קריאה לבחורי הישיבות לסייע למאמץ הביטחוני): "'האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה?' כולנו צריכים ללכת ללמוד, לחדש כנשר נעורינו, כי התורה היא מגינה על עם ישראל הגנה מגנא והצלה מצלא. יש לה כוח היא קיום של העולם ולכן היא תגן על אחינו בית ישראל, תגן על אחינו החיילים האלה, שמסכנים, נמצאים במצוקה, נמצאים בסכנות".

תשובה: אמונה לא מוכחת, אמונה טפלה.

הסבר: ראו טיעונים 2 ו-3.


13. "חבל לכם על המאמץ. ממילא לא נתגייס"

מה אומרים החרדים: על הטענה כי יש גם אוהבי חרדים, שחפצים בגיוסם ויפעלו כדי לאפשר להם תנאים הולמים כדי שיוכלו לשרת בצה"ל בלי שתיפגע אמונתם אמר אברך חרדי: "די, ממילא לא נתגייס. אז בשביל מה המאמץ?".

תשובה: תתחילו להתפלל.

הסבר: חוק טל לא ישאר על כנו ואתם תגוייסו. הציבור מראה התעוררות גדולה אל מול החוק המפלה הזה, והוא ישתנה.


14. "כיצד ניתן לסכן חיים כשההחלטות מתקבלות ע"י פוליטיקאים צרי אופק"?

מה אומרים החרדים: על הטענה כי החרדים צריכים לסמוך על שיקול הדעת של ההנהגה המדינית והביטחונית של מדינת ישראל אמר הרב מרדכי נויגרשל (מתוך הספר: "למה הם שונים? החרדים והחברה הישראלית"): "החלטות ללא דעת תורה… כל עניני המדינה נחתכים במסגרת מוסדות חילוניים שאין ביניהם לבין התורה ולא כלום. בהגיע הדברים להחלטות הנוגעות לעניינים כבדי משקל עד כדי פיקוח נפש הכאב גדול שבעתיים. כיצד ניתן לסכן חיים כשההחלטות מתקבלות על ידי פוליטיקאים צרי אופק ובעלי אינטרסים…"

תשובה: שארית העולם מסתדרת טוב עם החלטות ללא דעת תורה, למה שאנחנו לא נעשה את זה?

הסבר: אין שום דרך לומר "כי זה יותר טוב" או "כי אנחנו [נהיה] יותר טובים", בלי לדבר שטויות. אין שום קשר בין דעת התורה לשלטון הוגן וצודק, אלא ככל שזה מגיע לתחומים כלליים של הגבלה שלא בהכרח מועילה לחברה כולה, כגון ביטול שידורי הפורנוגרפיה, ההתנגדות לחוק הנישואין האזרחיים, וכמובן - התרסקותו של חוק יסוד "איכות הסביבה" בשל התנגדות טיפשית של הסיעות הדתיות לחוקי יסוד, מאז שהללו אישרו בדרך עקיפה הפצת בשר חזיר. כל הנ"ל, כמובן, הם משום צדק של דעת תורה ולא משום מחשבה על ההווה. בנוסף לכך, קשה לדמיין ניסיון להנהיג מדינה ע"פ טקסט שנכתב לפני מעט יותר מאלפיים שנים בסוג של עברית שכבר לא משתמשים בו ושמקבל בינתיים עוד חמש משמעויות חדשות לערך על כל משמעות קיימת (זאת, כמובן, בניגוד לחוקים המנוסחים לרוב בצורה בהירה וברורה, הנמצאים בספר החוקים הישראלי המודרני).


15. "לא מהגיוס חששנו, אלא מהתקציבים"

מה אומרים החרדים: על הטענה כי החרדים כל כך חששו מגיוס לצבא, עד שהסכימו ל"חוק טל" אמר פעיל חרדי בכיר: "בכלל לא חששנו מגיוס, ברור לכולם שאי אפשר היה לגייס אותנו בכפייה, החשש האמיתי שלנו היה על התקציבים. אם בג"ץ היה מחליט על גיוס חרדים ולא היינו מתגייסים היו מחליטים על אי תקצוב הישיבות".

תשובה: דווקא אפשר לצפות שבגלל שהכסף שמגיע אליכם מגיע לטובת המדינה (לפי סעיפים 2, 3, 4 ו-12 במשולב) ובהתחשב בכל שאר הטיעונים, הייתם מתגייסים כדי להמשיך את הזרמת הכספים.

הסבר: אם הכסף שמגיע לישיבות מגיע למטרה כל-כך טובה וגם הגיוס הוא למטרה צודקת, מדוע להילחם במטרה טובה אחת כדי לזכות רק באחרת? למה לא להילחם מערכה צודקת בעבור שתי המטרות הללו? מצד שני, בהתחשב בהתבטאויות חרדיות נגד "בית הבושת הלאומי", צה"ל, אולי עדיף לשקול מחדש את קיומו של הצבא, במקום את קידומו של גיוס החרדים.


סיכום ותשובה לסעיף מספר 9:
"אין תורה בלי מלאכה"

אבקש בתחילה להזכיר סיפור שפורסם פעם באחד העיתונים: סיפור על חייל שנתבקש ע"י הוריו, בין היתר, שלא להגיע לביתו בשכונת "מאה שערים" במדי צה"ל, שמא יראו השכנים.

מה מונע את הגיוס מהחרדים? מדוע לא יסכימו אפילו לשבועיים בשנה (!) של שירות במשמר האזרחי (!) באזור מגוריהם? לכאורה משום שגיוס חלקי כזה יכול להוביל לגיוס מלא בעתיד. למה שיחששו מגיוס מלא בעתיד? מה האברך מפסיד בשלוש שנות שירות למען המדינה, שהוא לא יוכל להשלים במשך שנה וחצי אחר-כך עם שעת לימוד מרוכזת נוספת בערב? הוא בכלל מפסיד משהו?

אם כך, מה באמת מונע את גיוס החרדים? הפחד מחשיפת הצעירים לעולם אחר, לעולם חדש. הפחד מחידוש. הכל מסתכם בסופו של דבר בעובדה שלאורך מסלול חייו של בן הישיבה, לפחות למראית עין, נשללת ממנו האפשרות לבחור. הוא גדל בעולם החרדי, גדל ועובר מישיבה לצעירים לישיבה לבוגרים, ישיבה כזו ו"כולל" כזה. חותם על דחיית גיוס ומגיע פעם בשנה לחידוש הדחייה, מתחתן עם מי ששידכו לו ומוליד יותר מדי ילדים. הבעיה מתעוררת כשהחרדי הצעיר פוגש עולם אחר, שבו דבר לא מוכתב מראש ואדם יכול לבחור את כל מעשיו ואמירותיו, כל עוד הן לא פוגעת באף אחד. הבעיה היא שהנער יכול להיחשף לכל מיני גירויים שלא היה נחשף אליהם אחרת, ויכול לתהות תהיות שמקומן לא במערכת הדתית החרדית, השמרנית והסגורה.

מה רע במדריכה (אישה) לנער כזה בצבא? מה רע בנשים אחרות באותה פלוגה או מחלקה? אדם יכול לתהות, לחשוב, לפנטז. המפתח הוא החשיבה - החברה הדתית לא רק בונה חשיבה של אדם בצורה מסוימת, אלא גם מסלקת לחלוטין את הגירוי שיכול להוביל למחשבה מסוימת. לא רק החינוך שנשים חייבות להתלבש בצורה צנועה (וגם גברים), אלא הסרת כל גירוי ויזואלי שמראה אישה שמתלבשת בצורה אחרת. כל חברה דתית בעולם (דתית נוסח איראן, לא דתית נוסח אנגליה, אם בכלל) מעוותת את צורת הגוף באמצעות מלבושים, כדי לבטל לחלוטין כל משיכה פיסית של אדם לאישה.
חינוך + הסרת הגירוי = שליטה [כמעט] מוחלטת באדם.

הבעיה החרדית עם צה"ל היא שהוא מהווה מרכז של גירויים. הנער והנערה הצעירים (מבית דתי-חרדי) יחשפו שם למגוון של גירויים, חלקם צה"ליים בלבד וחלקם של "העולם המערבי", ובכל מקרה רובם הגדול של הגירויים הללו עשוי להיות להם חדש. אם תספק את הגירוי, תוכל לשבור את המחשבה המובנית; מזה הממסד הדתי חושש, בין אם במודע ובין אם לא.

נודה באמת - לא כל גירוי שהעולם המערבי מעביר הוא "לא מוסרי" ו"תועבה", והחיים של נער חרדי הם לא בהכרח יותר טובים או יותר מאושרים מאלו של נער חילוני (וכל הדיבורים על עולם הבא ועל זה שכאן רק הטרקלין לא יובילו לשום מקום, בייחוד כשאין לדת שום הוכחות ממשיות); ההבדל הוא בצורת המחשבה המובנית והשמרנית מול צורת המחשבה החופשית והחדשנית-ליברלית.

אבל מה? יש בעיה. אין לך דת בעולם שבכתובים שלה תמצא הנחיה רק לשבת וללמוד. לשבת וללמוד, וזהו. רוב הדתות מסכימות על זה שצריך ללמוד ולעבוד כדי להתפתח. צריך לתרגל את הגוף ואת המחשבה ולא רק אחד מהם, כי כך לא מגיעים לכלום וודאי שלא להארה אינטלקטואלית או רוחנית כלשהי. אם כך, לא כדאי להפסיק להעביד את המחשבה המובנית לשלוש שנים, לתרגל קצת את הגוף וללמוד דברים חדשים? אולי אפילו לעבוד.
על כך נאמר:

"אין תורה בלי מלאכה".



דצמבר 2002



חברים ב- עוצב על ידי