אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
הספר: ויקרא את שמם אדם - פרשות השבוע בפעמת הזמן
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > מאמרים וספרים  לגירסת הדפסה     

בסיעתא דשמייא

או:

ויכוח פנימי בין חברים הפעילים באתר 'חופש'

או:

ילדים - מהיום מותר לכם לכתוב בבית-הספר דברים שאתם מאמינים בהם, גם אם אינם קשורים לנושא
(ראו בתחתית דף זה)

בס"ד - קיצור של 'בסיעתא דשמייא' - בארמית: "בסיוע של השמיים". צירוף אותיות שאנשים מסוימים נוהגים לציינו בראש כל דבר כתוב, לעיתים כדי להדגיש את האמונה שהכל נעשה בסיוע הישות האלוהית המהווה חלק מאמונתם.

גם אנחנו - הפעילים באתר 'חופש' - לא תמיד מסכימים בינינו באופן גורף בכל נושא ונושא. וטוב שכך. עם זאת, החלטנו להביא לידיעתכם מעשיה מעניינת שבוודאי ובוודאי יש לה השלכה על רבים מאיתכם, במיוחד אם הינכם תלמידים במערכת החינוך הישראלית.

הכל התחיל כאשר לקראת סוף שנת הלימודים הקודמת שלח לנו אריה (שם בדוי) את המכתב הבא:

למערכת חופש שלום,

קוראים לי אריה, תלמיד תיכון מאזור השפלה.

התיכון שאני לומד בו הוא תיכון חילוני, אך ישנם מספר מורות דתיות בבית ספר, ואחת מהן היא המחנכת שלי. אין לי דבר נגד המורים הדתיים, ואני מקבל אותם כמו כל המורים האחרים, אך לפני מספר חודשים קרה דבר שהסב את תשומת ליבי.

המחנכת חילקה לכיתה דפים בנושא מסויים שרצתה לדבר עליו, ובראש הדף היא כתבה את המילה 'בס"ד'. לרוב הכיתה, כך מסתבר, היה ברור מאליו שהיא תכתוב את המילה הזאת עקב אמונתה, והיתה מן הסכמה כללית לגבי העובדה שהיא "חייבת" לשים את המילה. אפשר לציין שרוב התלמידים לא היו מודעים לפירוש של המילה, אבל ידעו שהיא קשורה בדת.

באותו הזמן לא ממש הבעתי דעה בנושא, אך גם לא הייתי שלם עם זה. אפשר לציין שהמקרה לא קרה פעם אחת, אלא חזר מספר פעמים לאורך השנה, ועל ידי מורים שונים בבית ספר.

לאחר כמה שבועות דיברתי עם חבר של המשפחה, וסיפרתי לו על מה שקרה. לפי דעתו, אסור למורה היה לשים את המילה 'בס"ד' על הדף, מפני שזוהי כפייה דתית לשמה. טענותיו היו, שהעובדה שכולם "מקבלים" את זה, לא אומרת שזו לא כפייה, ואם היה כתוב משהו בסגנון "אללה הגדול" אז היה הרבה יותר עניין. בנוסף הוא אמר, שבית הספר הוא מוסד חינוכי, של מדינת ישראל, ואין זה ראוי שבמוסד כזה יעבירו דעות פוליטיות או דעות הקשורות לאמונה. ישנם בתי ספר דתיים, בו לכל המורים והתלמידים יש אמונה אחת, והם הולכים אל בית הספר הזה מתוקף האמונה, וסיבה אחת היא שיבטיחו להם שעל כל דף יכתב 'בס"ד'. מבחינתו הוא אמר, המונח "בעזרת האל" מבטא את כל מה שהוא מתנגד לו - לדעתו צרוף המילים הזה גרם ליותר נזק, הרג וחורבן יותר מאשר כל הטוב והערכים שהדת מנסה להעביר, והוא לא היה מוכן להזדהות עם המונח הזה, אפילו במקרה ש"סתם" מחלקים לו דף - דרך מערכת שמטרתה לחנך.

הטענה הנגדית יכולה להיות, שהמילה הזאת אינה באה להעביר מסר, והיא כתובה רק מהאמונה של המורה, ושלה בלבד - אבל זו טעות! המורה יכולה לשמור את אמונתה לעצמה. ברגע שהיא לוקחת את אמונתה, ומעבירה אותה הלאה דרך מוסדות חינוכיים, אפילו במילה פשוטה אחת, זוהי כפייה. זוהי איננה שיחה בין שני אנשים שנפגשים ברחוב, כאשר אחד מביע את דעותיו והשני מביע דעות מנוגדות - בזה אין כל רע וזה לגיטימי לחלוטין.

אפשר לטעון שהמילה היא כמו סגנון דיבור, וזה כמו שמישהו יאמר לי ברחוב "בעזרת השם". אך זהו איננו סגנון דיבור, 'בס"ד' נובע מאמונה דתית שחובה לכתוב על כל מסמך מילה זו.

אפשר לטעון שהתנגדות לדבר הזה זוהי קטנוניות, ואם זה באמת מפריע פשוט אפשר לגזור את המילה מהדף, אך העניין הוא עקרוני, ולא אישי נגד המורה הספציפית הזאת. זו העלמת עין של מערכת החינוך בדיוק מאותם הנושאים שעליהם אתם נאבקים.

הפתרון לדעתו, הוא לפנות להנהלת בית ספר ולבקש מהם שיאסרו הבעת אי אילו דעות של מורים בבית ספר.

אני הסכמתי עם כל מה שהוא אמר, והוא למעשה הביע את כל מה שלא הייתי שלם איתו כאשר המקרה קרה. ניסיתי לדבר עם חבר שלי על הנושא, לראות מה התגובה יכולה להיות, וראיתי שגם הוא לא מבין מה נפל עלי, והעלה חלק מהטענות שציינתי קודם.

עכשיו אנחנו יוצאים לחופשה של חודשיים, אך בסיומה הכל יחזור לשיגרה.

רציתי לדעת מה דעתכם בנושא, האם המאבק הזה הוא מאבק ששווה להלחם עליו. אם אתם מתנגדים בבקשה תסבירו לי למה, ואם אתם בעד, בבקשה תסבירו לי מה עוד אפשר לעשות כדי לגרום לזה להפסיק.

תודה רבה,

אריה.

יטעה מי שיגיד שאיננו מתמצאים כלל בהילכות היהדות ובהיסטוריה שלה, אך בכל זאת פנינו אל ידידים מביני ענין, וקיבלנו אישור לכך שכתיבת 'בס"ד' בראש כל דבר כתוב איננה מצווה ואיננה עקרון דתי מחייב. זהו מנהג שהתקבל בקבוצות מסוימות, בדומה לנישוק מזוזות למשל. אחרים כותבים 'ב"ה' (ברוך השם) או אינם כותבים מאומה.

לדעת אותם אנשים שאיתם התכתבנו, זו בודאי הצהרה אידיאולוגית של הכותב המודיע באמצעותה על אמונתו (הדתית). באותה מידה בדיוק יכול בעל אמונה אחר לכתוב בראש כל מכתביו 'הלאה הכיבוש' או 'שתו רק מים' או 'עלה ירוק'.

שלחנו תשובה מפורטת לאריה. כחלק מתשובתנו הצענו לו לנסות ולהעלות דיון פתוח בנושא זה במסגרת "שעת מחנך" למשל. במקביל החלטנו לברר את הנושא עם משרד החינוך עצמו, ושלחנו למנכ"לית משרד החינוך והתרבות - הגב' רונית תירוש - את המכתב הבא מטעם עמותת 'ע.ל.ה.-חופש':

גב' תירוש הנכבדה,

תלמיד בבית-ספר תיכון בזרם הממלכתי-כללי כתב לנו לאחרונה: "...אני תלמיד בבית ספר תיכון באזור השפלה. בית הספר הוא חילוני, אך מלמדות בו מספר מורות דתיות. המחנכת חילקה לנו מספר פעמים דפים בנושא מסויים שרצתה לדבר עליו, ובראש הדף היא כתבה את המילה "בס"ד". המקרה חזר מספר פעמים".

אנחנו מבקשים לדעת מהי עמדת משרד החינוך בנושא זה, והאם קיימת הוראה או תקנה, האוסרת כתיבת דעות אישיות דתיות מסוג ב"ה, בס"ד, על גבי מסמכים המועברים לתלמידים בבית ספר מהזרם הממלכתי-כללי, בייחוד על גבי דפי הוראה. אודה לך אם תשלחי אלינו העתק של ההוראה/תקנה כזו, במידה והיא קיימת, ובכל מקרה נשמח לשמוע את עמדת המשרד בנושא זה.

חשוב לציין כי מדובר דווקא במוסד חינוכי ובדמות חינוכית (מורה), אשר מטבע הדברים מעצבת את השקפת העולם של תלמידיה, ולא מדובר כאן בדבר שולי או קטנוני. כתיבת "בס"ד" או "ב"ה" בראש מסמך הנמסר ממורה דתי לתלמידו כמוה ככתיבת סיסמה פוליטית, והרי לא יעלה על הדעת שמשרד החינוך יתיר מעשה כזה. חשוב גם לציין שהעובדה, שלתלמידים מסוימים אין דעה נחרצת בנושא, אין בה כדי להצדיקו, מה גם שלחלקם יש דווקא עמדה אישית מוצהרת נגד. בנוסף, ממילא גם מהבחינה ההלכתית גרידא אין כל "צו דתי" המחייב כביכול אדם לנהוג כך ולהצהיר על אמונתו על-גבי מסמכים.

בתודה מראש ובברכה

כנהוג במקומותינו, לקח לתשובה הסופית זמן מה להגיע. בסדרת התכתבויות "טכניות" בדרך לתשובה זו שותפה גם היועצת המשפטית של משרד החינוך, וגם יועצת מקצועית בלשכת המנכ"לית. בסיכומו של דבר, ולאחר מספר חדשים, קיבלנו את התשובה הבאה:

תשובת משרד החינוך

נקודה מספר 5 בתשובה האמורה הינה מעניינת במיוחד, כיוון שהיא מעוררת את השאלה: האם גם התלמידים בבתי הספר הדתיים-ממלכתיים נחשפים להכרת השונה בידי מורים חילונים ומנהגים חילוניים? והרי פורסמו מקרים בהם פוטרו מורים-מורות בזרם זה רק משום שבן זוגם לא נהג על פי ההלכה הדתית! לא כל שכן ברשתות החינוך החרדיות, שגם הן ממומנות כזכור על-ידי המדינה ואמורות לעמוד בקריטריונים של חינוך הנקבעים על פי המשרד.

בשלב זה התחילה גם התכתבות פנימית בין מספר פעילים באתר 'חופש' בנושא זה. כתב שגיא:

... למה צריכה להיות לנו איזושהי בעיה עם זה? איש לדרכו, כל עוד אין כאן כפייה, והרי הפלורליזם הוא נשמת אפה של העמותה הזאת.

על כך ענה אוהד:

לא בדיוק "איש לדרכו". זה נכון ברחוב. בבית הספר יש למורה משמעות חינוכית ומתן דוגמה, ולא תלמיד אחד עושה מה שהמורה עושה לא מתוך מחשבה אלא כמצוות אנשים מלומדה. אני מתנגד נמרצות לשימוש בריטואלים דתיים בבית ספר כללי, גם אם המורה הוא דתי. רוצה לכותב 'בס"ד'? שילך ללמד בזרם הדתי. כאן עליו לנהוג בהתאם לנורמה.

"כפייה" לא חייבת להיות מעשה או אמירה ישירה. יש הרבה כפיות מוסוות, עקיפות, שמרביתנו לא שמים אליהן לב. למשל: המשפט הפותח את ספר התורה 'בראשית ברא אלוהים' - משפט זה לכאורה לא כפוי. אבל תראה לי כיתה ב' אחת בבית ספר אחד, שחוגגת בכל שנה את תגיגת ספר התורה בבית הספר - בזרם הכללי - שהמשפט הזה לא מופיע כשלט ענק בקישוט בית הספר והכיתה. המילים נכנסות למוח כמו בכל פרסומת נכונה, ואחר כך לך ותוציא את זה מהמוח כשהבחורה או הבחור הם בני 18 או 20, ניצבים כמטומטמים למול מטיף חרדי.

אלו הם זרעים, זרעים כפויים, ואני רואה זאת ככפייה לכל דבר.

ושגיא ענה:

אני חייב לומר שהפעם אני לא מסכים אתך, מ-א' ועד ת'.

בעיניי, לגיטימי לגמרי שמורה דתי, ואפילו חרדי, ילמד בבית ספר חילוני למהדרין - כמובן, כל עוד הוא מלמד על פי תכנית הלימודים המאושרת ולא דוחף פנימה תכנים מתפיסת עולמו. מובן מאליו שאם על פי אמונתו הוא חש שעליו לכתוב 'בס"ד' בראש כל דף, זה מה שהוא יעשה גם כמורה. כל אפשרות אחרת היא כפייה דתית, ואנחנו לא יכולים להילחם בכפייה הדתית המקיפה אותנו ומצד שני לכפות על אדם אחר את אמונותינו שלנו.

באמת קשה לי לראות מדוע כאשר מורה מסוים כותב "בס"ד" על מבחניו, תלמידים יתחילו לחקות אותו פתאום. להפך. אני מסכים לגמרי עם תשובת משרד החינוך שהחינוך צריך להיות לפלורליזם ולהכרת השונה מתוך כיבודו. אני לגמרי בעד שתלמידים ישאלו "מה פתאום בס"ד". טוב שיחשבו על זה כמה שיותר מוקדם.

יותר מזה: אין לי גם כלום נגד חשיפה (ומדגיש: חשיפה, לא שטיפת מוח) לצדדים הקיצוניים של הדת בגיל צעיר. להפך. אני חושב שהבעייה הגדולה של החזרה בתשובה נובעת בדיוק מחוסר ההתמודדות שלנו עם הזהות היהודית שלנו, ואז, פתאום, ברגעי הריקנות הגדולים אפשר למכור לנו לוקשים הרבה יותר בקלות. להפך: ככל שאנחנו יודעים יותר על הדת, כך ארסנל ההתנגדות הפוטנציאלי שלנו גדול יותר.

אני חייב להגיד לך שגם חגיגות ספר התורה אינן נראות לי שליליות. מוסכם הרי על שנינו שהתורה היא ספר קאנוני של העם היהודי, ואין ספק שאלוהים הוא הדמות המרכזית בו. כל עוד לימוד התורה הנו כטקסט תרבותי ולא מדעי-היסטורי (ובסופו של דבר, בכך מדובר), האיזכור של אלוהים לא מעלה ולא מוריד.

אני חייב לספר כאן זכרון ילדות מוקדם מאוד: בגיל 4-5 גם אותי בגן לימדו סיפורי תורה, והם נורא מצאו חן בעיני, וביקשתי מאבא שלי שיקנה לי את הספר. התחלתי לשאול אותו כל מיני שאלות על אלוהים, והוא ענה לי. אני כמובן לא זוכר את המילים המדויקות, אבל משהו על זה שאנחנו מאמינים בדרך מסוימת, ומי שכתב את הספר מאמין אחרת. זו הייתה אולי החשיפה הראשונה שלי לזה שבעולם המבוגרים לא הכל מוחלט. ואידך זיל גמור: מי שמקבל מגיל צעיר שגם אצל המבוגרים האמת לא תמיד ברורה, לא יחפש אמיתות מוחלטות גם כמבוגר. מי שמקבל אמת אחת, מצד כזה או אחר - אם פתאום הוא יראה שבב אמת מן הצד השני, יהיה קל מאוד לסחוב אותו פנימה.

לקצר סיפור ארוך: לדעתי, המאבק בסממנים דתיים כאלה ואחרים הוא מיותר, (וגם מוציא לנו שלא בצדק שם של עמותה קיצונית). המאבק שלנו צריך להיות להגברת הפלורליזם. את הדתיות אי אפשר להשתיק, וגם מאוד לא נכון לנסות. ואת הדתיים, והחרדים, א-ס-ו-ר בשום אופן לסגור בגטו הדתי. אם אנחנו רוצים מדינה פלורליסטית, זה המחיר (הזעום) שאנחנו, מצדנו, צריכים לשלם.

על כך ענה ניצן:

כאמור, על פי האמונה היהודית אין חובה עליו לכתוב 'בס"ד' בראש כל דף. זה פשוט מנהג שהשתרש.

"ואנחנו לא יכולים להילחם בכפייה הדתית המקיפה אותנו ומצד שני לכפות על אדם אחר את אמונותינו שלנו" - במספר מקרים ניתן להתווכח על השאלה האם אי-כפייה בכיוון אחד מהווה כפייה בכיוון אחר. לדוגמא: ההלכה היהודית היבשה מחייבת אדם דתי "להוכיח את עמיתו" אם עמיתו חוטא, דהיינו לא מקיים מצוות. אנשים שונים מפרשים זאת באופן שונה, אבל המחמירים מפרשים זאת מילולית ועוסקים עקב כך בהחזרה בתשובה. המלחמה שלי במימסד ההחזרה בתשובה מהווה לכן כפייה עליהם לא לקיים את אמונתם זו. ניתן לראות זאת כמאבק אידיאולוגי בו לא תמיד שני הצדדים יכולים לחיות "איש באמונתו".

"אני לגמרי בעד שתלמידים ישאלו מה פתאום בס"ד" - פה אני איתך, אלא שהמנגנון החינוכי הישראלי אינו מעודד שאלות כאלה. במקרה הטוב הוא אינו מדכא אותן. זה יותר נתפס (בעיקר בעיני צעירים מאד) כסוג של חוק טבע. החוק הרביעי של ניוטון - כל מסה נוצרה בסיעתא דשמייא. ייתכן שלתלמידים מסוימים זה דווקא יעיל ומעורר מחשבות, אך אני חושש שלאחרים זה עושה את הדבר ההפוך. כנ"ל לגבי לימוד סיפורי התורה כאילו באמת היו "היסטוריה צרופה" - זה היה נראה לי טוב לו בגיל מקביל היה איזשהו צל של ביקורת המקרא לצעירים. מחקר על מוצא הסיפורים, מי כתב אותם, מה היו האינטרסים וכו'.

"אם אנחנו רוצים מדינה פלורליסטית, זה המחיר (הזעום) שאנחנו, מצדנו, צריכים לשלם" - הטיעון הפולרליסטי הוא קצת חרב פיפיות. רבות התווכחו עליו באתר. האם בשם הפלורליזם לאפשר גם חופש ביטוי לדעות שאינן דוגלות בפלורליזם למשל? לי דווקא היה בשלב כלשהו מורה להיסטוריה שלימד שאפילו האתונאים הקדומים התחבטו בבעייה של איך לא לאפשר לדמוקרטיה למות באופן דמוקרטי. כנראה שהפתרון הוא אי שם באמצע, כמו כל דבר, והויכוח הוא היכן עובר קו אמצע זה.

ושגיא ענה לו:

בוודאי שאין הכרח שנסכים על כל פרט ופרט. הרי מתן ביטוי לדעות שונות הוא תמצית רוחו של האתר. מצד שני, אני חושב שהדעה שהובעה על ידי אוהד, במקרה זה, עלולה לעורר יותר אנטגוניזם מאמפתיה. גם אני, כחילוני גמור, אוכל נידות ובועל שפנים, חש חוסר נוחות ממה שעלול להצטייר כרדיפה אחרי מורה רק בגלל שהוא כותב "בס"ד" בראש מכתביו.

בכל זאת, כמה התייחסויות השונות להערותיך: באשר לכתיבת 'בס"ד', ממש אין חשיבות לכך שזו מצווה מדאורייתא או לא. גם אם זהו מנהג המקובל בחלק מסוים של האוכלוסיה, עדיין מחויב המציאות לאפשר אותו. האם יעלה בדעתנו שמורה דרוזי, למשל, שמבקש ללבוש בגדים מסורתיים בבית הספר, לא יוכל לעשות זאת כי זו אינה מצווה דתית אלא מנהג?

באשר לכפייה הדתית: אני מסכים אתך לחלוטין שבמקרים מסוימים, כגון "הוכח תוכיח את עמיתך", יש התנגשות בין אי כפייה לכפייה. אפשר להיכנס להיבט המשפטי-פילוסופי של כל העניין (טבלת הוהפלד, אם אתה מכיר את המושג), כדי להראות את ההבחנה הברורה בין המקרים, אבל נראה לי שאין צורך בכך. בכך שמורה כותב 'בס"ד' בראש דף אין שום אלמנט של כפייה כלפי איש. זה דבר שבינו לבין אלוהיו. גם אם יש לכך השפעות אפשריות על התלמידים (דבר שאני חולק עליו), בוודאי מדובר במשהו הרבה יותר מרוחק מאשר "חופש הפולחן שלי הוא האיסור שלך", כמו במקרה שעליו דיברת. אגב, יש דברים הרבה יותר ברורים מ'בס"ד' בדרכו הדתית: למשל, הוא מן הסתם חובש כיפה. גם זה עשוי בוודאי לעורר שאלות אצל התלמידים. האם גם את זה מותר לנו לבקר?

באשר לשאלה הנוגעת לפלורליזם, אני חושב שאיבדנו קצת פרופורציה. אתה לא יכול לטעון שאדם אינו נוהג בצורה פלורליסטית רק משום שהוא כותב 'בס"ד' בראש הדף. אתה בוודאי ובוודאי לא יכול להשית על אותו מורה את כל עוולות החרדיות לזרמיה, שאין ספק שרובה ככולה לא פלורליסטית. אז מה? האם זה נותן לנו הצדק לפגוע במורה הספציפי, ובשם הפלורליזם לפגוע ברגשותיו הדתיים? ויתר על כן: אם מורה חילוני בבית ספר דתי היה מסרב לכתוב 'בס"ד' בראש מכתביו, האם היינו מציעים שיעבור ללמד בבית ספר ממלכתי?

ועוד הוספו בהתכתבות מעניינת זו שתי הערות, אחת מהן מרוני:

לך תדע כמה תלמידים כותבים היום בס"ד כי המורה מתעקש/ת, ופשוט הם לא חשבו שאפשר לנהוג אחרת...

והאחרת שוב מאוהד:

לצד סובלנות ופלורליזם יש עוד ערך אחד חשוב, שבלעדיו שני אלה מאבדים את משמעותם המעשית: הדדיות. כל הנושא לא היה נולד לו החינוך הדתי והחרדי היה פתוח למורים חילוניים לתרבות חילונית ולריטואלים חילוניים-אתאיסטיים, כולל סיסמאות הצרה היא שבארצנו קיים חוסר איזון בולט והעדר הדדיות ככל שמדובר בחינוך, בגישה למושג יהדות, בהקניית מסורת ומורשת העם, ובגישה למקורות התרבות שלנו.

עד כאן לשון ההתכתבות הפנימית שבינינו.

ואם כך, תלמידים יקרים, הדפיסו ושימרו את תשובת משרד החינוך החתומה והמופיעה לעיל. מעכשיו מותר לכם באופן רשמי על פיה להצהיר על אמונתכם בראש כל נייר שאתם מגישים לבית הספר. "חופש לכל אחד (לרבות המורה) לנהוג לפי מצפונו ואמונותיו" הוא גם חופש לתלמיד. תוכלו לכתוב בראש דבריכם למשל: 'בלס"ד' ("בלי סיעתא דשמייא"), או 'בעזרת הציונות והרצל', 'אין אלוהים', 'אין לנו על מי לסמוך חוץ מעל אבינו שבמילואים', 'הדמוקרטיה חשובה מהדת' - יבחר לו כל אחד על פי אמונתו. ואם יאמר לכם מישהו דבר מה - הראו לו את האישור הרשמי ממשרד החינוך.

הערת אזהרה: איננו ממליצים שתנהגו כך, אלא אם כן אתם מוכנים בשעת הצורך להסביר למורה או למנהל למה זה מותר, ולקחת בחשבון גם את האפשרות שהם עשויים לחשוב אחרת.

במקביל, אנו כבר מודיעים לכם מראש על דיוננו הפנימי בתוכן תשובתנו העתידית למשרד החינוך, והרי גירסתה הנוכחית לפניכם:

שמחנו מאד לקבל את תשובתכם ובדעתנו להמליץ לחברי העמותה שלנו לפעול בדיוק על פיה. רק נודה על הבהרה אחת נוספת של הדברים שכתבתם:

1. האם העובדה ש"אין הוראה המונעת ממורה דתי לנהוג לפי מנהגיו הדתיים בבית הספר" חלה גם על מורים בני דתות וכתות אחרות? האם למשל רשאים מורים אלה לכתוב בראש הבחינות שהם מגישים לתלמידיהם "בשם האב, הבן ורוח הקודש"? אנחנו מכירים מספר מורים המחזיקים בדתות אחרות ורצונם עז לנהוג בבתי הספר בהם הם מלמדים על פי מנהגיהם הדתיים. אנו מבקשים להדגיש כי האמור במכתבכם חשוב לנו מאד ובדעתנו להעמיד אותו במבחן מעשי בהקדם האפשרי ממש.

2. כמה מן הנערות והנערים שפנו אלינו בקשו חוות דעתנו לכך שהם עצמם יכתבו בראש תשובותיהם במבחנים את האותיות 'בלס"ד' (בלי סייעתא דשמיא) או 'בעהשה"י' (בעזרת השכל הישר). אנו מבינים מדבריך שאין לכך כל מניעה מצידכם שכן את כותבת במפורש כי "חופש הדת פרושו בהקשר זה חופש לכל אחד לנהוג לפי מצפונו ואמונותיו וכו'".

3. מאחר ואין לנו ספק שמשרד החינוך דוגל בהדדיות ואוסר על אפלייה במסגרותיו, הקביעה שקבעתם במשפט "אין הוראה המונעת ממורה דתי לנהוג לפי מנהגיו הדתיים בבית הספר" חלה גם על מורים חילוניים המלמדים בבתי ספר דתיים, או בכל בית ספר שהוא, ומותר להם לכתוב כל סיסמה חילונית או אתיאיסטית, בהתאם למנהגיהם ולהשקפת עולמם, על טפסים שונים בבית הספר ובמסגרת עבודתם כמורים ומחנכים.

4. אנו מסכימים איתך לחלוטין בעניין החשיפה כאלמנט מעשיר ואין לנו ספק שחשיפתם של תלמידים דתיים (יהדות אורתודוקסית) למנהגיהם של מורים חילוניים (וגם בני דתות אחרות) "יכולה להעשיר אותם ע"י הכרת השונה מהם" - בדיוק כפי שכתבת במכתבך.

על כן נבקש מאד כי תשיבו במהרה לשאלותינו בסעיפים 1, 2 ו-3 דלעיל.


נובמבר 2003



חברים ב- עוצב על ידי