אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
האם כשרות טובה
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > מאמרים וספרים  לגירסת הדפסה     

ראש השנה

מאת זכריה גורן

מתוך הספר "זכר לזכריה (גורן)", בהוצאת המשפחה, בעריכת יורם גורן

מאמר שני בסדרה, מועלה באתר חופש ברשותה ובעידודה החם
של אהובה גורן, אלמנתו של המחבר
הקלידה לאתר: נורית
ראה המאמר הראשון
ראה גם מאמר בנושא זה שפורסם באתר חופש


א. לוח השנה - מושגי יסוד

הצורך בלוח שנה

לוח השנה הינו אמצעי-עזר לאדם לשם חלוקת הזמן החולף, הצורך בלוח שנה נובע מכמה גורמים:

1. מהצורך הנפשי הפנימי של האדם למקם את עצמו במהלך הזמנים.
2. מצרכים חקלאיים כגון: זריעה, קציר, אסיף וכד' ועניינים נוספים הקשורים לאורח-חייו.
3. מצרכי הפולחן הדתי - תפילות, חגים ומועדים.
4. מצרכים חברתיים - סינכרוניזציה של הזמנים בין חברי הקהילה, הן לצורכי העבודה המשותפת והן לצרכים של ארגון שעות פנאי.

על החשיבות הרבה שיש ללוח שנה אחיד יכולה להעיד האגדה התלמודית הבאה (1): "מעשה שבאו שניים [אל רבן גמליאל נשיא הסנהדרין] ואמרו: 'ראינוהו [את הירח החדש] שחרית במזרח וערבית במערב'. אמר רבי יוחנן בן נורי (2): 'עדי שקר הם' ! כשבאו ליבנה, קבלן רבן גמליאל. ועוד באו שניים ואמרו: 'ראינוהו בזמנו, ובליל עיבורו אל נראה'. וקבלן רבן גמליאל (3). אמר רבי דוסא בן הרכינס (4): 'עדי שקר הם ! היאך מעידים על האישה שילדה, ולמחר כרסה בין שיניה'? אמר לו רבי יהושע (5): 'רואה אני את דבריך'.

שלח לו רבן גמליאל: 'גוזרני עליך שתבוא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכיפורים שחל להיות בחשבונך'. הלך ומצאו רבי עקיבא (6) מצר. אמר לו: 'יש לי ללמוד. שכל מה שעשה רבן גמליאל עשוי, שנאמר: אלה מועדי ה', מקראי קודש אתה תקרא אותם' (7); בין בזמנן ובין שלא בזמנן, אין לי מועדות אלא אלו'.

בא לו [רבי יהושע] אצל רבי דוסא בן הרכינס, אמר לו: 'אם באין אנו לדון אחר כל בית דינו של רבן גמליאל, צריכין אנו לדון אחר כל בית דין ובית דין שעמד מימות משה ועד עכשיו'; שנאמר: 'ויעל משה ואהרון, נדב ואביהוא, ושבעים מזקני ישראל (שמות כ"ד, 9). ולמה לא נתפרשו שמותן של [ה]זקנים? אלא ללמד שכל שלושה ושלושה שעמדו בית דין על ישראל, הרי הם כבית דינו של משה'.

נטל מקלו ומעותיו בידו, והלך אצל רבן גמליאל ביום שחל יום הכיפורים להיות בחשבונו [של רבן גמליאל]. עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו, אמר לו: 'בוא בשלום, רבי ותלמידי! רבי בחכמה, ותלמידי שקבלת את דבריי'.

בעצם, מי שצדק בעניין קביעת ראש החודש היה דווקא רבי יהושע. את זאת ידע היטב גם רבן גמליאל אלא, משום שהיה הנשיא וקובע הזמנים לעם ישראל, חשוב היה לו לשמור על כך שכל העם ישמור על לוח משותף. רבי יהושע, שנאבק 'בשם המדע' (וצדק בעצם) גילה גדלות רוח כשבסוף הבין מדוע קבע רבן גמליאל כפי שקבע. כל', העמיד את הצרכים החברתיים מעל לאמת המדעית. פרופ' שמריהו טלמון (8) כתב בנדון (9): "אין לי חיץ ממשי ובר-תוצאות בהבדל בחשבון הלוח. שינוי בתאריך מן התאריכים הקוצבים את מהלך השנה מביא בהכרח לידי פרוק של שותפות חיים. לידי הפרת התואם שבין מעשי אדם לחברו והוא מבטל את אותה סינכרוניזציה במנהגים ובמעשים שהיא יסוד מוסד לסדרי חברה תקינים. העושה שבת לעצמו - בזה שאינו מקיים את מועדי השנה בעונה אחת עם הציבור שבתוכו הוא חי - מפקיע עצמו מן הכלל ופוסק להיות אבר מן הנוף החברתי שעימו נמנה לפני כן".

הבסיס האסטרלי של לוחות השנה

לוח השנה הוא אפוא שיטה המכניסה סדר קבוע בחלוקת הימים, החודשים והשנה, בהתאם לצורכי החיים (התלויים כידוע בעונות השנה). מדידת הזמן מבוססת על תופעות בטבע שחוזרות על עצמן באופן קבוע ובמחזוריות מדויקת. ראש וראשונה לקובעי הזמנים הייתה הירח. אך כשהשתפרה היכולת האסטרונומית, הם נעזרו רבות בכוכבי הלכת או בקבוצות כוכבים שימשו כבסיס ללוח. הזמן נמדד מרגע הופעתם במקום מסוים בשנים, רגע העלמן, ורגע הופעתם מחדש. ידוע למשל, שאת ראשית הקציר קבעו היוונים לפי הופעתה של קבוצת "כימה" (ה"פליאדות") ערפילית שנראתה להם כמורכבת משבעה כוכבים ומכאן ההשערה שגם מועד הקציר בישראל (שבעה שבועות) נקבע גם הוא לפי אותה קבוצת כוכבים (10).


לוח שנה שמשי מבולגריה העתיקה
לוח שנה שמשי מבולגריה העתיקה
הלוח מבוסס על מעגל בן 12 שנה בנות 364 ימים כ"א, בכל שנה 4 עונות




לוח שנה שמשי של בני המאיה
לוח שנה שמשי של בני המאיה
הלוח מבוסס על שנה בת 365 ימים, מחולקת ל- 18 חודשים בני 20 יום בחודש לערך


לוחות שמשיים

הלוחות השמשיים הם המאוחרים והמדויקים ביותר. הראשונים להשתמש בהם היו המצרים בערך בשנת 1550 לפנה"ס כאשר הטכניקה שפיתחו איפשרה להם מדידת שנה בת 365 ימים. הרומאים שבאו אחריהם כבר גילו שקיים רבע יום נוסף במחזור השנתי ולכן תיקן יוליוס קיסר הוספת יום מדי ארבע שנים בחודש פברואר (מה שמכונה "הלוח היוליאני"). ורק במאה ה-15 התאפשרה מדידה עוד יותר מדויקת שבאה לתקן 20 דקות שנוספות לאותו רבע יום. ומכאן התיקון של האפיפיור גרגוריוס (שעל שמו "הלוח הגריגוריאני") להוסיף כל מאה שנה עוד יום בחודש פברואר.


האפיפיור גרגוריוס
האפיפיור גרגוריוס ה-13
תרגום לאנגלית של התיקון הגרגוריאני
הפרסום הראשון של הלוח הגרגוריאני היה בשנת 1582


לוח הכתות בימי בית שני

ביסוד כמה ספרים חיצוניים כמו "ספר היובלים" ומגילות מדבר יהודה עומד לוח שמשי בעל אופי סכמטי. לפי אותם לוחות, השנה היתה בת 364 ימים, שהם 52 שבועות בדיוק. 52 השבועות מתחלקים לארבעה רבעים בני 91 ימים. כל רבע כזה הכיל שלושה חודשים, שניים בני 30 ימים ואחד בן 31 ימים. היתרון של לוח זה היה בכך, שהחגים נפלו תמיד גם באותו יום בשבוע. את התיקונים כדי להתאים את הלוח מחדש אל השמש, הם נהגו לעשות מדי 50 שנים ב"שנת היובל". מאחר וכל רבעון דמה לשני, אפשר להסתפק בהצגת רבעון אחד לדוגמה:

החודש: אדוי בהחיא נוטיב
יום ד' - 1 8 15 22 29 6 13 4 11 18 25
יום ה' - 2 9 16 23 30 7 14 21 28 5 12 19 26
יום ו' - 3 10 17 24 1 8 15 22 29 6 13 20 27
שבת   - 4 11 18 25 2 9 16 23 30 7 14 21 28
יום א' - 5 12 19 26 3 10 17 24 1 8 15 22 29
יום ב' - 6 13 20 27 4 11 18 25 2 9 16 23 30
יום ג' - 7 14 21 28 5 12 19 26 3 10 17 24 31

הלוח הנוצרי

כיום זהו הלוח הנפוץ והמקובל בכל העולם ומכונה לכן גם "הלוח האזרחי". לוח זה הפך למתאם החיים והכלכלה כמעט של כל העולם. במקורו הוא מבוסס על סיבוב אחד של כדור הארץ סביב השמש, או כפי שהקדמונים סברו - סיבוב אחד של השמש סביב הארץ. שמות החודשים שלו מסגירים את מקורו הרומאי לפיו, שמות החודשים היו בראשונה על בסיס מספרי (כפי שהיה מקובל גם בשמות החודשים במקרא - "החודש הראשון", "החודש השני" וכן הלאה): "ספטמבר - 'ספטימה' (שבע); "אוקטובר" - 'אוקטבה' (שמונה); "דצמבר-'דצי' (עשר). מאוחר יותר חלק מהחודשים קיבלו שמות של קיסרים חשובים: ("יולי"-על שם 'יוליוס קיסר', "אוגוסט" על שם הקיסר 'אוגוסטוס') ועל שם אלים: "יוני" על שם האל 'יאנוס', "מרס" על שם אל המלחמה 'מרס', "אפריל" הוא אחד השמות של האלה ונוס, "מאי" על שם האלה 'יונו' (11).

דרך אגב, שמות החודשים לפי מספרים מצביעים על כך שהחודש הראשון בלוח השנה הרומאי היה מרס והאחרון פברואר. כל' השנה החלה אצלם באביב. לכן, לא במקרה השם פברואר לקוח מהמילה הלטינית Fieher שמשמעותה "היטהרות" וזה על פי הנהוג בלוחות השנה - להיטהר בחודש האחרון שלפני תחילת השנה החדשה. כמו כן, על פי הנהוג, בחודש האחרון נהגו לתקן את הלוח ("לעבר"), כפי שאנו רואים גם בלוח העברי שהתיקון בו נעשה בחודש אדר שהוא החודש האחרון בשנה. רק עם ראשית הנצרות חל מהפך בלוח הזה וספירת החודשים הועברה ממרס לינואר.

דרך אגב, רק לגבי חג אחד לא הולכים הנוצרים לפי הלוח השמשי, והוא ה"פסחא". כאן משום מה הם שומרים על המסורת העברית (של בית שמאי דווקא) ומקיימים את החג הזה תמיד ביום ראשון בשבוע שבא אחרי הפסח שלנו.

הלוח המוסלמי

הלוח המוסלמי מבוסס אך ורק על הירח. היחידה הבסיסית של הלוח הזה היא לכן החודש הירחי וכל חודש מתחיל עם הופעת הירח החדש. מחזור הירח הוא כידע בן 29 וחצי ימים (ועוד 44 דקות ו-2.8 שניות). מאחר ולא ניתן לצפות בירח במשך שעות היום, נראים החודשים לסירוגין בני 29 ימים ("חודש חסר") ו-30 ימים ("חודש מלא"). ולפיכך, שנה ירחית היא בת 354 ימים (קצרה משנת השמש ב-11 ימים). ולכן, אין התאמה בלוח הזה בין החודשים לבין עונות השנה וחג שחל לפני 6-5 שנים בקיץ, יחול עתה באביב.

ההתעקשות המוסלמית על לוח ירחי מוסברת בכך, שמקורם הוא מן המדבר. ושם כידוע לא יורד גשם ולחילופי העונות אין משמעות. יחד עם זאת, זה יוצר בימינו לא מעט בעיות. כך למשל, 33 שנים לפי ספירה מוסלמית, הן כ-32 שנים לפי הלוח האזרחי. מה שאומר, שמוסלמי שלפי ספירתו צריך לצאת לגמלאות בגיל 65, הוא לפי הספירה המקובלת רק בן 63. שמות החודשים המוסלמיים ומספר ימיהם:
א. מוחרם - 30 יום ז. רג'ב - 30 יום
ב. צפר - 29 יום ח. שעבאן - 29 יום
ג. רביע א' - 30 יום ט. ראמאדן - 30 יום
ד. רביע ב' - 29 יום י. שאואל - 29 יום
ה. ג'ומאדי א' - 30 יום יא. ד'ו אלקעדה - 30 יום
ו. ג'ומאדי ב' - 29 יום יב. דו אלחג'ה - 29 יום



הלוח המוסלמי
הלוח המוסלמי


הלוח העברי

גם העברים הקדמונים ספרו את השנים לפי הלוח הירחי. וכפי שאפשר לראות, עד היום החודשים בלוח העברי מבוססים על הירח (כאשר ראש החודש הוא מעין יום חג). עם התפתחות המבנה השלטוני (המעבר למלוכה), התאפשרה הקמת מערכת אסטרונומית משוכללת ומדויקת על הר הבית. מערכת זאת היא שאפשרה את המדידות ואת ההתאמה בין הלוח הירחי ללוח השמשי.

התאמה זו שהומצאה בבבל נקראה "עיבור השנה, כלומר, תיקון הפיגור השנתי בין 11 הימים על ידי הוספת חודש ("אדר ב'") מדי שלוש שנים בערך. אך בפועל, הם ניצלו את העיבור גם כדי לדייק במועד תחילת האביב וחג הפסח. עדות יפה לכך נשמרה בתלמוד (12): "מעשה ברבן גמליאל שהיה יושב על גב מעלה בהר הבית [היכן שהיו מרוכזים המכשירים האסטרונומיים], והיה יוחנן סופר הלז [מזכירו] עומד לפניו ושלוש אגרות חתוכות לפניו... אמר לו [רבן גמליאל]: 'טול איגרת אחת וכתוב: 'לאחינו בני הגלויות בבבל, ולאחינו שבמדי, ולשאר כל הגלויות, שלומכם ירבה לעולם. מודיעים אנו לכם, שהגוזלים רכים [גוזלי היונים שהנהוג היה להקריב בפסח], הטלאים [לזבח הפסח] דקים וזמן האביב [התמלאות גרעיני השעורה] לא הגיע עדיין. ויפה הדבר בעיניי ובעיני חברי [לסנהדרין] והוספתי על שנה זו שלושים יום' [ההדגשות שלי, ז.ג]".

במילים אחרות, עיבור השנה נקבע בתקופת הבית השני על ידי הסתכלות באופי החורף. במידה והיה החורף שחון, לא היה צורך בעיבור; במידה והיה החורף גשום וכל ההתפתחות התאחרה, עיברו.

יחד עם זאת, היו בכך שתי בעיות: א. לא ניתן ללכת רק לפי אופי השנים ויש לשמור על מסגרת ממוצעת של עיבור כל שנה שלישית. ב. גם כאשר מעברים כל שנה שלישית, נוצר פער בן 3 ימים בערך. גם במקרה הזה חז"ל הלכו בעקבות הבבלים וקבלו מהם את "חוק העיבור". חוק זה אומר, שכדי לשמור על התאמה מלאה עם שנת השמש, יש לקיים מחזור בן 19 שנים שבו חייבות להיות 7 שנים מעוברות, מה שמוכר בביטוי - גו"ח אדז"ט - השנים 3, 6, 8, 11, 14, 17, 19.

כאמור, כל עוד היה שלטון מרכזי בירושלים, ניתן היה לשמור על המסגרת של "חוק העיבור", אך להתגמש לגבי השנים בתוכו. משבאה היציאה לגלות (ושוב לא היה טעם בעונות החקלאיות), חשוב היה להבטיח את קיום המועדים באותו מועד בכל הארצות, לכן נקבע כלל בבבל (על ידי הלל השני (13) שיש לנהוג אך ורק לפי "חוק העיבור".

החודשים העבריים ומשמעותם:

מספר
סידורי
השם השם
הקודם
המשמעות מס'
ימים
המזל
1 ניסן אביב באכדית - 'ניסנו', מקביל ל'ניצן' - החודש שבו נראים הניצנים בארץ. 30 טלה
2 אייר זיו באכדית - 'אור', 'נוגה'. חודש הפריחה. 29 שור
3 סיוון   חודש המוקדש לאל הירח הבבלי 'סין'. הפרשנות העממית קושרת את השם עם 'סיני', שכן זה החודש בו ניתנה התורה. 30 תאומים
4 תמוז   על שם האל האכדי 'דמוזו', ראש האלים שיורד בחודש זה אל השאול. 29 סרטן
5 אב   פירושו באכדית: 'עצי בניין' החודש שהוקדש לבניין ערים ובתי מגורים. 30 אריה
6 אלול   באכדית - 'נשים מייללות' על מות תמוז ועל בת זוגו 'עשתורת' שירדה להצילו. 29 בתולה
7 תשרי איתנים באכדית - 'תשריתו' - 'התחלה'. החודש בו מתחילה השנה. 30 מאזניים
8 מרחשוון בול באכדית - 'ורחה-שמנו' - 'החודש השמיני' בעברית חשבו ש'מר' היא מילה נפרדת והשמיטו אותה. 29/30 עקרב
9 כסליו   באכדית - 'כיסלימו' המשמעות לא ידועה. 29/30 קשת
10 טבת   השורש מקביל לשורש העברי 'טבוע' (בבוץ). 28 גדי
11 שבט   חובט, מחבל והורס' (בגלל השיטפונות). 30 דלי
12 אדר   באכדית - 'קודר, מעונן' אחרון חודשי הגשמים. 29 דגים
13 אדר ב'   מתווסף בשנה מעוברת. כל החגים וימי הזיכרון עוברים אליו. 30 דגים

מתי חל ראש השנה

כבר בתנ"ך, וכמובן במסורת המאוחרת, ניסן הוא החודש הראשון ("ראש [ה]חודשים"). יחד עם זאת, אין חג בשם "ראש השנה" בחודש ניסן. בכל, אין השם "ראש השנה" נזכר במקרא. לעומת זאת, הכינויים , "תשובת השנה" (ש"ב י"א, 1; מל"א כ', 26 ועוד) ו"תקופת השנה" שמשמעותם "סוף שהוא גם התחלה" (כל', ראש השנה), מתייחסים אך ורק לחג שבחודש תשרי: "וחג האסיף תקופת השנה" (שמות ל"ד, 22).

לכן, אין ספק שישנה כאן סתירה שלא התבהרה עד היום. אם כי, ישנם חוקרים הטוענים שמדובר כאן יותר בחלוקה לשתי מחציות - "ימות החמה" ו"ימות הגשמים". כמו כן ש"ראש השנה" בניסן היה יותר עניין פולחני; ואילו "ראש השנה" בתשרי ("חג יהוה"/"חג הסוכות"), היה יותר חגם של החקלאים שהתפללו לגשם.

כיום, למרות שניסן הוא החודש הראשון, חוגגים את "ראש השנה" בתחילת חודש תשרי. מדובר כאמור, בחג חדש יחסית שהתגבש לקראת סוף ימי הבית השני. בתחילה היה זה חג של יום אחד (הראשון בתשרי). אך בגולה, בגלל ספק שהיה לגבי קביעת המועד המדויק, התווסף לו "יום שני של גלויות". וכך יש לנו חג בן יומיים הנהוג עד היום.

בקביעת המועד של ראש השנה משתמשים לצורך נוסף: כידוע, נוצרים קשיים במידה וחגים מסוימים נופלים על שבת או בסמוך לה. במיוחד חשוב היה למנוע שיום הכיפורים יחול לפני או אחרי שבת. ומכאן קביעת התקנה: "לא אד"ו ראש, ולא בד"ו פסח". כל', על ידי שמירה שראש השנה לא יחול בימים ראשון, רביעי וששי, ופסח בימים שני, רביעי וששי, מונעים את האפשרות שיום הכיפורים יבוא בצמוד לשבת (14).

הדחיות הללו מחייבות גמישות מסוימת באורך החודשים מ-30 ("מלא") ל-29 ("חסר") ולהפך. החודשים שהם לעתים מלאים ולעתים חסרים הם - חשוון וכסליו וכך:
שנה שבה חשוון וכסליו חסרים, נקראת "שנה חסרה" (ח);
שנה שבה חשוון וכסליו מלאים, נקראת "שנה מלאה" (מ);
שנה שבה חשוון וכסליו מלא, נקראת "שנה כסדרה" (כ).

נספחים:


לוח גזר

בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו בתל גזר בשנים 1905-1902, נתגלה לוח חרס קטן (11,1x7,3 ס"מ) מהמאה ה-9 לפנה"ס ובו שמותיהם של שמונה חודשים. הלוח הזה, הניצב כיום במוזיאון הארכיאולוגי באיסטנבול, כולל בעיקר פעולות חקלאיות. קושי מיוחד יצרה העובדה שמצוינים בו רק שמונה חודשים. אך מאחר וארבע פעמים במקום הכינוי "ירח" (חודש), מופיע הכינוי "ירחו", מקובל על רבים לראות כאן הכפלה, כל' שמדובר בשני חודשים וכך מגיעים למספר הדרוש - 12.


לוח גזר
ירחו אסף
ירחו זרע
ירחו לקש
ירח עצד פשת
ירח קצר שערים
ירח קצר וכל
ירחו זמר
ירח קיץ

המשמעות
חודשי האסיף
חודשי הזריעה
חודשי זריעה מאוחרת
חודש קציר הפשתה
חודש קציר השעורים
חודש קציר וספירה (כיול)
חודשי זמירה (בציר הגפנים)
חודש קטיף פירות הקיץ

החודשים העבריים
תשרי, חשוון
כסלו, טבת
שבט, אדר
ניסן
אייר
סיוון
תמוז, אב
אלול



לוח גזר
לוח גזר


מאימתי סופרים את השנים

אדם פרטי סופר את השנים מלידתו או מאירוע מרכזי בחייו, כגון: 'השנה היא השנה ה...לעלייתי ארצה'. גם המדינה נוהגת לספור את שנותיה: 'השנה היא שנת...למדינת ישראל'.
המוסלמים בחרו לספור את השנים מהחמישי ביולי שנת 622 לפי המניין הנוצרי, או, ג' באב שנת דשפ"ב לפי מנייננו.
הנוצרים סופרים מ-ט"ו בטבת שנת גשס"א (3761) לפי מנייננו.
הספירה היהודית מתחילה לפי המסורת מבריאת העולם. כיום אין זה מקובל לציין במניין את האלפים (ה), אלא רק המדקדקים.
בתשעה באב רגילים להכריז בבתי-הכנסת: "השנה...שנים לחורבן בית מקדשנו"!

א"ת ב"ש

היום בשבוע בו חל א' של פסח, יחול גם תשעה באב וגם י"ז בתמוז;
ביום בשבוע בו חל ב' של פסח, יחול חג השבועות וגם הושענה רבה;
ביום בשבוע בו חל ג' של פסח, יחול ראש השנה וא' סוכות של השנה הבאה;
ביום בשבוע בו חל ד' של פסח, תחול קריאת התורה (שמחת תורה) בשנה הבאה;
ביום בשבוע בו חל ה' של פסח, יחול צום כיפור של השנה הבאה;
ביום בשבוע בו חל ו' של פסח, יחול פורים וגם ל"ג בעומר בשנה שעברה;
ביום בשבוע בו חל ז' של פסח, יחול יום העצמאות.

ב. ראש השנה, לוח השנה

החוקרים מניחים כי בשחר הציביליזציה לא הכירו העמים לוח שנה קבוע וחישובי הזמן נערכו במחזורים לא-סדירים מתופעת טבע אחת לחברתה. רק בשלב מאוחר יותר הורגש הצורך בשיטה מדויקת. לצורך כך באה ההיצמדות לאירועים אסטרונומיים כגון: מולד הירח, מחזור החודש, שני ימי השוויון, היום הקצר והיום הארוך בשנה. נראה שבתקופה הראשונה הזאת, נהגו לפי כמה שיטות חישוב בעת ובעונה אחת.

שני ראשי שנים

במקרא, עיקר חלוקת הזמן היא בין קיץ לחורף, בין ימות החמה לבין ימות הגשמים (שמצפים להם), זו כנראה הסיבה שבימי קדם נהגו בישראל שני ראשי שנים. האחד בחודש האביב (ניסן), הוא ראש השנה הכוהני, הפולחני והלאומי (שבמרכזו סיפור יציאת מצרים); והשני, ראש השנה עממי, חקלאי, אוניברסאלי (שבמרכזו סיפור בריאת העולם). ראש השנה בתשרי לא היה חג של יום אחד כפי שאנו חוגגים היום, אלא חג עונתי בן 7 ימים לפחות. הוא הוקדש בעיקר ליום השוויון הסתווי ובמסגרתו חידשו את האש על גבי המזבח, הציגו את מיתוס בריאת העולם ולקראתו טיהרו את המקדש, את המזבח ואת העם. חג זה מכונה במקרא "חג יהוה" או פשוט "החג". מאוחר יותר הוסב שמו ל"חג הסוכות". בתקופה יותר מאוחרת הופרדו ימי החג הזה למועדים נפרדים כאשר שניים מהם, רה"ש ויוה"כ קבלו את משמעותם כ"יום הדין". הביטוי "ימים נוראים", נולד בימי הביניים בלבד.

הציונות החילונית בבואה לחדש את חגינו, העבירה את מרכז הכובד לחגים שהיו בהם מוטיבים חקלאיים והמושרשים עמוק בתרבותנו העתיקה. וכן, עניין בחגים בעלי מוטיבים לאומיים, כגון: חירות, עצמאות וכד'. בחג ראש השנה כפי שהוא התגבש בעיירה היהודית, קשה היה למצוא את המוטיבים הללו. כמובן שהמוטיב של עמידה בפני בית-דין של מעלה לא דיבר אל לב החלוצים ואף עורר אצלם דחייה. לכן, כאשר שבו לציין את היום הזה, נכנסו לתוכו יסודות רבים של ראש השנה האזרחי ובעיקר סיכומי השנה. ברם, עיקרו של רה"ש נשאר בתחום החברתי-תרבותי, בתהיית האדם בינו לבין עצמו, ובינו לבין החברה הסובבת אותו.

לוח השנה כמפגן ההשתייכות

בראשית דרכה של הציונות המגשימה היתה דבקות רבה בלוח העברי. הישוב הצעיר בארץ הבין בחושיו הבריאים, שהלוח המשותף עם הגולה מהווה את הסינכרוניזציה במנהגים ובמעשים בין כל חלקי העם. לממד הזמן יש לעמנו המפוזר בגלויותיו כוח מקשר. בזה שאנו מקיימים את מועדי השנה במועד אחד עם כולם, אנו מפגינים את השתייכותנו. קבלת הלוח העברי כקוצב את מהלך השנה, מביאה לתחושה של שותפות חיים ולעם שרוב בניו נמצאים עדיין בגולה, נחוצה תחושה זו מעל לכל. הסינכרוניזציה בקיום הנהגים בין כל חלקי העם, בארץ ובתפוצות, היא גם הבסיס לסדרי חברה מתוקנים.

ועם זאת, רה"ש גם מדגיש את מרכזיותה של ארץ ישראל בחיי האומה. לא במקרה לוח השנה הקדום ביותר, הלוח החקלאי, "לוח גזר", מתחיל את השנה בחודש תשרי. בכך הוא מבטא יפה את תנאי החקלאות של ארצנו כמי שנמצאת באזור התלוי בגשמים.

מי ייתן ונדע לשמור על הערכים הללו של האוניברסאלי והלאומי בהתחדש עלינו השנה ונדע לחדש את אמונתנו באיזון בין הערכים הללו. ברה"ש מתחילים לוח חדש שמשבצותיו ריקות ונקיות. יש אתגר בכך שנמלא אותן בתוכן ובמעשים של ערך.

הערות:

1 משנה ראש השנה, ב', ח-ט.
2 ר' יוחנן בן-נורי חי במאה השנייה לספירה והיה בר-פלוגתא של רבי עקיבא.
3 הכוונה לרבן גמליאל השני מיבנה שחי במאה השנייה.
4 ר' דוסא בן הרכינס מהדור הראשון של התנאים ובן דורו של ריב"ז.
5 ר' יהושע בן חנניה - מגדולי התנאים בדור השני ומבחירי תלמידיו של ריב"ז.
6 רבי עקיבא (בן יוסף) - גדול התנאים. פעל מאז החורבן ועד מרד בר-כוכבא.
7 ויקרא כ"ג, 2.
8 שמריהו טלמון - פרופ' באונ' העברית.
9 ראה מאמרו "החשבון של כת מדבר יהודה".
10 H. Grimme, Das Israelitische Pfingfest und der Pleiadendult, Parerborn 1907.
11 G.Supka, Kalandozoas A Kalendariumban, Helikon Budapest, 1942.
12 סנהדרין י"א, ע"ב.
13 סנהדרין י"א, ע"ב.
14 כללי ארבע הדחיות:
"לא אד"ו ראש" - אם מולד תשרי יחול באחד מימי אד"ו, יידחה רה"ש לימים ב,ה, שבת.
"מולד זקן יבל תדרוש" - אם המולד יחול ביום ב' אחרי שעה 12 בצהריים, יידחה רה"ש ליום ג'.
"גטר"ד בשנה פשוטה גד"ש" - אם יחול מולד תשרי בשנה פשוטה ביום ג' שעה 9 ומעלה, יידחה ליום ה'.
"בט"ו תקפט לאחר עבור עקור מלשרש "- אם מולד תשרי של שנה פשוטה לאחר שנה מעוברת חל ביום ב' שעה 10, יידחה רה"ש ליום ג'.


ספטמבר 2008



חברים ב- עוצב על ידי